תגית: סולידריות

במקום פוסט – על האישיות הסמכותנית

איתמר התחייב בזמנו שכל פוסט פה יהיה גודזילה. ובכן, אני לא מחוייבת להתחיבויות של איתמר. והיום, רק ציטוט שלקוח מתוך ספרו של משה צוקרמן, "חרושת הישראליות, מיתוסים ואידיאולוגיה בחברה מסוכסכת". בפרק שעוסק ב"מנהיג סמכותני" מצטט צוקרמן אמירה של מקס הורקהיימר מראשית שנות ה-60: "ככל שדרוש יותר לשמר, לפתח ולתרבת את היחיד בחירותו, בניגוד לאומה, לקולקטיב בכלל, כנגד רוח-הזמן, כן פוחתת משמעות קיומו של היחיד לשם עצמו, מתמעטת משמעות השאיפה לסיפוק צרכיו החומריים והשאיפה לכוח. בדואגו לעצמו, ולעצמו בלבד, אין הוא אלא חלק מההמון, והקונפרמיזם – ההשתלבות – הוא אופן-ההנתהגות המתאים ביותר. אפילו בדמותו של המנהיג הברוטלי, המצווה על רצח, מזהים [היחידים] את עצמם; נוקשה ככל שיהא שלטונו, הוא אחד מהם; בדברו באופן שב ונישנה על הרבים, על עמו, הוא מתכוון למעמדו שלו, וכולם חשים זאת ומסכימים עמו; הוא סמלם שלהם. היחיד האמיתי, לעומת זאת, אינו רואה עצמו מאוחד עם האחרים ברדיפה אחר מימוש האינטרסים הבלתי-אמצעיים, אלא עם מצוקתם של אלה הניצבים מבחוץ, החולים, הנרדפים, השפוטים, המוחרמים, שכל אחד מהם הוא יחיד במובן הכואב-נואש. במחשבה עליהם הוא חש ופועל – בסופו של דבר מתוך חרדה עצמית, אבל חרדה זו עשויה לתפוח לממדים כאלה, שהוא יתמסר ויחלוק עמם את גורלם. החרדה אינה שאיפה אצילית לחיים טובים ולכוח; גם היא עלולה להוביל לקונפרמיזם; אבל יש בה, כשמהרהרים עליה, כדי לשבור את הקונפרמיזם ולכונן את אותה סולידריות, שבלעדיה לא ניתן כלל להגות את היחיד".

זה הורקהיימר הייתי יכולה להוסיף פה פסקה על אריאל שרון, או פסקה על אהוד אולמרט שאיננו אריאל שרון, או אפילו פסקה על ניר ברעם ועצומת הסופרים הצעירים שלו. אבל אני בטוחה שתוכלו להשלים את החסר לבד.