מורכבות החיים: על שוטרים, עיתונים ותיירים

האמת היא שגם לפני שהתחלתי את תקופת הלימודים הנוכחית, מעבר לים, לא קראתי הרבה עיתונים. כלומר, לא קראתי הרבה עיתונים עשויי נייר. מישהו אולי כבר כתב, ואולי צריך לכתוב מתישהו, על אותו רגע שבו לא-קוראי-עיתונים-מנייר-מצויים מתעכבים לרגע ליד סל המתכת האדום בפתח קיוסק או חנות מכולת מזדמנת וצורכים, אולי בהטיית צוואר, את הכותרות הראשיות. אפשר לחיות נהדר רק הכותרות הראשיות. אם זאת הייתה דיאטה – היה אפשר לכנות אותה דיאטה פנטסטית.

מישהו אולי כבר כתב על התזונה הזו, ואולי צריך לכתוב עליה מתישהו. אני, על כל פנים, רוצה לכתוב הפעם על נושא אחר – על התורה כולה. נתקלתי בה לפני שלושה ימים, בתור למספרה. הסתפרתי שם לפני כמה חודשים, ועכשיו, בחופשת הכריסטמס, זאת התחנה הראשונה שלי בעיר, ואני כבר עומד להשוויץ לארקדי בשיער העבות שהספקתי לצמח בגולה. בנתיים אני יושב וממתין שהוא יסיים לספר איזה בחור חביב אחד, חושב על כל המקומות שארצה לבקר בהם בחופשה הקצרה הזו, על כל האנשים שאפגוש, ועל הרשימה שהתחלתי לכתוב כמה ימים קודם לכן ולא הצלחתי לסיים וכותרתה הזמנית "האם הדמוקרטיה ליהודים אכן אוזלת".

והנה, עיתון מעריב מונח על שולחן הקפה הקטן שבפינת ההמתנה, ואני מתחיל לקרוא, ובעיקר נהנה מהחזקה של העיתון ומהעלעול, ואומר לעצמי איזו דרך נהדרת לפתוח בה את החופשה – לקרוא עיתון ישראלי, ועוד מנייר. והנה, התורה כולה לפניי, בעמוד שבע או משהו כזה, בידיעה קצרצרה שחורה לבנה. ואני מוציא את הלפטופ שלי ומעתיק אותה.

התיירים החדשים בחברון: השוטרים

אחרי העימותים: המשטרה יוצאת לסיורים בעיר

אבי אשכנזי ורועי שרון

ברחובות חברון נראה בתקופה האחרונה מראה מעורר השתאות: קבוצות של שוטרים חמושים במצלמות, מימיות ומפות טיולים מסיירים בין סמטאות העיר, כשבכל סיור מוביל את הקבוצות לא אחר מאשר נעם ארנון, דובר היישוב היהודי שלא אחת גרם להם ל"כאב ראש".

מרבית השוטרים הכירו את העיר כשהגיעו לפנות את "בית המריבה" או כשעמדו חוצץ בין התושבים היהודים לערבים. "השוטרים היו מגיעים לעיר כשהם חובשים קסדות, עוטים שכפ"צים ואפודי קרב, ונושאים כלי נשק, ואילו עכשיו הם מגיעים לעיר עם מצלמה ומפה, כמו תיירים המגלים אתר חדש", אמר קצין בכיר במחוז ש"י. מי שיזם את תוכנית הביקורים היה מפקד המרחב הקודם, ניצב משנה אבישי פלד. "שני הצדדים מרוצים מהסיורים הלאה. מצד אחד, השוטרים לומדים את המורכבות שבה חיים תושבי הרובע היהודי, ומהצד השני, התושבים מבינים שהשוטרים קשובים לבעיותיהם". מפקד המרחב החדש, ניצב משנה איציק רחמים, אימץ את התוכנית. "לשמחתי, ההיענות של היחידות עולה המצופה", אמר קצין במחוז. "אני חושב שכל מי שמגיע הנה נהנה ולומד פרק חשוב בהיסטוריה של עם ישראל", סיפר ארנון, שמדריך את הסיורים, "כשאני מדריך קבוצה, מבחינתי כולם תיירים ואני צריך לתת להם את מלוא התוכן, בצורה הכי לבבית".

מה אנחנו לומדים מהידיעה הזו? שהשוטרים נהנים ללכת לשמוע מנועם ארנון על הרפתקאות היהודים בחברון, ובסך הכל מבסוטים "כמו תיירים" מהצ'ופר שסידרו להם ראשי המשטרה המכונה ש"י.  או לפחות, שכך ראשי המשטרה המכונה ש"י סבורים. ומה אנחנו עוד לומדים? שאותם ראשי משטרה המכונה ש"י חושבים עוד, משום מה, שבחברון יש "רובע יהודי". כדאי לשים לב:  לא התנחלות,  לא התיישבות, אלא רובע שלם -  "רובע יהודי" ממש כמו בירושלים. רק שבחברון, אנשי הרובע הזה חיים ב"מורכבות", וראשי המשטרה המכונה ש"י מקווים שאנשיהם ילמדו עליה משהו בסיורים. "מורכבות", אגב, היא מילה מוצלחת מאוד, למרות שבתוך כותרת ראשית בעיתון היא כנראה לא הייתה ממש עובדת.

אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאנחנו, הקוראים, לומדים מהידיעה הזו היא שאנשי המשטרה המכונה  ש"י והמתנחלים בחברון נמצאים משני צידי המתרס. זה הרי הרקע לידיעה, הסגסוגת שמרכיבה את המסגרת הסיפורית, התנאי שמאפשר לתיאור הזה להיות "חדשות". פעם אוייבים, היום מתפייסים; פעם קסדות, שכפצ"ים וכלי נשק, ובימינו מצלמה ומפה; עכשיו "תיירים המגלים אתר חדש"; פעם אטומים זה לנקודת מבטו של זה, וכעת "השוטרים לומדים" ו"התושבים מבינים". או במילים פשוטות יותר: הטרנספר ממרכז העיר? הפוגורמים בפלסטינים? השחתת הרכוש? ההשתלטות על בתי פלסטינים? שום דבר מזה לא נעשה בחסות משטרתית. מה שהשוטרים עושים בדרך כלל בחברון זה לפנות את בית המריבה ולעמוד "חוצץ בין התושבים היהודים לערבים". לנוכח המציאות היומיומית בחברון  יש מי שכבר כתב, או אולי צריך לכתוב מתישהו: באמת יופי של עבודה.

(צילום: מירה בלבן, מחסום ווטש)

לנוכח הידיעה "מעוררת ההשתאות" הזו, אחד הדברים שניתן לתהות בקשר אליו הוא המקור שלה. אי אפשר כמובן לפסול את האפשרות שהכתבים "שמעו" ב"מקרה" על ליין הסיורים החדש שהשיקה משטרת ישראל, החליטו שהוא מספיק חשוב כדי להפוך אותו לידיעה עיתונאית, והרימו טלפונים לכל הגורמים המצוטטים. אלא שבמקרה הזה, לנוכח המסגרת הסיפורית, נראה סביר יותר שהיה מי ש"מכר" את הסיפור לכתבים או לעיתון. האם מתנחלי חברון עומדים מאחורי הפרסום? או שמא המשטרה? האפשרות השנייה נראית סבירה יותר, בעיקר לאור השפה הציורית של אותו "קצין בכיר" שפותח את הידיעה. שיהיה ברור: זה לא שאני לא מעריך את רמתם הפואטית של שוטרי ישראל. זה פשוט שהמשפט "השוטרים היו מגיעים לעיר כשהם חובשים קסדות, עוטים שכפ"צים ואפודי קרב, ונושאים כלי נשק, ואילו עכשיו הם מגיעים לעיר עם מצלמה ומפה, כמו תיירים המגלים אתר חדש", נשמע לי יותר כמו משהו שיחצ"ן לא-מוכשר-במיוחד היה כותב, מאשר כמו התבטאות של "קצין בכיר" שרואיין.

אפשר גם לתהות מיהו אותו "קצין בכיר" ולמה הוא אינו נזכר בשמו בכתבה; או מיהו ה"קצין במחוז" ששמח על ההיענות לסיורים, למה גם הוא אינו נזכר בשמו, ולמה הוא מגדיר כביכול את ההיענות לסיורים כ"מעל המצופה". האם יתכן שהעומדים בראש המשטרה המכונה יו"ש רצו משום מה להתחנף למתנחלים ,ולכן יזמו את האייטם החדשותי הזה ו"מכרו" אותו למעריב? האם האייטם הזה, כמו היוזמה עצמה אולי, אמור לשפר את תדמיתם של ראשי המשטרה המכונה יו"ש בעיני המתנחלים באמצעות הכרה פומבית בלגיטימיות המפעל ה"מורכב" שלהם? ואולי לא המתנחלים הם העיקר, אלא פוליטיקאי כזה או אחר? לא,  לא יתכן. המשטרה הרי לא עושה דברים "פוליטיים" מהסוג הזה.

התורה כולה נמצאת, כאמור,  בידיעה הזו, שהיא  לא חדשות, לפחות לא במובן שיש בה משהו חדש. במילים אחרות, הסיפור שמשתקף כאן הוא לא סיפור על שינוי אלא על המשכיות -  על הקשר ההדוק שבין "זרועות אכיפת החוק" לבין הקולוניאליזם הישראלי-יהודי בגדה המערבית. זה אפילו לא משנה אם נציגי "שלטון החוק" רוצים  להתחכך במתנחלים על ידי אייטם תקשורתי חנפני, או על ידי סיור חנפני לא פחות.

גם בקריאה הכי פחות צינית של עיתון הנייר הזה, מה שמתברר הוא שכאשר ראשי המשטרה המכונה ש"י רוצים ללמד את אנשיהם על "המורכבות" (מילה מוצלחת כבר אמרנו?), הם לא פונים לנסות וללמוד על נקודת מבטם של הפלסטינים, למשל זו של הפלסטינים המתגוררים בחברון. חייהם של אנשים אלו, הנתונים תחת משטר כיבוש אכזרי ותחת משטר פוגרומים, כנראה לא "מורכבים" מספיק בשביל ראשי משטרת ישראל. אחרת וודאי לא היו משיקים ליין של סיורי מתנחלים בהדרכתו של נועם ארנון, המלמד אותם, "פרק בהיסטוריה של עם ישראל". ראשי המשטרה יכלו למשל לשלוח את אנשיהם "עם מצלמה ומפה" לאחד הסיורים ש"שוברים שתיקה" עורכים בעיר. אבל התרחיש הזה סביר כמעט כמו ששוטרים בירושלים המזרחית - במקום  לעצור עשרות מפגינים, לחלק מכות, לרסס בגז פלפל, ולהחרים תופים  - ינסו להבין מה עובר על תושבי שכונת שייח ג'ראח.

העובדה שהמשטרה שולחת את אנשיה להשתלמות אצל המתנחלים [במילותיה של מורתי להיסטוריה בתיכון:] אומרת דרשני. התורה כולה עומדת על הקשר שבין "שלטון החוק" ובין הקולוניאליזם. זה סיפור על המשכיות, משום שבפעם הבאה כשמתנחלים בחברון יגרשו פלסטינים מבתיהם או גרוע מכך, והפלסטינים יתלוננו, השוטרים יעשו את מה שהם תמיד עשו. כלומר, לא יעשו כלום – או גרוע מכך. ההבדל היחידי הוא שבפעם ההיא השוטרים גם יכירו טוב יותר את"המורכבות שבה חיים תושבי הרובע היהודי" בחברון.

7 תגובות לפוסט "מורכבות החיים: על שוטרים, עיתונים ותיירים"

  1. מאת עידו לם:

    פוסט מודרניסט בשקל.

  2. מאת אזרח.:

    יפה יפה.המשפט המודגש שציטטת נראה מוזר ,במיוחד לאור הדברים הללו של המפקד הפורש של מחוז ש"י של המשטרה.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1089811.html?more=1

    "אני אוהב את המתנחלים, הם מלח הארץ, הקלות הבלתי נסבלת שמשמיצים, פוגעים ומחבלים בהתבטאויות נגדם זה גועל נפש אחד גדול", כך אמר היום (שלישי) מפקד מחוז ש"י היוצא, ניצב שלומי קעטבי, שבמסגרת תפקידו היה אמון על שמירת הסדר בגדה המערבית.

    אוהב מאוד,ועומד מהצד כאשר המתנחלים מפליאים מכותיהם בפלסטינים ובפעילי השמאל הנמצאים בשטחים.

    http://www.youtube.com/watch?v=qYtvb8OW_cg#t=1m47s

  3. מאת עידן:

    עיתון נייר? הוכחת בעצמך.

    ייאוש.

  4. מאת אסתי:

    ורוצה לחזק את הנקודה בניתוח שלך המתייחסת למקור הידיעה. ברור כשמש בצהרי היום שמדובר בהודעת יחצנית, או ליתר דיוק במקרה שלנו הודעה של דובר ש"י, או משטרת ישראל, או דובר של איזה קצין בכיר ששלח קומוניקט לעיתונאי שנקט בפעולת הקופי פייסט.
    בלי להציב מקורות מידע, בלי לברר מה מצב השטח במקום וכו'
    ככה זה עובד היום ואין בלתי.

    ובעניין הזה אין הבדל בין עיתונות מודפסת על נייר לבין עיתונות מכוונת

  5. מאת אסתי:

    והכוונה שלי כמובן במשפט האחרון זה לעיתונות מקוונת, אבל בלי משים ובטעות קטנה של הגהה נתגלה מה אני חושבת על העיתונות בכלל בארצנו
    הקטנה

    בקיצור המשפט צריך להיות:
    ובעניין הזה אין הבדל בין עיתונות מודפסת על נייר לבין עיתונות מקוונת

    ותודה ליאיר דקל שהפנה את תשומת ליבי לעניין.

  6. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מעבר לזה, למה אתה מניח בכזו ודאות שהשוטרים לא מנסים ללמוד על נקודת מבטם של הפלסטינים? כי זה לא מופיע בכתבה? אולי חודש קודם לכן, נערך בדיוק אותו הפרויקט מול הצד הפלסטיני? על פי ההגיון שלך כנראה ששוטרי מחוז ש"י גם לא אוהבים שעושים להם נעים בגב. איך אני יודע? כי לא כתוב שהם כן אוהבים. אוי אוי אוי סטודנטים למדעי הרוח. ועוד יותר גרוע, סטודנטים למדעי הרוח עם אג'נדה.

  7. מאת למגיב שמעלי:

    "אולי חודש קודם לכן, נערך בדיוק אותו הפרויקט מול הצד הפלסטיני"

    פחחחח

כתיבת תגובה