לא ממש משנה איך, אבל שחדו אותי כדי שאראיין את גלעד כהנא, ממש לא משנה לאיזה מגזין. היה מביך, מאוד מביך, אבל ניצלתי את ההזדמנות, וראיינתי אותו גם לבלוג. הקרדיט על השאלות (מלבד האחרונה) שייך לפלאי גרייצר, וכך גם על הרעיון להעלות את העסק לבלוג. זה לא באמת ראיון מלא, כי חלק מהשאלות נשאלו מטעם איזה מגזין, ממש לא משנה איזה, אבל זה משהו, וזה מעניין. וזהו. הפרחים לפלאי.
עטיפת "גג", האלבום החדש של 'הג'ירפות'
ריאיון:
למה לדעתך האלבום השני העלים את הקלישאה הביקורתית ש"הג'ירפות כותבים תמילילים קופירייטרים"? איך הרגשת לגבי הקלישאה הזאת?
אני חושב שזה נובע מהעובדה שהטקסטים הפעם יותר עצובים. הטקסטים באלבום הזה הם פחות סתומים, וכשיש משהו סתום הוא תופס דווקא בגלל הסתימות, ונראה קופירייטרי. באלבום הזה יש הרבה פחות משפטים כאלה.
כשאתה אומר שהאלבום השני רגשי יותר והראשון שכלתני יותר, האם אתה מדבר על תהליך היצירה, על החומרים שהאלבום מתעסק בהם, או על סוג התגובה שאתה מקווה/חושב שהאלבומים מעוררים?
אני מדבר רק על השירים. כל השאר לא קיים. רק היצירות. האלבום הזה נכתב ממקום אחר, מקום של שבר, של אובדן. גם באלבום הראשון יש הרבה רגש אבל הוא עטוף בהרבה משחקי מלים, הוא היה יותר מוצפן. האלבום השני, גם אם הוא עוסק בדברים דומים, מוצפן פחות. הכתיבה של האלבום השני היא יותר כמו ציר בקר, המהות הכמעט הומיאופטית של מה שרציתי להעביר. באלבום הראשון, לעומת זאת, השירים בונים עולם עצמאי משלהם, שאם אתה מוכן להתנהל בתוכו אתה תגיע לציר.
האם אוסף סיפורי המדע הבדיוני שלך בא מתוך היכרות עם הז'אנר או שפשוט נקלעת אל עולם הדימויים המד"בי מדמיונך הפרטי?
חלק הארי של הסיפורים הוא חלומות שלי, ולכן אני לא יכול להגיד מאיפה מקורות ההשפעה. אבל ביקרתי בכל אחד מהעולמות שכתבתי עליהם. אני לא צרכן מדע בדיוני יוצא דופן. אני רואה סרטים אבל לא קורא מדע בדיוני. הספר הזה הוא דו"ח של ביקורים שלי בעולמות מקבילים בזמן שינה.
איך גראס והיעדר גראס משפיעים על היצירה שלך, אם בכלל
היתה תקופה שעישנתי, אבל עכשיו אני לא מעשן. אם אני מעשן אני מקבל בצקת בריאות. אני יכול להגיד דבר אחד – אפשר ליצור בכל מצב אבל סוגי היצירה מאוד יושפעו. כשהייתי מעשן לא זכרתי את החלומות, והחלומות היו מגיעים אלי כשהייתי ער, ומתיישבים איתי בסלון. זה ההבדל.
בהרצאה שנתת טענת שאתה חש שהכתיבה זורמת אל הדף דרכך ממקור חיצוני או כמו-חיצוני. אתה מוצא את עצמך משכתב ומשפץ?
דיברתי אז על שפע ראשוני, שבעיני כל אחד נגיש אליו. אבל ההבדל בין כותב לכותב הוא הפילטר. אם אתה כותב אמיתי וכותב למען הכתיבה, החותמת שלך תהיה מאוד ברורה וייחודית. הפילטר לא מונע ממך להיות אינדיבידואל, הוא רק מחדד את האינדיבידואליות הזאת. אחרי שמגיע השפע אתה יושב, וכן, אתה משייף אותו, שיהיה מדויק יותר. לפעמים דברים מגיעים גולמיים מאוד ואתה מסדר אותם. זו העבודה של כותב.
בהופעות שלך יש בדיחות ומניירות שחוזרות בוריאציות קטנות – אתה מתכנן את קטעי הקישור האלה מתוך הנחה שהקהל כבר מכיר את השטיקים ויצחק מהחזרה והשינויים או שהנחת העבודה שלך היא קהל טרי?
הנחת העבודה שלי היא לנסות ליצור הופעה שהיא חד פעמית, שמי שהיה בה לא ראה כזו קודם, ולא יראה כזו אחר כך. יש גם שטיקים שמשתנים – פעם הייתי אומר לפני כל שיר שהשיר הבא עוסק בשיר. אלה דברים שבאים והולכים, לקמוס של תקופה שיש לה את הקטנות שלה. זה בא בטבעיות ועוזב בטבעיות.
האם זה מוזר מבחינתך, אחרי שנים שבכל הופעה ביצעתם את כל השירים שלכם כי היה רק אלבום אחד וכמה "שירים חדשים" קבועים פתאום לתכנן סט-ליסט ולהחליט מה בפנים ומה בחוץ?
לא. זה גם תהליך מאוד מהנה. כשהתחלנו את מסע ההופעות הנוכחי עוד לא הוצאנו שיר לרדיו. הכול היה חדש. לאט לאט נוצר תהליך שאנשים למדו את השירים, ועכשיו הם מכירים את כל המילים. האתגר היה לנסות לשלב שני תקליטים, שהם בסך הכול שונים. זה היה האתגר. זה סיקרן אותי. אבל הם מסתדרים יפה אחד עם השני.
שלב השאלה הצפויה: משורר עברי מועדף?
מאיר אריאל.