חטיפה (או: כנסו, כנסו)

טוב, אני חוטף את הבלוג הזה לרגע לצרכי האישיים. אני כותב תזה, ואני צריך לעשות בשבילה כמה ניסויים. מאחר שהאינטרנט מלא באנשים טובים, ומאחר שהתזה היא על לינקים, הרשת נראית כמקום הטבעי של הניסויים האלה*. אז הנה, הניסוי הראשון. אשמח אם תוכלו לענות לו בהמוניכם ולהזמין גם חברים, שכנים ועוקבים בטוויטר. עופו על זה**.

*ותודה לאילנה תמיר מישראבלוג על כל הסיוע הטכני. מלכת עולם.

**כדי לא לדפוק את הניסוי, סגרתי את הפוסט לתגובות. מצטער.

10 תגובות “חטיפה (או: כנסו, כנסו)”

  1. אני חושב שזה מטעה, כל התשובות המשלימות, כי במקומות שבהם היססתי, ברגע שראיתי את השאלה העוקבת, בה חלק אחר של המשפט היה מסומן, היה ברור לי מה מקושר לאן. באינטרנט אין את המצב הזה, אין משפטים משלימים, אלא רק משפט אחד שחלקו קישור.
    הבט נוסף שהציק לי הוא ההקשר: קישורים בבלוגים (ובבלוגים מסויימים יותר מאחרים) נוטים להיות הרבה יותר אסוציאטיבים מאשר קישורים בעיתונות, למשל.

    בכל מקרה, בהצלחה, ואני מצטרף לבקשת קודמי לדעת מה יצא מזה.

  2. התשובות שלי הפתיעו אותי קצת, כי ציפיתי שתמיד אצפה שהלינק יצביע לתוכן שמתאר את המסומן של הביטוי שבלינק בהקשר של המשפט. זה אמנם היה המצב ברוב המקרים, אבל לא בכולם — לפעמים זה פשוט היה מוזר לי להניח שהכותב מתכוון לשלוח את הקורא לתיאור של חלק לא בולט במשפט (משה), ולא להכיל גם, או במקום, לינק לחלק פרובוקטיבי הרבה יותר (מכות), ואז מצד אחד ציפיתי שהלינק יוביל למסומן ומצד שני אולי הייתי מניח במצב כזה שהכותב פשוט גרוע בלסמן לינקים ושהלינק כן מוביל לוידיאו של המכות, ואז סימנתי את שניהם. למרות שכשאני קורא את זה עכשיו, אני קולט פתאום שזה מבוסס על הנחה שלי שהטקסט כולו שמכיל את הלינק לא מדבר כבר על המכות (הרי לא הגיוני שהוא יכיל לינק לעצמו או לטקסט מקביל, ככה סתם), ואולי זו לא ההנחה שלך. אם אני צודק אז אולי היה עדיף בניסוי לתת גם את הכותרת או הנושא של הטקסט הפיקטיבי שמכיל את הלינק (למרות שעכשיו בטח כבר מאוחר מדי לזה).

    בכל אופן, רעיון מגניב למחקר, וגם אני מצטרף לבקשתם של הטלים.

סגור לתגובות.