אחרי האורגזמה כל שנותר לעשות הוא לפלוט צחוק חרישי, ספק מתגלגל ספק מדרדר, ובסיומו להוסיף אנחה מחויכת. צחוק אדיוטי וחיוך עגום, זה באמת כל מה שנותר מאיתנו ומבני האדם שהיינו פעם – פעם לפני עשרים שניות. עתה נותר רק להיזכר ביצורים האחרים כל-כך שהיו אנו; להיזכר ולהתבייש. כן, אך לפני רגע היינו לחלוטין שונים: מלאי להט ותשוקה, אש בוערת כחום השמש בקרבנו, מבריקי עיניים ונוטפי ריר של ניצחון, אז היינו בשלמותנו אלים. כל כולנו במעשה ההזדווגות, העולם מסביב נעלם וידענו רק את ההווה – אך, ההווה החמקמק. הו אז, אז היינו בתוך קפסולת-זמן אטומה, עולם ומלואו של מטרה ותכלית, וכל-כך ברור היה לנו הכל: מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. כן זה כל מה ש"הכל" היווה באותן דקות ממימד אחר, באותו נתח-זמן ששייך למציאות שונה. אבל ידענו, הו כמה ידענו. לא היה דבר אחר שרצינו, ואת זה שאכן רצינו – כל-כך, כל-כך רצינו. אוזנינו היו אטומות ועינינו עצומות לכל השאר; אפינו שואף אויר בתזזיתיות בהולה, חמצן חיוני מאי פעם ותערובת ריחות חריפה; פינו נזרק לכל אבר, ולכל איבר נרקק ונדבק; בלוטות הרוק מתקשות לעמוד בדרישות ההספקה, בניסיונות הלחלוח ובניקיונות הלכלוך; והלב? הלב העדין והשברירי הפסיק להרגיש ולהתרגש: מרוץ הפעימות נטל ממנו כל אפשרות להמתין ולחוש והוא פורץ בשרשרת דפיקות כפויה ונמהרת. וכמוהו גם אנו כפאנו שד, החיה שבעומקנו הגיע זמנה, מר הייד שבנו לקח את ד"ר ג'קיל שבוי, בוצע פוטש אלים ומפלצת יום הדין, האנטיכריסט, הגיחה ממשכנה בקץ ההסטוריה וצבעה את העולם באדום כהה. אין אלה אנו, אלה יצורים שונים, אותם נפילים חסרי זמן ומימד, חסרי עומק ורוחב, המושלמים בהוויתם שכולה טלאולוגיה גולמית. אנו איננו שם, מחוקים מהעולם ומכל קיום, ואת מקומנו ממלא עד תום אותו כוח עיוור הנמתח למרוץ מטורף אל תוך האינסוף, אותה הוויה שונה כל-כך וכל-כך משונה, מגונה כל-כך וכל-כך חד-גונית, אחידה כל-כך וכל-כך מפחידה. עד תום ממלאת – ואכן סופה מגיע, אף במהירות-יתר לרוב, ובאחת נעלמת ופסה לה זו. בת אחת כל אותה מלאות, אחידות, שלמות ומושלמות, וודאות והתכוונות – בת אחת היא נגוזה. מתפוררת ונושרת מתעופפת הרחק-הרחק ומסתתרת. אינה ואיננה וכל שנותר, כאמור, הוא גיחוך דבילי. צחוק מבוייש של יצור מובס ומושפל, אדם שגמר את עצמו, שהגיע לעולמות אחרים, שמצא מציאות שונה, שהשתנה, שנברא מחדש – ושאיבד הכל. יובש בפה, עפיצות מסונוורת בראש, חוסר בהירות ותשישות כללית. "איפה הייתי?" הוא שואל את עצמו. "מה בדיוק קרה פה?". הוא מאוכזב, הוא מדוכא. מה שהובטח לו לא קוים, הוגנבו ללבו אשליות והוויות שווא, הוא חשב שתפס דבר-מה אך לא היה זה יותר מערפל צבוע. אין לו דבר כעת, הוא אבוד, שכן תמורת העולם החדש שחשב שאוחז בו הוא הרפה מכל נכסיו. מכר הכל בכדי לקנות בלון אויר חם – והנה זה התפוצץ והתיז על הכל חתיכות גומי וטיפות רוק. אדם מרוסק, כבוי, חולה ונכלה. קליפת אדם נבובה. הוא כועס עליה. כועס על עצמו. כועס על העולם שכך הוליך אותו שולל. הוא עצוב ומיואש. "מתי אלמד?" הוא שואל את עצמו – ובו ברגע נשבע "לא עוד!". זהו, הוא גמר עם כל העסק הזה. אף אחד לא ישתלט עליו, לא יתפוס את כל מהותו בצורה כזו, לא יקח את גופו ויתעלל בו כך ללא כל בקרה. החלטה נחושה זו מחזיקה מעמד בערך עשרים דקות.

אך מה שמעניין ומשומם הם השינויים הקיצוניים במציאות בין הלפני והאחרי. ותופעה הרי מוכרת וידועה: לפני אותם חלקיקי שניות קטסטרופליים הרי כל העולם כולו היה שונה. רצונותינו היו שונים, רגשותינו אחרים, יחסינו כלפיה מובדלים בתכלית – הרי כל סדר העדיפויות שלנו היה זר: היתה בהילות נוראה, דחיפות ופזיזות, היתה נחישות עצומה ודבקות במטרה, חפצים שהפריעו בדרכינו הועפו, בגדים קומתו ואף נקרעו, משקפיים ללא התחשבות הופלו, נעליים בלי דין על המיטה ננטשו… הכל הכל היה מותר, כי המטרה קידשה את האמצעים, והאמצעים כולם, החיים עצמם, היו למענה ורק למענה. ועתה? עתה אנו מתבוננים סביבנו כבתוך שדה קרב, הרס ואי-סדר בכל, תוהו ובוהו שמזכיר בית-כנסת בזוז ומווּנדל. מסתכלים סביב ואיננו מאמינים: מי עשה את כל זה? מי נכנס כסערה וכסופה קרע מעל כל האזור את כבודו? מי עירטל את כסות החדר, הפשיטו מזהותו ומסדרו הטוב, והותיר אותו חבול ומעוך, פצוע ועלוב?

אבל החידה הרי היא יותר גדולה, היא נוגעת בנפשנו, בהכרתנו הפרטית והאינטימית ביותר, במו הווייתנו הרוטט והמסריח. הנה היא: איך זה ייתכן שדבר שנראה כל-כך רצוי וטוב יראה כעת כבזוי ורע? כיצד מעשה שלפני דקות מספר נחווה כדבר הנכון ביותר, המושלם ביותר, היפה והנשגב והראוי והנעלה והמתוק והנעים והפלאי והאדיר ו… והטוב, פשוט כל-כך טוב, במובן הכי עמוק, הכי מלא של המילה; יבוטל עכשיו כאדיוטי, אינפנטילי אפילו, כבזבוז של אנרגיה וזמן, כהרפתקה מיותרת שאינה אלא טרדה ומועקה, כ… כדבר פשוט רע? איך זה, איך זה שטוב, שהכי טוב, הופך לרע? איך דבר כזה קורה? איך זה שמשתנה המציאות? כיצד משתנים ביעף סדרי עולם? ואיפה זה משאיר אותנו אחרי חמשת אלפים שנות ציביליזציה?

הערה קטנה: איה הודיעה לי שנקודת המבט שלי מאוד "סטרייטית-גברית". ואכן, ב"גמירה", למשל, כוונתי לשפיכה גברית. שתדעו.

סרטי פורנו הם קצת כמו "ספורט הדמים" של ואן-דאם. בסרט ההוא מתכנסים אמני לחימה שונים מקצוות העולם לתחרות לחימה סודית, ונלחמים זה בזה. וכך, ניתן לראות אמנויות לחימה שונות מתמודדות זו מול זו באמצעות נציגיהן עלי אדמות. לוחם סומו, לוחם סורי, מתאגרף תאילנדי, מתאבק אוולה, קפואריסט וכמה טיפוסים נוספים דופקים אחד לשני מכות, עד שמגיע הקרב הסופי. ספוילר: ואן דאם מנצח.

סרטי פורנו הם קצת כמו "ספורט הדמים" – סדרת התכנסויות, צירופי אדם, בטור הארדקור עולה, שמסתיים בקרב הסופי והמתפתל. סרט פורנו, לפחות מהזן הרגיל, מתחיל כמעט תמיד בצירוף השכיח גבר/אישה. רק אז, לאחר שפטר עצמו מעול זה, יכול הסרט להמשיך לצירופים אחרים – אישה/אישה, גבר/אישה/אישה, גבר/אישה/גבר – עד, כאמור, לצירוף שחותם את העניין כולו במסת אדם תמנונית.

הזיון הוא יחידת העלילה הבסיסית של הפורנו. לכן קל כל כך לשרטט זאת מתמטית. הזיון הוא אלמנט כל כך חשוב, כל כך בלתי נמנע, עד שכדי להגיע אליו גועש הסרט מבעד לכל המחיצות הסיבתיות הרגילות. כמו בסביבתו של חור שחור, מתעקמים חוקי ההסתברות ברגע שהם ליד פוטנציאל זיון כזה או אחר.

בפורנו כמעט כל דבר שמעורב בו יותר מאדם אחד (ולעתים מספיק גם אחד. תודה לאל על האוננות) הוא זיון פוטנציאלי. אפשר לחוש בבוא הזיון כבר בשניה שבה שני אנשים מתקרבים זה לזה, בהתאם לז'אנר הסרט, כמובן. אלא אם כן אתם צופים בסרט הומואים, גבר/גבר הוא צירוף שלא יעלה על הדעת, ולכן גברים יכולים להיפגש זה עם זה מבלי להאיץ לכלל משכב, כל עוד אישה לא מתווכת ביניהם.

אם הסרט בנוי כשרשרת צירופים אנושית, אזי יחידות העלילה שלו, הזיונים עצמם, בנויות כשרשרת צירופי איברים. בצירוף גבר/אישה, למשל, ייתכנו כמה צירופי איברים אפשריים, אולם בדרך כלל סדר הצירופים יהיה כדלקמן: מציצה > חדירה לכוס > חדירה אנאלית > גמירה. החוליה היחידה שניתנת להשמטה היא החדירה האנאלית, על פי רוב, אולם סדר צירופים זה הוא כה חזק עד כי הוא חולש גם על צירופי אדם שונים: גבר/אישה/אישה, גבר/אישה/גבר וכו'. וכך תתחיל כל אורגיה במציצה, תעבור לזיון רגיל ורק אז תתפנה לחדווה אנאלית ולגמירה.

מדובר בסדר חומרה עולה. יש דברים שהם פשוט יותר פורנו, יותר הארדקור, מדברים אחרים. לרוב יש לכך חפיפה עם לכלוך וגועל, כאילו מה שמלוכלך יותר הוא גם אמיתי יותר, יותר זיון, מאשר הנקי והסיליקוני. מכאן שאנאלי, כשלעצמו, תמיד ייתפס כחמור יותר מאשר מציצה, למשל, ולכן יבוא אחריה בתחביר האיברים. עם זאת, סדר צירוף האיברים יכול להשפיע גם על חשיבות הצירוף. הרהרו לרגע בצירוף חדירה לכוס > חדירה אנאלית >מציצה> גמירה. אפשר לחוש שעברנו ז'אנר, טיפסנו במעלה ההארדקור, ואנו עתה בממלכה אחרת. כמעט כאילו מוכתב מראש שצירוף איברים במקום השלישי ב"משפט" יחשב חמור יותר מצירוף איברים במקום השני.

זיון בסרט פורנו אינו שרשרת מפגשי איברים פאראטקטית, שבה כל אחד מצירופי האיברים בלתי תלוי בקודם לו, ולכן גם ניתן להחלפה. לא, תחביר האיברים קובע את מהות יחידת הזיון, בעוד צירוף האנשים קובע את פוטנציאל צירופי האיברים האפשרי. בניסוח אחר, סדר החדירות/ליקוקים/התחככויות קובע את מהותה הפנימית של יחידת הזיון, ואילו סדר זה נקבע ביחס למספר וסוג המשתתפים. בזיון רגיל יהיו תמיד פחות אופציות מאשר באורגיה, מאחר שיחד עם כל אדם שנוסף לזיון נוספים עוד איברים לחדור ולהיחדר בהם. ניתן, כמובן, להשתמש ברקורסיביות, ולהפוך זיון גבר/אישה לאינסופי, כאשר חדירה לכוס מובילה לאנאלי שמוביל לחדירה לכוס שמובילה למציצה. אך זה מאורע נדיר.

המילה "מהות" קצת צולעת. "מהותה" של יחידת הזיון אינה אידיאה שמחוץ לעולם, היא אידיאה שבתודעה, הצורה שבה אנחנו מקטלגים בזיכרון את הזיון או את סרט הפורנו. יכולנו לקטלג הכל – צבע השיער של המשתתפים, סוג האנחות – ובמקום זאת אנחנו מקטלגים צירופים, קומבינציה וסלקציה של אנשים ואיברי מין. ראו את רשימת התגיות ב-pornotube ותבינו. אדם רואה סרט פורנו, ומה שיש לו לומר עליו זה אוראלי/אנאלי, אנאלי/אוראלי וגו'.

אבל האפשרויות הן בלתי מוגבלות. גם אם נגמור את סדר צירופיהם של בני אדם, בכל התנוחות האפשריות, עדיין נצטרך להוסיף לסדרות המשוואות הנ"ל את הדילדואים, על כל גדליהם, והפטישים, כל עור וכף רגל, והגמירה בפנים/גמירה על החזה, וסוגי הקשירות, והמגע המכאיב והמגע המענג, והנשים השמנות, והגברים הזקנים, וכל האפשרי. תמיד יש איבר (גם אם ויברטור) ותמיד יש חור (גם אם פה), ותמיד אפשר להרכיב אותם קצת אחרת. האפשרויות הן בלתי מוגבלות, כמעט. אנחנו צריכים את הצירופים הבסיסיים האלה, הם טובים לנו. קל לקפל אותם להכללות תמטיות. אנאלי> מציצה> גמירה מגעיל יותר ממציצה> אנאלי> גמירה, ולכן גם מתקפל בקלות לאופוזיציית שולט/נשלט, לסכמות תמטיות בסיסיות, שקל לנו יותר איתן. וזה בסדר. אנחנו לא רוצים להגיע כרגע להארה. רק לאונן.