נסענו לביצה, לצפות בעגורים

נסענו לביצה, לצפות בעגורים נוחתים לשהיית הלילה. בדרך לשם, רצינו לשתות קפה. הפרטים המדויקים לא חשובים. מה שחשוב הוא הדיינר המצחין משמן שאליו הגענו (אני עדיין לא מאמין שהריח ההוא  היה שמן שרוף, אבל האחרים הסכימו על כך בביטחון). זאת הייתה עיירה של בתי עץ בני קומה אחת, ביניהם השתרעו דשאים רחבי ידיים, כמעט כמו קיבוץ או בסיס צבאי. בחצרותיהם של כמה מהבתים ראינו סירות פדלים שחלקן היה מכוסה ביריעות פלסטיק.

בקצה העיירה, בתוך הדיינר, הצחנה, כאמור, הייתה כבדה. המקום כולו, על גווניו הצהבהבים-אפורים, הזכיר לנו בית אבות או מתנ"ס. שתי מלצריות מאופרות בכבדות הובילו אותנו מן הכניסה לחדר פנימי, והורו לנו לשבת מסביב לשולחן מכוסה בשעוונית מהוהה.

החדר היה מלא בסועדים. הם היו ענקיים. היו שם גם כמה משפחות, אבל בעיקר זוגות סביב גיל חמישים. בסך הכל, עשרות גופים כבדים שהיו שקועים באכילה. קשה להפריז בגודלם. הם היו כמעט יפים. חלק מהגברים חבשו כובעי מצחייה ולאחת הנשים הייתה תחבושת אלסטית על הזרוע. כולם אכלו בורגרים וטבעות בצל ודיברו ביניהם, אבל שמענו רק שברי שיחה עמומים. קשה היה להפריז בגודלם. שתי המלצריות עברו בין השולחנות ומזגו  קפה. זוג אחד, במשך זמן לא מועט, בהה בנו בהפגנתיות.  שני הילדים שלהם דווקא היו רגילים למדי.

פתאום הופיעה המלצרית ושאלה מה נרצה. הזמנו טבעות בצל. אחר כך מישהו – אולי זה  הייתי אני – אמר משהו על ההזרה של הגוף האנושי.

לא היינו בטוחים מה אנחנו אמורים להרגיש או לחשוב על כל זה. נסענו לביצה, לצפות בעגורים נוחתים לשהיית הלילה.

4 תגובות לפוסט "נסענו לביצה, לצפות בעגורים"

  1. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    לפחות לא רוצחים בהנאה פלסטינאים תמימים במיטותיהם. לעצם התאור, אמריקאים לא בוהים. יתכן שזה היה זוג נוכרים.

  2. מאת נעה:

    ההזרה של הגוף האנושי.
    כל כך נכון.

    עובר עלינו גל כזה מאז המהפיכה התעשייתית? או מאז מלחמת העולם השניה?
    ויש מי שאומר שזה מתחיל במהפיכה החקלאית. אני לא בטוחה.

  3. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    את ההערה לגבי ההזרה של הגוף האנושי או אם היה זה מישהו אחר, יתכן שלא אתה הוא האדם המתאים לשאול אבל מהי לעזאזל הזרה של הגוף האנושי (מבטיח אחר כך להתחיל לתהות איזו מהפיכה גרמה להזרה הזו).

  4. מאת חני:

    החלטתי שהפוסט נכתב לרגל יום השנה(נו. לא בדיוק אבל בערך) למותו של רוברט אלטמן, שלקח את קארבר לתסריט של תמונות קצרות. זה לא שהפוסטים הדעתניים חברתיים שלך לא מרתקים, אבל נחמד לצוף מהמציאות אל טקסט ספרותי…

כתיבת תגובה