החברים של ג'ורג'

פרוייקט 300: הפוטש השקט

התקווה הלבנה הגדולה לשעבר, גבי אשכנזי, נחשד במעורבות בפוטש נגד הממשלה – ולא, לא בנושא ההדלפה לעיתונאים

זוכרים איך לפני כמה שנים, כשגבי אשכנזי יצא בחגיגות פרישה מצה”ל שנמשכו חצי שנה, דיברו בו כעל ראש הממשלה הבא? אז אוי לנו אם זה יהיה המצב. אפשר היה לדעת את זה עוד קודם, אבל בימים האחרונים הוגדשה הסיאה.

בימים אלה מתנהלות שתי חקירות כנגד מקורבי אשכנזי. האחת, שגרפה הרבה מאד כותרות, מדברת על כך שאשכנזי וחבר חנפיו הדליפו מידע סודי מאד לעיתונאים, כדי לקדם את שמו הטוב של הגנרליסימו. על אותו הדבר בדיוק, הלכה החפ”שית ענת קם לשנים ארוכות בכלא. אם אשכנזי אכן ניצל את מעמדו כדי להדליף מסמכים סודיים, אין שום סיבה שהוא יהיה בכלא פחות מקם. יתר על כן, יש לציין את התירוץ המעניין של שניים מחנפיו של אשכנזי, אבי בניהו והקולונל וינר: הם טענו שהם אכן החזיקו מסמכים מסווגים, בניגוד לנהלים, אבל שהסיווג של המסמכים היה עניין טכני בלבד. זו טענה יהירה בחוצפתה, שספק אם מישהו אחר היה מעז להעלות. אם אכן אשכנזי היה מעורב בהדלפת מסמכים מסווגים, יש להעמיד אותו לדין באשמת ריגול חמור. כל משהו שהוא פחות מכך הוא עילה לאובדן אמון הציבור בעקרון בסיסי של המשפט: לא תהדר פני גדול.

אבל הסיפור הזה הוא לא הסיפור המטריד באמת. התואר הזה שמור לפרשת אמיר קין. הלז משמש כמלמ”ב, אולי הגוף העלום והמטיל אימה ביותר משלל מנגנוני האופל שלנו. קודמו בתפקיד היה יחיאל חורב הידוע לשמצה, שהחזיק בתפקיד 21 שנים – מתכון קלאסי להסתאבות. המלמ”ב (ממונה לבטחון מערכת הבטחון) אחראי, ובכן, על בטחון המידע בתוך מערכת הבטחון. קין קיבל הודעה מנתניהו שהוא עומד לפתוח בחקירת שב”כ כנגד מדליפים ממערכת הבטחון בנושא איראן. על פי החשד, קין מיהר לעדכן את אשכנזי שחקירה כזו עומדת להתרחש.

במילים אחרות, קין – שידע שראש הממשלה שלו הורה על חקירה – שיבש את החקירה, והזהיר חשוד עיקרי בה, הרמטכ”ל; הוא סייע לרמטכ”ל לעקוף את הפיקוח האזרחי על הצבא, כמו גם להמלט מעונש על כך שהדליף מידע בניגוד לדעת ראש הממשלה.

קשה לחשוב על מקרה מובהק יותר של מעילה באמון ושל חתירה מצד גורמי בטחון תחת הממשלה שלה לכאורה הם נשבעו אמונים. אם החשדות הללו יוכחו כנכונים, גבי אשכנזי צריך לשבת בכלא שנים ארוכות – לא לפני שהוא יודח מהצבא בטקס רשמי נוסח דרייפוס. מי שמגלה סלחנות כלפי התנהלות כזו של לובשי מדים כלפי הדרג האזרחי מזמין פוטש של ממש.

הדברים האלה, יש להזכיר, נכתבים בימים שבהם אנחנו רואים כיצד הרמטכ”ל המכהן מנהל מרד שקט בצבא, ומודיע על ביטול אימונים, בנסיון להפעיל את דעת הקהל נגד הממשלה המכהנת. אולי כדאי שאשכנזי יצטרף לגנץ, לאחר שזה יחנוך – מבפנים – את אגף האלופים החדש והמפואר בכלא שש.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה, התקבל מספר שיא של תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה – 13 מהן. אני רוצה להודות כאן בזאת לכל התורמים.

(יוסי גורביץ)

בניהו בעקבות מקארתי

לפני שבועיים, זכה תא"ל – במהרה בימינו במיל' – אבי בניהו, דובר צה"ל, לקיתונות של לעג בבלוגוספירה ובטוויטרספירה, כאשר הודיע שערימת השקרנים הכושלת שלו "נמצאת בקדמת הטכנולוגיה" משום שהיא פועלת בטוויטר ופייסבוק, ושהוא עומד לגייס "לוחמי ניו מדיה", שאותם הוא מגדיר משום מה כ"האקרים קטנים". אחרים הביעו התנגדות למסר אחר של בניהו, על פיו הוא עומד בקשר עם יהודי התפוצות באמצעות מנחם ברוד, הדובר של תנועת חב"ד, שמפעיל עבורו את רשת ה"שליחים" של הכת. לצה"ל יש היסטוריה ארוכה ומסובכת עם המיסיונרים האלה, ובעבר הוא הורה להרחיק אותם מבסיסיו; עכשיו מחדש בניהו את קשריו עם הארגון.

בניהו הוא דובר צה"ל בעייתי במיוחד. הדובר לא אמור להיות הסיפור, הוא אמור להיות שקוף, אבל בניהו – שהוא הרבה יותר דובר אשכנזי מדובר צה"ל – לא הצליח להתאפק מלדחוף את עצמו לעדשה. הבוקר, למשל, פורסם שבניהו תובע 2.5 מיליוני שקלים מידיעות אחרונות ומחברת הפרסום, כדי שיחשפו את זהותם של אנשים שהאשימו אותו בשותפות לקשר הקולונלים. בעבר, הוא זכה ללא מעט פרסום במאבקים שניהל נגד שר הבטחון, מאבקים משונים למדי מאדם שרשמית מחזיק בדרגת תא"ל ולובש מדים.

בתוך כל הלעג, המוצדק, לבניהו ולוחמי הניו מדיה שלו, נשמטה מהתודעה הצהרה אחרת של בניהו באותו כנס הרצליה: הוא התייחס שם ל"קמפיין הדה-לגיטימציה", כפי שמכנה קמפיין ה-Hasbara את שלל הפעולות נגד מדיניותה של ישראל. תחת המטריה של "דה לגיטימציה", כוללת ישראל את קמפיין ה-BDS, שקורא להחרמה של ישראל עד שתסיים את הכיבוש, אבל גם ארגונים מיינסטרימיים בהרבה, כמו J-Street, שמוחרם על ידי שגריר ממשלת נתניהו בוושינגטון; ארגון Hasbara אמריקני מוביל, The Emergency Committee For Israel, אף מחה על השתתפותו של נציג רשמי של ממשל אובמה בכנס. כל מי שמתנגד למדיניות ממשלת ליברמן-נתניהו, כמסתבר, שותף ל"דה לגיטימציה" של ישראל.

ומה היה לבניהו לומר על אנשי ה"דה לגיטימציה"? הוא טען שמדובר בסוכנים איראניים. " זהו מאבק מתוכנן, מתוזמן שממומן על ידי גורמים פרו אירניים. הם גם מייעצים בתחום הזה ומזינים את הארגונים תומכי הציר הרדיקלי". למותר לציין שבניהו לא סיפק ולו בדל של הוכחה לדבריו. נראה שזו טענה שבניהו אימץ לאחרונה: הוא הציג אותה ב"ראיון" שנערך עמו בבטאון של צה"ל בינואר 2011.

כלומר, בכיר בצה"ל ובמערך ה-Hasbara מאשים – בלי להעמיד פנים שהוא אפילו מנסה לנמק את הטענה הזו – את מתנגדיה של ישראל בכך שהם מופעלים ישירות על ידי מדינת אויב. הם צריכים לבחור אם הם אידיוטים מועילים, שלא מזהים את המפעילים שלהם, או שם משתפי פעולה מרצון. מותר לתהות אם המשתתפים בכנס ג'יי סטריט יודעים שזה מה שהם בעצם עושים.

עכשיו, אנחנו מכירים את הטענה הזו. היא הטענה המקובלת של המשטרים שסביבנו, שמסבירים את כל ההתנגדות להם בכך שהיא מונעת על ידי ישראל. היא הטענה שאין שום דבר שהוא פגום אינהרנטית בישראל, יש לכל היותר כמה תקלות או סטיות מצערות מהדרך שצריך לתקן, מה שאפשר יהיה לעשות ברגע שייפסק הרעש ושיתנו לישראל לעבוד. בניהו, בינתיים, עוד לא התדרדר לנלעגות של משטר מובארק, שבכירים בו טענו שישראל שולחת לסיני כרישי תקיפה, או של המשטר הסעודי, שדיווח בקוצר נשימה שעצר עיט-ריגול ישראלי; אבל הוא בהחלט משדר על אותו גל עם "אם תרצו", שחשה מאוימת לא רק על ידי פוסט ציונים אלא גם, ובמיוחד, על ידי פוסט ציונים שלא יודעים שהם כאלה.

את המילה "פוסט ציוני" אפשר להמיר בקלות ב"ציוני" במשטרים ערביים, "קוסומופוליט" בברה"מ (שגם העניקה לנו את התפיסה שאדם יכול להיות "סובייקטיבית" בעד המפלגה אבל "אובייקטיבית" נגדה, כלומר שכל הרהור אחריה, גם אם הוא מיועד לשפר אותה, חותר בעצם תחתיה), ובמובן מסוים גם "קומוניסט" בארה"ב של ימי מקארתי (ובחוגים מסוימים, גם הרבה אחר כך).

בניהו הולך כאן בעקבות מקארתי ומשתמש באותה שיטה של האחרון: אם הלז היה מנפנף בניירות וטוען שיש לו רשימת שמות – שמספרה השתנה מעת לעת – של מרגלים סובייטים בממשלה האמריקנית, בניהו צובע את כל מתנגדי ממשלת ישראל כסוכנים איראניים. מקארתי לא חשף ולו מרגל סובייטי אחד (אף שהיו כאלה); בניהו לא נוקב בשמו של ולו סוכן השפעה איראני אחד. וזאת מסיבות מובנות: האשמה כזו תגרור מיד תביעת דיבה. מקארתי השתמש בשיטת ההשמצות הגורפת הזו כאמצעי פוליטי; מותר לחשוד שזה בדיוק מה שבניהו עושה. או, למצער, ככלי להפניית האש מהתנהלותו הפסולה וחסרת התקדים כדובר צה"ל.

שלא במקרה, טענת ה"סוכנים האיראנים" של בניהו, כמו רוב מוצרי הפסולת של ה-Hasbara, מופנית לתצרוכת פנים; הוא יודע שאת הגבבה הזו לא יאכלו בחו"ל, אבל יש לה ביקוש בקרב האספסוף הישראלי המוסת. אז הנה אתגר לתא"ל בניהו, כל זמן שהוא עדיין דובר צה"ל: חשוף, בבקשה, את פרטיו של סוכן איראני אחד מקרב אנשי ה"דה לגיטימציה". רק אחד. ואם אתה לא מסוגל לעשות את זה, אז סתום את הפה וחדל מלהסית.

עדכון: היום חלפו חודשיים מאז מותה של ג'וואהר אבו רחמה, ועל כן פניתי למדור רדיו ואינטרנט של דו"צ, בנסיון לברר האם התחקיר הצה"לי אודות נסיבות מותה כבר הסתיים. נמסר לי שלא, אך הוא צפוי להסתיים "בקרוב", ולהציג נתונים חדשים. בדו"צ לא היו מוכנים להבהיר את משמעות המושג "בקרוב", מעבר לאמירה שזה לא יקרה בשבוע הקרוב. המשך יבוא.

(יוסי גורביץ)

תיבת הפנדורה נפתחת

מחר נפטר סוף סוף מגבי אשכנזי, שיילך לעשות לביתו (גלנט, כשיפטור אותנו מנוכחותו, ודאי ילך לעשות לטירתו), ובדיוק עכשיו מתחילים להתחוור כמה אמיתות לא נעימות באשר לאשכנזי.

שני עיתונאים, אחד מסוג החנפים והמקורבים לשררה (דן "החבר המאוכזב" מרגלית) ואחד חופר שו-שו ותיק, שכבר מצא את עצמו בצד הלא נכון של מנגנוני האופל (רונן ברגמן), חושפים בספר חדש הרבה מהמוגלה של ימי אשכנזי. הם מעלים מספר טענות נגדו: שהוא הסתיר את הקשרים ההדוקים בינו ובין בועז הרפז, מזייף המסמך; שהוא גונן על הרפז, שאותו הוא ממשיך לטעון שהוא כלל לא מכיר, במשך שנים; שאשכנזי "לא אמר אמת" לוועדה שבדקה ב-2005 את שאלת הסיווג הבטחוני של הרפז; שהרפז שימש כחפרפרת של אשכנזי בלשכתו של שר הבטחון אהוד ברק; והם רומזים למעורבות עמוקה הרבה יותר של אשכנזי בזיוף מסמך הרפז – בין השאר, הם טוענים שאשכנזי ביקש שהרפז "יעלה את המידע שהשיג על הכתב", ושכנראה שאשכנזי הכיר כמה גרסאות של המסמך.

התגובה של דובר אשכנזי – בניהו איננו דובר צה"ל, לא באמת; הוא האיש מאחורי מסע הפרידה המתוקשר מאד של אשכנזי מצה"ל, כנראה מסע הפרידה הארוך ביותר אי פעם – ראויה לציטוט: "הרמטכ"ל וצה"ל אינם מוצאים לנכון לשתף פעולה עם פרסום דיבתי ומגמתי זה, אשר מכוון לפגוע ברמטכ"ל ערב פרישתו מצה"ל ולהוציא דיבתו רעה. ברור ונהיר כי 'הספר' מונע מרוח גבית של גורמים אינטרסנטיים, והוא נכתב בחופזה על ידי כתבים שכבר הביעו את עמדתם הברורה והבלתי מאוזנת". שתי הערות: קודם כל, שאפו ל"הארץ" על כך שהתייחסו לתגובה הזו כאל "טענה" של דובר צה"ל; יש לקוות שיקפידו על כך בעתיד. שנית, מאחר ובניהו טוען שספרם של מרגלית וברגמן הוא "דיבתי", יש לקוות שכתב תביעה בנושא יוגש בימים הקרובים. אם זה לא מה שיקרה, והניחוש שלי הוא שזה לא יקרה, הנחת היסוד צריכה להיות שמרגלית וברגמן אומרים אמת. ראוי גם לציין שמהתגובה של בניהו נעדרו שני דברים: איום מפורש בתביעה – והכחשה.

נקודה נוספת שהעלה יואב יצחק בסוף השבוע היא החקירה המחודשת, והחשאית, שהורה היועמ"ש, יהודה "עובד זר? אצלי בבית? וואלה?" וינשטיין, לנהל בנושא. בכירים בפרקליטות אמרו שלא מדובר בפרשת המסמך עצמו; יצחק טוען שמדובר בקשרים עסקיים בין "משפחת אשכנזי" ובין הרפז, שקידמו עסקאות בטחוניות מפוקפקות. אשכנזי, נזכיר, פרש מצה"ל, עבר לעסקים, חזר לשמש כמנכ"ל משרד הבטחון ורק אחר כך מונה לתפקיד הרמטכ"ל. לאשכנזי, כפי שחשף דה מרקר ב-2009, יש דמיון עם שר הבטחון שהוא מתעב ועם שר החוץ: גם לו יש בן מוצלח, איתי, בן 30 בסך הכל וכבר מתווך בעסקאות בטחוניות ומקשר בין אביו לסוחרי נשק אחרים. אשכנזי לא דיווח על הקשרים העסקיים הענפים של בנו – למרות שהוא עבד בחברות שעומדות בקשרים עסקיים עם צה"ל. לאשכנזי יש גם חברת "יעוץ", שהוא מסרב לומר מה נעשה בה.

רמטכ"לים מאבדים את שכבת הטפלון שלהם מיד עם שחרורם. במקרה של אשכנזי, מתקבל הרושם, הציפוי נסדק כמה עשרות שעות מוקדם מהרגיל. המשך יבוא. תזכורת: מעולם לא היה רמטכ"ל שאותרג כל כך על ידי כלי התקשורת, שקשרו לו כתרים ותיארו אותו – בלי שום סיבה נראית לעין, פרט למערכת היח"צ המשומנת שלו – כ"משקם צה"ל". אשכנזי נמנע עד כמה שיכול מלהתראיין במהלך כהונתו. כנראה שהוא ידע למה.

(יוסי גורביץ)