גם השנה קיבלנו רבבות סיפורים של כותבים מוכשרים.
רבים מהכותבים הפליאו אותנו ביכולותיהם הלשוניות, ובייחוד בחדשנותם; כמה וכמה כותבים הצליחו בדומה למאיה ערד לחדש את סגנונותיהם של סופרים מתים, כמו ילן-שטקליס, קסטנר וגולדברג. ניסיונות אמנותיים כאלה חובה לשבח (הביטו בסיפורים המומלצים במהדורה הבאה).
למרבה הצער הבחנו גם השנה בנטייה עצובה לאסכפיזם שדבקה בכותבים רבים. רבים מהכותבים, וברצוננו לציין שביניהם נמנים גם אנשים מוכשרים מאוד, הפגינו מודעות מיזערית למציאות הארץ ישראלית ולצרכי השעה שלה, וכתיבתם לקתה בדמיון מוגזם עד כדי ניתוק, ובנטייה מרגיזה לדשדש במשעול הפנטזיה הדוּדוּצנטרי.
אבל אנו שמחים לציין שהיו גם רבים שהפגינו מודעות למה שמתרחש בכאן ובעכשיו: להוואי הארץ כפי שהיה עם קום המדינה, ליחסי ערבים-פלסטינים, לטראומות של החיילים בצבא, לגזענות, לחוסר השוויון בין גברים ונשים, לדיכוי של ההומוסקסואלים, לרדיפת הגזע האירואסייתי את השחורים וכו' וכו' וכו'…
מודעים, אנחנו משבחים אתכם, חיזקו ואימצו (מתוך דבר השופטים)
- דבר העורך, דבר השופטים והסיפור שזכה במקום הראשון
- הסיפור השני
- הסיפור השלישי
- הסיפור המומלץ
- כאן ועכשיו: ספרות פוליטית
- ספרות התלונה
*אין שום קשר בין תחרות הסיפור הקצר והמזעזע ובין תחרות הסיפור הקצר של "הארץ"
<כל הציורים הם פרי עמלה של איה מרקביץ'. הבו לה תשואות>
סגנון סיפור "ריאליטי" : "שר הפרצופים בממלכת אהוד" ללקק את האצבעות של "שר הקעקועים"
http://www.articles.co.il/article/24420
ממ
איך מפרסמים אצלכם סיפור?
היי איתי. אין כאן סיפורים. רק סיפורים על סיפורים. יש לך כאלה? שלח ל- hemeister ב-ג'ימייל.קום.
מיטל שלום רב!
שמי נילי כהן.
בעבר (לפני חמש שנים בערך) נעזרתי בסדרת כתבות שהופיעה באינטרנט ועסקה ב"דרך הפתלתלה " של הוצאת ספר לאור. את הסדרה חיברה כתבת בשם מיטל שרון.
אני תוהה האם מיטל שרון שכתבה את הסידרה היא את? ואם כן אז רציתי להודות לך מאוד.
הכתבות עזרו לי מאוד, הן הוגשו באורח קליל והנמיכו אצלי ציפיות באשר לתהליך ההוצאה.
לשמחתי הספר אכן יצא לאור ורציתי שתדעי שיש לך חלק בהצלחה.
תודה , אשמח לקבל תגובה ממך. המייל שלי [email protected]
בברכה ,
נילי כהן- מירון, מחברת "הוראת שעה" הוצאת כרמל