תגית: בודי מודיפיקיישן

ממתינים לשדרוג

  [המגנט של נורטון. פליקר]

[הכתבה הזו נכתבה במקור לכלכליסט, כמעין כתבת מבחן. בסוף הוחלט שלא לפרסם אותה שם, ולאחר שהציעו לי סכום מצחיק במקום אחר, העדפתי לפרסם אותה כאן, כשירות לקוראי ההם. תפננו. הערה אחת: הסיפור הזה אינו בקריאייטיב קומונס]

עמאל גראפסטרה (Amal Graafstra) אוהב RFID, טכנולוגיית זיהוי באמצעות גלי רדיו. הוא כל כך אוהב את הטכנולוגיה הזו, עד שהוא דאג שישתילו לו שבב אחד בכל יד. את אחד השבבים השתיל לו מנתח פלסטי, והשני הושתל על ידי רופא המשפחה. הוא לא מטריח את עצמו בכתיבת שם משתמש וסיסמה למחשב, הוא פשוט מעביר את האצבע, והמחשב מזהה אותו לבד. כך גם דלתות הבית והמכונית.

קווין נורטון (Quinn Norton), עיתונאית אמריקנית, הלכה לאדם שהשתיל לה מגנט זעיר באצבע. היא לא עשתה זאת כדי שהמחשב יזהה אותה. לא, היא רצתה חוש שישי. לאחר הניתוח, יכלה נורטון לחוש שדות אלקטרו-מגנטיים. כבלים חשופים הקפיצו אותה, והיא זכתה ליהנות מעוד שבריר שניה של תסכול כאשר חשה את הארד-דיסק של הלפטופ שלה מאט, רגע לפני שהמחשב קרס.

הגוף הוא פלטפורמה

"אם אתה לא יכול לפתוח את זה, זה לא שלך". המוטו הזה, שהומצא על ידי מגזין Make כדי לפאר את תרבות ההאקינג, קיבל טוויסט מפתיע בשנים האחרונות. ההאקרים זכו לשחקני חיזוק חדשים – בודי-האקרים, אנשים שמתייחסים לגוף כאל פלטפורמה, שרק ממתינה לשדרוג.

המונח "בודי-האקינג" הומצא ב-2004 על ידי אמן בודי-מודיפיקיישן, עיצוב הגוף, בשם לוקס זפירה (Lucas zpira). שנה אחר כך, מבלי להכיר את זפירה, טבעה נורטון מחדש את המונח, בניסיון לתאר את מה שהיא מכנה "בודי-מודיפיקיישן פונקציונלי". אם בודי-מודיפיקיישן שימש כחלק מטקסים דתיים, אמנות וביטוי עצמי, בודי-האקרים מעדיפים לשדרג את עצמם, להפוך מבני אדם למשהו אחר, יעיל יותר.

כצפוי, התחום אינו פופולרי במיוחד. מעטים האנשים שישמחו להשתיל לעצמם תוספים מלאכותיים, ומעטים עוד יותר המנתחים שיתנדבו לעשות זאת. גם אנשים שנמצאים בסצינת הבודי-מודיפיקיישן – ואלו לא הטיפוסים שרועדים מאזמל – מעדיפים לרוב להשתיל לעצמם קרניים או זנב, שזה פונקציונלי רק אם אתם מעונינים לוותר לנצח על סדר פסח עם המשפחה.

עם זאת, מסתובבים בינינו בודי-האקרים שאינם יודעים זאת. רבים עושים פירסינג באיברי המין כדי להגביר את העונג המיני, ואחרים עושים ניתוחים פלסטיים כדי להיות יפים יותר. אנחנו משדרגים את עצמנו כל הזמן, לפעמים באמצעות התערבות כירורגית. עד עתה פשוט לא חשנו צורך למצוא לזה שם.

"בודי האקינג הוא יותר דרך להביט על פרוצדורות מסוימות מאשר סט שלהן," אומרת קווין נורטון (35). "יש כל כך הרבה סוגים של בודי-האקינג, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. שתלים פונקציונליים כמו המגנט שלי ו-RFID, חלק מהניתוחים הפלסטיים, סמים, כמה מקרים של לאסיק [ניתוח לשיפור הראיה – א.ש.], חלק מאמצעי המניעה, חיסונים, ניתוחים לשינוי מין. המפתח הוא החיפוש אחר דרכים לשפר את הגוף שלך מעבר ליכולת האנושית הנורמלית, או לפחות מעבר לטווח הנורמלי שלך".

את מתארת בודי האקינג כ"בודי-מודיפיקיישן פונקציונלי". מה מבדיל, אם כן, בין בודי-האקינג לבין נטילת תרופות?

"ההבדל החשוב הוא השיפור. בודי-האקינג הוא הניסיון לשפר או להגדיל את היכולות של הגוף, להבדיל מטיפול בבעיות בריאותיות. זה כולל דרגה מסוימת של נטילת תרופות, בודי-מודיפיקיישן, סמים, וכנראה גם הנדסה גנטית. כרגע יש מנדט חברתי לטיפול, אבל חיזוק זה סיפור אחר לגרי. זה נתפס כרמאות או ויתור על האנושיות שלנו, אך בחלק מהמקרים מאמצים זאת, למרות הכל. דוגמא מעניינת היא שחקני הפוטבול המקצועיים בארצות הברית. זורקים רבים עושים ניתוח שמצר גיד ביד, שחקנים עושים ניתוח לשיפור הראיה, ולובשים עדשות מגע שמאפשרות להם לראות עצמים נעים טוב יותר. אבל סטרואידים זו רמאות. למה? אני לא יודעת. אני בטוחה שיש לכך סיבות תרבותיות, אבל יש מקריות לא נוחה בכל זה".

מדריך: נתח את עצמך

אז בודי-האקינג זה גם תרופות וגם הנדסה גנטית, ובכל זאת, מי שרוצה להיות הארד-קור לא מוותר על התענוג האקסקלוסיבי שבהשתלה. שאנון לארט (Shannon Larratt), מייסד BMEzine, מגזין אינטרנט לחובבי בודי-מודיפיקיישן, שחרר לרשת מדריך מפורט לביצוע ניתוחים ביתיים. המדריך מומלץ לכל מי שרוצה לדעת כיצד יש לחטא את עצמך באמצעות חומרים ביתיים, איך להשיג כלי ניתוח, ומה לעשות כשמשהו משתבש.

לארט סירב להתראיין, אבל נורטון, שדיברה עמו על הנושא, אינה רואה בכך בעיה: "לארט הוא חלק מקהילה שעושה הרבה פעילויות מסוכנות עם הגוף. מהיכרותי עמו, ומקריאת המדריך, נראה שהוא משמש לשתי מטרות: 1) להראות כמה זה קשה להיות בטוח, וכך לשכנע אנשים לא לעשות זאת; 2) אם הם הולכים לעשות זאת בכל מקרה, ולא ניתן לשכנע אותם לוותר על הרעיון, כדאי לעזור להם לפעול בבטיחות רבה ככל האפשר".

נורטון מודעת לסיכונים. המגנט הזעיר, שהושתל באצבעה, לא שרד זמן רב מדי. לאחר ארבעה חודשים הוא החל להתפרק, האצבע התנפחה, והחלה לכאוב. נורטון פנתה לרופא כדי להוציא את המגנט, אך הוא כבר נשבר לרסיסים, ונותר תקוע. לאחר זמן מה, עם זאת, החל המגנט – כדרכם של מגנטים, להתאחד מחדש. הכאבים עברו, אבל החוש השישי שלה כמעט ונעלם לגמרי.

יש מוסד מוכר שמבצע ניתוחים בתחום?

לא ממש. רבות מהטכניקות האלה לא נוסו, לפחות לא בבני אדם, והן אינן מוכנות לליגה הזו. בנוסף, הנושא הזה פוליטי מאוד. הוגים רבים מאמינים שכל שדרוג של הגוף האנושי, מעבר למה בני אדם עוסקים בו כיום, הוא פסול. אישית, אני לא בטוחה שאני לגמרי מתנגדת לטענותיהם. אני פשוט מאמינה שדרגה נמוכה ומתמדת של שבירה ובניה מחדש נחוצה כדי לשמור על חיוניות החברה האנושית.

פעיל לנצח

  [ה-RFID של עמאל]

עמאל גראפסטרה אמנם הסכים להתראיין, אך כששלחתי לו את השאלות, הוא פשוט הפנה אותי לבלוג שלו, ולתשובות שנתן למראיינים אחרים. עמאל, מסתבר, הוא לא פחות מסלב. השאלות והתשובות כאן, אם כן, הן תרגום וסיכום של מה שמופיע בבלוג.

מתי נעשית מודע לטכנולוגיית השתלת RFID?

"לפני ארבע או חמש שנים. בפעם הראשונה ששמעתי על זה, אלו היו שבבים שהושתלו בכלבים וחתולים כדי שאפשר יהיה לזהותם מאוחר יותר. באותו זמן התחלתי לחשוב איך אפשר יהיה להשתמש בטכנולוגיה הזו אישית".

מה היתה תגובתך הראשונה לטכנולוגיה?

"חשבתי שזה די מדהים, מאחר שלא היתה דרושה בטריה. השבב יכול להישאר פעיל לנצח. בהתחלה היו לי כמה חששות שבני אדם יתויגו בצורה זו, וחששות מההשלכות על הפרטיות.

"מהר מאוד הבנתי כמה דברים שהחליפו את הפחד שלי בהתלהבות: ראשית, RFID היא טכנולוגיה אופציונלית יותר מטביעות אצבעות ביומטריות או שיטות זיהוי ביומטריות אחרות. אתה יכול להסיר שתל, אבל לא את ה-DNA שלך. שנית, הרגשתי שאם אוכל לשלוט בטכנולוגיה במקום לחכות שהיא תשלוט בי, לא תהיה לי שום סיבה לפחד".

מהם היתרונות של השתלת RFID?

"הפוטנציאל הגדול ביותר של זה הוא המעבר האלחוטי של מידע וכוח מבלי להיות כבולים למקור כוח פנימי. זה פותח שער למספר רב של מכשירים להשתלה, שלא דורשים את הבקעת העור כדי לפעול. דמיין שתלים עבור אנשים עם בעיות ראיה או שמיעה, שלא דורשים מכבלים לצאת מהעור; או מתקן לבדיקת דם, שנח מתחת לעור, ויכול להוציא מידע בזמן אמת למכשיר חיצוני".

אלו בעיות עיקריות יש לטכנולוגיה הזו?

"אני לא רואה בעיות עם ה-RFID עצמו. הבעיות סביב טכנולוגיה הן תמיד חברתיות ופוליטיות. אם הממשלה קובעת שעל כולם לעבור תיוג או שהם יגורשו, אז אין לזה שום קשר אמיתי עם RFID… הם יכלו, באותה קלות, לדרוש טביעות אצבעות או DNA".

למה אתה חש שכמה אנשים, כמוך, הם נלהבים כל כך לאמץ טכנולוגיה, בעוד שאחרים כה מתנגדים לה?

"אנשים מתנגדים למה שהם חוששים ממנו. לרוב, פחד זה נובע מחוסר ידיעה מספקת על הנושא ותחושת אין אונים. אחרים, שמבינים טכנולוגיה ואת היכולת לקבל שליטה עליה, אינם מפחדים. לא רק שהם מבינים אותה, הם יכולים לשלוט בה. מה שאני כן חושש ממנו הוא שהתגובה הלא רציונלית של אנשים ל-RFID, יכולה להפוך אותם למסוכנים לי ולמשפחתי".

שפני ניסויים מהעשירון העליון

קשה למצוא בודי-האקרים בישראל. זו מדינה קטנה, אחרי הכל, ואדם עם מגנט או RFID ביד יעורר תשומת לב. ובכל זאת, יש כאן קהילה קטנה ואינטנסיבית של טרנס-הומניסטים, אנשים שמעודדים שימוש בטכנולוגיה לשיפור יכולות האדם והארכת חייו. רוברט איטינגר, אחד ממעצביו המוקדמים של הזרם, ניסח זאת באופן קולע בכותרת ספרו: "מאדם לסופרמן".

"בישראל יש בין 50 ל-100 טרנס-הומניסטים," אומר איליה סטמבלר (35), כתב מדעי בבר אילן במרכז למחקר וטכנולוגיה של התא ומי שמנהל את רשימת התפוצה של קהילת הטרנס-הומניסטים הישראלית. "אבל הפעילות בארץ די קטנה".

"התנועה עוסקת בעיקר בניסיונות להארכת חיים, בין אם באמצעות קריוניקה [הקפאה] ובין אם באמצעות טכנולוגיות אחרות," הוא אומר. איטינגר לא אוהב את הקישור בין בודי-האקינג לטרנס-הומניזם: "בודי-האקינג דוגל בשינוי גוף האדם, ביכולת האדם לשלוט בגופו ולעשות בו כרצונו; הטראנס-הומניזם דוגל בשמירה על הצורה האנושית והמשכה. לכן לא יהיה לגמרי נכון לזהות בין השניים".

התנועה נתקלת בהתנגדות?

"כן. אנשים תופסים את התנועה כדוגלת בשינוי לשם שינוי, וזה לא המצב. אנחנו דוגלים בשמירה על האדם והמשך הקיום שלו. הטרנס-הומניזם היא אחת התנועות הבודדות שעדיין מאמינה בקדמה המדעית. זו אמונה די מסורתית, אך כיום היא לא לגמרי באופנה".

"אנחנו מדברים, בין היתר, על סימביוזה בין אדם למחשב, יצירת ממשקים חדשים. המטרה אינה שינוי לשם שינוי, אלא לאפשר לאדם מרחב מחיה יותר בטוח, לשפר את הקוגניציה".

מי יוכל להרשות לעצמו טכנולוגיות כאלה?

"זו בעיה מרכזית, אבל טכנולוגיות מתייעלות, ונהיות זולות ונפוצות יותר. אפילו אם קהל היעד הראשוני הוא בעל אמצעים, זה ישתנה בעתיד. אוברי דה גריי, אחד העוסקים החשובים בתחום, ניסח זאת יפה: בעלי האמצעים אינם מועדפים. הם שפני הניסויים. עליהם מנסים טכנולוגיות לפני שהן משתפרות, ויכולות להגיע לשכבות רחבות יותר".

קישורים:

ויקיפדיה של בודי-מודיפיקיישן

המדריך לניתוחים ביתיים

BMEzine

דף הבית של עמל

כתבה בוויירד על המגנט של נורטון

העמותה הטרנס-הומניסטית הישראלית

סרטון וידאו של הרצאה של קווין נורטון בנושא (מרתק)