[זהירות, תי×וריה]
"×‘×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ הספרותי-×”××ž× ×•×ª×™ תווי ההיכר של המרחב והזמן ×ž×ª×ž×–×’×™× ×‘×ª×•×š שלמות ×§×•× ×§×¨×˜×™×ª, ×©× ×ª×ž×œ××” משמעות. הזמן ×›×ן מתעבה, × ×¢×©×” סמיך ×•× ×¨××” בעין, מוצג ב××ž×¦×¢×™× ××ž× ×•×ª×™×™×; והמרחב ×ž×•×¢×¦× ×•×—×•×‘×¨ ×œ×ª× ×•×¢×ª הזמן, העלילה, ההיסטוריה. תווי ההיכר של הזמן ב××™× ×œ×™×“×™ ביטוי במרחב; המרחב × ×ž×œ× ×ž×©×ž×¢×•×ª מכוחו של הזמן ×•× ×ž×“×“ על ידיו" (צורות הזמן ×•×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ ברומן. ב×חטין. מרוסית: ×“×™× ×” מרקון. הוצ×ת דביר. עמ' 14)
×ין על ב×חטין. ב×חטין ×”×•× ×”×ª×•×ª×™× ×‘×§×¦×¤×ª של מדעי הרוח, ×”×‘×•×“×”× ×”×ž×–×ž×¨ של ×”×קדמיה, ×”× ×‘×™× ×©×›×•×œ× – כולל ×”×•× ×¢×¦×ž×• – הקשיבו לו רק קצת וזהו. ×”×•× ×ž×’× ×™×‘ ×›×™ ×”×•× ×¨×•×¡×™ (ובכל ×”× ×•×’×¢ לתי××•×¨×˜×™×§× ×™× ×–×” ×ומר הרבה עבורי), ×›×™ יש לו זקן, וכי ×”×•× ×›×ª×‘ ×ת "הדיבר ברומן", שעוסק בשפה, שיח, משלב ×œ×©×•× ×™ ודי×לוגיות. עבורי ×”×•× × ×¢×©×” ×ž×’× ×™×‘ פי כמה בעיקר בזכות ×”×× ×œ×•×’×™×” של בורשטיין ×‘×™× ×• לבין הבודהיז×. ב×חטין מבין ×ת העומק וההיקף של תלות הגומלין של הכל בהכל. כמעט.
בקצרה
×ž×¢×•×œ× ×œ× ×§×¨×תי ×ת כל הספר שלו על ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤; קר×תי רק ×ת ההתחלה והסוף. ×”× ×™×ž×•×§ הרשמי ×”×•× ×¦×¤×™×¤×•×ª הלו"×–. ×”×מת – תסכול ×’× ×•×–. ×–×” פשוט ספר מעצבן קצת. ×× ×™ ×œ× ×ž×¦×œ×™×— ×œ×”×¡×›×™× ×¢× ×›×ž×¢×˜ כלו×, ועדיין הכל מרגיש × ×›×•×Ÿ, חד ומדויק. ×›×ילו ב×חטין דורך על קו מתח חשוף ומתחשמל. ×בל, לעז×זל, ×”×•× ×ž×¦× ×ת קו המתח.
(זו, ×גב, סוג של ×”×ª× ×¦×œ×•×ª. ×× ×× ×™ תוקף ×ת ב×חטין מתוך בורות – כלומר, ×× ×× ×™ תוקף בטעות ×ת ב×חטין מתוך בורות – פשוט ×מרו לי. כך ×ו כך, הביקורת על ב×חטין ×”×™× ×¨×§ ×ž× ×•×£ רטורי למשהו ×חר)
בקצרה, "×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤" ×”×•× ×ž×•×©×’ ×©× ×©×ל מתורת היחסות. ×”×•× ×ž×ª×ר ×ת השילוב בין זמן למרחב בספרות, ו×ת השילוב ×‘×™× ×™×”× ×œ×‘×™×Ÿ תמה. ההגדרה של ב×חטין, שמוב×ת בר×ש הפוסט, מטפורית קצת, ×בל מרגישה × ×›×•×Ÿ. מרחבי×, טוען ב×חטין, ×™×›×•×œ×™× ×œ×§×‘×œ משמעות רק בזכות הזמן, והזמן בזכות המרחב. זמן ומרחב ×ª×œ×•×™×™× ×–×” בזה, ×ž×–×™× ×™× ×–×” ×ת ×–×”. ל×חר מכן מיוחסת ליחידה החדשה הזו של זמן-מרחב, ×œ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤, משמעות.
הבעיה, במובלע, × ×ž×¦×ת כבר בתי×ור הקצר ×”×–×”, ×בל ×”×™× ×ž×‘×¦×‘×¦×ª כשב×חטין מת×ר ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤×™× ×¡×¤×¨×•×ª×™×™×. "טרקלין חדר ×”×ורחי×", "הדרך", "הסף", "הטירה". "×”'דרך' ×”×™× ×ž×§×•× ×”×ª×רעותן המועדף של פגישות ×קר×יות," ×”×•× ×›×•×ª×‘, "בדרך (על '×× ×”×“×¨×š') מצטלבות ×‘× ×§×•×“×” ×חת בזמן ובמרחב ×“×¨×›×™×”× ×©×œ ×× ×©×™× ×¨×‘×™× ×¢×“ בלי די במרחב ובזמן: × ×¦×™×’×™ כל המעמדות ×”×—×‘×¨×ª×™×™× ×•×”×›×œ×›×œ×™×™×, הדתות, הל×ומי×, הגילי×. ×›×ן ×¢×©×•×™×™× ×œ×”×™×¤×’×© ב×קר××™ ×לה ×©×‘×™×ž×™× ×›×ª×§× × ×ž×‘×“×™×œ×™× ×‘×™× ×™×”× ×”×™×™×¨×¨×›×™×” חברתית ×•×ž×¨×—×§×™× ×‘×ž×¨×—×‘; ×›×ן ×¢×©×•×™×™× ×œ×”×ª×’×œ×¢ כל ×”× ×™×’×•×“×™×, גורלות ×¢×©×•×™×™× ×œ×”×ª× ×’×“ ולהשתרג ×–×” בזה" (ש×, 171). ×–×” × ×©×ž×¢ תי×ור כל כך ×”×•×œ× ×©×œ הדרך, של סוג ×”×¨×¢×™×•× ×•×ª ×©×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ ×”×–×” גורר עמו, שקשה ×œ×”×ª× ×’×“; ×•×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ הטירה, ×”×•× ×¨×•×•×™ "בזמן ש××™× ×• ××œ× ×–×ž×Ÿ היסטורי במובן ×”×ž×¦×•×ž×¦× ×©×œ המילה, ×“×”×™×™× ×• הזמן של העבר ההיסטורי" (ש×, 173); ×•×’× ×›×ן, למרות המטפוריות, ×–×” × ×©×ž×¢ מדויק. עד ש×תה חושב, לפתע, ×©×œ× ×ª×ž×™×“ ×–×” ×”×™×” כך, ×œ× ×ª×ž×™×“ הטירה היתה שריד לעבר. ×¤×¢× ×”×™× ×”×™×ª×” הווה.
×ולי ×× ×™ תוקף ×›×ן ×¦×œ×œ×™× ×ž×¢×©×” ידי. ×›×מור, ×œ× ×§×¨×תי ×ת הספר כולו עדיין. ×בל המהלך של ב×חטין מצייר קו ישיר בין המרחב לזמן, ×•×‘×™× ×™×”× ×œ×‘×™×Ÿ תמה. וזה ב×חטין, שכתב יפה כל כך על די×לוגיות.
החבילה הב××—×˜×™× ×™×ª
×בל ב×חטין ×œ× ×ž×˜×•×ž×˜×. הקשר בין ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ לבין משמעותו ×”×•× ×§×©×¨ של × ×‘×™×¢×”. ×›×שר ×”×•× ×›×•×ª×‘ על ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ "הדרך", ×”×•× ×ž×ª×ר כיצד הדרך מ×פשרת ×ž×¤×’×©×™× – חברתיי×, דתיי×, ל×ומיי×. הדרך ×”×™× ×ž×¨×—×‘-זמן × ×”×“×¨ לעימות, ××™× ×˜×¨×קציה ×ו השתלבות. במובן ×”×–×”, הדרך × ×•×©×ת בתוכה ×¤×•×˜× ×¦×™×ל תמטי.
וזה כבר ×ž×’× ×™×‘ ב×מת. ×× ×ž×ª×¢×œ×ž×™× ×œ×¨×’×¢ מהכמו-הכרחיות של הקשר בין ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ לתמה, ×פשר להתחיל להסתכל על כל ×¢× ×™×™×Ÿ ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ ×‘×¢×™× ×™×™× ×חרות לגמרי, ×פשר לדבר על זמן ומרחב בספרות כעל ××œ×ž× ×˜ מ×פשר, ×™×¦×¨× ×™, של ××œ×ž× ×˜×™× ×חרי×.
לב×חטין יש ×’× × ×§×•×“×” × ×•×¡×¤×ª, מובלעת ××£ ×”×™× – ×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל התמטי של הדרך × ×•×‘×¢ מהצורה ש×× ×• ×¤×•×¢×œ×™× ×‘×¢×•×œ×. ×‘× ×™×’×•×“, × × ×™×—, לטירה, ×©×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל הסמלי ×©× ×§×©×¨ סביבה ×”×•× ×›×ž×¢×˜ לגמרי ×¢× ×™×™×Ÿ ×–'×× ×¨×™, ×¤× ×™×-ספרותי (חשבו על הטירה ברומן מדי×וולי, חשבו עליה ברומן גותי, חשבו עליה ברומן ×¤× ×˜×–×™×”), הדרך מקבלת ×ת ×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל שלה מתוך התפקיד הממשי ×©×”×™× ×ž×ž×œ×ת בעול×. ×›×שר סופר ×ž×›× ×™×¡ ×œ×¢×•×œ× ×”×ž×™×•×¦×’ דרך, ×”×•× ×ž×›× ×™×¡ ×’× ×¤×•×˜× ×¦×™×ל עלילתי. הדרך ×”×™× ×כן זירה שמ×פשרת מפגש ×¢× ×“×ž×•×™×•×ª × ×•×¡×¤×•×ª, ×¢× ×©×›×‘×•×ª ×וכלוסיה חדשות. ×בל חשבו על הדרך הריקה מ×ד×, על ההליכה לבד ×ו ההליכה בצמד, ותר×ו שהדרך ×”×™× ×’× ×–×™×¨×” להתפתחות תודעתית; הריק שמסביב ×ž×ª×ž×œ× ×‘×™×© שבדמות. כל ×חת מהבחירות הללו, בחירות בסוג העול×, סוג הדרך, סוג הפעולה שמבוצעת, יכולה להפוך ל××œ×ž× ×˜ תמטי, לקפוץ ×ž×”×§×•× ×§×¨×˜×™ למוכלל. כל בחירה כזו יכולה ×’× ×©×œ× ×œ×¢×©×•×ª ×–×ת. תלוי בדרך, בחשיבותה היחסית ביצירה וב×ופן שבו ×”×™× ×ž×ª×œ×›×“×ª ×¢× ××œ×ž× ×˜×™× ×חרי×.
וזה מה שכל כך תסכל ×ותי ×‘×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ הב××—×˜×™× ×™. ×יפה הדי×לוגיות? ב×חטין רו××” ×ת הקולות, ×בל ×œ× ×ž×’×™×¢ עדי ×”×רץ. ×× ×‘×מת × ×¨×¦×” להבין ×ת הפעולה של ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ בתוך יצירה ספרותית, × ×¦×˜×¨×š להפריד ×ת החבילה הב××—×˜×™× ×™×ª. ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ גורף יחדיו משמעויות, עולמות מיוצגי×, זמן ומרחב. וזה × ×›×•×Ÿ, ×בל ×–×” × ×›×•×Ÿ רק בסוף התהליך, ×œ× ×‘×ª×—×™×œ×ª×•, ×œ× ×›×§×‘×•×¢ פיזיקלי.
קו×ן
ר×שית, יש להפריד בין ×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל לבין המימוש. ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ ×ž×¡×•×™× ×’×•×¨×¨ עמו ×ž× ×¢×“ ×¤×•×˜× ×¦×™×לי×: ×¤×•×˜× ×¦×™×ל עלילתי, ×¤×•×˜× ×¦×™×ל סמיוטי, ×פילו ×¤×•×˜× ×¦×™×ל תי×ורי. הדרך יכולה לשמש ×œ×§×™×“×•× ×”×¢×œ×™×œ×”, ×”×™× ×™×›×•×œ×” לשמש לתמטיקה מסוימת, ×”×™× ×™×›×•×œ×” לשמש לפרישת ×”×¢×•×œ× ×”×ž×™×•×¦×’. לעז×זל, ×”×™× ×™×›×•×œ×” לשמש ×’× ×œ×¤×¨×™×©×ª החומר ×”×œ×©×•× ×™, ×× × ×¨×¦×”. הבחירה של המחבר, המימוש הספציפי, יכולה להתחבר למרחב ×”×¤×•×˜× ×¦×™××œ×™× ×”× ×ª×•×Ÿ של ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤, ויכולה ×œ× ×¡×•×ª לעשות משהו ×חר, חדש × × ×™×—. ×‘×›×¨×•× ×•×˜×•×¤×™× ×ž×¡×•×™×ž×™×, מן הסת×, מימוש ×©×•× ×” של ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ ×™×”×™×” צריך ×œ×‘×•× ×™×—×“ ×¢× ×ž×¢×¨×›×ª פיצויי×, סוג של עודפות טקסטו×לית ×©× ×•×¢×“×” לחזק ×צל ×”×§×•×¨× ×ת ההיגיון שבמימוש ×”×ž×¡×•×™× ×”×–×”. למשל? תי×ור ×”×’×™×”×™× ×•× ×›×ž×§×•× ×—×™×•×‘×™.
×בל – וזה חשוב – בחירה במימוש של ×¤×•×˜× ×¦×™×ל ×ž×¡×•×™× (×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל העלילתי, × × ×™×—) גוררת ×’× ×¤×•×˜× ×¦×™××œ×™× ××—×¨×™× (תמטיי×, למשל). ×× ×‘×—×¨× ×• בדרך ×›×ž×§×•× ×©×‘×• × ×¤×’×©×™× ×× ×©×™× ×©×•× ×™×, כמעט וכבר ×§×‘×¢× ×• ×ת התמה, ×ת ×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל התי×ורי, ×ת ×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל ×”×œ×©×•× ×™. כמעט, יש לציין, רק כמעט. בחירות ×חרות, מערכות ×¤×™×¦×•×™×™× ×חרות, יכולות ×œ×©× ×•×ª ×ת ×”×ª×ž×•× ×”.
בפוסט בית ×”×—×•×œ×™× ×©×œ×™ × ×™×¡×™×ª×™ לת×ר ×יך מרחב מסוי×, בתרבות מסוימת, מצמיח סביבו משמעויות, וכיצד הקטגוריות הללו תלויות ×הדדי בקטגוריות ×חרות, ×‘×ž×¨×—×‘×™× ×חרי×. בית ×”×—×•×œ×™× ×”×•×¤×š ×ת העיר לל×-בית חולי×, למרחב הברי××™×; חדר ×”×ž×ª×™× ×”×•×¤×š ×ת בית ×”×—×•×œ×™× ×œ×‘×™×ª ×”×—×™×™×. ×בל כל ×–×” ×”×™×” × ×¨××” ×חרת בטקסט, מתוך × ×§×•×“×ª מבט ×©×•× ×” (××™×”! ×¢×¦×œ× ×™×ª!), מתוך בחירות ×חרות. ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤×™× ×‘××™× ×œ× ×• ×¢× ×פשרויות תמטיות, ×בל ×פשר להפוך ×ותן, לשחק בהן, לעק×. וזה ××£ ×¤×¢× ×œ× ×¤×©×•×˜. ×›×™ ×”×›×¨×•× ×•×˜×•×¤ ×œ× ×§×™×™× ×©× ×œ×‘×“, ×”×•× × ×§×©×¨ ×¢× ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤×™× ×חרי×, ×¢× ×ž×™×ž×•×©×™× ××—×¨×™× ×©×œ×”×, ומתחיל לקבל ×ת משמעותו ×ž×”×ž×™×§×•× ×”×™×—×¡×™ שלו ×ליה×; וכל ×לה ×ž×§×‘×œ×™× ×ת ×ž×©×ž×¢×•×ª× ×ž×ž×™×§×•×ž× ×‘×™×—×¡ ×œ×›×¨×•× ×•×˜×•×¤×™× ×חרי×, ביצירות ספרות ×חרות.
×× ×™ ×והב ×ת ב×חטין בגלל ש"הדיבר ברומן" מזכיר לי בודהיז×. כולו עוסק בדרך שבה השפה ×”×™× ××™× ×˜×¨×קציות בלתי × ×¨×ות, יחסי גומלין בין ××œ×ž× ×˜×™×. × ×¨××” לי שכל תי×וריה טובה צריכה להימדד, ×§×•×“× ×›×œ, במבחן ×”×–×”: כמה ××™× ×˜×¨×קציה יש בה, וכמה ×©×™× ×•×™.
