עורך הדין הפרטי של נתניהו הגיש עתירה נגד פעילות ארגוני שמאל במטרה לסתום את פיותיהם. יש רק בעיה אחת: הקריקטורה האנטישמית שמממנת את נתניהו
בטאון לשכת ראש הממשלה, ישראל היום, יצא אתמול (ו’) בכותרת שאמורה להפחיד אותנו מכך שארגוני שמאל מנסים להחליף את השלטון ועוד מסתייעים לשם כך במומחים מחו”ל (!). אדם שהיה מאמין לשטויות שהעיתון מנסה למכור בדרך כלל – למשל, שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – היה צריך לתהות איך העובדה שהאופוזיציה מנסה להחליף את השלטון היא בכלל חדשות. זה תפקידה של האופוזיציה, בהגדרה. אבל אצל “ישראל היום” הנסיון להחליף את נתניהו הוא חתירה תחת המשטר, לא פחות.
“ישראל היום” מתבסס על עתירה שהגיש עורך הדין של נתניהו, דוד שמרון, שמייצג אותו לעתים קרובות בעניינים משפחתיים, לוועדת הבחירות כנגד מספר גופים: מפלגת העבודה, מפלגת התנועה (שימו לב שבעתירה, אין כלל “המחנה הציוני”), מפלגת מרצ, ארגון נצחון 2015 (או בשמו הפופולרי V15), מכון מולד, הפרסומאי אייל ארד, ותנועת “קול אחד.” הוא דורש שהאחרונים יפסיקו לנהל תעמולה נגד נתניהו.
קראתי טקסטים משפטיים מקושקשים מאלו (תודה שוב למתנחלי עמונה), אבל מעולם לא קראתי טקסט מביך כל כך. אפשר לחלק אותו לשני חלקים: השקרים הבוטים וההטעיות. נתחיל מהשקרים הבוטים.
1. נטען ש”מולד” הוא לא מכון מחקר אלא “מפעיל תעמולת בחירות” באמצעות פרוייקט 61 שלו. עו”ד שמרון טוען שהוא תוקף בעיקר את ראש הממשלה ואת אנשי הבית היהודי.
ובכן, מכון מולד הוא לגמרי מכון מחקר; אתם יכולים לראות את הפרוייקטים שלו כאן. את העמוד של פרוייקט 61 תוכלו למצוא כאן. אם תעלעלו בעמוד עד תומו, תוכלו לגלות שהוא התחיל לפעול בדצמבר 2012 והיה פעיל בעקביות מאז, כלומר לטענה שהוא “תעמולת בחירות” אין רגליים. יתר על כן, הרבה מהפעילות של פרוייקט 61 מתמקדת באחד הפרוייקטים היותר פוריים של מולד – מחיר ההתנחלויות.
2. הטענה שפרויקט 61 תוקף את הליכוד ואת הבית היהודי תיראה למי שעקב אחריו אידיוטית, לאור הקו התוקפני מאד שנקט הפרויקט כלפי יאיר לפיד. הנה דוגמא.
שוב, אפשר לראות שלא החל לקראת הבחירות האחרונות; הכנסת פיזרה את עצמה ב-8 בדצמבר 2014. כמובן, מאז שלפיד ולבני פוטרו על ידי נתניהו ב-2 בדצמבר 2014, הם לא ממש מטרות לאופוזיציה – זו, מה לעשות, מתמקדת בממשלה. בממשלה יש כרגע שתי מפלגות בינוניות: הליכוד והבית היהודי.
3. העתירה של עו”ד שמרון טוענת כראיה לכך שפרויקט V15 הוא פרויקט של מפלגת העבודה שבכנס שלו השתתף תום וגנר, שניהל בעבר קמפיינים עבור מפלגת העבודה.
דיברתי עם וגנר, הוא הופתע לשמוע ששמו מופיע בעתירה, וציין את הדברים הבאים:
א. הוא לא בטוח שהוא חבר בכלל במפלגה, אבל אם כן – הוא חבר במרצ, לא במפלגת העבודה.
ב. הוא קמפיינר מקצועי. הוא אמנם ניהל קמפיינים עבור העבודה, אבל גם ניהל קמפיינים בפריימריז של הליכוד וגם עבור מועמדי ליכוד ברמה המוניציפלית. הוא לא רואה את עצמו כאיש מפלגת העבודה וודאי לא רואה את עצמו כמי שמזוהה איתה ציבןרית.
ג. הוא לא עובד עבור V15. הוא רק השתתף בכנס שלהם. הוא מנהל עמוד עצמאי בדרישה להעיף את נתניהו הביתה, “הדחה 2015,” שנוקט קו אגרסיבי – לטעמי, משמעותית יותר אגרסיבי, ואני לגמרי בעד – מאשר זה של V15. כלומר, עצם העובדה שאדם שפעם היה דובר העבודה הגיע לכנס של ארגון, הוא מבחינת משרתיו של נתניהו עילה לפסילת הארגון.
ואת השיטה אנחנו כבר מכירים. “אם תרצו,” שהתחילה כארגון שמופעל על ידי לשכת נתניהו – אם כבר מדברים על ארגונים חוץ מפלגתיים – היא זו ששכללה אותה בישראל: האשמה באמצעות קרבה.
מכאן אנחנו מגיעים להטעיות שבעתירה. נתחיל מהעיסוק באייל ארד. זה, כותב שמרון בהתרגשות, “ידוע בטינתו האישית לראש הממשלה בנימין נתניהו,” ומביא ציטוט שלו כאומר “אני כמו כריש שמריח את הדם במים. לפרק את ביבי.” פתאום, מסתבר, אם אתה איש פרסום שפעיל בתחום הפוליטי אבל גם מתעב את ראש הממשלה – פעילות שהרופאים ממליצים עליה לרוב האוכלוסיה – יש משהו לא בסדר בזה שתהיה פעיל במערכת בחירות. אם אתה לא אדם נטול דעה, זה ממש לא בסדר שתביע את דעתך.
באותו האופן, נטען בעתירה שפעילים של מרצ והעבודה השתתפו בכנס של V15, ומכאן שיש קשר בין המפלגות ובין הארגון. שוב: נוכחות של אדם בכנס לא מעידה שהוא גם יהיה פעיל בארגון אחר כך, או בכלל. ודאי שלא ברור שהפעילות הזו מעידה על תמיכה נסתרת של המפלגה. עבדכם הנאמן השתתף בעשרות כנסים והפגנות שלא היתה בהן נוכחות של מרצ, ובכמה אירועים שהיו”ר הקודם של המפלגה, למשל, התנגד להם נחרצות – למשל, הפגנות בבילעין, תוך קריאת “שום דבר לא יעזור/צה”ל הוא ארגון טרור.” הייתי בכמה כנסים שאם היה נטען שהגעתי לשם כדי להשתתף בפעילות, זו היתה שקר גס. ככה זה: פעילים פוליטיים הם לא רובוטים, יש להם מנעד פעולה רחב.
מארגון V15 נמסר בתגובה ש
”אנו מודעים לכך שקמפיין ניצחון 2015 הוא הדבר הכי אקטיבי ומעורר השראה במערכת הבחירות הנוכחית. ההתארגנות החלה שלושה ימים בדיוק לאחר ההכרזה על המועד הרשמי של הבחירות לכנסת ה 20. אנו מביאים איתנו רוח צעירה וניסיון מקצועי שנלמד מקמפיינים מנצחים בעולם.
2. איננו קשורים בשום צורה או דרך לארגון ג׳יי סטריט, הקרן החדשה לישראל, ממשלת ארה"ב וג׳ורג׳ סורוס. הפאניקה שאוחזת במטה הבחירות של הליכוד ואובדן השטח של הימין לפעילי השטח של נצחון 2015 אינה סיבה לפרנויה, הזיות והצגת שקרים על שיתוף פעולה לכאורה עם הממשל האמריקני.”
וכמובן, המטרה של כל העתירה הזו היא להעלות באוב את פרשת העמותות של בוז’י הרצוג.
אני לגמרי בעד, כי אני לא חושב שיכול להיות מצב שבו ראש מפלגה שמתיימר להיות ראש ממשלה יכול להתחמק מלענות על השאלה למה הוא שמר על זכות השתיקה. למועמד פוליטי אין את הפריווילגיה הזו.
אבל זה מה שמוביל אותנו ישירות לפיל שבאמצע החדר, זה שעו”ד שמרון והלקוח שלו מקווים שלא נשים אליו לב. הרצוג נחקר בפרשת העמותות – אבל זו היתה פרשה שעלתה אחרי שנתניהו עצמו השתמש בעמותות, ואחרי שהיועץ המשפטי לממשלה שמינה נתניהו, אליקים רובינשטיין, קבע שיש “לאקונה” בחוק. יתר על כן, את הבחירות של 1996 הכריעו לא רק העמותות של נתניהו, אלא גם המיליונר הזר יוסף גוטניק, שימים לפני הבחירות הפיץ במיליוני עותקים את הסיסמה “ביבי טוב ליהודים,” והשתמש לשם כך בארגון צעירי חב”ד. ורגע, באמת העלתם ברצינות את הטענה שמומחה זר מגיע לארץ, לסייע בקמפיין נגד נתניהו? אתם באמת חושבים שמישהו שכח את השם ארתור פינקלשטיין? האם בסופו של יום, עו”ד שמרון, לא נותרה בך בושה כלשהי?
ורגע, לא סיימנו. רק התחלנו. הפרשה ההיא בת 20 שנה כמעט. סביר שאת הלאקונה, הפרצה, המפורסמת של רובינשטיין כבר סגרו. אבל שימו לב היכן התנוסס הפרסום על העתירה של שמרון: “ישראל היום.” בטאון לשכת נתניהו, שהוא המופץ ביותר בארץ (בכוונה לא כתבתי “הנקרא ביותר”), שממומן כולו על ידי מיליארדר זר שיושב בארה”ב ומנסה משם לשלוט הן בפוליטיקה של ארצו הן בפוליטיקה של ישראל ומצליח להיות דוגמא חיה לקריקטורה אנטישמית. העיתון של האיש שאמר שישראל לא צריכה להיות דמוקרטיה ושהוא שונא את העיתונות לא הסכים מעולם לחשוף את ההכנסות וההוצאות שלו, ובכך להפריך את הטענה שהוא כלי להשפעה פוליטית, שאין לו שום קיום עסקי ושכל מטרתו היא הטיית הדיון הפוליטי על ידי מיליארדר הימורים.
צריך מידה עצומה של חוצפה כדי להעלות את הטענה שארגון חוץ מפלגתי הוא “תעמולת בחירות אסורה,” כשהנכס העיקרי שלך הוא “ישראל היום.” מידה עצומה של חוצפה – והצלחה ניכרת בהטלת אימה על התקשורת, כדי שלא תעז לכתוב את זה אלא תסתפק ב”דיווח אובייקטיבי”, קרי זה שנותן לפושע ולקורבנו את אותו זמן מסך, ולא מפגין שיפוטיות.
למה נתניהו מפחד כל כך מ-V15 (שבסוף השבוע הציבו בקבוקים ריקים במצודת זאב, כדי שנתניהו יוכל לקבל עליהם החזר) ומפרויקט 61? כי הוא יודע, מרגיש, שהאדמה רועדת, ושיש סיכוי של ממש שב-17 במארס שולחים אותו לאופוזיציה. אז צריך לסתום את הפה ליריביו. יש לקוות שהפעם זה לא יצליח.
יש לקוות, בנוסף, ששני ההרוגים בגבול סוריה יהיו האחרונים שישלמו בדמם על תאוות השלטון של נתניהו.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות