יהודי צעצוע

יותר מחמישים עדויות של כשלושים חיילים שהשתתפו במתקפת "עופרת יצוקה" על עזה, נאספו ואוגדו בדו"ח חדש של ארגון שוברים שתיקה. התמונה הקשה העולה מעדויות החיילים משלימה את העדויות הפלסטיניות ואת תחקירי הארגונים השונים. מבחינת אינפורמציה, חשיבותו של הדו"ח בעיניי אינה נעוצה רק באישוש העובדה שצה"ל ביצע בעזה פשעי מלחמה, אלא בעיקר בחשיפת האופנים שבהם התנהלה ובוצעה בפועל הפגיעה המסיבית והנפשעת באוכלוסיה האזרחית, וכן בתיאור העקרונות והאמונות שאפשרו אותה ועמדו במוקד השראתה.

שלושה נושאים מרכזיים עולים וחוזרים, ושבים ועולים בעדויות השונות.

הנושא הראשון הוא ההפתעה מהעדר ההתנגדות הפלסטינית. הפרספקטיבה של החיילים מערערת על הדימוי לפיו צה"ל ביצע 'לחימה במחבלים' ומתארת מציאות של הפצצות חסרות תקדים כמעט ללא התנגדות של ממש; בעדויות מסוימות נאמר באופן מפורש שההרגשה בשטח הייתה של תרגיל, מופע אש, שבה פורש צה"ל לראווה את יכולות האש שלו על מבנים ושכונות בעזה.

הנושא השני שמעלות העדויות הוא ההריסה המסיבית והלא מוצדקת של מאות בתים; החיילים מספרים על הרס בלתי פוסק של בתים ותשתיות; הם מתארים כיצד, לאורך שבוע של שהייה ברצועת עזה, קו האופק הולך ונעשה ריק מבתים, וטוענים כי רוב ההרס נעשה לשם חישוף של שטח, מתוך המחשבה של מה שכונה בצה"ל "היום שאחרי"; במקרים מסוימים, טוענים החיילים, נעשה הרס לשם הנאה או סתם מתוך שעמום.

הנושא החשוב השלישי, והוא בעיניי  המטריד ביותר, קשור בהיתר העקיף שניתן לכוחות בשטח להרוג חפים מפשע. כפי שעולה מעדויות רבות, המפקדים הסבירו לחיילים שהם נכנסים לשטח ריק שבו אין אזרחים ונשארו רק מחבלים; לכן, הסבירו המפקדים, אין צורך לחשוב לפני שיורים, ועדיף קודם לירות ואחר כך לחשוב; לכוחות רגליים מותר היה להפעיל אש ארטילרית או מן האוויר על אזורים מיושבים, ללא כל מחשבה על אוכלוסיה אזרחית שעלולה להימצא במקום. הדו"ח מראה כי הוראות פתיחה באש לא היו קיימים להלכה או למעשה, והיה היתר לירות כמעט בכל מצב.

מקבץ של משפטים מתוך העדויות (עדויות שלמות ניתן לקרוא, בנתיים, כאן):

עדות מס' 1: "לפעמים הייתה כניסה עם אזרח, ששמים את הקנה על הכתף שלו"

עדות מס' 3': "אני נגד הלשנה, אבל אם אני מסתכל מהצד, יש אנשים שמגיע להם ללכת לכלא"

עדות מס' 5: [על הוראות הפתיחה באש]: "כשהמ"פ והמג"ד שלך אומרים לך "יאללה תירה", אז החיילים לא ירסנו את עצמם.הם מחכים ליום הזה"

עדות מס' 6 [על ירי ארטילרי ממרגמות]: "היו ימים שירינו רק בתוך שטח בנוי, לעיר עזה עצמה"

עדות מס' 7 [על הוראות הפתיחה באש]: "לש"ב זה אומר שאדם זה אויב. אין הבדל בין חף מפשע לאויב"

עדות מס' 8: "לא הייתה התייחסות יותר מדי לעניין חפים מפשע"

עדות מס' 8: [על ירי חסר אבחנה:] "זה נראה להם מגניב שיש להם את הכוח הזה בידיים, ואף אחד לא רוצה לרסן אותם, יש להם אישור ירי"

עדות מס' 10: [על שיחה עם מפקדים בכירים:] "הייתה תחושה ברורה, וזה חזר על עצמו עם כמה אנשים שדיברו איתנו, ששום שיקול הומניטארי לא משחק כרגע תפקיד בצה"ל"

עדות מס' 10: "אם אתה רואה שטח מת מבחינת זווית ראייה של בניין שמסתיר – אז אתה מוריד את הבניין"

עדות מס' 10: [ציטוט מדברי מפקד הגדוד:] שלא יטרידו אתכם שאלות מוסריות, זה יטריד אתכם אחר כך"

עדות מס' 11: [על ירי מסיבי של פצצות זרחן ממרגמה:] "עד אותו רגע חשבתי שאני בצבא הכי הומאני בעולם"

עדות מס' 11: [על הפצצות חסרות אבחנה של חיל האוויר:] "שכונות שלמות נמחקו ככה, כי ירו מארבעה בתים בשכונה קסאמים"

עדות מס' 12: "ראיתי בעיקר הרבה בתים הרוסים. אני לא יכול לספור, אבל בציר התנועה שלנו כחצי נפגעו בצורה כזו או אחרת"

עדות מס' 12: "אחד הדברים שהיו בנוהל הם קווים אדומים, זה אומר שמי שחוצה את הקו הזה, יורים בו בלי לחשוב פעמים"

עדות מס' 14: "פשוט הייתה הרגשה שאנשים מחפשים להרוג שם, ואף אחד לא הרגיש עם זה רע"

עדות מס' 15: [ציטוט מתדריך של איש הרבנות הצבאית:] "והאויב הרביעי הם ערביי ישראל"

עדות מס' 15: [ציטוט מאותה שיחה:] "אסור לרחם, אלוהים שומר אתכם, כל מה שאתם עושים זה קדוש"

עדות מס' 16: [על תדריך של איש הרבנות הצבאית:] נאמר שמה שהפלסטינים הם כמו הפלשתים, שגם הם חדשים מקרוב באו ומקומם לא שמה, בעצם זרים שנטועים על אדמתנו שלנו, וברור שהאדמה הזאת צריכה לחזור אלינו"

עדות מס' 16: "אותו רב אמר שאנחנו בעצם נלחמים מלחמת בני האור בבני החושך".

עדות מס' 17: "התחושה היא שהכל דיונות, כל הרחובות הפכו אותם ויש בורות של פגזים, כי הרי הפציצו את זה לפני שנכנסו"

עדות מס' 18: "הרושם שלי לגבי הוראות פתיחה באש, לפחות ברמתנו, זה שלא היו דברים ברורים. לא היו קווים אדומים ברורים"

עדות מס' 18: [על מה שמפקד גדוד הסביר לחייליו:] "זה לא שאתם הולכים לעשות טבח, אבל…"

עדות מס' 21: [על מה שמפקד גדוד הסביר לחייליו:] "המתורגמן הכי טוב לערבית הוא מקל"ר"

עדות מס' 23: "להגיד לך שאין אלמנט מבחינת חייל עכשיו של לפרק, או שזה עם הלאו לא מת לירות? או שהמפקד שלו לא רוצה את זה? כן. אין לי ציטוט, אבל זו האווירה".

עדות מס' 24: "בדרך כלל בשיחות כאלו הצבא, המפקדים, מזכירים חיי אזרחים והתחשבות באזרחים. ממש לא הזכירו את זה אפילו. כלומר, בברוטאליות, להיכנס בברוטאליות".

עדות מס' 24: [על מה שאמר מפקד החטיבה:] "זה בעוכרנו שאנחנו מדינה דמוקרטית, שהצבא לא יכול לפעול באגרסיביות שבה הוא רוצה לפעול"

עדות מס' 24: [עוד מדבריו של אותו מפקד חטיבה:] "לשמחתנו בתי החולים כבר בתפוסה מלאה, אז אנשים מתים מהר יותר"

עדות מס' 25: "השיקול היה מבצעי כי זה בית ששלט על המקום שישבנו בו. לא ראינו שם אף אחד ולא היה שם אמל"ח, אבל הורדנו אותו כי הוא שלט על איפה שישבנו"

עדות מס' 25: [מפקד הפלוגה מסביר:] "אל תדאגו, אנחנו ניכנס וכבר לא יהיה לכם מקום על הנשק, שתצטרכו לסמן איקסים על השרוולים"

עדות מס' 26: "מבחינתנו כל אדם חשוד והנחת העבודה היא שלא יהיו אזרחים שם. הם יברחו דרומה לעזה. מבחינת הצבא מי שנמצא שם הוא בר מוות"

עדות מס' 26: "האזרחים בסיפור הזה היו פחות רלוונטים"

עדות מס' 27: [על ירי תותחים של פגזי זרחן על בית:] "זה מתפוצץ כמה עשרות מטרים בודדים מעל הבית ויוצר מן מטרית אש על הבית. להגיד לך שזה מדויק? כדרכם של תותחנים זה בטוח לא מדויק על המטר, אבל אני יודע שקצין הארטילריה אמר שהפגיעה הייתה מדויקת".

עדות מס' 28: "אנחנו באים, אנחנו דופקים פגז לבית שיש עליו התרעות ונכנסים פנימה"

עדות מס' 28: "היה את הקטע הזה שמאוד אהבו, בתצפיתנים. אתה עובד עם חי"רניקים, הם מזהים תצפיתן במרחק שני ק"מ ממך, ומשחררים פגז"

עדות מס' 29: [על ההיתר לבצע 'ירי מונע לעבר נקודות חשודות':] "מה זה נקודה חשודה? מה שאתה החלטת שהיא חשודה ואתה יכול לכלות את זעמך עליה"

עדות מס' 29: "זה מה שכונה הריסות בשביל היום שאחרי. התרגום המעשי של זה הוא לקחת בית שאי אפשר להפליל אותו… החטא היחיד של הבית הוא זה שהוא על גבעה בעזה"

עדות מס' 29: "בשיחה אישית עם המג"ד שלי הוא הזכיר את העניין הזה ואמר – בחצי חיוך וחצי עצבות אני חושב – ואמר "זה עוד משהו שיצטרכו להוסיף לרשימת פשעי המלחמה שלי"

עדות מס' 30: [על הוראות הפתיחה באש:] "בניין שאתה לא יודע מה יש שם, תירה עליו. אלו היו ההנחיות הכלליות"

עדות מס' 31: "מהשכונה הזו ירו ככה וככה רקטות היום? נמחק את השכונה. נראה שככה זה עובד. אני לא זוכר שמישהו אמר את זה אבל ראינו שכך וכך רקטות יוצאות ואמרנו שהשכונה הזאת לא תעמוד עוד הרבה זמן, והיא לא עמדה הרבה זמן"

עדות מס' 33: "הטנקים לידינו הרביצו גם פגזים לכיוון מסגד שהיה שם"

עדות מס' 34: [על הוראות הפתיחה באש:] ""אחר כך אפשר לדאוג להומניטאריות"

עדות מס' 37: "הרס הולך ומעמיק. בתים שנעלמים עם הזמן, שטחים חקלאיים שנחרשים עם הזמן"

עדות מס' 38: [על הריסות בתים:] "לפעמים המ"פ ככה, להשאיר את הדי-ניינים מבסוט, אז הוא נותן להם איזה משהו להרוס"

עדות מס' 38: "בפלוגה שלי היו המון אנשים שירו סתם על בתים… דודים, חובבים גדולים של לירות על דודים"

עדות מס' 39: [על סריקה בבית:] "החיילים מחפשים לפוצץ מסכי טלוויזיה ומסכי מחשב, מחפשים דברים מעניינים במגירות"

עדות מס' 40: [על הכוונה והפעלה של אש:] "אתה מרגיש כמו ילד אינפנטיל עם זכוכית מגדלת שמתעסק עם הנמלים, שורף אותם"

עדות מס' 41: [על חוסר האבחנה של הוראות הפתיחה באש:] "תנועה בלילה בשטח – דינה אחד הוא. ככה דברים התנהלו"

עדות מס' 42: [על ירי של פגזי זרחן:] "מה שהזרחן עושה הוא פורס בעצם מטרית אש מעל המטרה, וכמובן זה מעלה את כל הבית באש"

עדות מס' 44: [על סריקות בבתים:] "אנשים מעצבים שברו, נתנו מכה או זרקו משהו. מישהו עובר סתם, רואה תמונה, נותן מכה עם הסטרשף לתמונה"

עדות מס' 45: [על השחתת רכוש:] "הקצין שלנו החליט שהוא עושה אימון זריקת רימון ולא הספקנו לעשות את זה לפני שנכנסנו. הלכנו לבית ליד, תפסנו חדר פנימי וכל פעם מישהו בא וזרק רימון פנימה. הבית הושחת לחלוטין"

עדות מס' 46: "אלה ששברו, הם עשו את זה כי זה היה שייך לערבים"

עדות מס' 48: [על מה שאמר מפקד הפלוגה:] "חבר'ה, יש חדירה, יש מחבלים, אנחנו הולכים לפרק להם את התחת, לאנוס אותם, לזיין אותם"

עדות מס' 49: "עליה על הגג כמוה כהתאבדות"

עדות מס' 50: "לא הייתה אווירה של פחד, אלא אנשים יותר התלהבו מלירות באנשים"

עדות מס' 50: "זה הרגיש מאוד כמו תרגיל מהבחינה הזאת שיש פה פירוטכניקה, יורה לאו  לפה, יורה לפה ושם"

עדות מס' 51: "נוהל שכן הוא נוהל רשמי של הצבא, אבל לא קוראים לזה נוהל שכן"

עדות מס' 52: [על עצת מפקד החטיבה:] "לא לדבר על ההרס שראיתם בבית, לא צריך להתגאות בזה"

עדות מס' 53: [על ירי באישה ש'עברה קו אדום':] "היא שכבה שם איזה כמה זמן גוססת ואחרי איזה כמה זמן היא נהרגה"

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום חמישי, 16 ביולי, 2009 בשעה 19:20 תחת הקטגוריות פוליטיקות. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.