אח, האירוניה, האירוניה "ה'דיילי כרוניקל', בטאונה הרשמי של המפלגה, ציין במאמר ראשי שכנופית הנוכלים, כפי שכונו עתה השרים המסולקים, מורכבת כולה ממסמכי-אוניברסיטאות ואקדמאים משכילים ביותר. (שמרתי עמי תגזיר של מאמר ראשי זה.): הבה נעקור עתה לעולם ועד מגוף המדינה, כדרך שרופא-שיניים עוקר שן מצחינה, את כל כלי-השרת המנוונים הללו הבקיאים בספרי-לימוד של כלכלה ומחקים את הגינונים ואורח-הדיבור של האדם הלבן. אנו גאים בהיותנו אפריקנים. מנהיגינו האמיתיים אינם הללו שתארי אוכספורד, קיימברידג' והראוארד שלהם העבירום על דעתם, אלא אותם שמדברים בלשון העם. הלאה החינוך האוניברסיטאי הראוי לגינוי וכרוך בהוצאות מרובות, ואינו אלא מרחיק את האפריקני מתרבותו העשירה ועתיקת-הימים ומנשא אותו מעל לבני עמו" (מתוך "איש העם" מאת צִ'ינואַ אַצֶ'בֶּה, עם עובד)
מה זה הספר הזה?
ספר על איש ניגרי אחד שמספר על השחיתות הפוליטית בארצו, לאחר שזכתה בעצמאות. מצחיק נורא.
אצלך בחוג לספרות כללית מאד אוהבים את אצ’בה, בגלל שהוא דוגמה טובהלענייני ספרות שוליים וספרות מרכז או שמא ספרות מיעוטים מול ספרות מרכז.
תמונה מצחיקה של אצ’בה, שבה הוא נראה בדיוק כמו שגריר ניגרי פוסט-גנדי, נמצאת כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Image:ChinuaAchebe.BC.jpg
הוא כותב היטב, המנוול, אבל אצלי בחוג (ואצלך גם, כזכור לי) וודאי לא מתעניינים בו בשל כך.
נ.ב.
חלקו הראשון של המשפט הראשון בקטע המצוטט הוא היסטרי.