קצת על חופש ושיעבוד עיתונות בישראל

1.

"איך יכול להיות", שמעתי כבר מישהו שואל, "שבשנה האחרונה חופש העיתונות במדינות כמו כווית או לבנון זוכה לדירוג גבוה יותר מזה שבישראל?"

דוגמה מהימים האחרונים לאופן שבו מתענה המדינה לקולות ביקורתיים בתקשורת (בנתיים בעיקר בתקשורת הפלסטינית) היא סיפור מעצרו של ג'ארד מלסין. מלסין הוא אזרח אמריקאי ועיתונאי שעבד בשנתיים האחרונות כעורך מרכזי בדסק החדשות באנגלית של סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" הממוקמת בבית לחם.  

ביום שלישי אחר הצהריים נעצר מלסין בנמל התעופה בן גוריון, בעת ששב מחופשה בצ'כיה. הוא נחקר בשדה התעופה במשך כשמונה שעות מבלי שהותר לו לראות עורך דין. לאחר מכן, הוחלט במשרד הפנים על גירושו המיידי מהארץ. לאחר עתירתם של עורכי הדין של "מען", קבע בית המשפט כי גירושו של מלסין ידחה עד לאחר קיום דיון בעניינו ביום ראשון. בנתיים, את סוף השבוע, הוא מבלה במעצר.

למה מדינת ישראל החליטה לעצור ולגרש את ג'ראד מלסין?

ב"מען" בטוחים שההחלטה קשורה לטורי דעה ביקורתיים שמלסין כתב נגד ישראל. לפי "מען", במסמכים שהוצגו בפני עורך הדין שלהם נטען כי מלסין נעצר משום ש"כתב מאמרים בשטחים, ביניהם כאלו שביקרו את מדינת ישראל.

לדיווחים של "מען" על מעצר העורך: כאן וכאן.

לגינוי באתר האינטרנט של הארגון "עיתונאים ללא גבולות": כאן.

 

 

ג'ארד מלסין

 

2.

במערכה התקשורתית שנועדה להצדיק ולהגן על הדיכוי הברוטלי של הפגנות פלסטינים ופעילי שמאל בשטחים, יח"צ-צה"ל והמשטרה התחילו בחודשים האחרונים להשתמש שוב בפטנט הידוע: דיווח על שוטרים או חיילים ש"נפצעו קל בעימותים", ולאחר מכן "קיבלו טיפול במקום".

למותר לציין, כי לעיתים קרובות הדיווחים הללו הם שקריים לחלוטין. כאלו למשל היו פני הדברים לפני מספר שבועות בהפגנה בשייח ג'ראח, שבה תקפה המשטרה בכוח רב את המפגינים ועצרה כעשרים מהם. אף שוטר לא הותקף בהפגנה ובטח שלא נפצע, ובכל זאת הכותרות באתרי האינטרנט מאותו יום עסקו בשוטרים שנפצעו-קל-קיבלו-טיפול-במקום וכו'.

הנקודה החשובה והמטרידה, וכבר נכתב עליה לא מעט, היא שלמרות שהכתבים והעורכים בשולחנות החדשות מודעים למוניטין הלא-מהימן של יח"צ-צה"ל ושל המשטרה בהקשרים הללו, הם נוטים לקבל את גירסאותיהם של אלו ללא שמץ של ביקורתיות או ספקנות ולהציגן כעובדות. זאת, בעוד שגירסאות הנגד – אלו של המפגינים הפלסטינים או של פעילי השמאל – אם הן כלל מובאות, יובאו בדרך כלל כ"דעות", או כ"טענות".

העובדה שיח"צ-צה"ל, שנתפס לא פעם ולא פעמיים בשקריו, ממשיך לשלוט ולעצב את המסגרת הסיפורית של החדשות, אומרת משהו על השעבוד השקט של כלי התקשורת הישראלים. במקרה של דיכוי ההפגנות בשטחים, הלשון העובדתית והכותרות, שהתקשורת מעניקה ליח"צ-צה"ל, מסייעת ליצירת הרושם שהסיפור הוא לא על הפגנות שמותקפות מדי שבוע אלא על  שוטרים וחיילים שנפצעו-קל-קיבלו-טיפול ב"עימותים". המסגרת הסיפורית הזו, שכאמור  מורכבת לעיתים קרובות מפרטים שקריים, מאפשרת גם להצדיק את הירי של גז מדמיע, כדורים מצופים גומי ולפעמים של אש חיה על המפגינים, ירי שיח"צ-צה"ל מצליח בדרך כלל להציגו בתקשורת כ"תגובה" לזריקות אבנים או להתפרעות.

והנה, גם היום, יח"צ-צה"ל בפעולה:למשל כאן  וכאן.

4 תגובות לפוסט "קצת על חופש ושיעבוד עיתונות בישראל"

  1. מאת עידו לם:

    כמו הטרור השמאלני בסין מזרח אירופה קמבודיה ושאר יקרות.

  2. מאת ניר:

    על הפארסה של "דירוג חופש העתונות", והדרך שהשרלטנים שעורכים אותו החליטו להוריד את מיקומה של ישראל, תוכל לקרוא כאן:

    http://www.adi-schwartz.com/HE/?p=823

    ג'ארד מלסין לא נכנס לישראל פשוט כי לא הסכים לענות לשאלות הסטנדרטיות בגבול, מתברר כאן:

    http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1263147896823&pagename=JPost/JPArticle/ShowFull

    כמובן שעכשיו יהיה פסטיבל שלם סביבו, בנצוחם של אנשים כמותך, אבל האמת היא שאף מדינה לא מכניסה את מי שמסרבת לענות לשאלות שוטרי הגבולות. נסה פעם להכנס לארה"ב בלי לענות לשאלות הפקידים בניוארק.

    למה אנחנו לא קוראים על מלסין בעתונות הישראלית? בדיוק מאותה סבה שאנחנו לא קוראים על הסבות להורדת דרוג חופש העתונות. כי העתונות הישראלית היא בדיחה.

  3. מאת יובל:

    זה הרבה יותר מתוחכם מזה: אותם עיתונאים שמשמשים עכשיו פה ליח"צ צה"ל, יזכרו יותר מאוחר לבקר את התקשורת על כך שהיא מגוייסת ולא מפרסמת את האמת. ואז נאמר על אותם עיתונאים פטריוטים שהם כלבי השמירה של הדמוקרטיה.

  4. מאת ינאי:

    ראשית, צר לי על מי שצריך את דירוגה הנמוך של ישראל בדו"ח המדובר כדי לקבל אישוש לפגיעה הקשה שספגה העיתונות החופשית בארץ ישראל במהלך ואחרי "עופרת יצוקה".על כך נכתבו בשנה האחרונה מאות ואולי אלפי ניתוחים, ואפילו כמה בבלוג הזה.

    מה שהיה טוב בדו"ח הזה (ושים לב, כך הוא מוצג גם בפוסט) הוא שהוא פשוט שם על השולחן את הנושא ומושך תשומת לב. כלומר,הוא גרם לכמה אנשים להרים גבה ולחשוב על הנושא. הקבילה על האופן שבו הוא נערך מזכירה את ההתעסקות וההתפשפשות בזהותם ובמקורות המימון של גופים שמעלים ביקורת (בצלם, שוברים שתיקה, גולדסטון וכו') במקום בתוכן הדברים. לגופו של עניין, אין כל בעיה למלא עמודים על עמודים באופן שבו הרשויות הגבילו סיקורים ביקורתיים כלפי ישראל ולפעמים התנכלו לאנשים שכתבו אותם. אני חושב שיזהר באר ניסח תגובה מוצלחת בפוסט ששלחת.

    באשר לג'ארד מלסין, אתה מצטט כאן את העמדה הרשמית כאילו הייתה עובדתית. ניחא. נניח שהבן אדם לא ענה על "השאלות הסטנדרטיות בגבול" (מה שלא נכון, אגב, הבעיה הייתה שהתשובות שהוא נתן לא מצאו חן, ובמיוחד התשובה שהוא הולך לבית לחם). ארבעה ימים הוא יושב במעצר בשדה התעופה, בחדר בלי חלונות, ללא גישה לטלפון ועם גישה מוגבלת לחפצים האישיים שלו. ביום ראשון מתכוונים לגרש אותו. כבר מזמן שכל השאלות נענו. החוקרים גם עשו חיפוש מקיף באינטרנט וקראו כמה מהכתבות שלו, אותן הו הגדירו כ"ביקורתיות כלפי ישראל". עכשיו, שאני אבין – אתה באמת טוען שהולכים לגרש אותו כי הוא לא ענה על השאלות הסטנדרטיות בגבול??

    מה שאפשר להדגיש עוד, הוא שהפרשה הזאת מצטרפת למדיניות הישראלית הכוללת, שמגבילה באופן שקט את "מען".למרות שסוכנות הידיעות הזו מוכרת ומצוטטת על ידי כלי תקשורת וגופים רציניים רבים בעולם (בהם אגב כלי תקשורת בישראל), מדינת ישראל מסרבת להכיר בה כגוף עיתונאי. זאת, למרות ש"מען" ניסו לא פעם ולא
    פעמיים לקבל היתרים. למה ישראל לא מכירה ב"מען"? כנראה בגלל שזו סוכנות ידיעות בבעלות פלסטינית. כנראה בגלל שהם לא תמיד מצטיינים בעמדותיהם הציוניות. האנשים שעובדים ב"מען", לכן, לא מוכרים על ידי ישראל כעיתונאים. את ההתנכלות לג'ארד מלסין צריך להבין גם על הרקע הזה.

כתיבת תגובה