לקח לעיתונים זמן, אבל בסוף אפילו הם עלו על וריאציות יוטיוב ל"הנפילה", הסרט על ימיו האחרונים של היטלר. האינטרנט געש קצת, כולם סיפקו קישורים לכמה מהלהיטים, וניצולי השואה מחו. לא מעניין.
למי שפספס: אחת מהסצינות בסרט, שבה היטלר יושב בבונקר ומגלה שאין לו את הכוחות שאמורים היו להיות לו, הפכה לבסיס תוכן גולשים, הרבה בזכות העובדה שהסרט נעשה בגרמנית. מישהו, היכנשהו, גילה שאפשר להחליף את הכתוביות, והסצינה הזו פתאום נפתחה. פתאום אפשר היה לעשות איתה דברים.
מסתבר שהסצינה הזו עובדת עם הכל, כל עוד שומרים על הנרטיב הבסיסי – אשליה, התפכחות, התפרצות זעם, השלמה. המבנה מושלם, כמעט אריסטוטלי. אם הגרמנית אפשרה לכולם (מלבד הגרמנים, כנראה) להכניס מלים לפיו של היטלר, האוניברסליות של הנרטיב הפכה את המעשה למפתה במיוחד.
ובניגוד להו-הא שהלך כאן, זה דווקא די מרתק. קיבלנו, בפרק זמן של שנה, הצצה לדרך שבה העולם פועל על יצירות, מה הוא משנה ומה הוא משאיר. התהליך שעבר על "הנפילה" אינו חדש. הוא עבר גם על התנ"ך, הברית החדשה והאודיסיאה, והוא חל, בצורה אחרת, גם על צירופים כבולים – פתגמים, ביטויים, שמות יצירות – שהפכו לתבניות לשוניות יצרניות ("ומי לא בא? שר החקלאות", "מותו של סופר", "מי מפחד מג'יימס ג'ויס"). הרשת פשוט גורמת לווריאציות להיעשות מהר יותר ולהיות נגישות יותר.
לא לגמרי עקבתי אחרי ההיסטוריה של הסרטונים, אבל נראה שבהתחלה היה היטלר. האפקט הקומי הועמד על האנכרוניזם (היטלר מוגלה מוויקיפדיה) ועל ההנמכה (היטלר מפסיד את המלחמה -> היטלר שונא את ה-X-Box). אחר כך, לפחות בעולם דובר האנגלית, הפך היטלר להילארי קלינטון, אובמה, מק'יין, וכל מי שהיוצר רצה לבנות עליו סאטירה. כאן, החשיבות של היטלר היתה יותר סמלית מאשר קומית. היטלר, במלים אחרות, הכרחי כדי שאפשר יהיה להשוות אנשים להיטלר. לא מפתיע, אגב, שבישראל טרם פנו לטכניקה הזו.
אבל זה רק מבנה הבסיס. הסצינה מלאה רגעים קטנים, שמכל אחד מהם ניתן לייצר אפקט. בסרטים הישראלים היה קל לזהות זאת. אני חושב שסרטון היטלר העתודאי היה הראשון שהשתמש ב"אחי" ו"גבר" במקום "פיהרר". הוא היה גם הראשון שהשתמש במזכירה הבוכיה של אדולף לאפקט קומי ("את לא שמנה"). ובכל פעם שסרטון כזה השתמש בעוד פרט, בנה קומדיה על עוד דמות או קטע בסצינה, הטכניקה הזו זרמה הלאה, לסרטונים הבאים. פתאום גם היטלר מחפש חניה בתל אביב משתמש במזכירה וב"פיהרר", וכל הסרטים משתמשים במפה שבהתחלה.
כל קטע בסצינה חייב להפוך לאנלוגי למשהו אחר, הבעיה רק למה. כולם השתמשו ישר במפה בהתחלה ובהתפרצות הזעם, אבל אף אחד שראיתי טרם הבין כיצד ליצור אפקט מוצלח מהקטע שבו היטלר מגרש את הגנרלים. ברגע שזה יקרה, הטכניקה תחזור שוב ושוב.
האיש הראשון שהשתמש בכתוביות לסצינה, פתח אותה לשאר היוצרים. ומשם, כל אחד הלך וסלל בה נתיב משלו. וכל נתיב כזה סגר את האפשרויות עוד קצת, יצר מסורות קטנות, שאי אפשר להתעלם מהן. עכשיו היטלר יכול להיות הכל, אפילו סטודנט בבאר שבע. אבל גם סטודנט בבאר שבע לא יכול להתעלם מהחובה לתרגם את "פיהרר". אם אפשר היה לדעת אלו סרטונים עלו לרשת ראשונים, אולי יכולנו ליצור היסטוריה של אינטרטקסטואליות; יכולנו לראות כיצד אפשרויות נפתחות ונסגרות, בד בבד; כיצד חופש הופך למסורת, ומסורת לשעמום, ושעמום לחופש. כמו בשפה, כמו באמנות, כמו תמיד.
פוסט טוב. יכולת של אמן גדול היא להרחיב את גבולות היפה. יכולתו של מש-אפר יוטיובי טוב היא להרחיב את גמישות הMEME.
פוסט מעולה!!!! וכתוב מעולה. תבנית שלם נפתחת לאט בעצמו או משהו. הכתיבה הלא-עבודתית לא-אקדמית עושה לך טוב.
אתה חושב שזה נחשב פאנפיקשן?
שתי הערות: ראשית, תיקון: זה לא " היטלר יושב בבונקר ומגלה שאין לו את הכוחות שאמורים היו להיות לו". זה "היטלר מגלה שהפקודה שלו למתקפה של שטיינר לא התבצעה".
שנית, לא התייחסת לדבר שעבורי – בחוויה האישית שלי – הוא מאד חשוב. אנשים שדוברים גרמנית, או למצער, אנשים כמוני שמבינים גרמנית, הפער בין הכתוביות לבין הנאמר מבלבל ומביך אותם, בעיקר. תמיד קשה לי להתרכז בסרטונים האלה. תמיד קשה לי להבין מה קורה. זה קצת כמו המבחן הזה, שבו מראים לך שם של צבע באותיות בצבע אחר ומבקשים ממך להקריא את שם הצבע. או כמו שמישהו יאמר לך שני דברים שונים באותו הזמן. ובמובן הזה, בחווית הצפייה של דוברי השפה, זה לחלוטין לא טייק אןף רגיל.
פוסט מרתק, תודה!
לא חשבתי על "הגילוי" של עוד ועוד חלקים בסצנה עד שהארת את תשומת ליבי לכך.
אני חושבת שהקסם של זה בניגוד לתנ"ך לפתגמים וכולי, הוא המהירות.
פעם היה צריך לחכות עד שמשהו הפך לחלק מובן מאליו מהזיכרון הקולקטיבי. והאינטרנט היא מין תותב זיכרון. אתה אולי לא יכול לאתר את הסדר, אבל בעזרת חיפוש קטן אתה נהיה בבת אחת שותף לזיכרון. ואני בטוחה שלמיידיות הזאת ולאפקט התותב יש השלכות נוספות. אני עדיין חושבת על זה.
נהניתי. תודה
אי, איזה יופי.
אני רוצה לציין לשבח סרטון אחד בו המשחק בין הגרמנית לתרגום הקלוקל מתוחכם. בסרטון הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=Fxm20ZcONOk
מתוארת "נפילת הרפובליקאים" – הכל בגלל שרה פיילין כמובן. מה שיפה כאן, לבד מההומור המצויין, הוא השימוש הזעיר שהמתרגם עושה בגרמנית: קצת אחרי ההתחלה אחד הקצינים מספר להיטלר שכולם יורדים על פיילין, ובין השאר אומרים שהיא "nischterfault". זאת מילה בגרמנית שבאמת נאמרת שם, וכמובן הצופה הממוצע לא מבין אותה, אבל כמובן ברור לו שהיא שלילית, והיא גם נשמעת מצחיק. כך יש מעין משחק גומלין בין התרגום המזוייף לבין הגרמנית, תוך הודאה בינינו לבין עצמנו שאנחנו לא מבינים גרמנית, אבל שגם בלי להבין אנחנו מבינים מספיק, מספיק כדי לצחוק בכל אופן. זה לדעתי שימוש מבריק בחומר המקורי, אפרופו יצירת אפקט מוצלח.
והשלב הבא בקטעים האלה, של מודעות עצמית שגורמת להפוך על הפוך, הוא כמובן כאשר היטלר מתעצבן כי הוא מגלה שמישהו מתרגם אותו לא כהלכה:
http://www.youtube.com/watch?v=OL3L1wnpVb8
ולדעתי אי אפשר שלא להזכיר גם שהיטלר הוא פשוט אובייקט מעולה לסטירה. כלומר חוץ מהמבנה הקלאסי של הסצנה, היטלר עצמו מוסיף אלמנט יקר מפז לשחרור הומוריסטי.
חייש: LOL!
קרן: תודה :). ולא נראה לי
נמרוד: ראיתי את הסרט לפני יותר משנתיים, ואני זוכר די בבירור שהיטלר מזיז כוחות לא קיימים על המפה. אבל אני מקבל את המילה שלך בעניין.
לגבי הגרמנית, התייחסתי לזה ברמז בסוגריים ("מלבד הגרמנים, כנראה"). אתה צודק לגמרי, זו ודאי חוויה משונה להחריד. אני תוהה אם הווריאציות האלה נעשו גם בגרמנית.
איילת: תודה
מרית: לגמרי. הרשת הנגישה את הכל, ומציגה את ההיסטוריה בצורה סינכרונית, דברים עומדים זה ליד זה. התוצאה המיידית היא בועות קטנות של אינטרטקסטואליות – סצינה והווריאציות עליה – שקשה לאתר מי מהן היתה קודמת.
תומר: אשכרה מצאת את אחד מסרטוני ההיטלר היחידים שפספסתי :). וכן, הכוח העיקרי של הסרטון זה היטלר, אין מה לעשות.
אה, ויש, כמובן, את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=1Bf769rvds4
אח, יופי של פוסט, בנאדם!
תודה
גדול.
אפשר (אם כי לא חייבים) לקשר את זה למושג זכויות היוצרים, במובן המקורי של הבעלות על היצירה. איפה שאין זכויות יוצרים (הכתוביות) פורחת אמנות שהיא חיקוי (ולהיפך כמובן).
פוסט מעולה. שווה לתרגם לאנגלית.
הפוסט הזה הוא הדבר הכי מלהיב שקראתי השנה. בראבו!
וואו, תודות.
לכל קטע בסרט (ולכל סרט בכלל) יש תמיד את "נושא המיקרו" – הנושא הקטן והספציפי שהקטע מדבר עליו 'הלכה למעשה' – ואת "נושא המקרו" – המסר הרחב יותר שהקטע מדבר ומוביל אליו בסופו של דבר.
"היטלר מגלה שהפקודה שלו למתקפה של שטיינר לא התבצעה" – זה המיקרו –
במקרו – הקטע אכן מדבר על "היטלר יושב בבונקר ומגלה שאין לו את הכוחות שאמורים היו להיות לו" כפי שאיתמר ציין.
וכל מה שאיתמר כתב בקשר לזה שהדרך שבה הקטע הזה מצולם, ערוך, מבויים משוחק – היא דרך נרטיבית קלאסית שאכן מייצרת שלל אינסופי של אפשרויות להלביש עליו סיפורים אחרים, סאטיריים או אחרים- נכון.
לגבי אנשים שמבינים גרמנית – אחדים מהם ממליצים לצפות את הקטע במיוט – ואומרים שרק ככה הוא מצליח 'לעבוד' בשבילם, מהסיבות שנמרוד ציין.
לגבי "התרחבות ה-Meme" – מישהו ראה את הקטעים שמדברים על זה שהיטלר מתעצבן על זה שהכתוביות של עצמו לא מתאימות למה שהוא אומר? חפשו ביוטיוב… זה אחד מ"ההתרחבויות" של התופעה, לטעמי: לקחת אותה לכיוון ריפלקסיבי, וזה גם מצחיק.
– אחד מהיוצרים של "היטלר מחפש חנייה".
כתבת יפה, איתמר. הנה עוד אחד ששכחת – היטלר מאשים את היהודים בגניבת הרעיון להקמת מאגר ביומטרי:
http://www.youtube.com/watch?v=CFwSTSRb9pU
אח, גם ברכה ג וגם יוצרי היטלר מחפש חניה. זהו, אני יכול למות עכשיו!
מרתק .
כדובר גרמנית אני מרגיש תהליך מנטלי מעניין שבו אני מנתק את הבנת השפה ומתמקד בכתוביות שהינן חסרות קשרת למה שנאמר. זה עדיין מאוד מצחיק.
איתמר – לאחר ריפרוף על עשרות פידים שלא קראתי, נתקלתי בכותרת המאמר שלך, וישר פתחתי אותה לקרוא. ואני מוכרח להודות שזה היה הפוסט הראשון שלך בבלוג הזה שקראתי מתחילתו עד סופו.
מעניין ופותח אופקים (בין השאר, קריאת המגיבים מסייעת לחזק תובנות שעולות מהפוסט)
כל הכבוד!
יופי של פוסט.
לדעתי הקלות בה יוצרים memes היום
נובעת מהעולם הדיגיטלי שלנו ולאו דווקא מהרשת עצמה.
קופי&פייסט, פרינטסקרינים ותוכנות עריכה גרפיות
הביאו את היכולות להעתיק ולשדרג תוך שניות.
נ.ב:
המלצתי בטוויטר על הפוסט הזה לאנשים שמשווקים באינטרנט. כשנשאלתי מדוע הסברתי שהפוסט מדבר על הפצה וויראלית מסוג מתוחכם.
בעוד שלרוב אנחנו מדברים על הפצה וויראלית של תוכן (סרטון, קריקטורה, תמונה), פה אנחנו עדים להפצה וויראלית של אב-טיפוס של תוכן. של תוכן שההפצה שלו היא באבולוציה שהוא עובר, ולא בתוכן עצמו.
האתגר למשווקי רשת (למרות שאני מסופק בכמה מהם יוכלו לעמוד בו), הוא לא בליצור תוכן וויראלי, אלא בליצור תוכן שלאחר מכן הגולשים ירצו לעשות לו מאש אפ ולהפיצו.
כאמור, נושא הפוסט מאד מעניין.
טל
טל: זכית בפרס המחמאה הכי לא-מחמאתית שקראתי בחיי. לא רק שזה הפוסט הראשון שקראתי מההתחלה עד הסוף, אלא שאתה מגביל את התכונה הזאת לפוסטים של איתמר. כל הכבוד!
נ.ב. פעם בארוחת ערב עם חברים דוברי אנגלית והחלטנו שאני easily offensive.
אהלן אלעד –
1) הגעתי לבלוג הזה, ואני פה, בזכות הכתיבה של איתמר. שאני מעריכו הן כאדם והן כיוצר תוכן.
2) לגבי זה שסיימתי לקרוא את הפוסט עד תומו – שתי סיטואציות לי אליך. הראשונה היא שאני קורא במשך שנים, כל יום, עשרות פוסטים מתחילתם עד סופן. השניה, שאני קורא פוסטים פעם בשבוע לערך, ופעם בחצי שנה אני יכול לומר שקראתי בעיון פוסט מתחילתו עד סופו.
על סמך איזה הנחות החלטת בתגובתך איזה משניהם ניראה לך יותר סביר שהוא המקרה לגבי? וכיצד כל אחד מהם משקף את תגובתי ?
כל הכבוד!
טל
אחלה פוסט איתמר. תודה.
טל: התבדחתי, ולכן הסמיילי. יש שתי אפשרויות:
1) רציתי לנזוף בך, הודות ובאופן ברור התכוונת לומר משהו מעליב.
2) רציתי לצחוק כי מה שאמרת נשמע כמו משהו שהוא מעליב למרות שבאופן ברור לא התכוונת.
לאילו מהם אתה חושב שהתכוונתי? כל הכבוד!
תודה על ההבהרה אלעד – החכמתי.
פוסט מצויין! כן ירבו!
פוסט מצוין כתוב וארוז יפה