הלימוזינה הפתוחה נסעה במהירות איטית סמוך לכיכר דילי. ברכב היו נשיא ארצות הברית, ג'ון פיצג'ראלד קנדי; אשתו, ג'קי; מושל טקסס, ג'ון קונלי ואשתו נלי; הנהג וויליאם גריר וראש יחידת האבטחה של קנדי, רוי קלרמן. זו תהיה הפעם האחרונה שבה נשיא אמריקני יסע במכונית פתוחה.

קנדי תמך במהוסס בתנועה לזכויות האזרח; טקסס היתה מדינה דרומית מאד ושמרנית מאד, עוינת לנשיא הליברלי. אף על פי כן, המונים יצאו לקבל את פני הנשיא, שנתפס כמנצח בעימות הישיר בינו ובין שליט ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'ב. נלי העירה לקנדי, "לא תוכל לומר שתושבי דאלאס לא הכינו לך קבלת פנים יפה". שבריר שניה לאחר מכן, בסביבות 12:30 בצהרים, נשמעה היריה הראשונה. היא החטיאה.

התגובות היו איטיות. קלרמן – שישב לפני נשיאו, בגבו ליורה – פנה לגריר ואמר לו "בוא נעוף מכאן". גריר, ככל הנראה בפאניקה, לחץ דווקא על הבלמים. שתי היריות הבאות, שהגיעו בתוך שתי שניות, היו קטלניות. אחת מהן פצעה את קנדי אנושות; המושל קונלי נפצע קשות. ג'קי קנדי החלה לזחול על גב המכונית; איש השירות החשאי קלינט היל זינק מהרכב שמאחוריהם כדי לסייע לה. הוא שמע אותה צועקת "אני מחזיקה חלק מהמוח שלו".

מותו של קנדי נקבע כחצי שעה לאחר מכן, בשעה 13:00. התאריך היה ה-22 בנובמבר 1963. זמן קצר לאחר מכן הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, כנשיא. בשעה 13:16, ניסה השוטר ג'י. די. טיפיט לעצור אדם שנראה לו חשוד; לאחר דין ודברים, שלף החשוד אקדח וירה מטח כדורים לעבר טיפיט, שקרס על המדרכה, גוסס. החשוד נמלט, אותר זמן קצר לאחר מכן בקולנוע אליו חמק כדי להכנס, ונעצר שם לאחר מאבק קצר. תחילה נחשד רק ברצח טיפיט, אבל בדיקה מהירה העלתה כי לי הארווי אוסוולד (זה היה שמו) עבד במחסן הספרים ממנו נורה קנדי; חיפושים במקום העלו רובה מיושן, שלושה תרמילים, ואת טביעות האצבעות של אוסוולד בכל מקום. הרובה נרכש תחת השם הבדוי "א. הידל"; בחיפוש על גופו של אוסוולד נמצאה תעודת זהות מזויפת על שם אלכס הידל.

בחקירתו הכחיש אוסוולד את הרצח, וטען כי הוא שעיר לעזאזל (הוא השתמש בביטוי patsy – מונח המקובל בחוגי הפשע, ומשמעותו אדם שנושא בעונש על פשע שלא ביצע). יומיים לאחר מכן, כשהועבר אוסוולד מתחנת המשטרה לכלא המחוזי, זינק לעברו אדם ששלף אקדח, צרח "אוסוולד!" וירה בבטנו כדור אחד. שוטרים השתלטו על ג'ק רובי במהירות. אוסוולד מת זמן קצר לאחר מכן.

והשאר היסטוריה. או, ליתר דיוק, מיתולוגיה.

* * *

החשד הראשון של חוקריו של אוסוולד היה שההתנקשות בוצעה בהוראה סובייטית, נקמה של חרושצ'ב על ההשפלה הפומבית של משבר הטילים הקובני. כוננות מיידית הוכרזה ברחבי הצבא האמריקני. אוסוולד, הסתבר להם לזוועתם, היה איש מארינס לשעבר, טכנאי מכ"מ שערק לברית המועצות וביקש אזרחות סובייטית ב-1959. הרוסים שלחו את אוסוולד לעבוד כטכנאי אלקטרוניקה במינסק; הוא רצה משהו טוב יותר. ביוני 1962, חזר אוסוולד לארצות הברית עם אשתו הרוסיה, מארינה פרוסקובה.

בתחילת 1963, על פי טענות שלא בוררו די צרכן, ביצע אוסוולד מה שנראה כנסיון התנקשות כושל בגנרל הימני מאד אדווין ווקר, שהודח מתפקידו כמפקד אוגדה לאחר שהפיץ תעמולה ימנית-גזענית בקרב חייליו. הוא היה מעורב בפעילות פוליטית פרו-קובנית; כחודש לפני רצח קנדי, הוא נסע למקסיקו סיטי בנסיון לקבל אשרת כניסה לקובה או לברית המועצות. שתי הרודניות הקומוניסטיות סירבו להתיר את כניסתו.

המדהים בכל זה הוא שאוסוולד, עריק שחזר למולדתו עם אזרחית סובייטית, מעולם לא נחקר על מה שעבר עליו בברית המועצות. זאת, למרות שידע סודות על מערכת המכ"מ האמריקנית וככל הנראה חלק אותם עם הרוסים. הכשלון המתמיה הזה הוא שעומד בבסיס הטענה שקנדי נרצח על ידי אלמנטים במערכת המודיעין האמריקנית: אוסוולד, על פי התפיסה הזו, לא היה סוכן רוסי אלא סוכן אמריקני לאורך כל הדרך. אוסוולד היה רק בן 24 במותו.

* * *

אבל בלי רציחתו של אוסוולד – ההשתקה לכאורה של השעיר לעזאזל – סביר שלא היתה קונספירציה. בהשוואה לאוסוולד, עברו של ג'ייקוב רובינשטיין (הוא ג'ק לאון רובי), נקי משערוריות. הוא היה איש עסקים ועבריין קטן, בעל מסעדות, בתי קזינו ומועדוני חשפניות. סביר להניח שהיו לו קשרים למאפיה, והוא הכיר כמה שוטרים מושחתים.

רובי לא הצליח מעולם להסביר מדוע ירה באוסוולד. כשנעצר, טען שעשה זאת "כדי להוכיח שליהודים יש ביצים" (במקור, guts), כדי "לטהר את דאלאס מחרפת הרצח", וכדי "למנוע מג'קי קנדי את הטראומה שבהופעה במשפט". לימים יטען באוזני ועדת וורן, שחקרה את הרצח, כי היה חלק מקנוניה; אחר כך יטען פומבית כי לא היתה קנוניה. הוא הורשע ברצח אוסוולד – עורך הדין שלו טען כי הוא בלתי שפוי – אבל הצליח להביא לעריכת משפט חוזר. קודם למשפט, הוא מת מסרטן.

אוסוולד הצמיח שלוש תיאוריות קונספירציה – קנדי נרצח על ידי הרוסים/ קנדי נרצח על ידי המודיעין הקובני/ קנדי נרצח על ידי המודיעין האמריקני – וכך גם ג'ק רובי. התיאוריות, במקרה שלו, הן שקנדי נרצח על ידי המאפיה או שקנדי נרצח על ידי המוסד הישראלי.

שתי התיאוריות עונות על היסוד הבסיסי של כל קונספירציה, שאלת "מי מרוויח", וכמו כל תיאוריית קונספירציה טובה, הן נעדרות הוכחות של ממש. ממשל קנדי היה מעורב בעסקי המאפיה עד אוזניו. המאפיה פעלה לבחירתו של קנדי בשיקאגו ב-1960, וסביר להניח שבוצעו שם זיופי קולות נרחבים. מאוחר יותר, ינסה הסי.איי.איי., בהוראת בובי קנדי, לרצוח את הרודן הקובני קסטרו באמצעות אנשי המאפיה, שרצו להחזיר לעצמם נכסים אבודים באי.

תיאורית הקשר המערבת את ישראל נשענת על הערת "ליהודים יש ביצים" של רובי, הופכת אותו ללאומן יהודי, מציינת בדרך אגב שבין קנדי ובין בן גוריון היו שיחות קשות מאד על עתידה של תכנית הגרעין הישראלית; יורשו של קנדי, ג'ונסון, העדיף להעלים עין מתכנית הגרעין הישראלית. ראש הממשלה בעת רצח קנדי היה לוי אשכול, אדם שהיה רחוק מאד מאישורן של תכניות כאלה. קשה להניח שאפילו בן גוריון, שבהשראתו ביצע הצבא תכניות פרועות כמו חטיפת מטוסי נוסעים סוריים, וביצע פיגועים כנגד מטרות אנגלו-אמריקניות במצרים, היה נסחף למזימה כה הזויה.

* * *

הסיבה שכל כך הרבה תיאוריות קונספירציה צמחו סביב הרצח הזה נובעת במידה רבה משני גורמים: ראשית, ההצלחה של קנדי לטוות את אגדתו-שלו; שנית, ההלם של שנות השישים, שהחל בימיו של יורשו. במובנים רבים, הקונספירציה היא הכמיהה לאמריקה "הפשוטה יותר", שלפני תהפוכות ויאטנם והמאבק לזכויות האזרח.

במבט לאחור, ארבעים שנה אחרי, קנדי ודאי לא ייכנס לפנתאון של הנשיאים הגדולים. יחסי הציבור המוצלחים עד מאד שלו ושל חבר חנפיו מסתירים אמת לא סימפטית: במערכת הבחירות של 1960, בדה קנדי "פער טילים" סובייטי כדי להפחיד את הציבור האמריקני, בעוד שלארצות הברית היו הרבה יותר טילים; קנדי רימה בפועל בעימות הטלוויזיוני מול ניקסון; הוא ניצח בבחירות בשבריר אחוז – ועל הנצחון הזה מרחפת עננת הזיופים הנרחבים בשיקאגו; הוא אישר בחודשים הראשונים לתפקידו את הפלישה המוזרה למפרץ החזירים; זמן קצר לאחר מכן נפגש, שחצני ומלא מעצמו, עם חרושצ'ב בווינה – והמנהיג הסובייטי קרע אותו לגזרים, עד כדי כך שקנדי היה צריך לצאת מהפגישה כדי להקיא; קנדי, לא חרושצ'ב, היה הפרובוקטור בפרשת הטילים בקובה, כשהציב – למרות מחאות הסי.אי.איי. – טילים בטורקיה, החצר האחורית של רוסיה; הוא היה מעורב במלחמה מלוכלכת מאד בקונגו; קנדי התיר בתקופת כהונתו הקצרה יותר מבצעים אלימים של הסי.אי.איי. מאשר בכל תקופת אייזנהאואר; הוא, ולא אחר, התחיל את המעורבות האיומה בוויאטנם, והתחיל את המסורת של שקרים לציבור ולממשל עצמו בקשר למדינה המעונה ההיא; הוא דיבר גבוהה-גבוהה על זכויות השחורים – אבל התחמק כמיטב יכולתו מלסייע למרטין לותר קינג ולשאר מנהיגי התנועה; והוא הסתיר מכולם את בעיות הבריאות החמורות שלו, שהביאו לכך שהאיש עם ההדק הגרעיני הסתובב כשהוא מלא בקוקטייל של תרופות עם השפעות שליליות.

האגדה של קנדי, והאיבה של מפיציה ליורשו הגמלוני והגס ג'ונסון, הביאו לכך שההצלחות האמיתיות מאד שהשיג ג'ונסון – צמצום משמעותי של העוני, שורה של חוקי רווחה, חוקי זכויות האדם שהבטיחו גם שוויון לנשים – נבלעו או נוכסו לטובת קנדי; האריסטוקרטים מהחוף המזרחי השאירו את הטקסני נטול העידון רק עם ויאטנם ביד.

אבל זו, כאמור, ראיה לאחור. בימי הרצח נראה היה כאילו נרצח לא רק הנשיא אלא המובחר בבניה של האומה, ושנגזלה ממנה תקופת זוהר שהגיעה לה. מה היה קורה אילו קנדי לא היה נרצח? אפשר מאד שהיה מובס בבחירות של 1964, ובמידה שלא – היה ממשיך לקרטע בחוסר הצלחה ממשבר למשבר, ואין להניח שהבריאות שלו היתה משתפרת. הרצח הציל את תדמיתו של קנדי מעצמו, והפך אותו לסימן של ימים טובים, רגועים יותר, הימים שקדמו לשבירה המודעת של הברית בין גזעני הדרום למפלגה הדמוקרטית על ידי ג'ונסון – למעשה, לאידיאל שמרני ולא ליברלי של אמריקה.

לרצח נוספו מטענים מיסטיים, כביכול הסיט הוא לבדו את ארצות הברית ממסלולה אל מסלול אפל יותר. אבל, מכל בחינה, מצבה של ארצות הברית שלאחר קנדי טוב יותר ממצבה בתקופתו. ניתן בהחלט לטעון שלא רק שלא היתה לרצח השפעה שלילית, אלא שבאפשרו ללינדון ג'ונסון להגיע לנשיאות, שיפר הרצח את מצבם של רבים מן האמריקנים.

* * *

אז מי רצח אותו?

לי הארווי אוסוולד. תשובה מתחכמת, כן – אבל התשובה הוודאית היחידה. אנחנו לא יכולים לדעת מי הפעיל את אוסוולד – ועצם השאלה מניחה שהוא אכן היה כלי בידיו של מישהו. אבל בהנתן שזה מה שהוא עצמו טען, שווה לסקור את שדה המעוניינים במותו של קנדי.

הסי.אי.איי. קנדי לא התרשם יתר על המידה מן הסוכנות, והיו שמועות שהוא שוקל את פירוקה. אבל אם הוא לא פירק אותה בשנתיים ויותר שלאחר מפרץ החזירים, אפשר להניח שהסכנה הזו חלפה. יתר על כן, קשה להניח שדווקא אוסוולד – אדם בלתי יציב בעליל – היה נבחר על ידי הסי.אי.איי. לביצוע המשימה.

המודיעין הצבאי. השמועות אמרו שקנדי התכוון להפסיק, או להקטין, את המעורבות האמריקנית בוויאטנם לאחר בחירות 1964. המודיעין הצבאי היה משוכנע שמדובר בחולשה שתוביל לאסון (הסי.אי.איי., מצידו, סבר שאין לוויאטנם עתיד). מכאן ועד לרצח הנשיא הנבחר, המרחק רב. וכמובן, לא ברור איך המודיעין הצבאי היה אמור להפעיל את אוסוולד.

הרוסים. התנקשויות פוליטיות היו כלי שבשגרה בידי הרודנות הסובייטית. מצד שני, בניגוד לתפיסה האמריקנית, הרוסים ראו – בצדק מצידם – את תוצאת משבר הטילים הקובני כתיקו ולא כתבוסה, והסכנה שברצח שיוביל למלחמה גרעינית היתה גדולה מאד, במיוחד למנהיג מחושב כמו חרושצ'ב. יתר על כן, אוסוולד – כעריק עם אשה רוסיה – היה מועמד בלתי סביר לביצוע המשימה.

הקובנים. אוסוולד, כזכור, היה פעיל פרו-קובני, וניסה להכנס לקובה. וקסטרו ידע באותו הזמן שהאחים קנדי ניסו לחסל אותו. זו היתה הסברה החביבה על ג'ונסון: "קנדי רצה לחסל את קסטרו, קסטרו ידע מזה והקדים אותו". זה דווקא משתלב עם ההתנקשות – אם היתה – בגנרל ווקר, שקרא לפלישה לקובה. רעוע, אבל יציב יותר מכל השאר.

הפשע המאורגן. המאפיה לא היתה מרוצה מהיחס שקיבלה מהאחים קנדי אחרי כל מה שעשתה בשבילם. בובי קנדי עסק במרץ בביעור בוסים. מצד שני, אוסוולד הוא מתנקש לא סביר, ואם כבר – הם היו הולכים על בובי.

הכור בדימונה/שמעון פרס. נו, באמת. ראו למעלה.

גולים קובניים. הם לא היו מרוצים, בלשון המעטה, מהמדיניות הרפה יחסית של ממשל קנדי כלפי קובה. הם היו מרוצים עוד פחות מהתנהלות הממשל במהלך הפלישה למפרץ החזירים, שם הופקרו מאות אנטי-קומוניסטים למוות ולעינויים כשקנדי סירב לתת להם סיוע אווירי. אבל אוסוולד, מה לעשות, היה בדיוק בצד השני של הספקטרום, וקשה לראות מה הרווח האפשרי.

הממסד הצבאי-תעשייתי. בדומה המודיעין הצבאי, הם (זה תמיד הם – תן ל"הם" שם, ותמצא את עצמך בתביעת דיבה שבה אין לך סיכוי לנצח) רצו בהמשך המלחמה בוויאטנם, מסיבות של רווח: בניסוחו של אוליבר סטון, על כל מסוק שנופל בוויאטנם, הצבא צריך מסוק חדש. שוב, הסכנות במקרה של חשיפה הן עצומות – במיוחד לאחר שהנשיא היוצא אייזנהאואר הצביע על קיומו של הממסד כסכנה.

קוסמים מרושעים. קנדי לא נרצח לשם מטרה פוליטית או כלכלית כלשהי, אלא כדי שמותו ייצר חפץ קסום מתועב – הכדור הקסום, המבטיח הצלחה בהתנקשויות באנשים אחרים. לחילופין, הוא נרצח כדי למנוע ממנו להפוך למלך האמיתי של אמריקה – נתיב שעליו עלה כשהחל להתייחס לחצרו כקאמלוט. שתי התיאוריות הללו, שהיצירתיות שבהן משתווה למופרכותן, מופיעות במשחק התפקידים Unknown Armies.

הסנאט רצח אותם. סופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק – לא מקור בר סמכא, בלשון המעטה – טען שהאחים קנדי לא נרצחו, ושאנחנו עדיין חווים, במעגליות בלתי פוסקת, את תקופת האימפריה הרומאית, ושרצח האחים קנדי הוא בעצם רצח האחים הגראקכים.

אני חושב שזה מקום טוב לעצור בו. אחרי הכל, שום תשובה לא תשכנע את המשוכנעים בקונספירציה נגדית, משחקי קונספירציות הם כל מה שנותר מג'ון קנדי היום, וכפי שאמר יפה אומברטו אקו, הם משחיתים את הנפש.

(הפוסט הנ"ל היה אמור לעלות אתמול ב-22 ל-11. אבל אני, איתמר, קרסתי לשינה טרופה. התנצלותי)