כפתור אדום/ מכסה שקוף

הכפתור
הדיון בסטאלג של אבישג חייק נוגע בנקודה מעניינת, מערך הדימויים שמשרת את הצירוף "האיום האיראני", ובפרט הסרכזת כפיגורה.
במסגרת ההפחדה העונתית מפי דוברי צה"ל (במדים ושלא במדים), סמוך לדיונים על תקציב הביטחון, השימוש במלה צנטריפוגה מייצר אפקט של דינמיות. ובמלים אחרות, אם באיראן יש צנטריפוגה, ואם צנטריפוגה היא במהותה דבר מסתובב/מסובב, הרי ש-the wheels are in motion. משהו קורה שם (באיראן), ועל כך יש להגיב תגובה מונעת. וליתר דיוק, על כך יש להגדיל את תקציב הביטחון על מנת לאפשר תגובה מונעת. השימוש ב"צנטריפוגה" בסמיכות ל"הגרעין האיראני" הוא, אם כן, קריאה לפעולה.
גם הפנטזיה של חייק היא קריאה לפעולה. ולחלופין, הפנטזיה של חייק מגדירה את תנאי האפשרות לפעולה, כפי שעולה מסיום הסטאלג. הפנטזיה של חייק יכולה להתממש, ואף מצהירה על זמניוּתה כפנטזיה, בהציבה את התנאי "עד שתפקח את עיניה" – תנאי האפשרות האהוד מנורי, הקונצנזואלי, המעניק לגיטימציה, שבכוחו להפוך את הפנטזיה למציאות מלכדת שורות.
בחזרה לצנטריפוגה. הצנטריפוגה של חייק היא בעיקר מצלולית. "צנטריפוגה" קרובה סמנטית ל"פצצה גרעינית" מעצם היותה מרכיב בפרויקט הגרעין; הצנטריפוגה של חייק, לעומת זאת, כוחה יפה מעצם היותה מלה מצחיקה, פואטית.
האזכור התקשורתי של הסרכזת מייצר אפקט של דינמיות ושל איום אקטואלי מובלע. אבל אופן הייצוג אצל חייק מעיד על כך שהסרכזת לבדה אינה יוצרת רושם. אמת, פעולת הסרכזת הממשית אינה אינטואיטיבית מספיק במסגרת תהליך הייצור של פצצה גרעינית. היא מוצגת לרוב כסרכזת-סינקדוכה (יעילה אך מעורפלת) של השלם המפורש (שואה גרעינית). מכל מקום, חייק מתעלמת מהוראת המלה ומגייסת תחתיה את המצלול המצחיק, שאולי מעלה על הדעת את fungus, כמקבילה מצלולית וכפיתוח סמנטי חדש. התוצאה הסינסתטית: צנטריפוגה היא דבר ירקרק.
אלא שחייק בכל זאת רותמת את תכונות הצנטריפוגה. אך לא "שלל צנטריפוגות ירקרקות החלו להציף את המים באמבט" הוא שיוצר את אפקט הדינמיות (למרות הדימוי האינפלציוני, הסרכזת נשארת די פסיבית), אלא העקרון הצנטריפוגלי המובלע, שאותו יש לחלץ ושעליו מושתת הפנטזיה.
הקריאה לפעולה אצל חייק נובעת מן ההכרה (הפרובינציאלית כשלעצמה) כי ישראל היא מין מרכז בלתי תלוי (מעצמה אזורית), וכי ממנה תצא הפעולה המונעת, בתנועה מעגלית (על מעגל הביניים, לצורך העניין, מתדלקים את מטוסי הקרב), מן המרכז ולחוץ, על פי עקרון אגו-צנטרלי שכזה.
הפנטזיה של חייק מאזכרת צנטריפוגות (פסיביות) ומנסחת את תנאי האפשרות הפוטנציאליים לפעולה צנטריפוגלית (אקטיבית), מן הכוח אל הפועל.

המכסה
גם לי יש פנטזיה. ובדומה לטקסט של חייק, גם הטקסט שלי רותם את תכונות הצנטריפוגה, וגם בו יש קריאה לפעולה, אם כי באופן שנועד לשמר את מאזן האימה, מן הפועל אל הכוח דווקא. על כל פנים, נראה לי שהרווח יהיה גדול יותר, ולו כסאטירה.

מאזן האימה האמיתי (הצעה לא צנועה)
הצנטריפוגות בנתאנז, כבודן במקומו מונח. ואולי איננו נח, אלא, בתנועה צנטריפוגלית, נדד לו הכבוד האבוד ממחוז איספהן, בואכה מעגלים חיצוניים יותר, עד למשרד הביטחון בתל אביב, ושם התקבע מכוח… אגו-צנטרלי, אלא מה. מכונה חכמה היא ה-salad spinner האיראני. אלא שפעולתה מותירה את ישראל מבוססת במי חסה.
מה צורך בפיגורטיביות? הפשט מובן גם בלעדיה: האיום האיראני, כוחו יפה לעונת הדיונים על תקציב הביטחון ולפופוליזם חמקני, ככל שמדובר בסוגיה הפלסטינית.
אך לא מדובר במטאפורה (להוציא ה-(salad spinner. כוחות טמירים פועלים כאן בזירה.
וידוי: הכוח שפועל עלי להעלות את הדברים על הכתב, כתושב השפלה בעבר, הוא כוח צנטריפטלי-פרובינציאלי. ובמלים אחרות, אני כותב, איך לא, על תל אביב. ככה. להשיב מלחמה קרה שערה.
קרתנות או לא קרתנות, מאזן האימה האמיתי נמצא בלב לבה של תל אביב. ואולם, הכוונה איננה למשרד הביטחון האמור, אלא לגינה ציבורית קטנה בפינת הרחובות דוד ודוד, רמז וילין. הפאראטקסיס תכף יובהר.
בתקופת שלטון השאה רכשה ממשלת איראן מגרש אטרקטיבי במרכז תל אביב כדי להקים בו בניין שגרירות. ברם, בשנת 79' התחוללה מהפכה במדינה, ובעקבותיה נותקו היחסים עם ישראל. המגרש נותר אפוא בלתי ממומש. ואולם, החוק הבינלאומי קובע כי השטח עדיין בחזקת איראן. בסופו של דבר, פשרה מוניציפלית הביאה להקמה של גינה ציבורית בשטח, עד להפשרת היחסים בין המדינות.
בידיעה שפורסמה לפני כמה שנים ב"מוסף הארץ" מפרט על כך רוני הדר: "שטח הגינה הציבורית מתפרש על 755 מ"ר באחד המגרשים היקרים בצפון תל אביב. הוא רשום בארכיון הטאבו על שם שירות התעסוקה של משרד העבודה. החלקה נמכרה על ידי מנהל מקרקעי ישראל לממשלת איראן עוד בתקופת השאה הפרסי, אולם הבעלות בטאבו לא הועברה". פרטים נוספים מובאים בתגובתה של עיריית תל אביב: "על פי הנחיות משרד החוץ לא בוטלה העסקה ואין צופים את ביטולה, שכן אמנת וינה ליחסים דיפלומטיים משנת 1961 מטילה על המדינה המארחת את החובה 'לכבד ולהגן' על השטחים השייכים לנציגות זרה שעמה נותקו היחסים. משרד החוץ הסכים לבקשת העירייה להפוך את המגרש לפינת משחקים וגינה ציבורית זמנית".
חידה: גורדי שחקים גורדים שחקים; פטרייה אטומית גורדת שחקים; מה לא גורד את השחקים? גן. איזה גן? גן חיות. איזה חיות? כרישי נדל"ן.
ולחלופין: ילד קטן הוטל בגן. איזה גן? גן איראן.
הפצצה כבר נפלה. והגראונד זירו שנפער בין שני הדוידים (כאמור, רמז וילין) מקרין את קרינתו על רון חולדאי, מרחיק אותו מן המגרש ומונע ממנו גישה לשמים, לפי שעה.
מכאן מתבקשת המסקנה הפשוטה: כיוון שנטעה רוח ההיסטוריה גינה ציבורית תחת פאלוסי YOO או צמרת, הרי שבמעט התמצאות ביחסים בינלאומיים אפשר לשכפל את המהלך, ובאופן כזה לגונן על שטחים נוספים. כל שנחוץ הוא טוויית קשרים אמיצים עם מדינה מוסלמית מתונה, כזו שטרם כוננה יחסים דיפלומטיים עם ישראל; או-אז, ומיד לאחר שתרכוש אותה מדינה כברת אדמה במרכז תל אביב (על ירושלים אין על מה לדבר) כדי להקים בה שגרירות, על ישראל לעודד גורמים פונדמנטליסטים (אין כמוה מאמנת שכירי חרב בנכר), שבתורם יבצעו בשעת כושר הפיכה דתית במדינתם; ההפיכה תגרור בהכרח ניתוק יחסים עם ישראל, דבר שיביא להקפאה, זמנית והפיכה, של המגרש התל אביבי ולגינה בת קיימא, לפי שעה.
ובלי שום קשר, על ישראל להכיר לאלתר ברפובליקה העצמאית של קוסובו.

2 תגובות “כפתור אדום/ מכסה שקוף”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>