אם יראוני ציור ואומר ציור יאמרו ציור
אם יראוני פסל ואומר פיסול יאמרו פיסול
אך אם יראוני שיר ואומר שירה יאמרו כתיבה יוצרת
אם יראוני שיר ואומר שירה יאמרו כתיבה יוצרת
מתוך גיליון מספר שתיים של כתם

יש נטייה כזו, בקרב האנשים שמדברים, לדבר סרה בשטף כתבי העת לשירה ולספרות שהחלו לצאת לאחרונה. אני לא אוהבת אותה. כמו שהמקום הזה מעיד, אני חושבת שדבר, כדי שיתקיים בשדה התרבותי, צריך שידברו אותו ועליו. ולכן, כל כתב עת לשירה, ויהיה זה רחוק מטעמי ככל שיהיה, הוא מבורך. וכתם אינו יוצא דופן בכך.

יתרה מכך, מעיון בגיליון השני ניכר כי ליבם של עורכי ויוצרי כתם נמצא במקום הנכון. כלומר, הם אוהבים שירה, הם להוטים לגביה והם סבורים שמה שיש להם לומר הוא חשוב ושונה מכל מה שנאמר כיום. ואני מעריכה את זה.

בעלטת / אמיר גלבע

אם יראוני אבן ואמר אבן יאמרו אבן.
אם יראוני עץ ואמר עץ יאמרו עץ.
אך אם יראוני דם ואמר דם יאמרו צבע.
א ם י ר א ו נ י ד ם ו א מ ר ד ם י א מ ר ו צ ב ע .
מתוך כחולים ואדומים, הקיבוץ המאוחד. מבוצע גם על ידי פוליאנה פרנק וחוה אלברשטיין.

ובאמת, ייתכן שלא הייתי אומרת דבר, לולא ייצרו במערכת כתם מטאפורה כל כך מושלמת לסוג העשייה בעיתון שלהם. קחו, למשל, את הפראפזה הנ"ל. כתם נראה, אם תרצו, כמו עיתון שנעשה בידי אנשים שמכירים את המשוררים שראוי להכיר (גלבוע), בוחרים את אחד השירים הברורים והבוטים ביותר שלו (בעלטת), ואז משתמשים בה בבוטות נוספת לצרכיהם (ראו ציטוט). קשה לחשוב על אמירה שירית-פארודית צעקנית יותר מהשימוש של עורכי כתם לשיר הזה.

והקו המערכתי הזה ניכר לאורך הגיליון כולו. 16 עמודים מחזיק הגיליון ושישה מתוכם מוקדשים כולם לאמירה הפשוטה: המצב על הפנים והאנשים האמונים עליו מחמירים אותו אף יותר. זו אמירה חשובה ונכונה, אבל אפשר להניח שהיא הובנה, ואפשר להתקדם הלאה. כלומר, איזה טעם יש בפרסום התכתבות עם לאור שמוכיח את לאוריותו או בפרסום מודעת אבל על הכתיבה התל-אביבית שמתכנסת בבאצ'ו וטובעת בצער?

אני חושבת, יהודה ויזן ועודד כרמלי, שהפרה הקדושה כבר נופצה וחלקיקיה מפוזרים ברחבי העיר, טובעים באספרסו על מצע עלי בייבי. הגיע הזמן להתקדם אל מעבר לקו ה"פחחחח" אל המהות האמיתית, אל האלטרנטיבה שאתם מציגים. אני כמעט בטוחה שיש לכם כזו.

ואני אסביר: לרוב האנשים שאני מכירה אין דעה מוצקה וחד משמעית בנושא. הם יכולים, למשל, להיות נגד פורנו, אבל להתעצבן על פמיניסטיות שחוברות עם דתיים כדי להכחיד אותו מן העולם. או שהם יכולים להיות בעד פורנו, אבל להיגעל מכל הפמיניסטיות שמנסות לעשות אחד כזה בעצמן כדי לשבור את חוקי המסולקנות+ציפורנים-שיער . בקיצור, העמדה שלהם לא חד משמעית, ולכן הם קודם מזהים את עמדת הדובר מולם – גבולות הגזרה – ואז קובעים את עמדתם ביחס אליו. למשל, אם הם מזהים שעומד מולם איש שמרני שחושב שצריך להכחיד את הפורנו כי הוא משחית את נפש הנוער הרכה, מייד הם ייצאו להגנת הפורנו כאילו הם לפחות מפיקים בלוס אנג'לס, וימהרו להעביר נושא כשהאיש ידחוק אותם אל פינות שלא נעים להם לדבר עליהן: ניצול, אונס, שחיתויות כספיות וגו'. אם, לעומת זאת, הם יזהו מולם חובב פורנו שחושב שהכל כשר והוא לא מבין על מה המהומה, הם ימהרו לצטט מחקרים ועדויות על הדברים הרעים, ויתחמקו כמיטב יכולתם כשהוא יאמר להם צנזורה וכוח השוק. ובגלל הדינמיקה הזו אפשר לשמוע את אותם אנשים אומרים דברים הפוכים לחלוטין בכל פעם שהם מדברים על הנושא עם אנשים שונים. ואני יודעת את זה כי זה קורה גם לי. ובכל פעם אני רוצה להימלט מן הדינמיקה, לגבש לי תפיסת עולם סדורה, ובכל פעם מישהו מגיע עם איזה "גרון עמוק" או קתרין מקינון ומשבש לי את המחשבה. אז החלטנו שנושא כזה – עסיסי ולוהט – הוא הנושא הראוי ביותר לפרוייקט. שנסו מותניכם כותבים וקוראים כי רגע ההכרזה מגיע: פרוייקט פורנו. כל מה שתוכלו להעלות על הדעת: מחשבות על סרט הפורנו האחרון שראיתם, הרהורים בעקבות מאמר, הסברים מלומדים לחיבתכם לאסיתית+אנאלי+כושי או אנקדוטות משעשעות על סצינת הפורנו הישראלית. הכל. עד 20.3 למייל של ההם או שלי או של איתמר.