1. כתיבה דעתנית
מזה זמן מה שאני כותב את מדור השבוע במדע בערוץ החדשות של אתר נענע. המדור, מאז יצר אותו איתמר, עבר שינויים רבים, הן סגנוניים והן תוכניים. אחד השינויים העיקריים נגע למידת האובייקטיביות של הטקסט, או אולי מוטב לקרוא לכך מידת ההימנעות של הכותב מלומר את דעתו על מה שהוא כותב, בעת שהוא כותב. זו פעולה אקטיבית, ההימנעות הזו. כי אין מדובר על "היצמדות לעובדות", אלא על היצמדות לאותן העובדות שכותבי המחקר סבורים כי הן העיקריות בסיפור. ומה אם יש ביניכם חילוקי דעות? למשל, מה אם כותבי המחקר סבורים כי במחקר שעסק בטיגון של כלבים, העובדה המרכזית והחשובה ביותר היא התשובה שהתקבלה לשאלה כמה זמן בממוצע ארך הטיגון עד רגע המוות? זו דוגמה קיצונית, אני משתמש בה כי הקיצוניות מאפשרת לי להדגים בקלות. אך מחקרים דומים אכן נעשו במציאות. לא פעם ולא פעמיים.
החוקרים הם המומחים בתחומם. אם אינני מבין לפחות קצת בתחום, אני משתדל שלא להביע את דעתי על ענייני המחקר עצמו אלא במקרים, ויש כאלה, שברור שישנה פשלה מתודית בנאלית ביותר (כמו למשל הימנעות מלהגדיר בבירור מהו נושא המחקר). אם, למשל, הם חוקרים כמה זמן לוקח לטגן כלב למוות, לא אנסה לומר דברים כמו "לא, זה לא טיגון", או "אם השמן פחות חם מ-190 מעלות, זה לא באמת נחשב", אני סומך על המדענים שהם באמת חקרו את התחום שלהם ומבינים באמת באמת בטיגון כלבים. אבל אף מידה של מומחיות באף תחום איננה מסוגלת להעמיד את המומחה בו כסמכות מעל הציבור בשאלות הנוגעות לצלם אנוש, למוסר, למאבקו בן אלפי השנים של הגזע האנושי להגיע לנאורות אמיתית. כזו שאיננה קשורה לשאלה במה אתה מאמין (אלוהים, פיות תפוחי אדמה או המפץ הגדול), כמה מתקדם תנור המיקרוגל שיש לך בבית, או מה תוחלת החיים שלך, אלא קשורה למידה שבה בני האדם גורמים סבל וגועל נפש לעצמם, זה לזה, ולסביבתם. אף מידה של מומחיות בעובדות הטכניות הקשורות בטיגון כלבים איננה מסוגלת להוציא אותי ממעמד של שותף שווה זכויות בדיון האם טיגון כלבים היא פעולה שפויה ורצויה או לא.
אבל העורך שלי מסוגל לכך. ועוד איך.
השבוע, קיבלתי טוקבקר שכתב שנמאס לו מהדעתנות שלי. מתעניין במדע, היה השם שהוא קרא לעצמו. הוא תבע שאוסיף קישורים לכתבות המקוריות (דבר שאני בהחלט מתכוון להתחיל לעשות), ותבע להפסיק את הבעות הדעה שלי בגוף הכתבה. הוא רצה דיווח אובייקטיבי. כלומר, דיווח שמעדיף את אותן העובדות שהחוקרים היו סבורים כי הן העיקריות. זה עיצבן אותי משום מה. לא יודע למה. מכאן הגיעה ההתלהמות הנוכחית.
הטוקבקר הזה איננו באמת מתעניין במדע, הוא מתעניין רק בגילויים של המדע, רק בנתונים שמתקבלים בשורה התחתונה. אבל מחקר מדעי הוא אירוע הרבה יותר גדול משאלות המחקר והתשובות עליהן. מחקר מדעי הוא, לפני הכול, יחידת התנהגות אנושית. הוא אינטראקציה מסוימת בין אדם ועולם. הוא איננו מנותק מהחברה שבה הוא מתנהל. הוא תוצר של התרבות הזו, תוצר של היצור הזה שנקרא אדם. הוא קודם כל תופעה אנושית, רק אחר כך מכשיר לצבירת ידע, מופלא ככל שיהיה, והוא אכן מופלא. וכתופעה אנושית, מחקר מדעי חשוף לכל הבאגים הרגילים של המין שלנו: דוגמאטיות, הערצה עיוורת, הפיכה לאובייקט פולחני, שימוש בו בכדי להשיג כוח, שימוש בו בשירות הפחד, הכאב והגאווה שלנו.
הצורה שבה חברה צוברת ידע על העולם היא קריטית בדיוק כמו הידע הנצבר עצמו. השימוש שהחברה עושה בידע הנצבר הוא דבר שהקהילה המדעית חייבת לקחת בחשבון. וזה נעשה יותר ויותר קריטי ככל שהמומחיות המדעית שלנו הולכת וגדלה. ככל שהחוקרים מגיעים לדרגות אומנות גבוהות יותר, כך עולה כוחו של המדע, לטוב או לרע. ככל שכוחו של המדע עולה, כך אנחנו חייבים לוודא שזה לטוב. ואני סבור שבמובן זה, ההכשרה של המדענים בחברתנו לקויה באופן בלתי נסבל. מעולם לא היה לנו כל כך הרבה כוח השמדה בידיים. אנחנו נמצאים כיום, הודות לחיבור בין מדע, פזיזות, אידיאולוגיה ופוליטיקה, מרחק יריקה מהשמדה עצמית. זה לא היה אפשרי לנו בשום עידן אחר, עם אף כלי אחר. מעולם לא היה לנו ביד כלי כל כך עוצמתי, בלתי יציב ומסוכן כמו המדע. בלתי יציב ומסוכן לא בגלל מה שהוא, אלא בגלל מי שאנחנו עדיין לא מצליחים להיות. יצורים שלווים, שקטים, אמיצים. אנשי שלום.
לאור כל זאת, אני מאמין שאין שום סיבה שתהיה פיסת כתיבה אחת אודות המדע שתהיה נטולת דיון מוסרי. כשאני מסתכל על האייטמים שאני כותב עליהם, אני לא מחפש דברים עוקצניים לומר. הדברים עולים מעצמם. אם צבא ארה"ב משתמש במדע כדי להפוך דולפינים וכלבי ים לבהמות מלחמה, בעיני זה דורש הערה. אם אדם שממציא מכשיר שמסוגל לדחות בני נוער, גאוני ככל שיהיה, מקבל פרס לשלום, אז אני רואה זאת כדבר חשוב לציין שנעשה כאן שימוש בהגדרה נפוצה מאוד למילה "שלום" לפיה מדובר על מצב שבו הצלחת לסלק מסביבתך גורמים שאינם נעימים לך. ואם בהבעות הדעה שלי אני טועה, או מפריז, יהי כן.
2. ידע תפעולי, ידע מוחלט
 |
|
קוף חמוד (stock.xchg) |
אתה מרים אבן מהרצפה ומיד אתה מקבל עליה שברירי מידע. לא הרבה כל כך, אבל מקבל. אתה יודע מה המשקל שלה, את מרגיש את המרקם שלה, אתה רואה את הצבע שלה. אם היית רוצה לזרוק אותה ולפגוע במשהו, היה לך הידע התפעולי הדרוש לכך (אם כי לא בהכרח המיומנות הדרושה). אבל יש הרבה מאוד מידע על האבן הזו שאתה לא מקבל. אתה לא יודע מה ההרכב הכימי המדויק שלה, אתה לא יודע לומר כמה אטומים יש בה, אין לך מושג איפה היא הייתה בעבר, איפה היא תהיה בעתיד. השריטה הקטנה הזו שיש לה באחד הצדדים, איך היא נגרמה? מתי נוצרה האבן? האם היא הייתה פעם חלק מאבן גדולה יותר? הנקודה הקטנטנה הכתומה הזו שיש עליה. מה זה? איפה הסתובבו האטומים שלה לפני 3 מיליארד שנה? איך אתה מודד את החלל העצום והאינסופי שיש בתוכה? על פי איזה קנה מידה?
האם זה חשוב? האם זה רלוונטי? תלוי מה אתה רוצה לעשות עם האבן הזו. אם כל מה שאתה רוצה לעשות זה לפגוע איתה במשהו, אתה לא צריך כל כך הרבה ידע. מספיק שאתה מרגיש את המשקל. אבל אם אתה רוצה באמת להבין אותה ואת מקומה בעולם, אז אתה זקוק לאינסוף מידע אודותיה. משום שבמקרה כזה, אין דבר כזה משהו לגבי האבן הזו שאיננו רלוונטי. הגדרת המחקר שלך הכתיבה זאת. ומכיוון שבין כל שתי נקודות שתסמן על האבן יש אינסוף נקודות אחרות, שכולן רלוונטיות, ובכן- בזאת סיימנו.
המדע הוא דרך נהדרת לאסוף ידע תפעולי ברמה גבוהה אודות דברים אבל כמובן שהוא איננו מסוגל למפות בשלמות אפילו אבן קטנה שמרימים מהרצפה, שלא לדבר על מערכת היחסים שהיא מקיימת עם סביבתה. הוא, לכן, איננו מסוגל באמת ובתמים להבין את מקומה או תפקידה במציאות. זה יותר מידי סבוך. המתודה המדעית כן מסוגלת ליצר ידע תפעולי מעולה. ידע תפעולי שמסוגל לשגר חללית, מסוגל ליצור צוללות, מסוגל ליצור תרופה. הבעיה היא שלעתים ידע תפעולי מעולה מעורר בנו הרגשה של ידע מוחלט. אפילו כאשר למדנו כחלק מהכשרתנו המדעית שאין כזה דבר. אנחנו יודעים את זה בראש, אבל במקום אחר באותו ראש, אנחנו מתמלאים בגאווה ושימחה על האלגנטיות הכמו-מושלמת של הידע התפעולי שצברנו, ונדמה לנו פתאום שאנחנו מבינים את העולם. כי זה מפתה לחשוב כך. אני מבין, חושב לעצמו הראש הנחמד שלנו, המבקש לשווא פירורי וודאות, תגיות ומטאפורות להיאחז בהם, אני יודע.
אגב, הידע התפעולי הזה הוא ידע ממשי, אמיתי בהחלט. אבל הוא מייצג פס כל כך מזערי של הקיום, שלמעשה ההבדל בין הידע של ההדיוט המוחלט לבין זה של המדען אודות היקום, הוא מגוחך כשמעמתים אותו עם ההבדל בין חוסר הידע של שניהם. שניהם כל כך רחוקים מידיעת היקום שההבדל ביניהם הוא זניח. הוא מתמצה בעיקר בזה שהמדען אמור להבין את העובדה הזו טוב יותר מההדיוט.
הרבה רעות חולות נגרמות מהאשליה הזו. אדם ממציא מכונה שמשתמשת בפחם ופולטת עשן שחור סמיך אל השמיים. נדמה לו שהוא מבין, כי הוא צבר ידע תפעולי מספק בכדי לבנות ולהניע מכונה מסובכת. אבל הוא לא מבין; עובדה: הוא פוגע כרגע במערכת האקולוגית המקיימת אותו. וזה לא יהיה מפתיע כלל אם מחר יסתבר שהצורה שבה אנו מבינים את המערכת האקולוגית הזו כרגע, היא מוטעית מאוד. אז נאמר לי בכל מיני הזדמנויות שמדען אמיתי יודע את כל זה. אולי. אבל ההזדרזות הכפייתית של התרבות שלנו לקחת כל פירור ידע חדש ולשנות עימו את הסביבה מוכיחה בעיני שאין לנו, כולל המדענים שבינינו, כל כבוד אל חוסר ההבנה הזה, שהינו העובדה המדעית הראשונה במעלה. הם אומרים כן, כן, נכון, וממהרים לטאטא זאת מתחת לשטיח. זה נכון, אבל בלתי רלוונטי למחקר. יותר מעניין כקוריוז פילוסופי לשעות הפנאי.
זו צורה חמורה של אי לקיחת אחריות על חוסר ההבנה של ההשפעה שיש לך על המציאות של כולם. המדען ממציא משהו בעזרת הידע התפעולי המעולה שלו. הוא מוכר זאת לתעשיין שלוקח את המשהו לפס הייצור כי אפשר לעשות עם זה כסף. העשן שעולה מפס הייצור מרעיל את האוויר, המשהו מכיל חומר רעיל שמרעיל את הידיים שאוחזות בו, משתמשות בו ולבסוף זורקות אותו לזבל. מהזבל הוא מגיע אל האוקיינוס השקט, להצטרף למרק המשהואים בגודל אמריקה הצפונית שצף שם מעדנות. וזאת עוד דוגמה של השפעה שאנחנו יכולים לעקוב אחריה. מי יודע מה אנחנו מפספסים? אם משק כנפיו של פרפר יכול לגרום סופת הוריקן בצד השני של העולם, מהי ההשפעה שלנו? עלינו להיות זהירים יותר, שקטים יותר, לא להזדרז כל כך להגיע אל פס הייצור. לא להזדרז כל כך להכריז "אאוריקה".
אנחנו לא קיימים כאן בזכות עצמנו. אנחנו קיימים כאן בחסדיה של מערכת אדירה ששיכלנו איננו מסוגל לתפוס. החיים שלנו כאן בתוך הגופים הללו, עם ההכרה המשונה הזו, הם תופעה בלתי מובנת הקשורה לרשת אינסופית של תופעות בלתי מובנות אחרות. זה מדהים ונפלא ויפה. זו זכות גדולה להיות כאן, להריח, לאכול, לחוש, לראות, לחשוב, להזדיין, לאהוב. זה דורש כבוד וזהירות אם אנו רוצים שהסצנה המגניבה הזו תמשך.
וזו הסיבה השנייה שאני מרשה לעצמי לכתוב בחופשיות את דעתי.
3. המדע וביקורת ההדיוט
אני שמח לחיות בעידן המדעי הזה שלנו. לא הייתי רוצה לחיות בעידן אחר. אני אוהב את המכשירים שלנו, אני אוהב את חופש המחשבה, אני אוהב את הדמוקרטיה שלנו, אני אוהב את התיאוריות הפיסיקליות שאני לא מבין, את המתמטיקה שאני לא מבין, את המחקר המעניין שנעשה במיליון תחומים. זה מגניב, זה צבעוני, זה סוג נהדר של קסם מעשי. כזה שעובד באמת. אני מקווה שאחיה לראות אותנו טסים לכוכב אחר, אני מקווה שאחיה זמן מספיק כדי לנהל שיחה פילוסופית עם רובוט, אני מקווה לחיות לפחות פי שמונה מתוחלת החיים הצפויה לי, ברמת חיים מעולה. אני מקווה שהידע האקולוגי שלנו יצליח לרסן את ההרס שאנחנו זורעים כאן. אני מקווה שנשתמש בידע שלנו כהלכה.
אני חושב שהמחשבה המדעית היא אסטרטגיה חשובה – לא יחידה, אבל חשובה – במסעה של הנפש האנושית אל עבר התבונה והחופש. אני חושב, למרות הפולחן שהתפתח סביבה, שהמרכז הרעיוני שלה הוא חזק, יציב. היא קצת נוקשה מדי לטעמי, מעט צרה, אבל בהחלט מלאה בשכל ישר.
ואני גם חושב שביקורת יכולה לעשות לה רק טוב. המדע מושתת על מחשבה ביקורתית. הוא איננו יכול להרשות לעצמו להתייחס אל הביקורת המופנית כלפיו בביטול. הוא איננו יכול להכתיב גם את הנושאים העומדים לדיון, גם את כללי הדיון וגם את השפה שבה יתנהל הדיון. הוא איננו יכול לומר לי שדבר כזה או אחר איננו רלוונטי. אני כאן, זה גם העולם שלי, וזו הדעה שלי. קיבלתי במה לכתוב על מדע, ואני אשתדל לכתוב על מה שנראה לי העניין העיקרי בו. אינני מומחה בתחום של אף מדען שעליו אני כותב, אני הדיוט והמדור שלי הוא מדור להדיוטות. אבל יש לי עיניים, יש לי שכל ויש לי לב. ואני מתכוון להשתמש בשלושתם.
כל עוד העורך שלי ירשה לי, כמובן.
שלום אסא, כתבת על נושא חשוב מאוד בעיני ואני מזדהה עם הכתוב, ורציתי לשאול אותך שאלה. כאשר אני מביע את ביקורתי הזו לגבי המדע אני נתקל גם כן בתגובה שדומה לאיך שמגיבים לדברי חילול קודש, דהיינו התנגדות וסתימת אוזניים, האם יש דרך לגשת לביקורת בצורה עקיפה יותר אשר לא תגרום ישר לתגובות נגד אלא תשקע קודם כל ?
טור מעולה, אולי כדאי לפרסמו גם כטור בונוס בהשבוע במדע עצמו.
אני שוב נאלצת להציע לך להתחתן אתי.
אוף, אין לי מושג איך אני מגיב לתגובה כאן. מעצבן.
לעומר: נראה לי שבן אדם שמאמין במשהו באופן מאוד רגשי, ואין זה משנה במה, צריך להיות מאוד עדינים איתו אם רוצים להגיע אליו. אולי תנסה לברר עם עצמך, לפני שאתה עומד להתחיל ויכוח, אם אתה מנסה כרגע לצאת צודק או באמת להגיע לבן אדם שאתה מדבר איתו ולאפשר לו להביט לשנייה בעולם דרך נקודת המבט שאתה מציע, כי אתה מאמין שהיא מועילה וטובה. אם אתה מנסה לצאת צודק, פשוט אל תתחיל עם זה בכלל. אם אתה מנסה להגיע אליו באמת, אפשר אולי להתחיל בכך שתכיר בערך של נקודת המבט שלו. ביתרונות שלה, ביופי שלה וכולי. לא בשביל שתוכל אחר כך לשכנע אותו, אלא באמת בשביל לבדוק אותה, לטייל בה, לנסות אותה, לראות איך זה ללבוש את המשקפיים האלו. בלי לפחד שהן עלולות פתאום להשתלט עליך.
נראה לי שכשתצליח לעשות את זה, השיחה ביניכם לכל הפחות תהיה נעימה מאוד, ואולי תצליח גם להעביר כמה רעיונות תוך כדי. אם אתה לאומן להשקפת העולם שלך, ותהיה זו הנאורה ביותר, אתה כנראה לא תצליח להגיע ללאומן אחר. לא בצורה בריאה. נראה לי.
לאור: תודה רבי אחי, נראה, אולי באמת כדאי.
כלומר, תודה רבה
תודה מטאל, כשאני מקבל ממך הצעות חתונה אני יודע שבאמת עשיתי משהו סבבה. זה כיף.
אחלה אחלה אחלה פוסט. הייתי מציע לך נישואים, לולא מטאל היתה מקדימה אותי.
אתה צריך לכתוב נאומים פוליטיים
פוסט מצויין. נהניתי והסכמתי עד מאד.
תודה אסא על התגובה, לא היה צורך להתעצבן בקשר לאיך אתה יכול להגיב מכיוון שאני מרגיש שתשובתך קולעת.
אם אתה תהיה הפוליטיקאי, אני אהיה מוכן לכתוב לך.
לא התעצבנתי על התוכן של השאלה שלך, חלילה, זו שאלה מצויינת שאני חורש עליה הרבה מחשבה. התעצבנתי על זה שלא הצלחתי למצוא איך אני מגיב לתגובה כמו שאני עושה עכשיו, עד שאיתמר אמר לי שאני יכול לעשות את זה רק בפיירפוקס.
תודה רבה. כיף.
תודה אחי, אולי אם נהפוך שלושתנו למורמונים או משהו…
מעולה. כתבה נפלאה. מגיע לה במה נוספת.
כל הכבוד.
מרתק. תודה
מדענים רבים חושבים שהם חצי אלוהים, אבל הם בסך הכל אנשים. זה מה שאתה אומר בעצם, לא?
אי אפשר לצפות ממדען שיקח את האבן ושתהיה לו היכולת למפות אותה מכל האספקטים שציינת, משום שהוא יהיה חייב לחלוש ולהיות מומחה בכל כך הרבה תחומים, שזה נשמע לא סביר (ואם נניח יש מומחה שכזה, לאבנים, כנראה שבזה תתמצה מומחיותו, באבנים).
כנראה שיש למדענים בסך הכל את ההשכלה (גם זה לא תמיד) כדי לאפשר להם להתפרנס ממקצוע זה ותו לא.
אני חושבת שעם שכל, עיניים ולב, בעיקר לב, מדידת העולם נכונה, אמיתית ואמיצה יותר (לא בשום פרמטרים מדעיים, למי אכפת מהם).
אם הייתי בתפקידך, הייתי אומרת שאת המדענים שטיגנו כלב, יש לתלות. ויפה שעה אחת קודם
מרתק. תודה.
טוב, יש לי כרגע הרבה מאוד מה להגיד ומן הראוי שאסדיר קודם את הרעיונות בראשי. אבל בכל מקרה, יש כמה דברים שמחייבים הבהרה.
איגנציוס נובל כמובן לא היה ולא נברא, ואין טעם להשוות בין פועלו לבין זה של אחיו האמיתי שהמציא את הדינמיט. בכל מקרה פרס נובל לא קרוי על שמו של אלפרד כדי להביע הערכה להמצאתו אלא כיוון שהוא האיש שיסד את הקרן שמכספיה הוענק הפרס בימיו הראשונים.
בין כך ובין כך, פרס האיג-נובל עבר אי אילו גלגולים מאז שנוסד ולהערכתי חלק מהזוכים בשנים האחרונות דווקא ערכו מחקרים שרחוקים להיות ממגוחכים או מופרכים, אבל בכל הנוגע לפרס לשלום כדאי לשים לב שמדובר באופן עקבי מאוד בפרס שנועד ללגלג על זוכיו במקרה הטוב ולמתוח ביקורת על תפיסת העולם המעוותת שלהם במקרים אחרים.
לדגמא: 2001-Presented to Viliumas Malinauskas of Grutas, Lithuania, for creating the amusement park known as "Stalin World". אני מקווה שברור כבר עכשיו שהפרס הזה לא ניתן בגלל תפיסה נפוצה של שלום כאפשרות ליהנות מכיף לכל המשפחה באווירה טוטליטרית ובהשראת רוצח המונים.
(למעשה זו תגובה לטור בנענע ולא לפוסט, למרות שגם זו תגיע, אבל מוזר לי להגיב בנענע, מה גם ששם אצא עוד אחד שמתנפל עליך בזעם בעוד שדווקא מאוד מענין אותי לקיים דיון)
ובכן, ראשית תודה שהגבת כאן ולא בכתבה ונתת לי הזדמנות לתת לך תשובה.
אז קודם כל טוב לדעת על איגנציוס זה. תודה על המידע. זה מעט מביך. הוצאתי את המידע הזה מכתבה קודמת שנעשתה על הפרס, מסתבר שהייתי צריך לבדוק שוב. כאמור, אני בהחלט עשוי לטעות או להפריז. אני משתדל שלא, אבל מידי פעם בהחלט עלול להתפלק לי משהו. אני משתדל לא לדאוג מזה יותר מדי.
אשר לעובדה שנובל האמיתי, שעשה את הונו מייצור נשק והמצאה של חומר נפץ יעיל יותר, ייסד את הקרן, הייתי אומר שזו הדגמה מאלפת לנורמות האתיות הלקויות הקשורות גם כיום בחלק ניכר מהעשיה המדעית (לא בכולה).
אני הייתי רוצה לראות קהילה של מדענים שמסרבת להכיר בפרס כזה, מסרבת לקבל מקור מימון כזה, בטח ובטח מסרבת בנימוס תקיף לקרוא לפרס לשלום על שמו של האיש. ל
לבסוף, למרות הנימה המבודחת של כל האירוע, אני כנראה החמצתי את האירוניה שבנתינת הפרס. כנראה שגם בעלי החנויות בבריטניה שקנו את המכשיר החמיצו אותה, יחד עם הממציא שמכר להם אותו. אם הייתה כוונה אירונית מאחרי הדברים, היא כנראה היתה קצת דקה מדי בשבילי.(ואינני מרמז שזה לא יתכן,אגב)
מכל מקום, אינני חושב שניתן להתווכח על כך שההגדרה לשלום שעליה דיברתי פופולרית מאוד בעולמנו. אינני חושב שניתן להתווכח על כך שאין נורמות אתיקה רציניות עבור העשייה המדעית בעולמנו. ייתכן שטעיתי פה ושם באי אילו פרטים, אבל אני מאמין שהתמונה הכללית שאני מדבר עליה היא די מחוברת למציאות.
אני לא מבשלת לכם שום דבר, בחורים.
תודה דני. תודה רבה.
לא הייתי חותם על זה שמדענים חושבים שהם חצי אלוהים. הייתי אומר שכמו כולנו, גם מדענים לפעמים מאוד קשורים רגשית לידיעות שלהם אודות העולם.
אני חושב שמדידה שלמה של העולם איננה אפשרית בעזרת אף מכשיר, ושהמדע לא נועד לכך. לדעתי הוא נועד לשפר את חיינו ולהעניק לנו סיפוק אינטלקטואלי. אבל לא הייתי מתחייב אפילו לזה. בואי נאמר פשוט שהמדע הוא כלי רב כוח להשפעה על המציאות שלנו, ושלדעתי אנו משתמשים בו בחוסר זהירות.
ואשר למטגני הכלבים (אגב, לא היה ניסוי כזה במציאות, אבל כן היו ניסויים שעסקו בשריפה), גם בי דברים כאלה מעוררים כעס. אבל לא נראה לי שענישה משום סוג שהיא היא פיתרון רצוי. היא לא פתרה עד היום שום דבר.
לא הייתי חותם על זה שמדענים חושבים שהם חצי אלוהים. הייתי אומר שכמו כולנו, גם מדענים לפעמים מאוד קשורים רגשית לידיעות שלהם אודות העולם.
אני חושב שמדידה שלמה של העולם איננה אפשרית בעזרת אף מכשיר, ושהמדע לא נועד לכך. לדעתי הוא נועד לשפר את חיינו ולהעניק לנו סיפוק אינטלקטואלי. אבל לא הייתי מתחייב אפילו לזה. בואי נאמר פשוט שהמדע הוא כלי רב כוח להשפעה על המציאות שלנו, ושלדעתי אנו משתמשים בו בחוסר זהירות.
ואשר למטגני הכלבים (אגב, לא היה ניסוי כזה במציאות, אבל כן היו ניסויים שעסקו בשריפה), גם בי דברים כאלה מעוררים כעס. אבל לא נראה לי שענישה משום סוג שהיא היא פיתרון מי יודע מה.
הממ, משהו התפקשש פה. התגובה שלמעלה היא למגיבה שחתמה בשם T
לפי אחת הגרסאות, נובל ייסד את הפרס דווקא בגלל שהמציא את הדינמיט.
שמועה לא-נכונה על מותו גרמה לעיתונאי צרפתי לכתוב הספד תחת הכותרת 'מת האיש שהרוויח המון ממסחר במוות'. נובל הבין שזו התרומה העיקרית שלו כרגע, והפנה את הכספים שהרוויח מהדינמיט לתועלת המין האנושי.
אז מה, לעזאזל, נאכל?
זה בסדר, אני מוכנה לבשל לארבעתנו.
שחר כותב הרבה במדריך המפוכח לתלמידי המחקר שלו, על ההתמקצעות, ועל הדחיקה של מדענים לנישות צרות. אז כן, מדען צריך לב, אבל כל מה שכתבת עליו לא שייך למדע, אלא לפילוסופיה של המדע. המדען, שהוא כאמור מומחה, העוסק בנישה צרה, אמור להכיר את הדיון המוסרי בהמצאה המדעית, ואת הביקורת המוסרית על ההמצאה המדעית, אבל לא הוא המייצר שלהן. מי שמייצר את אלו הם הפילוסופים של המדע. אין בכוונתי לומר שהמדענים אינם מוכשרים להיות חלק מהשיח הזה, להיפך: היה נחמד אם הם היו חלק יותר אקטיבי ממנו. מה שאני מנסה לומר הוא שהשיח הזה מתקיים, למרות שמהפוסט נרמז שהוא לא.
לדולי:
תראה, המדען הוא בעל הידע היישומי, לא הפילוסוף של המדע. המדען הוא זה שעושה את ההחלטה מה לעשות עם הידע שהוא צובר. אפילו אם הוא לא מודע לזה שהוא מחליט, או לא לוקח על זה אחריות. הפילוסוף יכול לדבר עד מחר, זה חשוב שהוא ידבר, אבל מי שמגלה, ממציא, צובר מומחיות ובונה את הדברים, זה המדען. הוא האומן, המג, הקוסם. הוא צריך להחליט עבור מי הוא מוכן לעבוד ובאילו תנאים. זה לא פילוסופיה, זו פרקטיקה.
לא מדובר כאן רק על זה שמדענים ישתתפו באיזה שיח שמתקיים או לא. שיחות אפשר לנהל עד אינסוף. מדובר כאן על אדם שצריך לקחת אחריות על הידע שלו, על איך הוא צובר אותו ועל מה שיוצרים בעזרתו. לא בדיבורים, אלא בפעולות שלו. זו עשויה להיות לעתים אחריות כבדה, אבל כשאתה לומד לבנות פצצות אטום, למשל, אתה מכניס את עצמך לאחריות כזאת. מה לעשות?
זה כמו שתאמר לי שהתפקיד של החייל זה ללמוד להילחם כמו שצריך, את ההכרעות המוסריות שישאיר לפילוסופים העוסקים בקוד האתי של הצבא. זה הכדור שלו שהורג, זה המצפון שלו שמוכתם. זה הוא שעומד שם וצריך להחליט מה לעשות, לא הפילוסוף. וההחלטות שלו הן אלו שמשנות את המציאות.
ושחר צודק מאוד כשהוא מזהיר את התלמידים שלו מפני התמקצעות יתר. כשמצמצמים אדם לתפקיד מכניסטי בתוך מכונה כלכלית או צבאית או מדינית, או אפילו אקדמית, זה נוטה לגרום לו להוריד את המבט למטה לחצי הסנטימטר שלו ולא לראות את עצמו בתור אומן שאחראי לתוצרי מלאכתו. יישות עצמאית שעושה את ההחלטות שלה בעצמה, על פי צו מצפונה.
מצטער על האורך של התגובה. הנושא הזה משום מה מחמם אותי נורא כרגע וקשה לי לשמור על פרופורציות וטונים רגועים. כאילו שדעתי באמת עד כדי כך משנה.
אני מסכימה, אם את תהיי גם זאת שעל מותנה יהיה תלוי התינוק התורן.
מה המומחיות שלך בבישול, תמהתני?
אני מעדיף לוותר על תינוקות אם לא איכפת לכם, בנות. לפחות לשנים הראשונות שלנו יחד. נוכל במקום זה לקנות לנו איגואנה נחמדה, לא?
ואגב, גם אני מתעניין באופי הרפטואר הקולינרי שלך, דולי.
רגע, דיברנו על נישואים, מי הזכיר ילדים בכלל? ואת מוזמנת בזאת רשמית לארוחת ערב על מנת שתוכלי לשפוט בעצמך את טיב הבישול שלי.
גם אתה מוזמן בזאת רשמית לארוחת ערב.
ראשית, אני בחורה. למה אתה כותב בלשון זכר? שנית, חלק מהידע שהמדען צובר, בדרך לעשות החלטה (או שהוא צריך לצבור) אלו הדיונים בפילוסופיה של המדע. הדיבורים עד מחר של הפילוסופים הם אלו שאמורים לסייע בהחלטה, להאיר דברים שהמדען לא חשב עליהם ושלא היה לו זמן לחפור בהם. השיח הזה שמדענים "משתתפים בו או לא" הוא השיח שמשפיע על ההחלטות. מדענים, לרוב, לא עורכים עם עצמם דיונים מוסריים מעמיקים. מטרת אותו ענף בפילוסופיה של המדע שאני מדברת עליו הוא לחשוף אותם לשיקולים שהם אולי לא לקחו בחשבון. לקיחת האחריות עליה אתה מדבר היא אחד הדברים שעולים מאותו השיח.
אני ממשיכה את המטאפורה שלך כאן: לא אמרתי שהחייל ישאיר את ההכרעות המוסריות לפילוסופים העוסקים בקוד האתי של הצבא. אמרתי שהוא צריך להכיר את העבודה של אותם פילוסופים, בין השאר על מנת לפתח חשיבה ביקורתית.
אגב, שחר אומר שאין מנוס מפני התמקצעות יתר. לטענתו אפילו הוא נמצא שם. ודווקא בגלל זה העבודה של הפילוסופים של המדע חשובה – אם המדען לא עושה את העבודה הזו בעצמו (והוא לא), שלפחות יכיר את השיח הרלוונטי, שישתמש בעבודה של אחרים כדי לעזור לעצמו (בין אם הוא מסכים עם העבודה הזו ובין אם הוא מבקר אותה, כך או כך מדובר בתהליך חשיבה מעמיק).
אני מסכימה שהמדען הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות, אבל אני חושבת שכדאי שהוא יסתמך, בין השאר, על עבודה שנעשתה בנושא, בעיקר לאור העובדה שהוא עסוק מדי בנישה המקצועית הצרה שלו מכדי להתפנות לדיון מוסרי מעמיק.
מורמוניות תמיד מצולמות עם ילד על המותן.
ההזמנה התקבלה בברכה. ניים דה טיים אנד דה פלייס.
כתבתי לך בלשון זכר משום שהיה 4:30 בבוקר, והתודעה שלי הייתה במצב מפוקפק במיוחד. מצטער.
חוץ מזה, אני חושב שאת צודקת במה שאת אומרת מלבד בטענה ההיא של שחר.
אני חושב שהתמקצעות יתר היא מחלה ואין דבר כזה שאין מנוס ממנה. אין מנוס ממנה כל עוד העולם המדעי סבור כי הוא חייב חייב להשיג מטרה כזו או אחרת. אבל הממסד הזה לא באמת חייב להשיג כלום. הוא רק צריך להירגע קצת. אין שום המצאה ושום גילוי שאי אפשר לחיות בלעדיהם.
עיקרון הקידמה, בדומה לעיקרון הצמיחה הכלכלי, הקשור אליו לבלי הפרד, כאשר הוא הופך למטרה כפייתית, הוא הופך לרעיון סרטני. ואז באמת נדמה שאין מנוס מכל מיני דברים. אם רוצים להתקדם, חייבים כך, חייבים אחרת. אבל מי אמר שיש לנו צורך כרגע בהתקדמות? אולי מה שאנחנו באמת צריכים יותר מכל ברגע זה הוא מעט מנוחה דווקא? איזו הפסקונת קטנה לנשימה והערכה מחדש של המטרות שלנו ודרכי הפעולה שלנו?
אולי ההתקדמות שנחוצה לנו כעת היא ממש לא התקדמות טכנולוגית, אלא נפשית? איזו התבגרות קטנה לבצע, לפני שנמחה את עצמנו מעל פני האדמה?
זה נשמע לא הגיוני שזה יקרה משום שיש כלכלה שצריך להאכיל אותה בליטרת הדם היומית שלה. וזו בדיוק אחת הדפיקות הגדולות במערכת שלנו.
יש!
מתי?
הקומונה עוד לא עשתה את צעדיה הראשונים, וכבר הגלו אותי מהאוכל.
אתה רוצה שאני אכתוב את זה כאן? איפה שפדופילים מתרוצצים? לא ולא. אפשר כתובת דוא"ל?
וואלה. סיפור יפה. נחמד לחשוב שהוא עשוי להיות נכון.
ברצון רב.
כתובת הדוא"ל: [email protected]
יכול להיות שבהיותי מדען הפוסט הזה נוגע בעצבים חשופים אצלי, בכל מקרה הוא מתקשר לכמה דברים שכתבתי לאחרונה ולכמה דברים שהתכוונתי לכתוב בקרוב, כך שאולי תגיע גם תגובה מקיפה יותר בהמשך.
מוזר, אבל בדיוק לאחרונה חשבתי כמה טוב לי כמדען בדיוק בגלל העובדה שקל לי יחסית למצוא עבודה שתשלם לי משכורת מכובדת בלי לבגוד בכל העקרונות שלי. נכון שאני לא מסכים עם כל חלק וחלק במודל העסקי של החברה שבה אני עובד, ושחורה לי העובדה שבשנים הספורות שבהן הטכנולוגיה שאני עובד על פיתוחה תהיה מוגנת באמצעות פטנט היא תימכר במחיר גבוה מאוד ותשרת רק חולים מבוססים, או לפחות כאלה שחיים במדינות מבוססות עם ביטוח בריאות מוצלח, אבל הידיעה שאני תורם לפיתוח טכנולוגיה מצילת חיים היא משמעותית ומקלה על הרבה מהלבטים. אני לא מוכר את הידע שלי לפיתוח כלי נשק, וכמוני מרבית המדענים שאני מכיר.
לעומתי אנשים עם רקע במדעי הרוח והחברה למשל (שלא לדבר על כלכלה או משפטים) נמצאים במצב עגום בהרבה, והם כמעט נדחקים להשכיר את הכישורים שלהם לכוחות שמבחינתי הם התגלמות של רשע מסוג מסויים.
בלי קשר ישיר, תחום המחקר האקדמי שלי, תחום צעיר יחסית, נחשב בעשרים השנים הראשונות שלו לחסר תועלת. היום יש לו יישום אפשרי אחד, שרבים וטובים עמלים לממש אותו, החומרים שבהם אני עוסק עשויים להיות הפתרון לבעיה של ייצור מנוע מימן יעיל ובטיחותי. זה תחום שאני שמח מאוד להיות חלק ממנו, גם בגלל הריגוש האקדמי וגם בגלל האפשרויות המוסריות שגלומות בו.
אז כן, יש מדענים שעובדים בשרות מטרות מפוקפקות, ויש אנשי רוח שנותנים גיבוי לאידאולוגיות רצחניות, ויש סוציולוגים שמשרתים תעשיית פרסום מתועבת, וקשה לי להבין מה ייחודם של אנשי המדעים המדוייקים בתמונה העצובה הזו.
נגעת כאן בכמה נקודות די רגישות אצלי. במקום לכתוב כאן תגובה ארוכה, ברשותך אני פשוט אפנה לפוסט בנושא: http://www.sciencefriction.net/blog/2008/02/15/77/
אתה צודק. אני חושב שכל מה שעליו דיברנו נכון, פחות או יותר, לכל המדעים. ולא רק להם. כל תחום שמייצר ידע מקצועי מבלי לקחת אחריות הן על דרכי ייצורו והן על השימוש שנעשה בו, לוקה לדעתי בחוסר הבנה של המשמעות שיש למה שהוא עושה. כלכלה, משפטים, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, סוציולוגיה, היסטוריה, מדע המדינה, פרסום, קרימינולוגיה, וכו' כולם משתתפים בקוצר הראייה הזה. (ולדעתי מתוכם אלה שקוצר ראייתם הוא המזיק ביותר, כיום, הם הכלכלנים, אבל אני לא חותם על זה).
מה שמייחד את המדעים המדויקים הוא, ראשית, שהם פשוט הכי רלוונטיים לנושאים שאני בד"כ מתעסק עימם במדור שלי, ושנית, אני חושב שהתוצרים שהמדע המדויק מייצר נותנים כלים מפחידים יותר וישימים יותר מאשר מדעים אחרים.
חוץ מזה, אני רוצה גם להגיד שיש, לדעתי, המון מדענים שמתנהגים בצורה שמעוררת כבוד והשתאות. אני חושב שיש הרבה מאוד אנשים עם כוונות טובות, עם ראש חושב, ועם לב, שעושים הרבה יותר ממני וכמעט מכל מי שאני מכיר, כדי לנסות ולהיטיב עם העולם שלנו. ויש גם סתם כאלה שמוצאים לעצמם נישה בלתי מזיקה, שגם זה לא פשוט בכלל בזמננו.
איך אמר ספיידרמן, עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. אני פשוט לא רואה יותר מידי אנשים מתנהגים כך, מדענים או לא. ולמדעים המדויקים יש פשוט יכולת לייצר יותר כוח השמדה מאשר לבני דודיהם האקדמיים.
כך נראה לי.
אני די מסכים עם הביקורת הזו. אבל מה היית רוצה שיקרה, שיעזבו את המדענים לעבוד בשקט לבד, מבלי שידווחו לעמי הארצות הנבערים על מה שהם עושים שם במעבדות שלהם? אני לא חושב שזה רעיון טוב. ואגב, אני רוצה לומר לך שאני דווקא מבין מעט במתודולוגיית מחקר ואני נתקל לעתים במחקרים שלוקים בטעויות מתודולגיות ממש בסיסיות.
תראה, עיתונאות היא מקצוע עם לא פחות בעיות מאשר מדע. למעשה, היא אחד ממשלחי היד הבעייתיים ביותר בסביבה. מקור לא קטן לרשע נבזיות ושטחיות. אני כנראה אסכים עם כל ביקורת שתטיח בה. זה פשוט לא עושה את הביקורת על המדע לנכונה פחות.
ואינני מסכים לביקורת על עניין האידיאולוגיה. מאחרי כל מחקר שתעשה מסתתרות ההנחות האידיאולוגיות שלו. אם אתה עירני, אתה יכול לאתר אותן ולהצביע עליהן, ולבדוק אם הם מקובלות או לא מקובלות עליך. זה דבר מצויין ונכון. ההתעלמות מהמימד האידיאולוגי של מחקר מדעי היא עצימת עיניים מכוונת שאין לה שום תועלת.
אסא, לא טענתי שמאחורי מחקר אין אידואולוגיה אבל טענתי שחוקר או עיתונאי שמונעים מאידיאולוגיה צריכים להצהיר עליה. אמרתי גם שכשאידיאולוגיה מסמאת את עייני החוקר והוא מעוות את התוצאות או לחלופין, כשהאידיאולוגיה מסמאת את העיתונאי המדווח והוא מטה את התוצאות בדיווח זה לא מוסיף כבוד לאף אחד וגם מזיק לאידיאולוגיה.
לצערי, הרבה עיתונאים מונעים מאידיאולוגיה עד כדי עיוות או אי יכולת להבין את המחקר עליו הם מדווחים.
אין לנו ויכוח, אם כן. אני מסכים עמך.
ורק אוסיף שסיכום פשוט של כל הטענה שלי בפוסט הוא שלצערי, גם הרבה חוקרים מונעים מאידיאולוגיה. עד כדי כך שהם אינם מסוגלים להבחין בנבלות של שיטת המחקר שלהם, כשהיא כזו, באחריותם למה שעושים עם הידע שהם יוצרים, ובחוסר המוחלטות והחלקיות של הידע הזה.