תגית: בדיחה

בקטנה

פתאום שמתי לב שהבדיחה היא אחת מצורות השיח היחידות, שבהן מותר לאדם לספר סיפור בדיוני במהלך שיחה מבלי להסתכן בסנקציות חברתיות (אלא אם הבדיחה אינה מצחיקה, כמובן). הדוגמה ההיפותטית עונה אף היא על קריטריון זה, אבל היא משמשת כחלק ממהלך שלם, ואינה עומדת כשלעצמה.

סביר להניח שהסיבה העיקרית לכך היא האפקט הקומי, שקל יחסית לייצר. סיבה נוספת, פחותה רק במעט בחשיבותה, היא אורכן הקצר של מרבית הבדיחות. אבל לא בזה העניין. העניין הוא בזה שבדיחות, בדרך כלל, נועדו פשוט לייצר אפקט קומי. מאחר שהן בדיוניות (שאם לא כן הן היו אנקדוטות – כלומר, בדיחות של גילמנאים, לרוב מהחוג להיסטוריה), ההשתלבות שלהם בשיחה כמעט לעולם אינה טבעית; כמעט תמיד הן קורעות את מארג השיחה; וכמעט תמיד מכריזים עליהן מראש כבדיחות.

וזה די מגניב, שלתוך השיח מקודדת האפשרות להעלות עולמות בדיוניים. וזה מגניב אפילו יותר בגלל טיבם של העולמות הללו: שבורים, נזילים ולא סבירים – עולמות מונחי אפקט. כמו מכונות קטנות, שגלגלי השיניים שלהן אינם מתאימים אחד לשני, אבל מתאימים איכשהו למטרה הכוללת; אינם מתאימים אחד לשני, אבל שורדים מספיק זמן כדי לייצר את אותה מטרה.