1.
את הביטוי "פאקינג אינטרנט" שאלתי מהדוד סאמי, אוּשייה שהסתובבה אי אז בפורומים של IOL. כדרכם של ביטויים, אף אחד לא טרח להסביר מה הוא בעצם אומר, אבל כנראה שלא היה בכך צורך. "פאקינג אינטרנט" הוא ביטוי שלוכד פליאה והשלמה, "ככה זה" שהזדווג עם "וואו", ואין ממש צורך לתמלל זאת.
2.
נהוג לומר שהטלוויזיה היפנית גרועה מהטלוויזיה האיטלקית, ויש לא מעט תימוכין להשערה הזו. הטלוויזיה היפנית היא, כנראה, סקסיסטית, מטורפת ומלאה בכל כך הרבה הבלים, עד שיהיה צורך לפתוח אינטרנט נוסף כדי להכניס לשם את כולם.
מצד שני, אנחנו צופים בזה. רוב האתרים הגדולים מעלים לפחות טור אחד שמלקט סרטוני רשת דביליים, וכמעט בכל טור כזה יש פינה שמוקדשת ליפנים. היפנים, מצדם, טורחים לספק חומרים למכביר, ושני הצדדים יוצאים מרוצים.
במלים אחרות, אנחנו נהנים מהתוצרת היפנית, רק מעדיפים שמישהו אחר ייצר אותה. זה מאפשר לנו לצפות באותו הזבל שהיפנים צופים בו, יחד עם הבונוס של התנשאות על עם אחר. להבלים היפנים יש שוק גם כאן, והסיבה היחידה שהוא מאוכלס בתוכניות זרות היא שמרנותם של מרבית המפיקים.
הטלוויזיה היפנית מלאה בזבל – קשה להתכחש לכך – אך רובו לא נחות יותר ממה שמשודר אצלנו (ישנן, עם זאת, כמה וכמה דוגמאות נגד בולטות). מה כן יש להם שאין לנו? יצירתיות. היפנים מוכנים לבדוק מה קורה כאשר יורים כדור במהירות 100 קמ"ש מגב רכב שנוסע במהירות של 100 קמ"ש (הוא נופל); הם מייצרים טטריס אנושי; הם משחקים במטריקס. זה זבל, אבל זה זבל מגניב.
3.
אחד הדברים שהיפנים עושים הכי טוב הוא לבדוק מה היה קורה אם. הכדור שנורה מהרכב הוא דוגמא אחת, ואיפשהו הם גם בדקו איך יכול אדם לנצח דיונון. מה היה קורה אם הוא אחד החומרים שמהם עשוי הפאקינג אינטרנט.
ביסוד הפאקינג אינטרנט מונחת שאלה: מישהו עשה מה?!
4.
האינטרנט מורכב מדיבורים. דיבורים אינם חייבים להתנסח במילים, הם יכולים להיות אנימציית גיף, סרטון או שיר. זה לא משנה. מה שמשנה הוא שזה כל מה שיש ברשת – אנשים שמדברים על דברים ואנשים שמדברים על דיבורים.
רוב הדיבורים זהים זה לזה. אנחנו נתקלים באותן המחשבות, באותם הניסוחים. אבל כאשר מאות אלפי אנשים חושבים על משהו, משהו חדש חייב לצאת. אפשר, לכן, לראות את הרשת כולה כתיעוד מוטציות החשיבה של בני האדם. אדם נתקל בדבר. הוא מדבר. אדם אחר נתקל באותו דבר, ומדבר גם. באיש ה-500 הדיבור כבר יראה מעט אחרת. מדי יום אנשים חדשים חושבים על אותם הדברים, ודיבוריהם מתרבים ברשת. בשלב מסוים, אתם תראו את אותו הדיבור, על אותו הדבר, רק הפעם בחזקת עשרת אלפים, ותקבלו יפני.
5.
מישהו העלה ליוטיוב קליפ קצר בשם "אנשי האינטרנט". הוא מציג, כפי שמתבקש משמו, חלק מהדמויות שהפכו למיתולוגיה ברשת, מילד מלחמת הכוכבים ועד ל-goatse. לרוב הדמויות הללו יש מאפיין משותף אחד – הפאקינג אינטרנט.
האינטרנט הוא קריוקי אחד ארוך, שבו ביצוע רודף ביצוע. ככל שהביצועים מתרבים, כך הם נעשים מופרכים וייחודיים יותר. וכשאנחנו מתפעמים, אנחנו לא מתפעמים רק מהייחודיות של הדבר, אנחנו מתפעמים מהגודל של הרשת שאכלסה אותו. קל להיתפס על היפנים, מכיוון שהזרות התרבותית שלהם גדולה מספיק כדי ליצור את האפקט הנ"ל על כמעט כל דבר שהם נוגעים בו, אך גם ללא היפנים היינו זוכים לאותה כמות של ביזאר קשה. הרשת פשוט גדולה מספיק.
ככל שהסרטון מופרך יותר, כך אנו מרגישים את גודלה האדיר של הרשת, את כמות האנשים שליהגו וליהגו עד שנוצר הסרטון הנ"ל. כאשר אנחנו רואים עוד ליפסינק, עוד מנטוס נשפך לקולה, עוד goatse – אנחנו מביטים, למעשה, בדיבור בחזקת עשרת אלפים. אנחנו מביטים במחשבה שנחשבה על ידי כל כך הרבה אנשים, עד שהיא נעשתה מעוותת, ייחודית. ואיפשהו, אולי, אנו חשים ביראה.
ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור
יא אללה. כרגע כתבתי תגובה והוא אמר לי שאני צריך לחכות 15 שניות לפני שאני שולח "עוד" תגובה. זה מבאס.
אז מה התגובה היתה?
זה לא האינטרנט שהוא דיבורים אלא העולם. האינטרנט פשוט מאפשר לנו לראות אנשים שהדיבור שלהם כ"כ שונה משלנו ומה שעובר עליהם כ"כ שונה (אני לא באמת אכתוב משחקי שפה אחרים וצורות חיים אחרות) ואז מה שהם עושים נראה לנו מוזר ומשעשע (=פאקינג אינטרנט!). תאורטית, גם ליפנים יכולה להיות פינה על שטויות מפגרות שמשודרות בטלויזיה הישראלית, אם היה להם בכלל אכפת מדברים כאלה.
לאיזו מדינה רלוונטי השעון של התגובות?
כיצד העולם הוא דיבורים?
זה משהו שרק שעון התגובות יודע באמת.
הקישורים של הסרטונים לא עובדים.
טוב, בוקר חדש, נשנס מותניים (אבל אם אפשר להוריד את הווידג'ט הזה, או מה שזה לא יהיה, זה יועיל. פאקינג אינטרנט): פשוט אמרתי שהיפנים האלה באמת פסיכים. כאילו, הם מציגים תופעות שהן לגמרי פסיכוטיות, ואני מתכוון ברמה הכי קלינית. הם תמיד היו קצת אקצנטרים (חרקירי, קמיקזה, פיתוח הרבה משיטות העינויים וההוצאות-להורג הזוועתיות בהיסטוריה האנושית), אבל נדמה כאילו הפיכת ארצם לקפיטליסטית ודמוקרטית פרצה לגמרי את קירות נייר-האורז, והכל נשפך החוצה כמו בליל צבעוני של חוטי חשמל שרופים ובדים גזורים. כך שזה לא רק זרות תרבותית שמושכת אותנו להביט בהם כמציצנים בתאונת דרכים. זה באמת כי הם פסיכים.
אלן וואטס אמר פעם שאין להם פשוט את הנוגדנים הנכונים להתמודד עם חברה וכלכלה חופשית, וזה מטרלל אותם לגמרי. ולכן כיום יש לנו ילדים שמתאבדים בגלל כשלון בבחינות, וילדים אחרים שמפחד כישלון מסתגרים שנים בחדר שלהם ולא יוצאים אפילו לסלון, והתמכרויות מאסיביות למשחקי מחשב, וססגוניות אופנתית שבארצות אחרות שמורה רק לחברי הקהילה, וסרטי פורנו-אנימציה בהם נשים נאנסות על ידי מפלצות עם tentacles, וכל עניין ה"מארחות" בברים מיוחדים שרק מדברות עם גברים (באמת) תמורת שכר נכבד, והלבשת ילדות בית ספר בחצאיות מיני. חוץ מהעניין האחרון ברור שאלו סימפטומים של מנטליות מטורללת : )
אחלה פוסט.
אני מבין למה התעצלת לכתוב את התגובה הזו שוב
אבל בגדול, אין לי ספק שאתה צודק, אם כי אני לא מסכים עם כל הדוגמאות שלך. פורנו-טנטקלס הופיע עוד במאה ה-18 (חפש בוויקיפדיה את "אשת הדייג חולמת") וססגוניות אופנתית אינה מדד לטירוף.
כמו כן, איני רוצה לטעון בזכות יחסיות תרבותית, אבל ניתן למצוא מקבילות רבות לפסיכוזה היפנית גם בתרבות המערבית. התמכרות למשחקי מחשב לא שונה מדי מהתמכרות לעבודה, והמארחות היפניות אינן גרועות יותר מחברה שמציגה דימויים מיניים בכל פינה, אך מלאה בשמרנות מינית מבוהלת כשזה מגיע לדבר האמיתי.
האכזריות היפנית, מצד שני, היא אכן דבר מה שקשה לענות עליו. אבל, כאמור, אין לי ספק שאתה צודק. הם מטורללים בדרכם. הטלוויזיה שלהם פשוט אינה גרועה בהרבה מזו שלנו. כל שצריך בשביל לעלות על זה הוא להתנזר מטלוויזיה למשך כמה חודשים, ואז לקפוץ בחג להורים. הזבליות קופצת מיד לעין.
וואלה! הם הורידו אותם, הנבלות. אני אחפש ואראה אם אוכל לעדכן.
תודה
כן, ברור שגם לנו לא חסרות פסיכוזות. אבל לא רק אכזריות (כלפי הזולת וכלפי עצמם): האמת יש שם רמות מטורפות של דרייב מעמדי והישגיות. שמעת על התופעה שילדים מסתגרים בחדר ולא יוצאים? שמעתי ממישהי שהיתה ביפן שלפני שעוברת שנה ההורים בכלל לא עושים עניין. זה נורמלי. אחרי שנה, אם הילד עוד לא רוצה לצאת, מזמינים פסיכולוג.
בקיצור, הם לוקחים ברצינות תהומית ולגמרי עד הסוף את האפשרות לעשות כסף ולעשות מעצמם אנשים "מצליחים", וזה לא בריא…
אחלה פוסט.
רק שאני לא חושב שהדיבור המתרבה יוצר בסוף משהו מעוות, להיפך, הוא מזקק את הרעיון לאיזה גרעין בסיסי מוחלט. אנושיות עירומה. בין אם אלו הן שתי נערות בליפסינק או היפני שיודע לבלוע לעצמו את הפרצוף, זה חסר ציניות או תחכום כלשהו – זה לא משל, זה הדבר עצמו.
נ.ב.
זה כמובן כולל גם פורנו.
נ.ב.נ.
http://www.youtube.com/watch?v=QFVoLz88hiU&mode=related&search=
זה קורע.
למרות שזה כמובן לא שונה מ: "שלום קקי, שלום פיפי, אמר נפתלי – להתראות בים"
עם זה אני מסכים לגמרי.
תודה.
לא התכוונתי למעוות במובן שיפוטי כלשהו, התכוונתי לדרגת המרחק בין הייצוג המסוים לבין הייצוגים הרגילים. דמיין עקומת גאוס, אם תרצה.
מעולה!