הצטרף למשפחה, יא בן זונה

מימין: סמואל וברטולד

יש לי שלושה פרופילים שונים בפייסבוק – הפרופיל שלי, איתמר, ועוד שניים: סמואל בקט וברטולד ברכט. סמואל בקט הוא הצלחה. נכון לרגע ×–×” יש לו 1,991 חברים בפייסבוק, ובכל יום הוא מאשר ×›-40 חברים חדשים. כמה מחבריו קוראים לו סאם. אחרים קוראים לו ויטו קשיו פרו. אני לא בטוח כמה זמן עבר מאז שהתחלתי עם ×–×”, אבל ודאי יותר מארבעה חודשים. יותר מארבעה חודשים של משחק אובססיבי ב-"Mafia Wars", אחד המשחקים הנתעבים ביותר ברשת, מקביל רק למשחקים אחרים של החברה האם Zynga – פארמוויל, פישוויל, הולד'אם פוקר, יו-ויל וקפה-וורלד.

עכשיו קצת קשה להיזכר למה. יש משהו בכניסה למשחק חדש שמתמסמס עם הזמן, הגילוי נעלם ונותרת רק מקצוענות אצבעות. ואלוהים יודע שכל הזמן הזה עבר בדמדום מתמשך ואומלל. ובכל זאת, החודשים הללו לא הושחתו לגמרי. למדתי.

אין

מחסור הוא העיקרון המכונן של Mafia Wars. הוא מתבטא בעשרות צורות – נשק, שריון, אוספים, דרגות, חברי מאפיה. אבל יותר מכל הוא טמון במנגנון הבסיסי של המשחק. המחסור הראשוני, הבלתי נתפס, שעומד ביסוד המשחק ×”×–×” הוא אי היכולת לשחק.

כל שחקן מתחיל עם דרגת אנרגיה מסוימת, שניתנת לשדרוג עם כל דרגה שהוא עולה. כלומר, ×¢× כל דרגה ניתן להוסיף נקודות לאנרגיה או לתכונות אחרות. ×”אנרגיה מאפשרת לעשות משימות. משימות נותנות ניסיון. אם יש מספיק ניסיון, עולים דרגה. אם עולים דרגה, מד הארגיה ×—וזר למצבו המקסימלי. ××‘ל, וכל שחקן חדש מגלה זאת במהירות, כמעט לעולם האנרגיה אינה מספיקה כדי לעלות דרגה. האנרגיה מתחדשת, אבל לאט. נקודת אנרגיה אחת כל ארבע דקות (או שלוש, אם בחרתם בסוג דמות מסוים). כאשר עליכם להשיג עוד 400 נקודות ניסיון לדרגה הבאה, הזמן ×”×–×” יכול לעבור לאט במיוחד. בדרגה הבאה ×™×”×™×” לכם שוב את כל האנרגיה החיונית הזו. אבל עד אז, תחכו.

יש גם אפשרויות אחרות. ניתן לגנוב ניסיון בכמה דרכים. דרך מקובלת היא לתקוף דמויות אחרות. כל תקיפה כזו תביא בין 1 ל-6 נקודות ניסיון, שזה לא רע אם אתה תוקף כמו חזיר. אבל, כצפוי, גם לתקוף דורש משהו, הפעם כושר. וגם כאן, הכושר מתחדש, אבל לאט. ועד שהוא יתחדש, אתם מוזמנים לחכות.

היכן שיש מחסור, יש כלכלה. במקרה הזה, המחסור מובנה לתוך המשחק כדי להאכיל את החברה האם. Zynga מאפשרת לשחקנים להשתמש ב-Godfather Points (מעתה: GP). עם עשר GP אפשר לחדש את מלאי האנרגיה או הכושר שלכם; עם ארבע עשרה GP אתם יכולים לקבל עוד ארבע נקודות לשיפור הדמות. עניין שווה.

דרך אחת להרוויח GP היא להתקדם בדרגות. כל שתי דרגות תקבלו GP אחת. אך מאחר שדרגות עולים לאט, ומאחר שההתקדמות האיטית היא לב הבעיה, מציעה לכם Zynga לרכוש GP בכסף מלא. לא בזול, חלילה. עשרים ואחת GP יעלו לכם חמישה דולר. אם תשקיעו מאה דולר, תוכלו לקבל שבע מאות GP. ובאלוהים, זה מפתה.

המון ציוד יש לו, לסמואל

חייבים לאסוף את כולם

אבל משחק לא יכול להתבסס רק על חוסר. לצדו ישנה הצבירה. כאן נעוץ אולי סוד הפופולריות של המשחק ×”×–×”. אפשר לראות זאת אצל ילדים, אותה תאווה לצבירה שעליה מושתתות רוב ההצלחות הגדולות בתחום – פוקימון (חייבים לאסוף את כולם), פוגים, גולות. כאן אפשר לאסוף כלי נשק, שריון, כלי רכב, דרגות, לשדרג את התכונות שלך או להגיע ל"הישגים". "הישג", בלשון המשחק, הוא אחת מחמישים ושתיים מטרות שונות שמעצבי המשחק החדירו לו. אם השגתם 50 סוכנים פדרלים, תקבלו את אות "הדוד סם"; אם תשרדו מעל לשעה ברשימת החיסול, תקבלו אות "חסין כדורים". אם משעמם לכם, תמיד תוכלו לנסות להשיג את אחת המטרות הללו. חלקן בלתי אפשריות מספיק בשביל לגרום לכם לשחק שנים.

אבל ×–×” לא הכל. אפשר לצבור גם אוספים של ממש, מסיגרים וחפתים ועד לסוסי מרוץ או מזכרות קומוניסטיות. אם תשיגו שבעה פריטים מכל אוסף, תוכלו לנעול אותו ולקבל בונוס מתאים. וכמובן, גם ×–×” לא בדיוק הכל, מאחר שיש אוסף אחד שקשה במיוחד לשים עליו את היד – אוסף הלוטו. עוד נחזור אליו.

פרק ראשון: הסוף

עכשיו הכל קצת מעורפלת. קשה להיזכר כמה מוזר היה לגלות שזהו, סיימת את זמן המשחק שלך להיום, וכל מה שעשית היה ללחוץ על אותו כפתור עשר דקות. ובכל זאת, אני זוכר שדווקא אותו מנגנון מטומטם הוא שגרם לי להמשיך. לא יכולתי לעזוב את זה ככה.

הדבר הראשון שעשיתי היה חיפוש צ'יטים. גיגלתי עשרות צירופים שונים, מבלי למצוא אפילו איזה צ'יט אחד. במקום צ'יטים, בכל התוצאות הראשונות בגוגל, מצאתי ספרים למכירה. בפעם הראשונה שחיפשתי היו לפחות שלושה, כיום יש חמישה-שישה. הם מבטיחים לגלות לך את "סודות המאפיה", ובדרך כלל מוכרים סיפור קטן ומעורר הזדהות על המחבר, שגם הוא היה מאפיוזו בגרוש, שכל השחקנים הגדולים התעמרו בו, עד שאיזה שחקן ותיק גילה לו כמה טיפים. הוא, בניגוד לשומרי הסף, החליט לא לשתוק. הוא יספר את הכל לכולם. איך לעלות דרגות במהירות; איך להיות מושא קנאת חבריך; איך לצבור אלפי חברים; איך להשיג את כלי הנשק הטובים ביותר. גם אתם יכולים, אם תרכשו את הספר. כי הנה, היכן שיש מחסור, יש סוחרים. ו-Zynga, האם הגדולה והרעה, היא אינה הסוחרת היחידה בשוק.

אם הייתי ממשיך עוד קצת כך, אולי הייתי מוותר על המשחק הזה לחלוטין. אבל בסוף, איכשהו, נתקלתי בעמוד הזה בפייסבוק. מסתבר שאנשים הצליחו לפצח את המשחק הזה איכשהו. זה הכל מתמטיקה.

סמואל וכל אנשיו

כך נראה הניוזפיד שלי בימים אלו

הבעיה העיקרית במשחק היא אנרגיה. הדרך לפתור את הבעיה היא להשקיע את כל הנקודות שלך באנרגיה בלבד, במקום בהגנה, התקפה או בריאות. אבל זו רק ההתחלה, שכן עכשיו עליך לגלות מה היחס בין האנרגיה שיש לך לבין נקודות הניסיון שדרושות לדרגה הבאה. המשחק לא מספק את המידע הזה, אבל אנשים טובים יצרו בוקמרקלטים שפותרים את הבעיה הזו. אם יש לך 100 נקודות אנרגיה ו-150 נקודות ניסיון דרושות כדי לעלות דרגה, אתה צריך למצוא עבודה שתספק יחס ניסיון/אנרגיה של 1.5. וכך, המשחק נעשה אפשרי לפתע. אתה יכול לעלות לדרגה 100 בשלושה ימים, כל עוד אתה טורח לבדוק את יחס הניסיון/אנרגיה של העבודות שאותן אתה מבצע. ניצלתי.

הבעיה השניה שהייתי צריך לפתור היא מספר החברים. מאחר שרק אחוז קטן יחסית מהשחקנים ממש מוציא כסף על המשחק, ב-Zynga החליטו שעליהם להגדיל את בסיס המשתמשים שלהם. גם כאן, המטרה הכלכלית מוטמעת לתוך ההיגיון המשחקי. כאשר אתם נלחמים, גודל המאפיה שלכם הוא אלמנט מכריע ביכולת שלכם לנצח. גודל ×–×” נקבע על ידי מספר חברי הפייסבוק שלכם שמשחקים גם ב-Mafia Wars, ואישרו את הצטרפותכם למאפיה שלהם. לכן, עבור השחקן המתחיל, נראה שיש שתי דרכים להגדיל את המאפיה שלו – הוא יכול לשלוח לחבריו הזמנות למשחק, או להעלות לסטטוס הפייסבוק שלו הזמנה, ולקוות שאחד מחבריו יחליט שהוא רוצה גם.

לזמן מה, היה בלתי אפשרי לצפות בפיד החברים בפייסבוק מבלי לראות מאפיות וחוות בכל פינה. הטרנד קצת השתנה, כנראה בגלל שינוי העיצוב של פייסבוק, אבל באזורים מסוימים ברשת הזו הוא עדיין ממשיך במלוא עוזו. הדרישה להגדיל את מספר החברים שמשחקים היא חלק מהותי, בלתי נפרד, מכל המשחקים החברתיים. בפארם-וויל או קפה-וורלד לא ניתן לבצע פעולות מסוימות, בעיקר הרחבת החווה/קפה, ללא מספר מינימלי של חברים. כמו משחקי תפקידים באשר הם, אתה מגלה שיש לך שני מעגלי חברים. מעגל אחד, רחב, הוא סך האנשים שנרשמו לעדכונים שלך בפייסבוק. המעגל השני, שמוכל בראשון, ושצריך לגדול כל הזמן, הוא מספר החברים שנרשמו לאפליקציה.

מכוער, אבל יש דרכים להתגבר גם על זה. הדרך הנפוצה ביותר היא ה-Add Me. בעמוד של Mafia Wars בפייסבוק כל פוסט מלווה באלפי תגובות. ודוק, אלפי לא מאות. כל התגובות, כמעט בלי יוצא מהכלל, הן תגובות Add Me. במקום להגדיל את המעגל הפנימי, אנשים מנסים להגדיל את המעגל הראשון, מעגל החברים שלהם. הצורך במספר חברים הוא גדול כל כך, ששחקנים מקימים קבוצות על קבוצות של בקשות Add Me, וחלקן מתפרנסות יפה. בעמוד של Stone Cold Pimps, למשל, חברים למעלה מ-787 אלף איש. אחת לכמה זמן, מעלים האדמינים של הקבוצה סטטוס עם קישור לחבר פייסבוק שמבקש שתוסיפו אותו. קוראים לזה Pimping, מעין משחק מלים בין סרסור לפמפום (שכן, הקבוצות הללו מצהירות כי הן "Will pimp you up"). הקבוצות הללו לא יפמפמו אתכם בחינם. ניתן לזכות לסיוען הנדיב באחת משתי דרכים, שמזכירות מאוד את שתי אסטרטגיות הרווח של Zynga: תשלום או הפצת הקבוצה לחברים.

אפשרות אחרת, יעילה יותר, היא מה שמכונה Mass add. אנשים מוסיפים את כתובות המייל שלהם לערמה אדירה של כתובות. פייסבוק מאפשרת הוספת חברים באמצעות אימייל, כנראה כדי לסייע לאנשים להמיר את רשימת אנשי הקשר שלהם במייל לחברי פייסבוק. בהתחלה הוספתי את כל החברים באחת מקבוצות ה-Mass Add. אחר כך כבר הבנתי, והוספתי את כתובת מייל הספאם שלי לאחת מהקבוצות. בכל יום מקבל סמואל בקט כ-40 בקשות חברות. הוא מאשר את כולן. איתמר, לעומת זאת, מעדיף לשמור על קבוצת החברים שלו מצומצמת והיגיינית. תוקפים אותו בכל יום. הוא תמיד מפסיד.

בכל הנוגע לחישוב הכוח שלכם בקרב, מספר חברי המאפיה המקסימלי הוא 501. ניתן להוסיף 5,000 חברים למאפיה שלכם, אבל 4,499 מהם לא ישתתפו בקרבות. ובכל זאת, אנשים ממשיכים להוסיף חברים הרבה אחרי שהגבול ×”×–×” נפרץ. הסיבה פשוטה להחריד – יותר חברים, יותר בונוסים. חברים יכולים לפרסם בקשה לסייע במשימות, וכל בקשה כזו שווה נקודות ניסיון וכסף. במוסקבה, חבילת ההרחבה שיצאה לאחרונה, לא ניתן להשלים חלק מהמשימות מבלי לבקש סיוע מחברים. גם כאן, סמואל בקט מתקדם במהירות. איתמר נשאר מאחור.

הערת שוליים

כך, בעצם, גיליתי את הספאם-בוטים. הם משאירים כתובות אימייל בכל אחת מקבוצות ה-Add Me וה-Mass Add, ואם אתה מצרף אותם תזכה מדי יום להזמנות לקבוצות ועמודים שונים בפייסבוק. לרוב הספאם-בוטים יש תמונה של אישה ושדיים, כנראה כדי להגדיל את שיעור הנופלים בפח. חלקם שולחים הזמנות לקבוצות פורנו, שנפתחות ונסגרות במהירות. אחרים, משעשעים יותר, מעלים רשימות נוצריות הגיגניות עם טאץ' סקסיסטי. עכוז כבול בגבולות החוטיני, ולצדו הרהור על יפי הבריאה.

שמן נחשים, מישהו?

כאמור, Zynga טרחו להטמיע במשחק שלהם מגוון אפשרויות צבירה. לאסוף נקודות לשדרוג הדמות, לאסוף כלי נשק, לאסוף אוספים. וכאמור, האוסף הגדול מכולם הוא אוסף הלוטו. כדי להשיג אחד משבעת החלקים שמשלימים את האוסף צריך לזכות בהגרלה. שלושה מתוך חמישה מספרים. ההגרלה מתקיימת בכל יום, ובכל יום מקבלים השחקנים כרטיס אחד חינם. אם הם ירצו כרטיס נוסף, הם יכולים לרכוש אותו בשני GP. עד כה, בשלושה פרופילים שונים, מעולם לא זכיתי בלוטו. אבל אנשים זוכים, ואנשים כבר השלימו את האוסף, יותר מפעם אחת. איך? סחר.

פייסבוק עמוס בקבוצות סחר כאלה, אבל הגדולה והחשובה מכולם היא ה-Lotto Trust, שיש לה אפילו אתר משלה. בעבר, לפני חבילת מוסקבה, פריט לוטו נמכר עבור כלי נשק מקובה או ניו-יורק. מרגע שהגיעה מוסקבה, עם כלי הנשק החדשים והמשופרים שניתן למצוא שם, לא ניתן עוד להשיג לוטו עבור שלל רגיל. הסחר מתבצע בהגרלות פומביות, עם חוקים ברורים ושפת קיצורים ברורה פחות, וה-Lotto Trust גובים 5% מכל עסקה.

הקבוצה הזו חיונית, אם אתה זקוק לפריטי לוטו. לא בגלל שקשה למצוא עם מי לסחור, אלא משום שקשה למצוא סוחר אמין. חלק מהמשתמשים, כראוי למאפיה, מבקשים ממך לשלוח את הנשק קודם לשליחת פריט הלוטו, ואז נעלמים בביפ ביפ רועם, ומשאירים אותך ×¢× ×™ וחלש. ×”-Lotto Trust מחזיקים בשתי רשימות – רשימת הנוכלים ורשימת הסוחרים המאושרים. חמישה אחוזים הם סכום פעוט יחסית.

לצד הסוחרים והנוכלים הלגיטימיים, מתקיימת קבוצת עלוקות נוספת – אפליקציות מתנות בפייסבוק. Free Mafia Loot וכיוצא בזה. המתנות שהם שולחים וירטואליות לגמרי. כלומר, הן לא חלק מהמשחק, והן לא ישפרו את דירוג ההתקפה או ×”×”×’× ×” שלכם. האפליקציות הללו חיות על כל אלו שלא הבינו זאת עדיין, והמשתמשים שלהן שולחים אחד לשני מתנות חסרות ערך, מתוך אמונה שהם זכו באיזה צ'יט קדמוני.

אבל הנוכלות היא חלק מרכזי מהעניין. חלק ניכר מקבוצות המאפיה בפייסבוק מבטיח שלל ועד חמשת אלפים GP בחינם, לכל מי שיצטרף ויצרף את כל רשימת החברים שלו. יש בכל אחת מהן בין 5,000 ל-15,000 איש, כולם מאוכזבים. בדרך כלל, הקבוצות נועדו פשוט לפרסם את אחד מספרי ההדרכה למשחק. חלק מהקבוצות מפרסמות אתרים עם רוגלות וחולרות אחרות. העיקרון שעומד מאחורי פריחת הקבוצות הללו נאמן לעיקרון המכונן של הסטטיסטיקה: היכן שיש מספיק אנשים, יהיו גם די והותר פריירים.

אוסף הלוטו הגדול. פריט אחד עלה לי 50 להבים ממוסקבה, והוא היה במבצע

אך משל היה

כל זה, בעצם, הוא משל כלכלי. מחסור וצבירה מובנים לתוך המשחק כדי לעודד שחקנים להשקיע כסף או להפיץ אותו לחבריהם, שישקיעו, אולי, כסף בעצמם. מאחר שבעולם הממשי יש מחסור ממשי בכסף, המחסור הווירטואלי גורם ליצירת כלכלות אחרות, כלכלות לוויין, מסביב למשחק. סרסורי Add Me, ספאמרים, סוחרים, נוכלים ומוכרי שמן נחשים. כולם שם, מתפרנסים.

לחילופין, זה משל על כלכלת החינם. Mafia Wars הוא חינמי. אתם לא חייבים לשלם כדי לשחק. אם תשלמו, לחילופין, חייכם יהיו קלים בהרבה. החינם מפתה אותך להיכנס, המשחק מפתה אותך לשלם. וברשת, כמו ברשת, תמיד ייווצר קוד פתוח. האנשים שיוצרים את הבוקמרקלטים, שנועדו להקל על המשחק, עושים זאת בהתנדבות (אם כי ניתן גם לנדב להם כמה מעות); ולצד סוחרי השלל והלוטו יש את Mafia Wars Santa, האיש שמחלק שלל בחינם. וכולם מתקיימים זה לצד זה. אלה רוכשים ואלה נותנים, ואלה מנסים להרוויח מהספאם.

אפילוג

בשלב מסוים, המשחק מאבד את הסיפור ש-Zynga ניסתה לייצר, והופך למשחק מתמטי לגמרי. אתה מחשב יחס אנרגיה/ניסיון, יחס כושר/ניסיון, ועולה דרגות במהירות. גלריית כלי הנשק והשריון הופכת לגלריית פיקסלים, אוסף סטטיסטיקות ותו לא. אתה גדל ומתחזק, למען הגדילה וההתחזקות. אתה משיג הישגים – 50 סוכנים פדרלים – מתרגש לרגע, וממשיך. × ×¢ מחיזוק חיובי לצורך במהירות של מעשן מכור. אבל ×–×” לא ×”×™×” יכול להמשיך כך זמן רב, לולא היינו יוצרי סיפורים בעצמנו. ×›×™ מבעד למשחק המתמטי נוצר משחק תפקידים אמיתי, שמתגנב ונושך אותך כשאתה לא שם לב.

פתאום אתה רואה שחלק מהקבוצות בפייסבוק הן קבוצות של משפחות מאפיה. תמורת חמש-עשרה GP אתה יכול להחליף את השם שלך, כך שתוכל להוסיף את סמל המשפחה לשם שלך, ולזכות להגנה יחסית. אתם יכולים למצוא את משפחת ההאנזה {HANSE} או את המאפיה היפנית. אני חיפשתי את המאפיה הישראלית, וגיליתי את הקבוצה הזו, שבדף האודות שלה מועלית השאלה "גם לכם נראה שיש יותר מדי ערבים במשחק?", והוא מסתיים ב"כל הכבוד לצה"ל".

שחקנים אחרים יוצרים משפחה אד-הוק. זואי, אחת מהחברות של ברטולד ברכט, היא שחקנית בדרגה 1900. לכל פוסט שלה יש עשרות תגובות, והיא מפרסמת רשימות חיסול של שחקנים שהטרידו אותה מינית. שחקנים אחרים נכנסים למלחמות השמדה. סמואל בקט חיסל שחקן צעיר שהיה בהיט-ליסט. הוא עשה זאת כדי להגיע לאחד מההישגים, 150 חיסולים בהיט-ליסט. השחקן ×”×–×”, בתגובה, הוציא עליו חוזה, וסמואל בקט בתגובה נכנס באם-אמא שלו. חוזה נוסף הוצא, וסמואל בקט חזר לתקוף. חוזה נוסף, ולסמואל נמאס. מצאתי את השחקן בפייסבוק ושלחתי לו הודעה – "אם אתה לא רוצה שאני אשמור אותך במועדפים, ואבוא לבקר אותך כל שעה, כדאי שתפסיק". הוא התנצל. ואני שלחתי את ההודעה המאפיוזית הראשונה שלי.

מרעיון ישן לרעיון חדש: מהלכים מותרים במדעי החברה והרוח

ובפרוזה: מה למדתי באוניברסיטה, או, מדריך למשתמשת שהוא גם שיר הלל ומחאה לדיסציפלינה

 

מהלכים לוגיים: למצוא סתירות פנימיות בטיעון, למצוא מהלכי טיעון שבורים (nonsequiturs) וכו'

 

מהלכים סטטיסטיים (ראי גם המשמעות הקולקטיבית של המקרה הפרטי, סיבתיות, מקרי מבחן)
* למצוא את העובדות החברתיות עצמן (ממוצעים, פיזור, טווח).
* למצוא קורלציה ישרה או הפוכה במקום לא צפוי.
* למצוא שאין קורלציה במקום שבו היא צפויה.
* לגלות התפתחות/דעיכה של תופעה לאורך זמן או על פני טווח.
* לגלות יציבות של תופעה לאורך זמן או על פני טווח.

 

סיבתיות (ראי גם מהלכים סטטיסטיים)
* לטעון לקשר סיבתי בין תופעות שיש ביניהן קורלציה.
* לטעון שהקשר הסיבתי עובד הפוך (זה לא X שגורם לY אלא Y שגורם לX).
* לטעון שיש גם קשר סיבתי הפוך וזו סיבתיות דיאלקטית.
* לטעון שאין שום קשר סיבתי אלא שתי התופעות הן תוצאות של תופעה שלישית.

 

המשמעות הקולקטיבית של המקרה הפרטי (ראי גם מהלכים סטטיסטיים)
* מה שנראה כאוסף מקרים פרטיים שלכל אחד מהם יש סיבה/הצדקה מקומית אחרת כשמסתכלים על כל אירוע בנפרד, הוא תופעה קוהרנטית ברמה החברתית.
* מה שחשוב הוא לא למה אתה מתכוון (המשמעות שאתה נותן לפעולות שלך), אלא התוצאות האובייקטיביות של מה שאתה עושה (המשמעות האובייקטיבית של הפעולות שלך).
* הגילום הטיפוסי ביותר (הפרדיגמטי/אידיאלי) של הטיפוס הוא לא באמת המקרה האופייני, רוב המקרים הממשיים הם מובהקים פחות.

 

מהלכים אסתטיים (ראי גם קריאה פרשנית)
* “התער של אוקהאם”: הסבר A עדיף על הסבר B כיוון שהוא מסביר את אותן עובדות בעזרת פחות הנחות.
* "האולר השווייצרי של אוקהאם": הסבר A עדיף על הסבר B כיוון שהוא מסביר את אותן עובדות בצורה יפה יותר / מעניינת יותר / אלגנטית יותר / פשוטה יותר / קוהרנטית יותר / חתרנית יותר / ממצה יותר.

 

קריאה סימפטומטית (ראי גם קריאה פרשנית)
* להתעלם ממטרותיו המוצהרות של המחבר ולחפש בטקסט את מטרותיו הסמויות; להתעלם מהכוונות, האישיות הסינגולרית והרטוריקה של המחבר, כדי למצוא בטקסט עדויות למבנה החברתי שבתוכו הוא חי ואותו הוא מייצג.
* ללמוד דווקא מהרטוריקה ומהאישיות הסינגולרית של המחבר על המבנה החברתי שבתוכו הוא חי ואותו הוא מייצג.
* לנסות לקרוע את מסיכת הנורמות כדי לגלות את הפרקטיקות; להבין לא מה אנשים אומרים/מאמינים/רוצים להאמין שהם עושים, אלא את מה שהם עושים בפועל; לחקור לא את האופן שבו אנשים חושבים על העולם אלא את העולם, לא את הדיבור אלא את הפעולה.
* להתייחס לנורמות כאל סוג של פרקטיקה ולחקור אותן ככאלה; לחקור את האופן שבו אנשים חושבים על העולם בתור אחד מהדברים שבעולם, את הדיבור כסוג של פעולה.

 

קריאה פרשנית (ראי גם קריאה סימפטומטית, מהלכים אסתטיים)
* המחברת של טקסט X התכוונה לומר Y.
* חוקרת קודמת הציעה לקרוא את טקסט X כ-Y, אך הקריאה הזאת סותרת/לא מסבירה אלמנטים מסויימים בטקסט X שמוסברים בהצעת קריאה Z, ולכן סביר יותר שהמחברת של טקסט X התכוונה לומר Z.
* חוקרת קודמת הציעה לקרוא את טקסט X כ-Y, אך הצעת הקריאה Z מתיישבת יותר עם עדויות הסטוריות אחרות על כוונותיה של המחברת של טקסט X, ולכן סביר יותר שהמחברת של טקסט X התכוונה לומר Z.
* חוקרת קודמת הציעה לקרוא את טקסט X כ-Y, אך קריאה Z מסבירה את הטקסט X בצורה יפה/ מעניינת/ אלגנטית/ פשוטה/ קוהרנטית/ חתרנית/ ממצה יותר, ולכן סביר יותר שאליה התכוונה המחברת.
* אל תשאלי מה המחברת של טקסט X יכולה לעשות בשבילך, שאלי מה את יכולה לעשות בשביל המחברת המובלעת של טקסט X! והתשובה היא – להציע את קריאה Z, שמסבירה את הטקסט X בצורה יפה/ מעניינת/ אלגנטית/ פשוטה/ קוהרנטית/ חתרנית/ ממצה יותר, בלי קשר לכוונותיה של המחברת הממשית של טקסט X. (מושגים חילופיים ל“המחברת המובלעת": “הלא-מודע של הטקסט", “הלא-מודע החברתי של הטקסט", “הטקסט".)
* צריך ללכת הלאה מכוונותיה הספציפיות של מחברת טקסט X, אך לא לצאת מהטקסט לקריאה סימפטומטית חיצונית, אלא להישאר בפנים ולחפש את הנחות היסוד, אופן החשיבה, כללי השימוש בשפה, ובקיצור תנאי השיח, שמתוכם הוא וטקסטים אחרים מאותה קטגוריה נוצרו, ולהציע את קריאה Z, שמסבירה את היווצרותה של קבוצת הטקסטים הזו בצורה יפה/ מעניינת/ אלגנטית/ פשוטה/ קוהרנטית.

 

למשוך את עצמך בצמה (ראי גם ביקורת)
* רלטיביזציה: להדגים איך מה שנראה לנו מובן מאליו יכול גם להיות אחרת (בתרבויות אחרות, בניסוי מחשבתי).
* היסטוריזציה: למשל של מושג שמשתמשים בו (לבדוק משמעויות קודמות של המושג), של טיעון (מה היה האינטרס של בני התקופה להציג את זה ככה), של מחבר (ההקשר החברתי/הסטורי שבו הוא כתב).
* אנליזה עצמית: להפוך את העמדה שבה החוקרת נמצאת/נוקטת למושא המחקר.

 

אז מה היה לנו פה (ראי גם ביקורת)
* להראות שהחוקרת הקודמת היא חלק מהתופעה שהיא מתארת אף שהיא מנסה להתרחק ממנה, ואז להתרחק ממנה באמת.
* להראות שהחוקרת הקודמת משליכה מעצמה (שפתה, צורת החשיבה שלה, עמדותיה הפוליטיות, שאיפותיה) על הנחקרים, וכך יוצא שהם דומים לה יותר מכדי שהם באמת, ואז לחקור אותם מחדש מעמדה אובייקטיבית יותר.
* להראות שהחוקרת הקודמת מנסה לבדל את עצמה (שפתה, צורת החשיבה שלה, עמדותיה הפוליטיות, שאיפותיה) מן הנחקרים, וכך יוצא שהם שונים ממנה יותר מכפי שהם באמת, ואז לחקור אותם מחדש מעמדה אובייקטיבית יותר.
* להראות שהחוקרת הקודמת מתעלמת מההשפעה של נוכחות החוקרת (או הבטים אחרים קיום המחקר) על התופעה החברתית שאותה היא חוקרת, ולנתח את ההשפעה הזאת, עם או בלי אזכור של תורת הקוואנטים.
* להראות שהחוקרת הקודמת מנסה להותיר מאחוריה את X כדי להגיע ל-Y, אבל דווקא משום כך X עדיין נמצא בשורש המהלך שהיא מבצעת, ואז להותיר את X מאחור באמת.
* להראות שהחוקרת הקודמת מבצעת את מהלך F על X כדי להגיע ממנו ל-Y, ולבצע את מהלך F עלY כדי להגיע ממנו ל-Z.

 

ביקורת (ראי גם למשוך את עצמך בצמה, אז מה היה לנו פה, אמת וסוף ההסטוריה)
* ביקורת: להסתכל מבחוץ על האופן שבו המשתתפים במשחק מתארים את המשחק, ולהראות איך זה תיאור שמשרת את האינטרסים הנקודתיים של המשתתפים במשחק, ומה שבאמת קורה שם הוא אחר לגמרי.
* ביקורת הביקורת: להסתכל מבחוץ על ההסתכלות-מבחוץ של A ולראות איך היא עמדה ש-A תופסת במשחק בגלל האינטרסים הנקודתיים שלה.
* ביקורת עצמית של הביקורת: להסתכל מבחוץ על ההסתכלות מבחוץ של עצמך ולהראות איך היא עמדה שאת תופסת במשחק בגלל האינטרסים הנקודתיים שלך.
* ביקורת בורדזיאנית: להראות איך ההסתכלות-מבחוץ על המשחק היא אחד המהלכים היסודיים של המשחק ולהסתכל עליה מבחוץ.

 

מקרי מבחן (ראי גם מהלכים סטטיסטיים)
* להציג מקרה מבחן כהפרכה של/ חריגה מתוך/ מקרה מנוגד לטענה כללית.
* להציג מקרה מבחן כדוגמא/הוכחת היתכנות לטענה כללית.
* להציג מקרה מבחן כמקרה אופייני/מדגם מייצג של טענה כללית.
* להציג מקרה מבחן כמקרה פרדיגמטי/טיפוס אידיאלי של טענה כללית.
* להציג מקרה מבחן כמקרה קיצוני/ מקרה גבול של טענה כללית.

 

שימוש בניגודים (ראי גם שימוש באנלוגיות, אנטינומיות)
* ליצור ניגוד לצרכים מתודולוגיים בין X ל-Y.
* להראות שהניגוד בין X ל-Y הוא אידיאליזציה והאמת היא מורכבת יותר (כי כל A ממשי מכיל גם X וגם Y, כי X נמצא בליבו של כל Y ולהפך, כי בפועל מתקיימת לא חלוקה בינארית אלא רצף בין X ל-Y).
* להראות שהניגוד בין X ל-Y הוא מדומה ובעצם Y הוא יותר X מ-X עצמו, או Y הוא מימוש של הפוטנציאל הגלום ב-X, או Y הוא גזירת המסקנות המתחייבות לוגית מ-X.
* להראות שהניגוד בין X ו-Y הוא מדומה ואלו שני צדדים של אותה מערכת.
* להראות שהניתוק בין X ו-Y הוא מדומה ואלו שני צדדים של אותה מערכת.
לומר שצריך לחקור לא את X או את Y אלא את X ו-Y ביחד, את היחסים בין X ו-Y, את הרווח בין X ו-Y.

 

שימוש באנלוגיות (ראי גם שימוש בניגודים)
* ליצור אנלוגיה בין אובייקט חדש מתחום אחד לאובייקט מוכר מתחום אחר לצרכים מתודולוגיים.
* להראות שהאנלוגיה לא שלמה ואלו שני אובייקטים שונים שמתנהגים לגמרי אחרת.

 

יצירה ושלילה של אחדויות (ראי גם פירוק של אחדויות לחלקים)
* להראות ששתי תופעות בלתי-תלויות לכאורה הן בעצם שתי פניה של תופעה אחת / שתי אבחנות מתחומים שונים לגמרי הן בעצם אחת / שני מקרים לא קשורים הם בעצם מימושים שונים של אותו כלל וכו'.
* להראות ששתי תופעות שנתפסות כשתי פניה של תופעה אחת הן בעצם שונות מהיסוד ובלתי-תלויות, וכו'. 

 

פירוק של אחדויות לחלקים (ראי גם יצירה ושלילה של אחדויות)
* "אין עסקות חבילה": פירוק מערכת של תכונות שנחשבות בטעות כשייכות זו לזו בהכרח. כאן אפשרי מגוון עצום של תתי-מהלכים, למשל: X ו-Y נחשבו לתכונות מזהות של A ו-B אבל גם ל-B יש את X; חשבו שאם X אז A ואם Y אז B אבל הנה מקרה של X, B; דיברו על תכונה אחת X אבל היא בעצם שתיים והן יכולות להופיע בנפרד; וכו'.
* להראות שבתוך מה שנחשב כאחדות או כקטגוריה אחת (שמצויה בניגוד או במאבק עם אחדות או קטגוריה אחרת) יש כמה חלקים או שכבות או תת-קבוצות שונות.
* להראות שתופעה שנותחה במישור אחד, ולפיכך חולקה לקטגוריות בצורה מסויימת, צריכה להיות מנותחת דווקא/גם במישור אחר, ולפיכך להיות מחולקת לקטגוריות באופן אחר/נוסף.
* להראות שמה שמציג את עצמו בתור הכללי הוא אחד המקרים הפרטיים. בפרט: להראות שמי שמציגים את עצמם בתור “האדם” או “האנושות” או "העם" או "המעמד המהפכני" וכו' הם קבוצה חברתית ספציפית.

 

אנטינומיות (ראי גם שימוש בניגודים)
(באנלוגיה (ע"ע) אל האנטינומיות הקאנטיאניות, כנגד כל טיעון שלובש את צורת האיבר הראשון מאחד מהזוגות הבאים, אפשר להעלות ביקורת מוצדקת, ולעתים קרובות מעניינת, שתלבש את צורת האיבר השני בזוג; וכמובן, וכל טיעון מצורת האיבר השני, יזמין מיד ביקורת מוצדקת ומעניינת מצורת האיבר הראשון.)

סובייקטיביזם בתגובה לאובייקטיביזם: צריך להבין את נקודת המבט של הסוכנים בתוך המערכת (את היחיד בתוך החברה).
אובייקטיביזם בתגובה לסובייקטיביזם: צריך להבין את המערכת שמייצרת את נקודת המבט של הסוכנים (את החברה שבתוכה היחידים).

תהליך מול מבנה: את מצב העניינים הקיים צריך להבין בהקשר ההסטורי שהצמיח אותו.
מבנה מול תהליך: את האירוע ההסטורי צריך להבין בהקשר של מצב העניינים שבתוכו הוא התרחש.

שונה בתגובה לדומה: לתופעות X ו-Y יש הרבה במשותף, אבל מה שמעניין הוא להבין את ההבדלים ביניהן.
דומה בתגובה לשונה: בין תופעות X ו-Y יש הבדלים, אבל מעניין להבחין דווקא במה שמשותף להן.

התיאוריה מול העובדות: לא מספיק לקבץ אוסף מבולגן של עובדות, צריך לבנות תיאוריה קוהרנטית שתסביר אותן.
העובדות מול התיאוריה: לא מספיק לבנות תיאוריות קוהרנטיות, צריך לחזור ולהסביר את האוסף המבולגן של העובדות.

 

 

מהלכים טלאולוגיים ואנטי-טלאולוגיים (ראי גם אמת וסוף ההסטוריה)
* צריך לבדוק למה מוסד X או תכונה X או יצור X הוא מה שקיים, ולא מוסד או תכונה או יצור Y – מה הפונקציה ש-X משרת, מה התכלית של X, למה ל-X יש יותר פיטנס, מה רצף ההתפתחות ש-X הוא ההגשמה שלו.
* זה ש-X קיים לא אומר שיש לו תכלית. צריך לחפש את רצף האירועים/צירוף הנסיבות המקרי שגרם ל-X להתקיים ול-Y לחדול להתקיים או לא להתקיים כלל, את האפקטים שהיו לאפשרות התקיימותו של Y.
* צריך לבדוק למה אירוע X קרה ולא ארוע Y שנראה פעם סביר באותה מידה – למה X ×”×™×” בעצם התוצאה ההכרחית של רצף האירועים שהוביל אליו, מה המבנה הדטרמיניסטי הנסתר שייצר את הרצף שכולל את X.
* זה ש-X קרה לא אומר שהוא היה חייב לקרות. צריך לחקור גם את האפשרויות האחרות שהיו ולא התגשמו, כי גם אפשרויות ולא רק עובדות הן חלק ממה שיש בעולם וקובע את אופן הפעולה של אנשים ולכן גם האפשרויות שלא התגשמו הן חלק מההסטוריה; צריך לחקור את התהליך מנקודת המבט של המשתתפים בהווה שהעתיד מבחינתם פתוח ולא מנקודת מבט חיצונית ובדיעבדית.

 

אמת וסוף ההסטוריה (ראי גם מהלכים טלאולוגיים ואנטי-טלאולוגיים, ביקורת)
* עד עכשיו היה פער בין מה שקרה לבין מה שאנשים חשבו על מה שקרה. אני גיליתי את האמת על מה שקרה קודם ולפיכך גם את האמת על עצמי. לכן המחקר שלי הוא סוף תהליך ההתקדמות של הידע ולכן סוף ההסטוריה.
* המחברת הקודמת טענה שהמחקר שלה הוא סוף ההסטוריה אבל ההסטוריה המשיכה גם אחריה. יתר על כן, אני יכולה להראות איך המחברת הקודמת היא חלק מן ההסטוריה שמובילה עד אלי, ולכן אני סוף ההסטוריה ולא היא.

לא הייתי שם (חלק ראשון)

האדם שאני בארץ, בחיים, זה שהוא אני, לא נמצא כאן. אני יונתן וכאן, בחדר הזה, על המיטה הזו, מקליד את השורות האלה, זה jonathan. מה פשר ההבדל? איזה קשרים טמירים נפרמים בהארכת ה-'יוֹ' ל-'j' בוֹטח ובריכוך ה-תַּ הקפוץ ל-tha?

***

בחוץ היה זה יום מוזר, אפור. רוח באה והלכה, סוודרים נפשטו ונלבשו ברטינה. כמדומה, התנהל ככל ימי הרביעי שקדמו לו: לשבת בשיעור איטלקית ולאכול בהֶיְידן; לחלום ולהפליג באינטרנט עד שייגמר כבר מידְל-איִסט; לרוץ לשיעור הבא שבצ'יינהטאון, לשוב למַדֶרְן יזראל שנייה לפני הזמן – הכל כמצוות ההרגל. אבל משהו בכל זאת לא נע על פי סדירות מערכת השעות. לאורך היום נמתח בין נקודות שונות חוט לא-מרפה של טִרדה: דקירות אי-נוחות בִּכְלוב הצלעות; איתותי-שווא שהבהבו בתוקף, אך ברגע שהגעתי לאסלה נגוזו; צמא ניחר. ניכר היה שמשהו, משהו שאיני יוכל לגלְמוֹ במלה, אינו כשורה.

***

אומדן הזמן הטוב שלי נשמט ממני כליל, ותוך דילוג על ארוחה הגעתי עשרים דקות לפני תחילת האירוע. על דלת הכניסה לאולם תלויה הייתה כרזה, זהה להזמנה שקיבלתי מאחת מרשימות התפוצה אליהן צורפתי ברחוב, בעת סקרנות וחולשה. בכל ערב וַערב מתקיימים במנהטן אין ספור אירועים כאלה, מאחורי אינספור דלתות של אינספור אולמות ובתי קפה, מציעים גילדה לבעלי העניין ותנומה קלה להמון הקשיש. איני יודע מדוע דווקא הזמנה זו חצתה את הסינון הטבעי של תיבת הדואר, ומדוע דווקא אותה לא רק שלא מחקתי, גם כהרף-עין ברור היה שאיענה לה. באותו הרף עצמו עיני לא קלטו אלא תמונה שניצבה בלב המסך, ובה כמה חפצים. אבל אני נמשכתי דווקא אל הרקע השחור, זה שנועד להבליטם.


***

הצעירה בשולחן שהוסב לעמדת קבלה שאלה לשמי. כשעניתי היא הופתעה, וחייכה בשפתיים קפוצות מרוב אדיבות, משל פלטתי את אחת מאותן השנינויות שמרבים בהן כאן כשרוצים להפגין חוצפה מבלי להרגיז אף אחד. מה השם שוב, שאלה. Jonathan fein, עניתי, תמֵהַ. היא הנהנה והביעה, כדרך האמריקנים, צער רב. ביקשה את סליחתי ונבלעה בעומק באולם. ההתייעצות שהתייעצה פעלה כנראה לטובתי, כי במקום הצעירה חזרה אישה מבוגרת יותר, עם תג אומר-רשמיות ענוד לצווארה.


Hello jonathan, we are so happy to have you


הנהנתי. הבהרתי שהשמחה הדדית. תודעת שירות, חשבתי. אך היא לא החוותה לעבר האולם ביד מזמינה ואיחלה לי ליהנות כפי שצפיתי שיקרה. נשארה לעמוד בידיים שלובות. ורק כעבור שניות ארוכות, או זו הייתה התחושה דרך הקרעים שנקרעו באומדן הזמן המפורסם שלי, נשברה הרשמיות בה אחזה ובהטיית פלג גופה העליון על הצד אמרה:

?So, will you like to give your speech before the screening or afterwards

כעת גם הצעירה ממקודם נעמדה לידינו, באותן שפתיים קפוצות וחוסר מנוחה. רציתי להעמיד על הטעות, אבל גץ נבזי ניעור ומנע מבעדי, ותוך מאבק תזזיתי כפה עלי לומר:

…I’m not sure

חזרנו לשתוק, ועכשיו גם המבוגרת האחראית ביקשה את סליחתי. הן יצרו קשר עין ולמרבה הפתעתי לא פירשו הצידה אלא דיברו בפניי, באיטלקית קולחת. גם מחושי האיטלקית הדקים, שעודם מתהווים, שברשותי, הספיקו לי בכדי  להבין שהן מדברות עלי. קלטתי בקושי: bizzaro, pazzo, capelli, pantaloni (מוזר, מטורף, שיער, מכנסיים). הנשים לא טיכסו עצה מה לעשות עם מושא הצפנים, ובמקום שאתרגז הרעב והעייפות הביאו אותי לידי אדישות. הסבתי את מבטי הלאה מהן, אל רחבת הכניסה. ואז פתאום הבנתי הכל, בין רגע, כשמבטי נח שנית על ההזמנה שקודם סקרתי רק בחטף.


כוחי שוב לא עמד לי, ובראותי את שתי הנשים מדברות אל טלפונים ניידים מן העתיד, בניסיון לפענח את התעלומה או לפחות להסדיר אותה, זרקתי לעברן buona sera, ragazze, חציתי בגופי את את הוילון העבה לשניים ונכנסתי.

(המשך יבוא)