תגית: אנג'לינה ג'ולי

אנג'לינה בבנגקוק

פרד פרי. דיזל. טאג. ת'רדלס. ברברי. פולו רלף לורן. נייק. אולסטאר. אנג'לינה ג'ולי. סטארבקס. בית חב"ד. הקשר הישראלי. פראדה. לואי ויטו. ג'וני ווקר. אואזיס. לה קוסט. ג'ימי הנדריקס. ברט איסטון אליס. פול פרנק. פול סמית'. ג'ק וולפסקין. סבן אילבן. טויוטה. סינגה. סמירנוף. בקרדי. ניקון. אייפון. נוקיה. נינטנדו די.אס. אולימפוס. בילבונג.

ב-12 בלילה מתחילים לקפל את הושלחנות ואסור להוציא יותר בירה למדרכה. ב-12 השעות שקודמות לכך משחק הצרכנות מתרחש במלוא עוזו. כל המותגים שבעולם משתתפים בו, והם אפילו לא יודעים את זה. בכל רגע יש מישהו שמוכר לך משהו, וזה בדרך כלל מותג שמישהו טרח והמציא לו ערכים ומישהו אחר טרח וזייף אותו. 12 שעות ביום, עיר שלמה, מוצפת בזיופים ובאנשי שירות ומכירות.

ואז אתה מגיע לאם.בי.קיי.  כל מה שחשבת שאתה יודע על צרכנות נמוג, כי עכשיו אתה בנקודת הקצה, הנקודה שאחרי השיא, הנקודה שבה אם היה אלוהים, כולם היו נשרפים באש הגיהנום. שמונה קומות ממוזגות, חמש עשרה דקות הליכה מקצה לקצה, 89 אלף מטרים רבועים של שטחי מכירה. והכל שם. רק תבחר. מחיר מלא או מחיר של קופי. מזון מהיר או מסעדת יוקרה. אוכל תאילנדי מסורתי או סושי במיטב כספך. והכל רועש. רינגטונים מזוייפים, מוזיקת מעליות, משחקי מחשב באולמות גדולים ובחדרי וי.איי.פי או טריילרים של סרט. בכל פינה יש מוזיקה שמשתלטת על ההוויה ומבטיחה שכאן לא תתבצע שום מחשבה.

צילום: נדבנדב

כעת, בחר לך גורד שחקים, שים אותו לרוחב, וקיבלת את מסך הקולנוע הדיגיטלי של אס.אף. בחר את הכיסא הכי נוח שפגשת, צרף לו מקום לשתיה קלה, תכפיל באלף ותקבל את האולם כולו. פה ממתינים לסרט עם לפטופ על הברכיים, שנייה לפני שנעמדים לחמש דקות, כדי לשיר את ההמנון ולתת כבוד למלך (בדיוק בן שמונים, אגב). ארבעים דקות של פרסומות. לרגע, לא רוצים את הכסף שלך, הם יודעים שכבר הוצאת אותו. הם רק מבקשים שתתחשב קצת יותר בסביבה, שתיקח שקית אחת פחות, ושתכבה את הסוני פלייסטיישן כשאתה יוצא מהבית. ואז מגיע תור אנג'לינה. כוסית כמו שרק כוכבות קולנוע על מסך גדול ממש יכולות להיות, שמלמדת את החתיך לעתיד לירות מבעד לגופות של אנשים תלויים, ומצעידה את הסרט לקראת ריקנות מוחית מוחלטת אך מעוררת אושר.

שעתיים אחרי ואתה בחוץ. היכל הצרכנות, על שמונה הקומות של הבטון ומיליוני המטרים של הבד, עומד ריק. מימין יש איש שמוכר לך טוקטוק, ומשמאל איש שמוכר מונית. ואתה מת להגיע לקוואסאן, לשקט היחסי של החדר שלך. אבל אתה משחק אותה קשוח, מזקיף את הצווארון, מגובה בפעלולי האקדח של אנג'לינה ובדולרים בכיס שלך, אתה מתמקח. זה עובד. אתה הצרכן, ואתה מלך העולם.

פורסם גם בנדבנדב.