בשקט בשקט, בלי דיון ציבורי, הקים אמ"ן-מחקר – אולי הגוף הכושל ביותר בצה"ל – מחלקה חדשה, שתפקידה יהיה לייצג את הצבא בגאווה בחזית הציונית החדשה: זו של ה"דה-לגיטימציה". במילים פשוטות יותר, קצינים במדים יעקבו אחרי פעילות פוליטית – בינתיים, רק מחוץ לישראל – כדי לברר אם היא עוינת ישראל ומקדמת "דה לגיטימציה". אירונית, כמו כל פעילות של הממשלה בנושא, הצעד הזה צפוי להעמיק את הדה-לגיטימציה של ישראל. מדינות דמוקרטיות, גם כאלה שטוענות שהן המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, לא שולחות חיילים לעקוב אחרי פעילים אזרחיים. כשאמ"ן-מחקר חוקר ארגונים כמו Jewish Voice for Peace, הוא חותר תחת הלגיטימציה של מדינת ישראל. מפתיע שהפרדוקס הזה עוד לא פער חור במרחב-זמן.

מהי "דה לגיטימציה"? היא "האנטישמיות" החדשה. כשגורמים בימין רוצים לגנות משהו באופן תקיף במיוחד, הם אומרים שהוא מבצע "דה לגיטימציה" לישראל. כמו שהשימוש ב"אנטישמיות" לא באמת הצביע על אנטישמיות, אלא רק הביע את העובדה שהדובר נסער מאד ואין לו כוח להתווכח עם עובדות, כך "דה לגיטימציה" מיועדת לומר שהאיש שהרגע תואר ככזה פסול במגע, כי הוא לא מקבל אמיתות קדושות כמו שייכות ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל, וחוץ מזה הוא כנראה מקיים יחסי מין עם אחמדניג'אד, או לפחות מפנטז על כך. (הקרדיט לדימוי הזה שייך לאבישג חייק. אני מביא את הקישור לצרכי מחקר פסיכופתולוגי. אל תקראו את הטקסט בלי הכנה נפשית ארוכה, ואם אתם מוציאים לעצמכם את העיניים תוך כדי קריאה, אני מסיר כל אחריות.)

אם מישהו היה זקוק להוכחות לכך, משרד החוץ – שהעומד בראשו מקדם את המאבק ב"דה לגיטימציה" – ממשיך לספק דיסידנטים, ואנשיו הדליפו ל"הארץ" שבעצם, אין הגדרה ברורה ל"דה לגיטימציה". כלומר, צה"ל ומשרד החוץ (והמשרד לאיומים אסטרטגיים, שהשר שלו בוגי יעלון הוא מהוגי הרעיון של "דה לגיטימציה") נאבקים, ומשקיעים משאבי ציבור במאבק, במשהו שהם בכלל לא טרחו להגדיר.

עכשיו, כל משקיף חיצוני שקול, לו היה נשאל מדוע לישראל יוצא שם רע בעולם – דבר שאיננו שווה ערך ל"דה לגיטימציה" – היה עונה תשובה אחת: בגלל מדיניות האפרטהייד שלה. במשך 44 שנים מקיימת ישראל משטר שמעניק זכויות לעם האדונים, תוך שהיא מעניקה זכויות פחותות לפלסטינים החיים בישראל (המקבלים אזרחות אך מודרים בשורה של דרכים אחרות, חוקיות ולא פורמליות), לאלו החיים במזרח ירושלים (שקיבלו רק זכויות תושב, שגם הן נשללות במסע שיטתי), ולאלו החיים בגדה וברצועה, מהן היא שוללת זכויות באופן שיטתי. מדיניות האפרטהייד הזו מלווה בהעברה מסיבית של אוכלוסיה לשטחים שישראל נמנעה מלספח רשמית, במטרה מוצהרת של דחיקת רגליהם של התושבים ומניעת הסכם שלום שיצריך נסיגה מהשטחים הכבושים. כמו כן, ישראל מצהירה על עצמה רשמית כמדינה שאיננה שייכת לכל אזרחיה/תושביה/נתיניה, אלא לרוב קטן – בין הים לירדן – ומיוחס שלהם.

כלומר, אם אמ"ן-מחקר היה רוצה למצוא את האשמים ב"דה לגיטימציה" של ישראל, הוא היה צריך להפנות אצבע מאשימה אל כל הממשלות הישראליות מאז 1967 (ובמידה מסוימת, מאז 1948). אפשר לצאת מנקודת הנחה שזה לא עומד לקרות, ושגוף מחקר רשמי של צה"ל יצטרף בקרוב למקהלת הטחינה במוח שצווחת שכל מי שאומר עלינו דברים לא יפים רוצה בהשמדתנו. בשלב זה, אמ"ן-מחקר מסתפק במעקב פסיבי אחרי ארגונים בינלאומיים; בשלב מאוחר יותר, סביר להניח – למטלות כאלו יש נטיה ל-mission creep – הוא יגיע למסקנה שאין די במעקב פסיבי, שיש צורך בהפעלת סוכנים, כי לך תדע מה הם זוממים שם ולא מדווחים באתרים שלהם. אז יתחיל הקטע המבדר באמת, שיציף את יוטיוב בסרטונים של סוכנים ישראלים עילגים, בתחפושת של גזר גמדי, בכנסי BDS. אחר כך יגיע הפחות מצחיק, זה שבו אמ"ן-מחקר יגיע למסקנה שהוא לא יכול רק לפקח על מה שמתרחש בחו"ל, הוא חייב לעקוב גם אחרי אזרחים ישראלים שמשתפים פעולה עם הקיביצערים המסוכנים. אחרי הכל, דובר צה"ל אבי בניהו כבר טען – ואמ"ן-מחקר לא טרח לתקן אותו, על כל פנים לא פומבית – שה"דה לגיטימציה" היא קמפיין שמופעל על ידי איראן. זו האחרונה, וסוכניה, הם בהחלט בתחום המנדט של אמ"ן.

הדבר היחיד המנחם בידיעה על הגוף החדש באמ"ן – שיעסוק בדברים טיפה יותר חשובים, כנראה, מספירת הטנקים של משטר אסד – היא שבראשו יעמוד רב סרן. כנראה שבצה"ל לא קלטו את הפוטנציאל שיש לקמפיין הזה: אחרת כבר היו מארגנים תקן חדש לתת אלוף.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: ואם כבר mission creep (למישהו יש רעיון לתרגום טוב?), ההתקפה האווירית על לוב סובלת ממנה קשות. המטרה הראשונית, כזו שאף אחד לא התווכח עליה יותר מדי, היתה למנוע מקדאפי להפעיל את חיל האוויר שלו כדי לטבוח ביריביו. אפילו מועצת הבטחון של האו"ם אישרה את זה. אבל, תוך זמן קצר התברר – כאילו שזה לא היה אמור להיות ברור מראש – שכדי לפעול בתחום האווירי של לוב, צריך לנטרל קודם כל את ההגנות האוויריות שלה, ומאחר וקדאפי עשה את הדבר ההגיוני מבחינתו והציב אותן סמוך למרכזי אוכלוסיה, נראה שהיו גם נפגעים רבים בקרב האזרחים. נו, ואם אנחנו כבר מפילים מטוסים ומסוקים, ויש לנו חימוש כבד באוויר, לא נדפוק גם כמה טנקים, ככה על הדרך?אחרי הכל, אנחנו פה כדי לסייע למורדים. לא שיש לנו מושג ברור מי הם. בשלב הזה, השאלה היחידה היא מתי יוכנסו כוחות הקרקע; כמובן שכאשר הם יוכנסו, הם יהיו קטנים מדי לביצוע המשימה, כי לא באנו לכבוש אלא לסייע וגו' – התו"ל הרגיל של משימות נוסח סומאליה. מרגע שזה יקרה, אפשר יהיה לחכות שבועיים עד שיגיעו הדיווחים הראשונים על "הבוץ הלובי".

(יוסי גורביץ)