החברים של ג'ורג'

רוח צה"ל

מבקר המדינה פרסם אמש (א'), בחוסר רצון ניכר, את הדו"ח על פרשת אשכנזי, שנודעה בציבור שלא בצדק תחילה כפרשת מסמך גלנט ואח"כ כפרשת הרפז. המידע שעולה ממסמכי המבקר, שחלק ניכר ממנו מתבסס על ההקלטות של שיחותיו של אשכנזי עם מקורביו, מבהיר שהיה לנו כאן רמטכ”ל שהיה קרוב מאד לפוטש, שקשר נגד הממונים עליו, ושהכווין את הכפופים לו – ראש וראשון להם הרל"ש שלו, קולונל ארז וינר – לפעול נגד הדרג המדיני.

בצר לו, ניסה וינר, כמה ימים לפני פרסום הדו"ח, למנוע את פרסומו. הוא דרש מבג"צ לבטל את הביקורת עליו המופיעה בדו"ח. זה סוג של חוצפה – הדרישה לבטל מסמך ביקורת רשמי, שעמלו עליו זמן רב – ששמור כנראה רק לקולונלים ולגנרלים. עלוב פיקוד העורף בעת מלחמת לבנון השניה, יצחק ("ג'רי") גרשון, עתר לבג"צ כדי למנוע ממבקר המדינה לדרוש את הדחתו. גרשון סירב לפקודה של שר הבטחון עמיר פרץ לגייס את כוחות פיקוד העורף ולפרוס אותם בצפון. למרבה הצער, הוא לא הועמד בפני כיתת יורים בשל סירוב פקודה בזמן מלחמה, אבל הוא נאלץ לפרוש זמן קצר לאחר מכן.

היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, שמשמש הרבה יותר כקונסיליירי משפחתי מאשר כיועץ שאמור לייצג את האינטרסים של הציבור, הסתכסך בפומבי עם מבקר המדינה היוצא כאשר הלה דרש חקירה פלילית בפרשת אשכנזי. קשה לראות, בעקבות המידע שפורסם אמש, איך אפשר להמנע מחקירה כזו. אבל סמכו על ויינשטיין שיצליח למסמס אותה; בשביל זה מינו אותו.

ראשית, ישנה עדותו של הרפז עצמו. מדובר בנוכל, אבל לא בטיפש. כשהוא הבין שאשכנזי ו-ווינר מתכוונים להשאיר אותו לשאת לבד באחריות, הוא שינה את גרסתו. הוא כתב למבקר במאי 2012 ש"אספתי מידע על שר הביטחון, יוני קורן ועל האלוף גלנט… שיתפתי בקביעות את הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו ועוזרו אל"מ וינר. הם, באופן ישיר או באמצעות דובר צה"ל דאגו להעבירו לתקשורת… רצף האירועים… מוכיחים כי הרמטכ"ל רעייתו ואל"מ וינר הם שהפעילו, יזמו, היו מודעים באופן מלא לכל אחד מהנושאים והשלבים והיו מעורבים לעומק בביצוע, בניגוד מוחלט להיתממות שלהם כפי שמצוטטת בטיוטת הדו"ח לפיה היו פסיביים לחלוטין." זו טענה שכמובן יש להתייחס אליה בזהירות, אבל ראוי היה לחקור אותה היטב: להעניק להרפז מעמד של עד מדינה כדי שיוכל, חופשי מאימת הדין, לומר לנו בדיוק מה קרה כאן. וזה, כמובן, מה שוויינשטיין לא היה מוכן לעשות. רק זה היה חסר לו: חקירה פלילית נגד רמטכ"ל והרל"ש הנאמן שלו.

שנית, כל הפרטים מסתדרים היטב עם מה שכותב הרפז למבקר במאי 2012. יש די והותר ראיות לכך שהמעורבים ידעו שהם קושרים קשר. הרפז ו-ווינר מדברים בקודים על שימוש בתקשורת "נקיה" (מכשיר סלולר של וינר שלא יהיה מוכר למישהו אחר); אשכנזי עצמו הקפיד לא לבוא במגע ישיר עם הרפז, אבל אשתו רונית שלחה לו 984 מסרונים. ברגע השיא של הפרשה, כשהמסמך נחשף בתקשורת ומתחילה חקירת משטרה, אשכנזי יוצא מהלשכה, הולך לבית של חברים ומנהל משם שיחה בת 18 דקות עם הרפז – אחרי שרונית אשכנזי משיגה אותו. השיחה הזו לא הוקלטה, משום שלא בוצעה מהלשכה. במקביל, וינר מנהל שתי שיחות עם הרפז, באורך כ-25 דקות, שאינן מוקלטות, למרות שהן מתבצעות מלשכת הרמטכ"ל. אשכנזי טוען שהוא בסך הכל אמר להרפז שהם הולכים למסור למשטרה את המסמך ושהרפז יצטרך לאשר את זה. לא יודע, אבל זה נשמע קצת קצר מדי בשביל 18 דקות. ולמה שתי השיחות, שבאופן חריג אינן מתועדות, בין וינר והרפז? זה זועק מתיאום ראיות.

וינר עצמו נתפס מוקלט כשהוא דוחק בהרפז להשיג מסמכים מפלילים כנגד השר שלו, ובשלב מסוים מבקש מידע מפליל על אלוף שנחשד כמי שעבר למחנה של השר. הרפז רומז שקצין אחר, שמתנגד לחונטה, נמצא בקשרים לא ראויים עם הרל"שית שלו, ו-ווינר – המועמד לתפקיד קצין חינוך ראשי, כן? – רוצה את החומר כדי שיוכל לשמש אותו, ככל הנראה לסחיטה.

אשכנזי טוען, כמובן, שהוא לא ידע ולא שמע, אבל הוא נתפס מוקלט משוחח עם וינר על אחד מנסיונות ההכפשה של האחרון כלפי הרל"ש של ברק, יוני קורן – וינר ניסה למכור לו את קורן כבכיר בקרן החדשה לישראל. עכשיו מתחיל וינר, שקולט שהוא הולך לאכול אותה וחזק, להגיד שהוא בסך הכל מילא פקודות. הוא הולך לטעון, נרמז בתקשורת, שהפקודות שקיבל מאשכנזי אולי לא היו חוקיות אבל חד משמעית לא היו בלתי חוקיות בעליל, ועל כן הוא היה צריך לציית להן.

חמוד מצידו. הנהלים הצבאיים קובעים שחייל אכן צריך לציית לפקודה בלתי חוקית, אבל הוא חייב לדווח עליה. וינר לא רק לא דיווח, הוא היה מעורב אקטיבית בקנוניה נגד הממונים האזרחיים על הצבא. אשכנזי עצמו כבר נתפס בשקר, כשטען באוזני חברי המטכ"ל שהוא לא מכיר את הרפז, ושהלז איננו מבאי ביתו. הרפז ביקר בביתו של אשכנזי כמה וכמה פעמים.

מאחר והיועץ המשפטי למשפחה לא כשיר לחקור את הפרשה, ומאחר וראש הממשלה מתכוון לטרפד את היוזמה להקמת ועדת חקירה, נותר לצה"ל עצמו לחקור את הפרשה. את וינר צריך להעמיד למשפט צבאי, ובמינימום לזרוק לכלא לכמה שנים טובות ולשלול ממנו את דרגותיו. גם את אשכנזי יהיה צורך להעמיד לדין, אבל אני לא חושב שמישהו רואה את זה קורה.

המסמך הבסיסי של הצבא המוסרי יותר מהחמאס, "רוח צה"ל," שנכתב עבורו על ידי פילוסוף מדופלם, מכיל מספר ערכים רלוונטיים שהמעורבים עברו עליהם. אחריות: "החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו." אמינות: "החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות." דוגמא אישית: "החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה." ההדגשות שלי.

פעם, לא כל כך מזמן, "פאק באמינות", שקר קטן ככל שיהיה, היה מספיק בשביל להדיח צוער מבית הספר לקצינים. מי יודע, אולי הם עוד עדיין עושים את זה. אם הרמטכ"ל הנוכחי לא רוצה שמסמך הבסיס של הצבא שלו יהיה לשנינה וללעג, אם הוא לא רוצה שקציני בית הספר לקצינים יצטרכו לעבור קורס קומיקאים כדי לדבר על "פאק באמינות" בלי להתפוצץ מצחוק, אם הוא לא רוצה שכל טוראי יידע שיש דין אחד לחפ"ש ודין אחר לגנרל, הוא חייב להעמיד את הקצינים המעורבים – אשכנזי, וינר, הרפז, וכל קצין אחר שהיה מעורב בפרשה – בפני בית דין משמעתי ולזרוק אותם בקלון מהצבא. עם כל הטררם: טקס פומבי של תלישת דרגות. טקסים הם חלק מרכזי מהפעילות הצבאית, ממסדר בוקר ועד הצדעה לדגל. זו אחת הדרכים שלו להבהיר לאנשים שנמצאים במסגרתו שהם לא אזרחים.

אם גנץ לא יעשה את זה, וכאמור אני לא רואה אותו מגייס כמות כזו של אומץ לב אזרחי, אז כל אזרח ישראלי צריך לדעת שהנהגת הצבא שלו רואה בזלזול בדרג האזרחי ובחתירה תחתיו התנהגות נורמטיבית, או על כל פנים לא כזו שיש להעניש עליה. צה"ל, במצב כזה, הופך רשמית לאויב של החברה האזרחית הישראלית, והאזרחים הישראלים – כל כמה שיש כאלה – צריכים להתייחס אליו בהתאם.

ועוד דבר אחד: עד היום לא ברור לי מה היו ההישגים של אשכנזי, אם אכן היו כאלה, אבל הפרשה חשפה את ערוותו של לפחות כתב צבאי אחד: רוני דניאל. הלז נתפס כשהוא מלחך את פנכתו של אשכנזי, מקדם את הגרסה של אשכנזי, ואפילו מתדרך אותו מה לומר לתקשורת. אתמול הוא הופיע בערוץ 2 כאילו כלום, ופרשן את הפרשה שהוא עצמו היה חלק ממנה. גם הוא צריך ללכת הביתה, וגם במקרה שלו הבוסים שלו לא יעזו.

(יוסי גורביץ)

קצינייך שקרנים וחבר גנבים

פרשת "מסמך גלנט" הולכת ומתבררת כפרשת מסמך אשכנזי (לא שגלנט, שעל פניו העיד עדות שקר, הוא צדיק גדול במיוחד). מהתחקירים שהתפרסמו בסוף השבוע במספר עיתונים עולות העובדות הבעייתיות הבאות:

א. בחקירתו במשטרה, הודה ההרפתקן בועז הרפז, שהקרבה בינו ובין אשכנזי גדולה יותר משהיה האחרון רוצה שנאמין (ועל כך מיד), כי הוא זייף את המסמך כדי לאפשר לאשכנזי את השנה החמישית בתפקיד. אתם זוכרים, אותה השנה החמישית שאשכנזי הכחיש מכל וכל שהוא מעוניין בה או שהוא מדבר עליה. הוא כל כך לא דיבר עליה, שהאיש שזייף מסמך כדי שיקלע לדעתו היה משוכנע שזה מה שהוא רוצה.

ב. הרפז נבעט מצה"ל ב-2004, אחרי שהתברר כי הוא שלח בתחילת 2003 מכתב בעילום שם שהשמיץ את ראש אמ"ן דאז, אהרן "זאב, זאב" זאבי-פרקש, בטענה שהלז מתעלם מבעיות חמורות באחת היחידות של אמ"ן. על פניו, להרפז לא היה מניע לטרפד את הקריירה של זאבי-פרקש, שכן הלז זה עתה אישר את קידומו לדרגת אלוף משנה (קידום שלא התממש, עקב חשיפת זהותו של הרפז ככותב המכתב). אז למה הוא עשה את זה? בחקירתו, טען הרפז שכתב אותו בהמרצתם של שני אלופים – בוגי "הנחש בנעליים" יעלון וגבי "השתקן" אשכנזי. שני האחרונים הכחישו, כמובן, מעורבות כזו בתכך פנים-מטכ"לי; אבל אשכנזי אמר שהוא ממילא ידע על הכשלים האמורים, ושמבחינתו אין בעיה במכתב, שכן זו חובתו של קצין להתריע על כשלים.

ג. במחשבו הפרטי של הרפז נתפסה, באותה הזדמנות, כמות גדולה של מסמכים סודיים במיוחד, שעל פי חוות הדעת של הצוות שבחן אותם היו חשופים להדלפה, וזו "היתה ממיטה אסון על מדינת ישראל". אי לכך ובהתאם לזאת, הועלם מיד הרפז למתקן חשאי של השב"כ, נאסר עליו לדבר עם עורך דין, התקשורת קיבלה הוראה לא לדווח על הפרשה… סתם, סתם. מדובר, אחרי הכל, בסגן אלוף מקושר היטב, לא ברב"טית מלשכת אלוף הפיקוד. התיק של הרפז נסגר בנזיפה, הדחה מצה"ל עם כל הזכויות, והורדה חלקית בלבד בסיווג הבטחוני שלו. בשלב הזה צץ, ראו זה פלא, האלוף אשכנזי, ומנסה לשכנע את ראש אמ”ן זאבי-פרקש לוותר להרפז. זאבי-פרקש, שכנראה לא שכח שכל העסק התחיל בקנוניה נגדו, החליט להתעלם מהבקשה של אשכנזי, ושחרר את הרפז מצה"ל.

ד. התגובה של דובר צה"ל, אבי בניהו, שכנראה שכח שהוא דובר צה"ל ולא דוברו האישי של אשכנזי, היא שהפרסומים "מיועדים לפגוע בצה"ל ולהשחיר את העומד בראשו". למי שזה נשמע לו מוכר מאיפשהו, לפני כחודש טען דובר צה"ל כי לאיילה חסון יש "אובססיה בלתי מובנת נגד אשכנזי". זה היה אחרי שחסון חשפה שבין אשתו של הרפז ובין אשתו של אשכנזי הוחלפו 150 מסרוני SMS (מה שמזכיר, לוותיקי פרשות שחיתות, את החשיפה הגדולה שלה על פרשת בראון-חברון, שבה שימש אביגדור ליברמן בתפקיד דומה של "מרכזיה" מאחורי הקלעים). החשיפה של חסון באה על רקע טענתו, שבהתחשב במידע שנחשף כעת קשה להגדירה אלא כשקרית, של אשכנזי כי כלל לא הכיר את הרפז. נזכיר שאשכנזי הדיח שני קצינים בכירים ששיקרו, בשני המקרים כדי לחפות על עבירות של בני משפחה שלהם. איך צריך להתנהל רמטכ”ל ישר כל כך, כאשר הוא נתפס בסבך כזה?

מעבר לכל זה, מציין רונן ברגמן עובדה מעניינת נוספת: הקצינים הבכירים שנחקרו על ידי המשטרה בפרשה הקפידו להשמיע באוזני המיקרופונים מידע חשאי שכלל לא נשאלו עליו. המטרה, ככל הנראה, היא לפסול את העדויות הללו ככלי במשפט עתידי, ולהביא את המדינה לכך שתנסה להגיע להסכם טיעון עם המעורבים.

לזכור ולשמור, לפעם הבאה שגבי אשכנזי וחבר התועמלנים שלו יטענו שוב שהם הצילו את צה"ל.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה בזאת להודות לתורמת.

(יוסי גורביץ)