החברים של ג'ורג'

יש עתיד לתיאוקרטיה, #2

אם יש משהו חיובי בהצטרפותו של שי פירון למפלגתו של יאיר לפיד, הרי שהוא הפניית הזרקור אל פירון עצמו, שבמשך שנים מכר את עצמו לציבור כרב ליברלי. עכשיו יורדות המסכות אחת-אחת. לפני שבוע מצאנו את פירון עם אמירות הומופוביות (הוא אומר שהוא שינה את עמדתו האישית, אבל לא את עמדתו ההלכתית), גזעניות ופטריארכליות; מאלה הוא לא ניסה עד כה לחזור. אמש (ז') עסקנו בהגותו של הרה"ג שי פירון, ומצאנו שהוא רוצה בהקמתה של מדינת הלכה ומייעץ לצעירים לשמש כסוסים טרויאניים במערכת המשפט החילונית, כדי לקרב אותה יותר למערכת המשפט ההלכתית.

והיום אנחנו מגלים שכשזה מגיע להדרת נשים, ההבדל בין פירון ובין חשוכי החרד"לים קטן הרבה פחות משנהוג לחשוב. לפני כשבע שנים, נשאל פירון על ידי אדם המשווק תכשיטים אילו הגבלות יש, מבחינת צניעות, בפרסום תמונה של אשה עם תכשיט. תשובתו היא ש"אינני רואה דרך להתיר מצב בו מתבוננים על אישה. אני מניח שלצורך הפרסומת יש לבחור באישה שיהיה נעים להתבונן עליה. אשר על כן, אני לא מוצא כל היתר לכך וחושב שראוי למצוא דרכים אחרות. יתכן ופרסומם של עגילים כשרואים אותם בלי לראות את כל הדמות, יכולה להיות מותרת בדיעבד." ההדגשות שלי.

וואו. מעניין מה יחשבו על זה הנשים ברשימה של לפיד. הרי אם כבוד הרב לא ימחה על פרסום תמונות שלהן כחלק מהקמפיין, הוא במשתמע אומר ש"לא נעים להתבונן בהן," כלומר שאפשר לפרסם תמונות שלהן מבלי להעלות חשש שהגברבר היהודי יגיע לכדי הרהורי עבירה ויוציא לשווא את זרעו הקדוש. מעניין עוד יותר, בפעם המי יודע כמה, איך דווקא הרב הזה הגיע לרשימה של לפיד – שנבחרה, כידוע, על ידי לפיד עצמו – ולמה בעצם מנסים לומר לנו שיש הבדלים ניכרים בינו ובין שמואל אליהו, למשל. ההבדלים הם סגנוניים, לא עקרוניים. מבחינתו אפילו צילום של עגילים, שמסתירים את דמות האשה, הם משהו שיש להתיר רק בדיעבד.

לשיטתו של פירון, אסור בכלל להתבונן על אשה, על כל פנים נשים ש"נעים להתבונן בהן." ראוי לציין שלא מדובר בהתבוננות באשה בעירום. אני מניח שאם נשאל אותו מדוע, אם כן, לא נכפה על כל הנשים ללבוש חיג'אב כדי שלא יגרו את הגברברים הקדושים, הוא ימלמל משהו מתחמק על כך שאין זה מנהג ישראל. איסור "התבוננות בערווה" אכן קיים, אבל כל רב מתחיל יכול היה למצוא פתרון: הוא יכול היה לנקוט בשיטת הרמב"ם ולומר שהאיסור הוא על התבוננות באשה שהיא אחת העריות, כלומר קרובת משפחה; הוא יכול היה לומר שהאיסור, כשיטת רש"י, הוא על התבוננות באשת איש; הוא יכול היה ללכת בעקבות עובדיה יוסף ולומר שאין אפילו בעיה בתפילה מול אשה גלויית ראש, משום שכיום רובן אינן מכסות את ראשיהן. אבל לא, הוא הלך ישר אל המנהג החרדי שאוסר על תמונות נשים. ומעל לכל זה עומדת השאלה המציקה באמת: אם אסור להתבונן בנשים, איך אפשר להתנהל בעולם שבו, אבוי, ל-51% מהאוכלוסיה נמאס שמתייחסים אליהן כמיעוט והן מסרבות לשמש ככבוּדה ולהשאר בפנים החדר, והן דורשות את חלקן בעולם?

מסתבר שכמו עובדיה יוסף, גם לפירון, מהרגע שנתעלה והפך למשמש בפני לפיד, יש מפרשים. הם מיהרו כבר לומר שאין לו בעיה עם ראיית נשים אלא ראיית דוגמניות (הבל), שהוא מתנגד לשימוש מסחרי בנשים (הבל הבלים), ושיש בכך משהו פמיניסטי (הבל הבלים, שטות ורעות רוח). הבעיה של פירון היא עם התבוננות באשה ש"נעים להתבונן עליה." עכשיו נראה איך יסביר יאיר לפיד את זה.

ועוד דבר אחד: כנראה שהוא לא יסמיק. לפני שנה, פרסם רביב דרוקר את רשימת המועמדים של לפיד, ודייק עד להפליא. לפיד ענה אז שהוא שוקל לצרף את ליידי גאגא. לפיד, כמובן, שיקר. דרוקר כותב היום שכן, הוא מצפה מפוליטיקאי לא לשקר, במיוחד כשהוא מקשקש על "פוליטיקה חדשה." אשר לטענה החוזרת ונשנית של לפיד, על פיה הוא "הקריב קורבן" כשהלך לפוליטיקה, מזכיר לנו דרוקר שיש עוד דברים בחיים חוץ מהנחיית תוכניות טלוויזיה, שחייו של פוליטיקאי מעניינים מאד – ושעניין הוא מוטיבציה לא פחות טובה מכסף. מותר גם לומר שרבים מאד מהפוליטיקאים לאורך ההיסטוריה הביעו עניין מועט בכסף, כי כוח יכול להיות סם תשוקה חזק לא פחות. איכשהו, החסידים השוטים של לפיד אף פעם לא חושבים על זה.

(יוסי גורביץ)

מה ישראלי בעיניך? הומופוביה, גזענות ופטריארכליות

פעם, ואפילו לא כל כך מזמן, יאיר לפיד הצהיר בגלוי הוא יהודי רפורמי. לא יהודי רפורמי מוצלח מדי, כמובן; בסך הכל הוא נתפס כותב באחד מטוריו בשנות התשעים המאוחרות על אמונתו שנשמתו של סבו התגלגלה בציפור. אבל רפורמיות נתפסה כקולית יותר מאורתודוקסית ולפיד, שכשהוא לא מנסה לדבר בשמו של יהוה אלוהים לא משחק תפקיד גדול מדי בחייו, לא מסוגל להכריז על עצמו כאתאיסט, כי הוא יודע שזה יעמיד אותו במלכוד הישן של "אין אלוהים, אבל הוא הבטיח לנו את הארץ", כפי שניסח זאת יפה אמנון רז-קרקוצקין. היהדות של לפיד, כמו של יהודים גאים רבים אחרים, מתמצה בתפיסה של היותם בנים לעם נבחר; לפיד כתב לפני כשנה שהוא מרשה לעצמו לגנוב שירים של יוצרים זרים אבל נמנע מגניבת כאלה של יוצרים ישראלים. מותר לחשוד שהוא לא יודע שהוא בסך הכל מתחבר למסורת אורתודוקסית ארוכה של התפלפלות בשאלת גזל הגוי.

באותם ימים לפיד עוד לא ראה בעצמו מועמד פוליטי, אבל היום הוא בהחלט כזה; והוא יודע שבציבוריות הישראלית "רפורמי" היא מילת גנאי שמתחרה ב"סמולני." וכמו שהוא מקפיד שוב ושוב למצב את עצמו בימין הוא לא מדבר יותר על האמונות שלו, אם אכן יש לו כאלה. מותר להעריך שמדובר בהפסד קטן מאד לתנועה הרפורמית, שאפשר לנהל אותה ויכוח אבל לפחות תמיד לקחה את היהדות שלה ברצינות המתבקשת.

כדי להעמיד מסך בין לפיד של לפני שש שנים ובין לפיד הנוכחי, כמו גם ליצור ספק בשאלה האם הוא שונא חרדים לתיאבון, לפיד הכריז היום על מס' 2 ברשימה שלו: הרב שי פירון. הלז מוכר בציבור כאחד ממנהיגי רבני צהר, תנועה אורתודוקסית שמעמידה פנים שליהדות האורתודוקסיים יכולים להיות פנים אנושיים, בהצלחה מוגבלת מאד. ככזה, פירון נחשב לרב "מתון", שחילונים יכולים לחיות איתו.

דא עקא, שמעקב אחרי הפסיקות של פירון מפריך את התפיסה הזו (שפירון, מטבע הדברים, הוא מראשי מקדמיה). בסופו של דבר, רב אורתדוקסי הוא רב אורתודוקסי. יש לו גבולות גזרה שמהם הוא לא יכול לחרוג, לא בלי שהקהילה שלו תקיא אותו מקרבה.

פירקון יצא נגד תג מחיר, כמו כמעט כל רבני צהר – אבל בראיון טלפוני לפני כמה שנים הוא הבהיר לי שהוא מתנגד לפעולות תגמול של יחידים, משום שפעולות כאלה צריכות להתבצע על ידי צה"ל. אין לפירון בעיה עם הכיבוש או עם העוולות שנלוות אליו; לכל היותר הוא מכסה עליהן בטיעון הצבוע והישן של צבי יהודה קוק, ש"אין לנו סכסוך עם מוחמד", כלומר עם פלסטינים פרטיים, אלא עם התנועה הלאומית הפלסטינית.

אבל זה בסדר; גם ללפיד עצמו, לפחות במהדורת 2012, אין בעיה עם הכיבוש. לעזאזל, גם לשלי יחימוביץ' (מהדורת 2012) אין יותר מדי בעיות איתו. מצד שני, סביר שלפיד (ועל אחת כמה וכמה, יחימוביץ') לא ימהר להכריז שהומוסקסואלים הם אנשים פגומים מוסרית, ופירון עשה בדיוק את זה. לפני כעשור, כתב פירון ללסבית דתיה ש"אני מתנצל על היות תשובתי חד משמעית וברורה, אבל עלייך לדעת שההלכה והמחשבה היהודית לא רואה בכך [צ"ל בכל – יצ"ג] אלה בעיה נשלטת, ברת תיקון. כן, רנו [צ"ל אנו –יצ"ג] רואים בכך פגם. פגם מוסרי, אבל יותר מכך – פגם מהותי, רוחני [כאן מעלה פירון את התפיסה האפלטונית, שהוא בטעות חושב שהיא יהודית, על אחדות השלם בזיווג בין זכר ונקבה – יצ"ג] המעשה הלסבי שונה – כפי שהבנת – מההומוסקסואלי בצד המשפטי ההלכתי, אבל הבעיה היא אותה בעיה." פירון, כמובן, מהיותו רב צהר, לא ממהר לדון את השואלת לכף הקלע או ליורה של צואה רותחת, אלא מנסה להשאיר אותה בקרב הקהילה, אבל לא לפני שהוא מבהיר לה שזהותה המינית היא "פגם מהותי, רוחני" וכמובן מוסרי.

בתשובה שכתב להומו דתי לפני כשמונה שנים, ששאל אותו אם מותר לו לשמש כמציל בבריכה מעורבת – שהרי איננו נמשך כלל לנשים – נוזף בו פירון על שהוא "השלים עם מצבו," שהרי "אני בטוח – וסלח לי על הבטחון – שי [צ"ל שיש – יצ"ג] עוד מה לנסות." פירון חוזר כאן על האמונה הפונדמנטליסטית – היא הגיעה אל החשוכים שלנו מאחיהם הרוחניים בארה"ב – שנטיה מינית היא משהו שניתן "לתיקון." מעבר למופרכות של התפיסה הזו ולאומללות שהמיטה על מספר גדול מאד של אנשים, פירון חוזר כאן על תפיסת ההומוסקסואל כמי שפגום וזקוק לתיקון. זו לא הפסיקה היחידה שלו בנושא: כשנה קודם לכן, הוא כותב לשואלת שתוהה האם מותר להחזיר בתשובה הומוסקסואל ש"יש אנשים שיש להם בעיה בענייני שבת ואנו לא דוחים אותם מלהתקרב וכך ביחס ללשון הרע ולענייני ממונות. אכן, זהו איסור חמור ובעייתי אבל יש לעבוד על כך וניתן לצאת מכך. זה אפשרי.
לכן, אין לדחות אדם המעוניין לחזור בתשובה בגלל בעיה חמורה זאת." ההדגשה שלי. שוב, אנחנו רואים כאן את גישת צהר: מדובר בחוטאים קשים אבל אסור להרחיק אותם; ימין דוחה ושמאל מקרבת.

והבעיה לא עוצרת בזכויות הומוסקסואלים. פירון נשאל גם האם מותר לנשים לרקוד עם ספרי תורה. התשובה שלו מעניינת מאד: לגופו של עניין, הוא נאלץ להודות, יש מקום להתיר זאת, בבחינת קל וחומר, שכן הרמב"ם ציין שמותר לנשים לעלות לתורה והדבר נפסל משום מנהג. אבל הוא פוסל את הדבר, ומשתי סיבות: קודם כל, יש אנשים בקהילה שאינם ערוכים לריקוד של אשה עם ספר תורה "מטעמי צניעות", ועל כן, כמובן, הנשים הן אלה שתצטרכנה לוותר על הריטואל שלהן; ושנית, משום שהמהלך נראה לא כמיועד לו-עצמו, אלא כראש גשר לקראת השגת עוד מטרות של נשות הקהילה. את כל זה הוא עוטף בצורך לשמור על מנהגים קבועים, כלומר שמרנות גרידא.

מעניין לציין שדבריו של פירון כאן – הם נכתבו לפני חמש שנים – מזכירים מאד את דבריו של יעקב אריאל, עוד רב בולט בצהר, שאסר על נשים ללמוד את התלמוד הן משום שהוא "מסוגל להזיק להן" והן משום שהוא חשד שהדרישה ללמוד תלמוד מגיעה מתוך התרסה. וכמובן, אי אפשר להשלים עם התרסה. כשכזו מגיעה, האורתודוקסיה-עם-פני-אדם עפה מהחלון ותחתיה צצים פני הכלב הישנים. כל זמן שרבני צהר מתמודדים עם חוטאים שפלי רוח, אין להם בעיה ללכת לקראתם; כשהם צריכים לעמוד מול מינים, או מול חשד מינות – כלומר, מול התרסה דתית ערה ומודעת לעצמה – הם קודם כל רבנים אורתודוקסים, כלומר משמרי זכויות היתר של הגברים היהודים.

ועוד בעיה. הרב המתון שמקבל את כל הציבור בסבר פנים יפות – כל זמן שהוא מקבל בהכנעה את מרותו, כאמור – לא כל כך אוהב ערבים. לפני כשבע שנים הוא ענה לגזען מהסוג המוכר – זה של דני דנון – שכותב שהוא פעיל בהחזרת נשים יהודיות שמעדיפות לא יהודים וש"מהר מאוד יגלו שהחלום שלהם לא וורוד כל כך והם יכנסו למערבולת של אלימות ואיומים בלתי פוסקים..בלבול מתמיד לגבי הזהות ועוד צרות צרורות.. לפעמים זה עוזר וישנן בנות שמקשיבות ולפעמים ..פשוט אין עם מי לדבר !! יש כאן ערבים ובדואים שמרעיפים טונות של כסף ומתנות על נערות ילדות בנות 13-16 ומבלבלים אותן לגמרי, הנערות הללו חושבות שהמתנות האלו הם גילויי אהבה בעוד שלי ברור בהחלט מהי המטרה הסופית ולראייה יעודו עשרות אם לא מאות מקרי הריון של נערות אשר חלקן מסתימות בהפלה וחלקן בהולדת ילדים."

מה ענה לו פירון? האם הוא שלח אותו לחפש את החברים שלו ולספר למישהו אחר צ'יזבטים על היכולות המאגיות של זקנות פלסטיניות ורגלי ארנבת? חס וחלילה, זו לא תהיה תשובה ברוח ישראל סבא. פירון ענה לו ש"ראשית יישר כח. אין לי ספק שמדובר בעבודת קודש. לפי תאורך מדובר בניצול ציני של מצוקה ע"י הרעפת טובה חומרית.
ברור שהנזקים נוראיים ואין לנו אלא לעשות ה כ ל כדי להלחם בכך. יחד עם זאת, אני סבור שעליך ועל יתר הפעילים לקבל הדרכה מקצועית שאין בכוחי להציע.
אני מניח שהייתי מדבר על ליבן באמצעות הרצון לחזק את הכבוד העצמי, את החוסן האישי, את התחושה של קנית בכסף, את הסכנה של המעבר לעם זר שבחלקו – עויין ואוייב. אך אני משוכנע שהדגשים צריכים לבוא על ידי אנשי מקצוע." או, במילים אחרות, כוונותיך רצויות אך מעשיך לא רצויים. אבל את התפיסה שיש "עשרות אם לא מאות מקרי הריון" של נשים יהודיות שפותו על ידי "ערבים ובדואים שמרעיפים טונות של כסף ומתנות" על בנות 13 עד 16, פירון בולע ולא נודע כי בא אל קרבו. ראוי לציין שגם הגזענות היהודית הזו נגועה בסוג של שנאת נשים: התפיסה שהאשה היא פתיה, דעתה קלה, ושהיא טרף קל לגבר שרק מרעיף עליה כספים ומתנות (ומסתבר שבמקרה של אנסטסיה מיכאלי, גם פיצה וקולה ישיגו את המטרה), או, במילים מנומסות פחות, מישהי שמוכנה להתמסר תמורת אתנן.

אז זה הרב של יאיר לפיד: הומופוב במידה, גזען ופטריארכלי עם נגיעות מיזוגניות. עכשיו, כמה וכמה אנשים כתבו לי היום שמאז, כתוצאה ממספר מפגשים אישיים, פירון עדכן את עמדותיו וריכך אותן משמעותית בשאלת ההומוסקסואלים וזכויותיהם. יכול להיות, ואם זה המצב זה ראוי להערכה: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים. ועל כן אם פירון יהיה מוכן לכתוב במפורש שהומוסקסואלים אינם פגומים, שהם אינם זקוקים לתיקון, שהם אדם ככל אדם שנברא בצלם אלוהים, שאם כבר הם נבחרו על ידי יהוה למסה גדולה מזו של אחיהם ההטרוסקסואלים, שאל להם להתבייש במיניותם – אפרסם את זה כאן בהבלטה. איך לומר, אני לא עוצר את נשימתי.

השאלה היא למה בחר לפיד דווקא בפירון. אולי הוא לא ידע על כל זה, ואם כך זו שגיאה פוליטית של טירון – במיוחד לאור ההתלקחות העצמית של יעקב "אני קרוב יותר למעמד הביניים מאשר לעציר מטולטל" פרי, אם לפיד ידע על ההתבטאויות הללו, או שהוא חשב שאף אחד לא ישים לב – מה שאומר שהוא לא למד שום דבר מההשפטה שעבר על ידי איתמר שאלתיאל, האדם היחיד שעל החגורה שלו תלויות הקרקפות גם של לפיד וגם של שנוא נפשו רון מיברג – וזה פשוט אומר שהוא עוד לא מבין איך פועלת התקשורת היום והתרגל לתקשורת הנוחה של פעם, או שהוא חשב שרב בעייתי כמו פירון הוא עדיין נכס, בהתחשב בציבור הישראלי הכללי.

יכול להיות שהחישוב הזה של לפיד יתגלה כמוצדק. אסור, על כל פנים, לעשות לו – או לפירון – הנחות כאן. שניהם אנשים פוליטיים עכשיו. הם מבקשים לא את אמונה של קהילה קטנה, במקרה של פירון, או לבדר את הקהל (במקרה של לפיד); הם מבקשים את אמון הציבור. כלומר, הם רוצים שנשכור אותם לתפקיד. הם צריכים לתת לנו תשובות. ואנחנו צריכים להתעקש עליהן.

ועוד דבר אחד: אלי ישי, אולי האדם המאוס ביותר בישראל, הודיע לפני חודשיים שהוא מתכוון לכלוא בקרוב את כל מבקשי המקלט מסודאן. שורה של ארגוני זכויות אדם מיהרו להגיש עתירה בהולה, ואחרי חודשיים נאלצה המדינה להודות שלהד"ם. הבוקר משכו הארגונים את העתירה, כשהם כותבים ש"חודשיים ימים, ועתירה לבית משפט נכבד זה, נדרשו לרשויות על מנת להודות, כי הבהלה והאימה שזרע הגורם הבכיר ביותר הממונה על מנגנון המקלט של מדינת ישראל בקרב אלפי מבקשי מקלט, ובהם פליטים, קורבנות סחר בבני אדם, קורבנות עינויים, נשים, ילדים וטף – לא היו אלא "מתיחה" אכזרית… עתירה זו חשפה התנהלות חמורה וחסרת תקדים, שדומה שכמותה לא נגלתה בפני בית המשפט בישראל מעולם. סגן ראש הממשלה ושר הפנים של ישראל פרסם הודעה בדבר החלטה נוראה שקיבל ובדבר הנחייה איומה שנתן, שלא היו ולא נבראו. ההודעה זרעה בהלה ואימה בקרב ציבור, מהמוחלשים בישראל, שרבים ממנו הם קורבנות של הנוראות שבחוויות. הכל סברו שיש יסוד לדבריו של המשיב, ומתי המעט מקרב הרשויות, שידעו כי לא היא, עמדו מנגד והחרישו." הבוקר עצרה יחידת עוז – מוטו: חזקים על החלשים ביותר – עוד שני ילדים ולקחה אותם למתקן כליאה. הרחקתו של ישי ממשרד הפנים חייבת להיות דרישה לקראת הקמת כל ממשלה לא ימנית אחרי הבחירות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יזדקק לטוב לבו של שי פירון.

(יוסי גורביץ)

הם מפחדים

בנימין נתניהו חזר אמש (ה') שוב על התרגיל הקבוע של הקדנציה שלו: פירוק מפלגה. בפעם הראשונה הוא פירק את העבודה והוציא ממנה את סיעת העצמאות. המהלך הזה התפוצץ לו בפרצוף: העבודה, משנפלט מתוכה הגוף הזר של אהוד ברק, בנתה את עצמה במהירות כאלטרנטיבה שלטונית. בפעם השניה פירק נתניהו את מפלגת קדימה; תחילה השקיע מאמצים אדירים בהעברת "חוק מופז", ששינה את סדרי החיים במערכת הפוליטית כך שיתאפשר לשבעה ח"כים לערוק ממפלגה, ואחר כך גרם למופז להשמיד את עצמו, בלוקחו איתו את קדימה, בכך שצירף אותו לממשלתו.

קצת מוקדם להעריך מה יקרה בפירוק המפלגה השלישי של נתניהו. הפעם, עם זאת, הוא מפרק את מפלגתו-שלו; הוא מחדיר אליה אלמנט פאשיסטי במובהק, שידחוק לאחור את רגליהם של חברי הכנסת של המפלגה.

בהחלט לא בטוח שהתרגיל המבריק הזה יביא תוצאות בקלפי. לליכוד ולליברמן יש יחדיו, כעת, כ-42 מנדטים. ספק אם המפלגה המאוחדת תגיע להישג כזה בבחירות הקרובות. סביר הרבה יותר שהיא תקבל בין 35 ל-40 מנדטים.

נתניהו מנסה כעת להעביר במהירות את המחטף שלו. ועידת הליכוד צפויה להתכנס ביום שני ולהצביע על האיחוד עם ברה"מ ביתנו. יש לקוות, אבל לא לתלות בכך יותר מדי תקוות, שהוועידה תדחה את ההצעה: השר מיקי איתן כבר מנסה לשכנע את אנשי הליכוד לדרוש הצבעה חשאית על קבלת ההסכם, מה שיאפשר לבאי הוועידה להצביע נגד מבלי שיפול עליהם מוראו של נתניהו ומבטו המאיים של המיני-פוטין.

אז למה הלכו נתניהו וליברמן למהלך הזה? סביר מאד ששניהם יודעים שהסקרים הכלליים מעניקים להם יותר כוח משהם יקבלו באמת ביום הבחירות. לליברמן אין מה להראות לקהל שלו, והצעירים בקרב יוצאי ברית המועצות הופכים במהירות לישראלים, וכבר אין להם צורך במפלגה סקטוריאלית. נתניהו יודע שלרוב הישראלים אין סיבה להצביע עבורו לעוד קדנציה. הרבה בוחרי ליכוד חשים על בשרם את מחיר המדיניות הכלכלית של נתניהו. רבים מהם ודאי יתקשו להצביע לעבודה, אבל אין שום דבר שיכריח אותם להגיע לקלפי ולהצביע עבור מי שדפק אותם עד העצם ושהמדיניות שלו מכרה את עתידם הכלכלי של ילדיהם.

אז מה הטעם במהלך? להרוג את הבחירות. אל תצאו מהבתים, אומרים ליברמן ונתניהו למתלבטים. אין לכם סיכוי. אנחנו נהווה את הסיעה הגדולה ביותר בכל מקרה, הממשלה שלנו תמשיך בכל מקרה. שינוי לא יהיה פה. אז אל תנסו בכלל. נתניהו מנסה לשכנע אותנו שהבחירות כבר גמורות, שידוע מי ירכיב את הממשלה.

כדי להרוג את התשוקה לשינוי, נתניהו מוכן לגרום נזק מדיני ניכר לישראל. לאורך כל הקדנציה שלו, הוא העמיד פנים שהוא רוצה שלום אבל הפלסטינים הארורים לא מוכנים. לאורך כל הקדנציה, בכל פעם שליברמן פצח בריקוד סוער על תקוותיהם של ישראלים ופלסטינים, נתניהו הודיע ששר החוץ שלו לא מייצג את הממשלה.

המשחק הזה נגמר. האיש ששיווק את עצמו כמתון מזמין כעת את שר החוץ הלא מייצג לא סתם לממשלתו, אלא ללב מפלגתו. הוא יציג את הליליפוטינים שלו – דוד רותם, פאינה קירשנבאום, אלכס מילר; כנראה שאנחנו נפרדים לשלום מאנסטסיה מיכאלי וסטס מיסז'ניקוב – במקומות קדמיים בליכוד. לדני דנון ומירי רגב תהיה עכשיו הרבה תחרות מבית על תואר הגזען הקולני ביותר. האגף הליברלי של הליכוד, שדנון כבר מנסה לחסל, כנראה מת.

זה יציב את המפלגה הגדולה ביותר בישראל הרבה יותר ימינה מכפי שהיא נראתה עד כה. כמובן, היא היתה שם כל הזמן, אבל עכשיו אי אפשר יהיה להסתיר את זה יותר. אפילו שמעון פרס לא יצליח הפעם. שילובה של ברה"מ ביתנו בליכוד יקרב את ישראל עוד יותר למעמד של מדינה מצורעת, רק כזו שמתגאה בצרעת שלה.

וכמובן, אחרי הבחירות יהיה צורך להעביר תקציב. הרי זו סיבת הבחירות: חוסר יכולתו של נתניהו להעביר תקציב. ואנחנו יודעים איזה סוג תקציב יעבירו נתניהו וליברמן. נתניהו וליברמן חזרו אתמול שוב ושוב על המילה "איום" בהטיות שונות. ככה הם אוהבים אותנו, מאוימים: אם נחשוב על האיום האיראני או דחליל אחר, כנראה שלא נחשוב על כך שמחירי המזון שוב עומדים לזנק, שיוקר המחיה עולה, שמשפחה במעמד התחתון הישראלי מוציאה כל חודש 777 שקלים יותר משיש לה ושהבנקים הופכים אותה למקבילה של אותו כורה שאיננו יכול להגיע לגן העדן כי משכן את נשמתו לחנות החברה, שמשפחה ממה שמכונה כאן מעמד בינוני מסוגלת בקושי לסגור את החודש.

אבל, כמובן, העובדה שמפלגה היא המפלגה הגדולה ביותר לא אומרת שהיא מרכיבה את הממשלה. נתניהו יודע זאת היטב: הממשלה שלו הוקמה למרות שקדימה בהנהגת לבני קיבלה יותר מנדטים. המשחק הזה לא נגמר עד שהערפד הזקן בבית הנשיא לא ישיר, והנסיון של נתניהו וליברמן לשכנע את הישראלים לא ללכת לקלפיות בהחלט עשוי להתפוצץ להם בפרצוף, לגרום לישראלים להבין שמנסים להוציא אותם מהמשחק. ואנשים לא אוהבים את זה. לא אוהבים את זה מספיק עד כדי כך שהם עשויים להתעצבן, כלומר לעשות את ההיפך ממה שליברמן ונתניהו רצו. בכלל לא בטוח שהמהלך של נתניהו, שעשוי בהחלט להגדיל את מספר המנדטים של הליכוד, גם יסייע לגוש שלו. להיפך. אבל נתניהו לא רוצה שנחשוב, הוא רוצה שנפחד. בינתיים, הוא אילץ את שלי יחימוביץ' לעשות את מה שהתחמקה ממנו חודשים: היא הודיעה אתמול שלא תשב בממשלת נתניהו-ליברמן. עכשיו אין לה ברירה אלא להיות מחויבת ולשחק על כל הקופה (הליצן שעדיין מנסה להרכיב את רשימת "יש עתיד", בינתיים, תקף בעיקר את יחימוביץ'. אנחנו יודעים איפה הוא יהיה אחרי הבחירות.)

השינוי העיקרי שהשיג נתניהו במהלך האיחוד שלו נוגע לאפשרות של תבוסה: מה יקרה אם אחרי שיסיימו לספור את קולות הימאים, שלי יחימוביץ' היא זו שתתבקש על ידי פרס להקים ממשלה. במצב כזה, הסכינים בליכוד יישלפו במהירות – ויש סיכוי יותר מסביר שליברמן, עם גוש מלוכד במפלגה, גם יצליח להשתלט עליה. המהלך של נתניהו מקרב את החקיין של פוטין לתפקיד הנהגת הליכוד.

במדינה נורמלית היו קוראים לזה חוסר אחריות לאומי. עוד סיבה לצאת ולהצביע – ועוד סיבה לשכנע כמה שיותר אנשים שלא לבזבז קולות על סייעני ליברמן-נתניהו כמו יאיר לפיד.

(יוסי גורביץ)

צאו מהמרפסת, המדינה קורסת

נתניהו הקדים השבוע את הבחירות. אם תשאלו את הפרשנים הפוליטיים שלנו, זה בגלל שהוא מפחד מהזומבי לולמרט: כביכול האיש שבעבר זכה לפופולריות נמוכה משל נסראללה והעיד על עצמו שהוא יודע שהוא ראש ממשלה לא פופולרי, האיש שאך זה הורשע בעבירה פלילית ושבית משפט זיכה אותו למרות שהוא אישר את העובדה שאולמרט קיבל כסף במעטפות, האיש שעדיין עומד בפני כמה משפטים וערעור על זיכויו – כביכול האיש הזה הוא האיום הגדול ביותר על נתניהו.

קשקוש. נתניהו לא מפחד מאולמרט. ספק אם למושיע אולמרט יש קיום מחוץ לדמיונם של הפרשנים. נתניהו לא הקדים את הבחירות כי הוא חשש מלולמרט: הוא הקדים אותן משום שהוא לא יכול היה להעביר תקציב. בקרב הבדיחה הפוליטית המכונה קדימה, שחבריה מחשבים את קיצם לאחור, עוד היה נסיון השבוע להציע לנתניהו דיל דוחה במיוחד, אפילו ביחס להיסטוריה של המפגלה (לא שגיאת כתיב) הזו: הם יתמכו בתקציב, ונתניהו ייתן להם עוד שנה של קיום. רשמית, קדימה היא המפלגה המובילה באופוזיציה.

אבל נתניהו לא רוצה להעביר עכשיו תקציב. לא כשתוך שנה הוא ייאלץ ללכת לבחירות לא משנה מה יקרה. הוא יודע שיזכרו את זה והוא יודע שלמרות שאין כמוהו בנפנוף בדחליל האיראני, הוא פגיע מאד בתחום הכלכלי. בפעם האחרונה שהוא הלך לבחירות ואנשים זכרו אותו בגלל תפקידו הכלכלי, הוא גרף רק 12 מנדטים. מאז, כידוע, קרה לנו לולמרט ונתניהו הצליח לאושש את הליכוד ל-27 מנדטים. זה היה רק לפני ארבע שנים.

אז נתניהו לא רוצה ללכת לבחירות על רקע התקציב. רק זה חסר לו. הוא מתכוון, כמובן, לתקוע לנו את תקציב הזוועות שלו, אבל הוא יעשה את זה רק אחרי הבחירות, כשהוא יכול – להערכתו – לסחוב שלוש שנים עד הבחירות שאחריהן, ועד אז אנשים כבר ישכחו. כמה נורא התקציב המיועד? מספיק נורא שנתניהו לא היה מוכן לחשוף אותו בפני חברות הקואליציה, שמא הדברים ידלפו. ואלה, מצידן, בצדק לא היו מוכנות לקנות את החתול בשק הזה.

כמה שוטים – שיעול, יאיר לפיד, שיעול – אמרו השבוע שהעובדה שנתניהו לא מסוגל להעביר תקציב מעידה על "בעיית משילות" ועל "צורך לשנות את השיטה." בולשיט. הטמבלים שחושבים כך לא מבינים מהי דמוקרטיה: היא לא יכולתו של המנהיג לעשות ככל העולה על רוחו בלי להתחשב בצרכי העם. וההתנגדות הפרלמנטרית הרחבה לתקציב של נתניהו מעידה על כך שהעם לא רוצה את התקציב הזה. אולי אף שום תקציב של נתניהו-שטייניץ. תקציב המדינה הוא הנושא החשוב ביותר שעומד בפני הכנסת. הוא מעיד על סדר העדיפויות שלה. כשהתקציב מכיל כמות נכבדה של תותחים אבל באותה הנשימה מקצץ בסל התרופות, כשהוא מקצץ בתקציבי החינוך ובו זמנית מעביר עוד ועוד נתחים מרכוש הציבור לידי האוליגרכיה הכלכלית שלנו – התהליך מכונה בשם האורווליאני "הפרטה" – הוא מעיד על מפת הדרכים של הממשלה הרבה יותר מכל נאום נמלץ של שריה. הקרב על התקציב הוא לא איזה מכשול מעיק, כפי שסבור הבדרן שאפילו את הפוליטיקה שלנו הוא מנסה להנפיק; הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. ואם ראש הממשלה לא מסוגל להעביר תקציב, המשמעות היא שהכנסת איבדה בו אמון. החוק אפילו מכיר בכך: ממשלה שלא מסוגלת להעביר תקציב, במקרה הגרוע ביותר עד ה-31 במארס, מביאה בכך פיזור הכנסת ולהתפזרותה-שלה.

כשהפרשנים הפוליטיים מנסים למכור לנו את הדג מדרגת טריות שניה לולמרט, הם מאחזים את עינינו. הם אומרים לנו שזה או נתניהו או אולמרט. אם השטיק הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שזה בדיוק השקר שמכרה לנו ציפי לבני לפני ארבע שנים. הוא אחיזת עיניים כפי שהיה אז.

זה לא "ביבי או ציפי" וזה לא "ביבי או שלי": הבחירות הישירות האחרונות התקיימו בישראל ב-2001. אפשר היה לצפות שפרשנים פוליטיים ישימו לב לכך. אנחנו בוחרים מפלגות, לא מועמדים. מנהיג המפלגה שיוכל להציג לנשיא המדינה את המספר הגדול ביותר של ח"כים שיתמכו בו, הוא זה שירכיב את הממשלה.

חוכמת אנשים מלומדה היא שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. אין שום סיבה טובה שזה יהיה המצב: הסיבה לכך היא שמגרש המשחק לא מאוזן. בבחירות האחרונות שיעור ההצבעה עמד על 63% בלבד. שליש מהמצביעים לא הגיעו לקלפי, בשל ניכור, אדישות, טמטום אידיאולוגי או סתם עצלות. מילה על טמטום אידיאולוגי: אם אתה חושב שהבחירות לא משנות שום דבר, החלטת לוותר על השיטה הדמוקרטית. שזו כמובן זכותך, אבל אתה מאבד בכך את הזכות לקטר בארבע השנים שאחרי הבחירות.

מתוך אותו שליש, חלק ניכר הם מצביעי שמאל או מרכז. הימין הולך להצביע ואצל החרדים יש תופעה מוכרת של הצבעת יתר, באמצעות תעודות זהות של אנשים שהלכו לעולמם. אם מחנה השמאל-מרכז יצליח להביא כמה שיותר אנשים לקלפי, אם נעלה את אחוז ההצבעה ל-80%, המפה הפוליטית תשתנה באופן חד.

אני לא אוהב את שלי יחימוביץ', וחושב שהיא עשתה כמה בחירות פוליטיות מכוערות מאד. אבל אני מעדיף אותה עשרות מונים על פני בנימין נתניהו ומועמדי הדמה שלו, שהבולט שבהם הוא כמובן יאיר לפיד. הלז מסוגל להוריד לטמיון הזדמנות נדירה לחסל את נתניהו: הוא יהיה ציפי לבני של הבחירות האלה, רק שבניגוד אליה הוא ימכור את בוחריו לנתניהו. הוא כבר הודיע שבכוונתו לדרוש תפקיד שר בממשלת נתניהו הבאה. מהתייחסותו של לפיד, שהוא ניאו-ליברל בכל רמ"ח אבריו, ליחימוביץ', ברור למדי שהוא לא יתמוך בממשלה בראשותה, כי קשה להאמין שיחימוביץ' תתן את ידה לחזון הפרטת החינוך של לפיד.

מה ישנו הבחירות? המון. יותר ויותר מהציבור ערים לביזה המתמשכת בתחום הכלכלי. אם נתעורר, הטייקונים לא יאהבו את מה שמחכה להם בכנסת החדשה. תופסק רדיפת מבקשי המקלט. ממשלה אחרת אולי אפילו תבהיר למשטרה ולשב"כ שהיא רואה ברצינות את נושא פוגרומי תג מחיר. הקומפרסור שמקרקש "איראן, איראן" כל בוקר יעבור לאופוזיציה, וכשיסירו מעלינו את ענן ההפחדה הקיומית הבלתי פוסק, פתאום נראה איך בזזו אותנו, ואיך אפשר להחזיר לעצמנו את עתידנו. מי יודע, אולי אפילו יהיה קיצוץ בתקציב הבטחון – מותר לחלום, לא?

או שנקבל את ההנחה שאין כל אפשרות לשינוי ושעדיף שבכלל לא ננסה, ואז פשוט נמשיך הלאה במסלול המוכר. יהיה אמנם רע הרבה יותר, אבל לא נצפה לשום דבר אחר. אני לא יודע בקשר אליכם, אבל זה לא סוג המדינה שאני רוצה לחיות בה. ביום שאאמין שאי אפשר לשנות כאן יותר, אתחיל לחפש את דרכי במקום אחר.

אנחנו עוד לא שם. להיפך: אנחנו בצומת דרכים שבה אפשר להנחית מכה אנושה על בנימין נתניהו ועל כל מה שהוא מייצג. אנחנו פשוט צריכים להביא כמה שיותר אנשים לקלפי – ולא להפסיק לדבר על הסיבה שהלכנו לבחירות האלה: תקציב, תקציב, תקציב. התקציב שלבנימין נתניהו אין אומץ להציג.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

על זרזירים ועורבים: המקרה של יאיר לפיד ואלעזר שטרן

(עדכון: עקב תלונות של קוראים, שמצאתי בהן צדק, שיניתי את הכותרת. – יצ”ג)

במסגרת החידושים וההמצאות של מפלגת "יש דיווידנד" של יאיר לפיד, דיווחנו כבר על כך שלפיד מבטיח תשואה של 4% שנתיים למשקיעים במפלגה שלו, והיום נתקלתי אישית בכך שהמפלגה מצפה שאנשים ישלמו כדי להשתתף בכנסי הבחירות שלה: הוזמנתי לאירוע של המפלגה בשבת בתל אביב, הסכמתי – אני מודה ומתוודה שהמטרה היתה לשאול את לפיד שאלות קשות, כיוון שהעיתונאים הממוסדים לא עושים את זה – והיום קיבלתי מייל שמבקש ממני לתאם את הגעתי עם קופת אתר האירוע. בבדיקה טלפונית, התברר שאני אמור להשליש להם 60 ₪ כדי לזכות בעונג לשמוע את יאיר לפיד מסביר לי למה אני צריך להצביע עבורו ולפעול למענו, כדי שיוכל להחזיר למשקיעים את כספם. ויתרתי על התענוג.

אבל זה בוטנים לעומת הידיעה הקצרה של "ידיעות" הבוקר. לידיעה אין אישור, אבל היא מריחה כמו הדלפה: היא מתארת את רשימת המועמדים של לפיד, זו שטרם נחשפה אבל צפויה להיחשף בקרוב (ניחוש: לפיד ינצל לשם כך את הטור האחרון שלו ב"7 ימים," ביום שישי הבא.)

ברשימה בלט מיד שמה של האתון הרשמית של צה"ל, האלוף במיל' אלעזר שטרן. על פניו, זה לא צריך להפתיע: תכנית גיוס החרדים של לפיד מבוססת במישרין על זו של שטרן, והקשקשת של שטרן על "ערכים" ועל כך ש"כל אחד מאיתנו צריך לראות את עצמו כאילו יצא מאושוויץ" מתאימות ללפיד כמו גנב אמל"ח להנהגת "אם תרצו."

יש רק בעיה אחת: כבר הוכח משפטית שלפיד היה שותפו של שטרן לדבר עבירה בהוצאת מסמכים מצה"ל כדי להכפיש חייל. כזכור, לאחר שהחייל חננאל דיין סירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל דן חלוץ בעקבות ההתנתקות, הדליף שטרן – אז ראש אכ"א – ללפיד פרטים מתיקו האישי של דיין. לפיד כתב טור רווי השמצות אישיות ולגלוגים על שמו של דיין, שתבע אותו תביעת דיבה. לפיד התגלה כעיתונאי קטן מאד ומיהר לחשוף את המקור שלו. בתגובה, דיין תבע גם את שטרן. זה נגמר בכך שהמדינה שילמה עבור שטרן פיצויים לדיין.

אף אחד לא יצא טוב מהסיפור ההוא: לפיד נחשף כזרזיר עט שכותב טורים עבור בכירים בצה"ל עם עתיד פוליטי, כמי שמשתף פעולה בקשר של אלוף נגד חוגר, וכמי שאין לו את האומץ לעמוד בתביעת דיבה שהרוויח ביושר ולהגן על מקורותיו. שטרן, שרוממות ה"ערכים" תמיד בפיו, בגד בכל ערך צה"לי, עבר לכאורה על החוק והפר את חובת האמונים שלו כלפי חננאל דין – הכל למען רווח יח"צ פעוט וקצר ימים. למותר לציין שכל זה לא הוזכר ולו בשמץ בעיתון של לפיד.

אז עכשיו שטרן, שהדליף ללפיד מסמכים פנימיים שעל חשאיותם הופקד, ושציפה – בצדק, כפי שהסתבר – שהציבור הוא זה שישלם את הקנס על הפשע שהוא ביצע, הופך לחבר ברשימה של לפיד. מותר להעריך ששטרן, שיודע שהוא שרף את עצמו בציבור חובשי הכיפות בשל תמיכתו בהתנתקות, משתמש בלפיד כדי להכנס לכנסת מטעם תנועה חילונית לכאורה; מותר להעריך שלפיד, שמדבר הרבה מאד על השירות הצבאי בתור ג'ובניק, משתמש בשטרן כדי שזה יאציל הילה צבאית על הרשימה של "יש דיווידנד." כלומר, הם מתנהלים בדיוק כמו בימים הטובים ההם.

יש שם להתנהלות כזו. ולא, הוא לא "פוליטיקה חדשה."

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)