תגית: קיץ 2011

איזה מזל

קיץ 2011
איזה מזל שמחאת קיץ 2011 קרתה ביולי אוגוסט. הדבר היחיד שאפשר לעשות ביולי אוגוסט במדינה הזאת הוא לרבוץ במקום כלשהו ולהזיע. זיעה היא אחד הדברים השיוויוניים ביותר שיש. אתה יכול להיות אביגדור ליברמן ואתה יכול להיות עידן לנדו, ובכל מקרה אתה תזיע. שום דבר לא יעזור לך, גם לא שעון באלפי שקלים. ויש משהו מאד מלבב בידיעה שאפשר להפסיק להילחם בזה, שהזיעה הזאת הולכת להמשיך ולזרום, וכל מה שיש לך לעשות הוא לקבל אותה באהבה.
ובהפגנה, עם עוד עשרת אלפים אנשים, מאה אלף אנשים, שלוש מאות אלף אנשים, כולם בגופיות. הזרועות נדבקות. אתה מנסה להגיע. אתה מנסה ללכת. אתה מנסה לעמוד. אתה מנסה להריע. וכולם נדבקים. לרגע, הרגע שבו עור נדבק לעור, רגש לפני שנשמע הסווש של ההיפרדות, שכם אל שכם זו לא מטאפורה, אלא אמת. ותוך כדי שכולם מזיעים, הגופים של עם ישראל נחשפים. לרגע הוא מפסיק להיות המוני ב. ישראל, ומתחיל להיות זה עם קעקוע דרקון, זאת עם קעקוע פיה, פתאום שמתי לב לכמה אנשים במדינה הזאת יש קעקועים וכמה מהם! פתאום אפשר היה לראות במקום אחד את כל סוגי הפרצופים. לא, לא כולם יפים. אבל המוני ב. ישראל קיבלו פרצוף, ופרצוף אמיתי וקונקרטי זה דבר נורא חשוב כדי לחשוב על עם.

רחובות
איזה מזל זה שמחאת האוהלים קרתה ברחובות.עד היום ניסינו להתחיל מהפכות במשרדי הארגונים והעמותות ובסלונים והסקווטים של האקטיביסטים המקצועיים. דבר משונה קורה למחאה בתוך המקומות שוחרי הטוב האלו: היא מתמלאת ברגשות אשמה. כאשר אדם הופך את התרומה לחברה למקצועו או לשליחות חייו, הוא הופך להיות טהרן. פתאום אתה לא יכול לדאוג רק לבריאות נשים, בלי להצהיר שאתה גם תומך בכל צעד שעושות נשים פלסטיניות לקידום מעמדן בעולם. פתאום אתה לא יכול לחשוב על העלאת שכר המינימום בלי להצהיר באופן בלתי מתפשר על כך שאתה בעד שוויון זכויות מלא לנשים ולגברים. אתה לא יכול לקיים דיון בלי לוודא כי יש לך גבר ואישה, ומזרחית ואשכנזי, ואיש מלוד, ואישה מבקה אל גרביה. פתאום אתה כבול לבירוקרטיה, לצורת שיח שוויונית, לדאגה מתמדת לכך שאתה תמיד בסדר בכל כיוון אפשרי שבו אתה מנסה לצעוד.
כאשר אתה צועד ויושב וצועק ברחובות, הכל פתוח יותר. אתה יכול להפסיק עם רגשות האשמה ולהתחיל לעשות. אם אתה מקיים חמישים דיונים נפרדים בכל רגע נתון, אז בכל דיון יכול להיות מזרחי או שלא. ובכל דיון אפשר לדבר על שכר המינימום ואפשר גם לא. אפשר לעשות פרוטוקולים ולדאוג שהם יופצו בקרב חברי הוועד המנהל לפני שחותמים עליהם, אבל אפשר גם לא. ההנחה היא כי כל אחד הוא חייל בשוחה והוא יודע לעשות כמיטב יכולתו, אבל הוא אינו אחראי לתמונה הכללית, כי את התמונה הכללית אף אחד לא מרכיב במו ידיו. הו אלוהים, כמה משחרר!
מזל שיש את הארגונים החברתיים והעמותות ואת האקטיביסטים שיצרו את התשתית לשיח הזה, שעבדו קשה כדי שיהיה מידע מוכן לרגע שבו המהפכה תפרוץ, שנשאו את אש התמיד שאפשרה ללהבה הגדולה לפרוץ. אי אפשר היה בלעדיהם, אבל זה כל כך משמח שלא ארגון מסויים או עמותה מסויימת עומדים בחזית.

אינטרנט
איזה מזל שיש את האינטרנט. ב"עין השביעית" עשו בשבועות האחרונים סקירה של מהפכות קודמות, ושל יחס התקשורת כלפיהן. האנשים ההם עשו כמיטב יכולתם כדי לקבל תשומת לב, כולל איומים בהצתה עצמית, כולל לעשות כל דבר כדי שהנאום החשוב ישודר בדיוק בשעה שבה משודרת מבט לחדשות. אבל הם לא הצליחו. הם נדחקו לעמודים אמצעיים ואחרונים בעיתון והושמטו לחלוטין ממהדורות החדשות המשודרות.
אז איזה מזל שיש את האינטרנט. פעם זו הייתה רשת של אידיאליסטים, אבל היא כבר מזמן לא כזאת. האינטרנט הפכה מזמן לזירת משחק של כוחות קפיליסטיים איומים לא פחות מאלו בעיתונות ובטלוויזיה ובחברות התקליטים ובמו"לים שקדמו לה. ובכל זאת, בתוך הג'ימייל והאנדרואיד והאייפון והפייסבוק והטוויטר ואפילו וורדפרס, שהם כולם ארגונים למען כוונת רווח שמרוויחים כל כך הרבה, יש פרצות קטנות וחביבות, שמאפשרות חריגה מכללי הצריכה הנוקשים, והן באמת אדירות. אז גם תודה לכל מי שהמציא את האינטרנט.