1. השמדת הבלוגוספירה הישראלית, כמו השמדתם של דברים אחרים, מתחילה בהגדרת חזיתות: חזית האויב והחזית שלך. האויב, במקרה הזה – היא הבלוגוספירה. אתה, במקרה הזה, אתה.

2. החוק הראשון של כל מלחמה הוא דע את האויב. החוק השני הוא לא לזלזל באויב. החוק השלישי הוא כמובן להעריך את כוחו של האויב, ולפעול נגדו בתחבולות. במקרה של הבלוגוספירה כל אלה אינם תקפים: מדובר באויב טיפש, שראוי לזלזולכם, ושכל תחבולה תשאיר אותו ממצמץ ופעור פה. כך שזו הולכת להיות מלחמה קלה והשמדה זריזה. מוכנים?

3. כל קרב מתחיל על הנייר [להראות את הנייר לקהל] ונגמר בנצחון ובהפסד. בדרך, ישנן אסטרטגיות, מופיעים כלי נשק, ואף נרקמות חברויות מוזרות. לעיתים בין אויבים. במקרה של השמדת הבלוגוספירה כל זה כמעט תופש. כן, יהיה נשק (ר' סעיף 4 ואחריו), אבל הסיכוי שהמלחמה הזו תסתיים בהפסד הוא סיכוי קלוש וזניח. איש לא יפסיד מהשמדת הבלוגוספירה.

4. כלי נשק: אנחנו מדברים על מלחמה נגד אויב גדול אבל טיפש. רחב יריעה ומלא אמוציות, אבל עילג ואיטי ואטום. האמצעי היעיל ביותר, הוא כמובן fight fire with fire. להלחם בבלוגוספירה באמצעות בלוגים. במלים אחרות: הקם מערך בלוגים רחב, הפוך אותו לפופולרי (ר' ישראבלוג, תפוז וכו') והכרז על תחרות נושאת פרסים. בעיקר כסף. כסף מדבר לבלוגרים. ברגע האמת, השמד את האתר, והכחד את הגיבויים. זעקה תשמע בחוצות ישראל. רשום לפניך: הצטייד באטמי אזניים.

5. נשק נוסף שאפשר להכניס למערכה הסופית כנגד הבלוגוספירה הישראלית הוא הדיאלוג האדיוטי והאינסופי, המכונה טוקבקים. השתמשו בטוקבקים כדי להעמיס על בלוגים. שלחו יחידות כותבים מיומנים כדי לחסל כל אפשרות דיונית בתגובות לפוסטים. יחידות שייצרו בלילה אחד את כל מקבת', יחידות שיעשו קופי פייסט לרומאנים שלמים לאורך מאות תגובות בכל בלוג. חסלו את הדיון. בוודאי תיחסמו. היעזרו ביחידות התכנות הצבאיות ובמתכנתים יוצאי צבא כדי לעקוף את החסימות האלה. זה אפשרי. עושים את זה. אני עושה את זה עכשיו, למשל.

6. במלחמה כמו במלחמה יהיו גם מרגלים, גם בוגדים, גם פחדנים עלובים וגם משתמטים. פתחו להם בלוג. צלמו אותם בשירותים והעלו את התמונות לבלוג. ואז, מלאו את הפוסטים הללו בטוקבקים מרומזים מדי וגסים מדי (ר' סעיף 5).

7. הפוך על הפוך: החמיאו לבלוגרים על "פוסט מצויין!” והוסיפו "תודה רבה!”; זה ירכך אותם. במקביל, שסעו את הקהל הרחב בפוסט האדיוטי והסתמי של אותו בלוגר ברברן, וצרו פלאש-מוב של גולשים לפי החוק הפשוט: מי שרוצה להראות כמה הוא שונא את הפוסט הזה, שיוסיף תגובה חיובית. לכל התגובות הכאילו חיוביות הללו, הוסיפו את הלינק לפוסט השיסוע. הבלוגר יגלה זאת במהרה, וימחק את כל התגובות. מאוחר מדי. אתם כבר העלתם צילומי מסך אינסופיים למערכת הבלוגים שהקמתם. שגם היא (ר' סעיף 4) תושמד בקרוב ובחיוך.

8. כל מלחמה צריכה עורף, וכל אג'נדה צריכה קהילת מאמינים תומכת. חפשו את הלוחמים שלכם – באינטרנט, ברחוב, בבית, בעצמכם. חפשו אותם וגייסו אותם. זכרו: אם הם לא אתכם – הם נגדכם.

9. חטיפות של בכירים במשק עשויות להיות אמצעי יעיל להשיג את מטרתכם. דרשו כופר, והיפטרו מהגופה. רדו למחתרת.

10. בלוגרים אוהבים תנאי שימוש. בכלל, בלוגרים אוהבים תנאים. לפעמים זה נראה כאילו מדובר באוכלוסיה שחיה בשביל הגבלות ובעיות בין-גבוליות, וזה מה שהופך את השמדת האוכלוסיה הזו לכל כך כיפית, ויותר מזה: לדבר שנחוץ לעשותו. במערכת הבלוגים שהקמתם (ושתשמידו, ר' כלי נשק לעיל) צרו מערכות בלתי אפשריות של תנאי שימוש: הקריאה מותנית בוויתור על סודיות רפואית, הוספת תגובה במערכת תקנה למערכת את הזכות לשלוח לבלוגרים קבצים גדולים וחסרי שימוש, כל גולש יתבע – ללא יוצא מן הכלל. תנאים כיד הדמיון הטובה עליכם. ואם אתם רוצים לצאת המלחמה הזאת, כדאי שיהיה לכם דמיון, ואם יש לכם דמיון, אז בטח כבר יצאתם למלחמה הזאת, ואם כבר יצאתם למלחמה הזאת, אז רוב הסיכויים שתנצחו, כי מישהו חייב לעשות את זה כבר, מישהו חייב להפטר מכל העומס המיותר הזה כבר, מישהו חייב לסגור את הברז, לתקוע את הפקק, ללחוץ על המתג. מישהו חייב לחסל את הבלוגוספירה.

11. הערה לסיום המלחמה: אחרי הנצחון הסוחף, על עיי החרבות שהיו הבלוגוספירה הישראלית, עצרו לרגע, התבוננו, הפשילו מכנס והשתינו. זה יהיה ריקוד הנצחון שלכם. והכי טוב – לא תצטרכו לכתוב על זה שום פוסט. לאף אחד.