תגית: Scumbag Steve

טוב ביי

בלייק בוסטון היה בן 15 או 16 – הוא לא זוכר – כאשר אמא שלו צילמה אותו. היא עשתה קורס צילום והוא בדיוק עמד בדלת. היה לו כובע מטופש ופנים קצת אדומות מדי, אולי בגלל איכות התמונה. עכשיו הוא בן 21. או, לפחות, היה בגיל הזה כשהוא פתח את הטאמבלר שלו.

ב-Know Your Meme הסיפור קצת אחר. התמונה המקורית מגיעה מעטיפת האלבום "Ma Gangsta" ומחיטוט באלבומי התמונות של Beantown Mafia, הלהקה, קל לזהות את בלייק בוסטון כ-BZB. אמא שלו אולי צילמה את התמונה, אבל הוא היה זה שהשתמש בה כעטיפה לאלבום. הוא נראה שם ילד. גם בתמונות במייספייס. והיתה לו להקה והוא רצה להיות מפורסם.

סקאמבג סטיב, האינטרנט מפחיד אותי.

[]

סקאמבג סטיב הוא חלק מגלריית ארכיטיפים אינטרנטית. אם אתם לא מכירים אותו, אתם מכירים את Successful Black Man או את Dating Site Murderer או חלק אחר מעץ הממים הזה. סביר גם להניח שראיתם לפחות טיפוס Rage Comics אחד. הממים הללו לא תלויים בהתבטאות או אירוע, בניגוד לממים פוליטיים. הם נצחיים כמו בדיחה עדתית והם שם כי אפשר. כלומר, כי זה מצחיק.

[]

אני מספיק זמן באינטרנט כדי לזכור גם את Star Wars Kid. זכרתי שהוריו הגישו תביעה נגד הנערים שפרסמו את הסרטון המקורי, זכרתי גם שהתביעה הסתיימה בפשרה. לא ידעתי שהוא סיים את התיכון שלו ממכון פסיכיאטרי, אבל זה לא מפתיע. כן זכרתי דבר אחד – אנדי ביו, בלוגר אמריקני, גייס תרומות מ-400 גולשים וביחד הם רכשו לסטאר וורז קיד אייפוד.

[]

בסמינר באוניברסיטה קראנו מעט על ריינהולד ניבור, תיאולוג נוצרי והדבר הכי קרוב לזן שמצאתי בפילוסופיה פוליטית. אין אוטופיה בעולם, הוא טען (מדויק יותר: טוענים סיכומי). הכל משתנה וכל הנצחונות זמניים, רגע לפני תגובת הנגד. היבריס הוא החטא הפוליטי המפתה מכולם, המחשבה שניתן להביא לניצחון סופי. הניצחון מגיע, אם הוא מגיע, ועמו תגובת הנגד, ואתה נאבק ונאבק שהוא לא ינזל לך מהידיים.

אני לא יודע למה זה רלוונטי, אבל אני חושב על היבריס המון לאחרונה, בעיקר בהקשר של זן. איכשהו אני מתרגם זן לפרקטיקה של "דע את מקומך". דע את העולם, ודע מה ניתן ולא ניתן להיות בו.

זה לא תרגום טוב או שלם, אבל הוא כל הזמן שם, אצלי, והוא נראה לי חשוב גם בהקשר של הרשת. סקאמבג סטיב ניסה להיות ראפר, סטאר וורז קיד רצה להיות לוחם לרגע. את שניהם הרשת הענישה. בפני אחד מהם היא התנצלה. אלים שרירותיים עם הומור נמוך וללא חמלה, אם הם לא התעלמו ממך, הכי טוב שאתה יכול לקוות לו הוא שישכחו.

ואני חושב על הפרקים של "בלאק מירור" ועל התפקיד שהמבט ממלא בכל אחד מהם, ונעשה לי רע.

[]

אני אומר לעצמי שזה לא אותו הדבר לגבי דמויות ציבוריות, ושזה המעט שאנשים כמו נתניהו או יאיר לפיד יצטרכו ללמוד לספוג. אבל האמת היא שזה מפחיד אותי. הרשת טשטשה מאוד את הקו שמפריד בין "דמויות ציבוריות" לאחד האדם. לא רק בגלל שגם התמונות שלכם חשופות לעין כל, אלא מכיוון שהרשת היא עוד שדה חברתי, עם היררכיה פנימית ומנגנוני התקדמות משלו ויצירת ממים היא אחד ממנגנוני ההתקדמות הללו. יצרת מם מוצלח מדי וגם אתה יכול להיות "דמות ציבורית", כלומר מותר לכל אדם; וגם אתה עלול ללמוד עד כמה פריך השקר המוסכם של מדורי הרכילות וטורים מתחכמים על סלבים – המלמול הקבוע על מחיר הפרסום. אז אתה מנסה לעצור בזמן, כדי לא לנצח מדי, לפני שהרשת תקום עליך, ותוהה למה התחלת עם כל זה, בעצם.

רלוונטי גם: הפוסט של שחר.