ארכיון פוסטים מהקטגוריה "פוליטיקות"

עוד חוזר הניגון: מעצרים פוליטים בבלעין

יום שני, 10 באוגוסט, 2009

1.

לפני כמה שבועות שאל אותי אחד מחבריי על ההפגנות בבלעין. מדוע ממשיכים להפגין שם? האם בג"צ לא קבע כבר שיש לפרק את הגדר?

אכן, בית המשפט הישראלי הכיר למעשה בכך שתוואי הגדר סמוך לבלעין נועד להשתלט על אדמות הכפר לטובת הרחבת ההתנחלות הסמוכה, מודיעין עילית. בפסיקתו הורה בג"צ למדינה לפרק את הגדר הנוכחית ולהציע תוואי חלופי.

זה היה בספטמבר 2007. הפגנת הענק שנערכה לאחר מכן בבלעין לרגל "הניצחון" בבג"צ הייתה אמנם עליזה ואופטימית, אבל לא פחות מכך זהירה. יודע צדיק נפש בהמתו, וכמעט שנתיים לאחר פסיקתו של בית המשפט הגבוה לצדק, לא חתיכת ברזל ולא קצה חוט תיל פורקו מהגדר בבלעין, שעדיין עומדת על תילה, מאיימת ומפותלת. רק בשבוע שעבר שוב שוב מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות המדינה, שלא קיימה את פסק הדין.

אלא שהתנהלות המדינה ביחס למקרה של בלעין אינה מסתכמת באי פירוק הגדר, או בהקפאת המצב כפי שהוא. המחאה בבלעין ממשיכה כנראה לעצבן נורא את הצבא, שפתח בחודשים האחרונים במערכה מחודשת לדיכוי ההפגנות במקום. אחרי שבאפריל  הרגו החיילים את באסם אבו רחמה, ואחרי שירי הגז המדמיע על ההפגנות הוגבר לעוצמות חדשות, המילה האחרונה כעת היא גל מעצרים פוליטים נגד תושבי הכפר המשתתפים ומנהיגים את ההפגנות.

הפלישות הליליות הנוכחיות החלו לפני כחודש וחצי. פלישות כאלו כוללות בדרך כלל כניסה של כוחות צבא לכפר באמצע הלילה, ירי באוויר והשלכת רימוני הלם או גז, סריקות בבתים ומעצרים. כעשרים בני אדם נעצרו בגל הנוכחי, ביניהם כמה ממנהיגי ההפגנות. רוב העצורים מואשמים בזריקות אבנים.

בפלישה לילית שנערכה ב-3.8 עצרו החיילים שבעה בני אדם, ביניהם מוחמד חטיב, איש הוועדה העממית של הכפר ואחד מהמנהיגים הכריזמטים והמבריקים של ההפגנות נגד הגדר בבילעין. אחד מהעצורים שוחרר בנתיים, אך חמישה אחרים יואשמו כנראה בזריקת אבנים, ואילו מוחמד חטיב יואשם בהסתה לזריקת אבנים. השבוע תבקש המדינה מבית המשפט להאריך את מעצרם של תושבי הכפר עד סיום המשפט, צעד שבגינו הם עלולים למצוא את עצמם כלואים לחודשים רבים.

כל מי שמכיר את מוחמד חטיב יודע שהאשמות נגדו מופרכות. מדובר באדם מתון ולא אלים, שחטאו היחידי הוא בכך שלא הסכים להוריד את הראש בפני הדיכוי הישראלי בכפרו, אלא בחר להקדיש את השנים האחרונות להובלת מחאה נחושה ויצירתית נגד האפרטהייד. מעצרו של מוחמד ומעצרם של תושבי הכפר האחרים הם מעצרים פוליטיים שנועדו להשיג דבר אחד: לדכא את ההפגנות של תושבי בלעין נגד גזל אדמותיהם. ביום שישי הקרוב, ה-14.8, תערך בבלעין הפגנת ענק במחאה על גל המעצרים הנוכחי ועל העוול המתמשך, גדר ההפרדה.

2.

בכל בוקר, בין השעה חמש לשש, מצפצף לו ביפר במערכות אתרי החדשות האינטרנטים. השכם בבוקר, בכל בוקר, מסכם דובר צה"ל את הקציר: כך וכך "מבוקשים" עצרו חיילינו הלילה.

באמת שאין כמו להתעורר מוקדם בבוקר. היום למשל יכלו משכימי ומשכימות הקום שבינינו, אגב שתיית הקפה ושפשוף העיניים, להתעדכן בוויינטבוואלה או בנענע על ששת ה"מבוקשים" הפלסטינים שנעצרו בגדה המערבית. כמו בכל בוקר, גם היום המבזקים לא מלמדים הרבה: אנחנו לומדים שנעצרו "מבוקשים"; אנחנו לומדים שארבעה מהם נעצרו בכפרים באזור ג'נין; אנחנו לומדים שכולם "הועברו לחקירת כוחות הביטחון".

מי שעוקב אחר הדיווחים הללו יודע כי מדובר בשגרה. גם בשעה שעיתונאים ומפריחי סיסמאות שונים מלהגים על השיפור באיכות החיים בגדה או על הערים הפלסטיניות המשגשגות, שגרת המעצרים והפלישות הליליות של הכיבוש נמשכת. בכל לילה פולשים כוחות הצבא ליישובים פלסטינים, מתדפקים על דלתות ועוצרים פלסטינים, שבכל בוקר זוכים באתרי האינטרנט ובתחנות הרדיו לכינוי הנהדר "מבוקשים". לפי הדיווחים של ויינט (בספירה שאפשר לערוך כאן), מאז תחילת אוגוסט, כלומר רק בעשרת הימים האחרונים, נעצרו בגדה המערבית 39 "מבוקשים".

והנה מה שנכתב בוויינט ביום שני לפני שבוע, בשעה 6:02 בבוקר, פחות משעות ספורות לאחר שמוחמד חטיב ושישה תושבי בילעין נוספים נעצרו:

צה"ל עצר הלילה 14 מבוקשים ברחבי יהודה ושומרון

פורסם 03.08.09, 06:02

כוחות צה"ל עצרו הלילה 14 מבוקשים פלסטינים ברחבי יהודה ושומרון. באזור קלקיליה נעצרו שלושה מבוקשים, באזור שכם נעצרו שלושה מבוקשים, באזור רמאללה ארבעה, באוזר בית לחם שלושה, ובאזור חברון מבוקש אחד.

כל העצורים הועברו לחקירת כוחות הביטחון.


שוברים שתיקה: על האידיאולוגיה של פשעי המלחמה

יום שני, 20 ביולי, 2009

המאמר הבא פורסם אתמול באתר העוקץ תחת הכותרת על קווים אדומים ומרחב מופלל. טור דעה נוסף שכתבתי באותו נושא פורסם בוואלה ואפשר למצוא אותו כאן.

אין פלא שעם פרסום החוברת החדשה של שוברים שתיקה, המכילה את עדויותיהם של כשלושים חיילים שהשתתפו ב"מבצע עופרת יצוקה", פצחה בשבוע שעבר מערכת הביטחון במתקפה תקשורתית רבתית שנועדה להשיג אפקט אחד: למנוע את קריאת העדויות. כך, עמלו תועמלני צה"ל להסיט את הדיון מתוכן העדויות עצמן, בהדביקם לשוברים שתיקה את כינוי (הגנאי?) "ארגון זכויות אדם", ובהתעקשם כי מטרת החוברת הינה להשמיץ את מדינת ישראל. עוד נטען, כי העדויות הן אנונימיות ולא מבוססות, ולכן אינן אמינות. למותר לציין, כי זוהי טענה מופרכת, משום שהפרטים המלאים של העדים, כולל פרטים מדויקים על המקומות והמועדים שבהם התרחשו האירועים המתוארים, שמורים במערכת שוברים שתיקה, וכי רוב המעידים לא התפרסמו בשמם מחשש להתנכלויות מצד מערכת הביטחון. את דובר צה"ל, שאולי שכח כי גם עבודה עיתונאית רצינית עושה לעיתים שימוש במקורות שאין מפרסמים אותם בגלוי, ראוי לשים במקומו, ולהזכיר כי בחמשת שנות פעילותו של ארגון שוברים שתיקה לא הופרכה ולו עדות אחת מתוך מאות העדויות שפורסמו.

אין זה מפתיע לראות כי במערכה לניטרול דיון ציבורי על תוכן העדויות לקחו חלק גם עיתונאי הממסד. למעשה, אחד משיאיו של האמבוש התקשורתי נגד שוברים שתיקה נרשם במשדר מהלך האימים של עירית לינור וקובי אריאלי בגלי צה"ל, שהחל בסיפור מילדותו של אריאלי שעסק במכות הרצח שהחטיף חברו מהשכונה לילד אחר, לאחר שהתגלה שזה ריגל לטובת מחנה נגדי של ילדים. אריאלי, שמיד לאחר מכן הבהיר שהוא מדבר על הדו"ח של שוברים שתיקה, ניצל את הבמה כדי להעלות תהייה: כאשר "בוגדים שמאלנים… מלשינים עלינו למחנה האחר…מדוע החזקים שלנו לא מנפחים להם את הצורה ושולחים אותם הבייתה עם צלקות?"

ניהול המערכה להסטת הדיון מהעדויות פשוט הרבה יותר מההתמודדות עם התוכן עצמו: עדותו של החייל המספר כיצד הוא וחבריו ירו עשרות פצצות מרגמה אל עבר שכונות מיושבות בתוך העיר עזה; עדותו של חייל אחר, המתארת כיצד ההפצצות מהאוויר היו חסרות הבחנה וכללו מחיקת שכונות שלמות; הדיווח על הטנקיסטים שירו פצצות זרחן ממרגמה "כי זה מגניב"; או זה המתאר כיצד מפקד הפלוגה שלח את צוותי הדי-ניינים להרוס בתים כדי "שיהיו מבסוטים".

העובדה שב"מבצע עופרת יצוקה" בוצעו פשעי מלחמה הייתה ברורה וידועה גם בזמן אמת לכל מי שלא אטמה את עיניה לנוכח המראות והעדויות שהגיעו מעזה הבוערת. מבחינה אינפורמטיבית, עדויות החיילים מסייעות להשלים את חלקי הפאזל, שבהרכבתו החלו העדויות הפלסטיניות מעזה ותחקירי הארגונים הבינלאומיים. אבל התרומה הייחודית של העדויות נעוצה בהצצה שהן מאפשרות אל האידיאולוגיה של פשעי המלחמה – אל התפיסות שאפשרו מחיקה של שכונות שלמות או ירי מכוון באזרחים, ואל האופנים שבאמצעותם התקפה ברוטלית על אוכלוסיה אזרחית הובנה, הוסברה והוצדקה על ידי החיילים ומפקדיהם.

מהעדויות עולה, כי לכוחות הצבא בשטח היה היתר להפעיל ולהשתמש באש כמעט ללא מגבלה וללא הבחנה: "אם אתה רואה שטח מת מבחינת זווית ראייה של בניין שמסתיר – אז אתה מוריד את הבניין"; "בניין שאתה לא יודע מה יש שם, תירה עליו. אלו היו ההנחיות הכלליות". ההיתר לירות ולהפגיז ללא הבחנה ("לפרק", בשפת החיילים) היה כה גורף עד כדי כך שחיילים הרגישו שהם נמצאים בתרגיל אש, שבו צה"ל מציג לראווה את עוצמת ההרס שלו. במילותיו של אחד החיילים: "זה הרגיש מאוד כמו תרגיל מהבחינה הזאת שיש פה פירוטכניקה, יורה לאו לפה, יורה לפה ושם…".; חייל אחר סיפר: "אתה מרגיש כמו ילד אינפנטיל עם זכוכית מגדלת שמתעסק עם הנמלים, שורף אותם".

איך הסבירו החיילים התנהלות כזו? העדויות מראות כי מצד אחד היו גורמים שטרחו לערוך דמוניזציה של הפלסטינים והדגישו את הציפיה 'להביא גופות'. אלו היו אנשי הרבנות הצבאית, שהסתובבו בין החיילים והסבירו להם כי הם נלחמים במלחמת בני אור ובני חושך, אבל יותר מכך היו אלו מפקדי צה"ל. מפקד חטיבה אחד הסביר בתדריך כי מטרת המבצע היא אלפיים מחבלים הרוגים; מפקד חטיבה אחר הביע את שמחתו על כך שבתי החולים בעזה מלאים וכך מתים יותר אנשים; מפקד גדוד הסביר כי "המתורגמן הטוב ביותר לערבית הוא מקלע רימונים"; מפקד פלוגה אמר לחייליו כי מרוב איקסים שיסומנו על הנשק לא יהיה להם מקום, והם יצטרכו להתחיל לסמן איקסים על השרוולים; מפקד פלוגה אחר אמר: אנחנו הולכים לפרק להם את התחת, לאנוס אותם, לזיין אותם".

אין לזלזל באמירות כאלו, שמעידות על ההתלהמות ועל תאוות ההרג ששרתה בקרב דרגי הפיקוד של הצבא, אבל בו בזמן אין גם מה להפריז בחשיבותם כהסבר בלעדי לפשעי המלחמה שבוצעו בעזה. מה שעולה באופן ברור מחוברת העדויות הוא שלא הדמוניזציה של האוכלוסיה הפלסטינית סיפקה את הבסיס להפצצות האכזריות עליה, אלא ההתעלמות מקיומה. באופן ספציפי, ההיתר לירות ולהפציץ ללא רסן הוסבר והוצדק קודם כל דרך תפיסת הצבא את פעולתו כמתרחשת במרחב שהוא, מצד אחד, ריק מאזרחים, ומצד שני מלא במחבלים.

תפיסה זו של המרחב כמרחב 'מופלל' [בהשאלה משפת החיילים שמייחסים את התואר 'מופלל' לבני אדם] עמדה בבסיס הטשטוש שבין לוחמים ולא-לוחמים."לש"ב זה אומר שאדם זה אויב. אין הבדל בין חף מפשע לאויב", מספר אחד החיילים, ולשיטתו של חייל אחר: "כל אדם חשוד והנחת העבודה היא שלא יהיו אזרחים שם. הם יברחו דרומה לעזה. מבחינת הצבא מי שנמצא שם הוא בר מוות". מי שדאג להשריש בחיילים תפיסה כזו היו המפקדים, שהסבירו בתדריכים כי החיילים עומדים להיכנס לשטח שאין בו אוכלוסיה אזרחית. לדברי המפקדים, מכיוון שחיל האוויר פיזר כרוזים שקראו לתושבים לעזוב את בתיהם, אם ימצאו בני אדם בשטח הרי שהם בוודאות מחבלים.

דמיון המרחב העירוני שבתוכו נעו כוחות צה"ל, ואותו הפגיזו והפציצו, כמרחב ריק מאזרחים, בשילוב עם התפיסה שטופחה אף היא ולפיה חיי החיילים שווים יותר מחייהם של 'אזרחי הצד השני' ובשילוב עם תחושת האיום שלובתה דרך שטף של התרעות מודיעיניות על מחבלים שנמצאים בכל מקום, הניחו את התשתית האידיאולוגית להיתר הירי חסר ההבחנה. כך, מותר היה לטנקים לירות פגזים על בתים שחסמו שדה ראייה; כך הופעלה אש ארטילרית לא מדויקת לעבר שכונה שבאחד הבתים בה זיהו 'מחבלים'; כך הוצא גזר דין מוות לכל אדם שזוהה עומד על גג או בפתח חלון (אם השטח ריק מאזרחים, הרי שמי שעומד על הגג הוא בהכרח מחבל מתצפת) או למי שחטא בכך שהלך ברחוב בלילה ("תנועה בלילה בשטח – דינה אחד הוא"); כך נמחקה בהפצצה אווירית שכונה שלמה לאחר שמאחד הבתים שבה ירו רקטת רסאם, וכך נרצחה אישה שהתקרבה יתר על המידה לבית שבו שהו חיילים, או זקן שאחז בידו פנס מהבהב.

עדויות החיילים מלמדות, כי דמיון המרחב כריק מאזרחים לא התערער באופן משמעותי גם כאשר נתקלו כוחות הצבא במשפחות פלסטיניות. במקרה מסוים, אמנם, יחידה צבאית אחת הפסיקה "להיכנס ברטוב" לסריקות בבתים, לאחר שקשיש פלסטיני ששהה בבית נהרג, אולם ככלל, עד סיום המבצע נמשך הירי המסיבי וחסר ההבחנה לעבר "נקודות חשודות", כמו גם ההפצצות וההפגזות המסיביות של שטחים מיושבים. למרות שהחוברת מכילה עדויות של חיילים מיחידות השדה, אין סיבה להניח שהקבלני ההרג המסיבי, הטייסים ומפעילי המזל"טים למיניהם, החזיקו בתפיסה שונה. אם החיילים שעל הקרקע האמינו שהם פועלים בתוך חמאסטן, המלאה במחבלים וריקה מ'חפים מפשע', הרי שמהאוויר או דרך צג המחשב הדברים נראים תמיד סטריליים אפילו יותר.

עדויות החיילים מ"עופרת יצוקה" מהוות אם כן נורת אזהרה נוספת, שמראה באיזו קלות יכול צה"ל של 2009 לבצע פשעי מלחמה. יותר מכך הן מראות כיצד ובאיזו יעילות פועלת האידיאולוגיה שמאפשרת להסביר ולהצדיק פשעים כאלו. אחד החיילים בחוברת אומר: "הרושם שלי לגבי הוראות פתיחה באש, לפחות ברמתנו, זה שלא היו דברים ברורים. לא היו קווים אדומים ברורים". אבל, כפי שמעיד חייל אחר, קווים אדומים היו ועוד איך: "אחד הדברים שהיו בנוהל הם קווים אדומים, זה אומר שמי שחוצה את הקו הזה, יורים בו בלי לחשוב פעמים".

"כמו ילד אינפנטיל עם זכוכית מגדלת שמתעסק עם הנמלים, שורף אותם"

יום חמישי, 16 ביולי, 2009

יותר מחמישים עדויות של כשלושים חיילים שהשתתפו במתקפת "עופרת יצוקה" על עזה, נאספו ואוגדו בדו"ח חדש של ארגון שוברים שתיקה. התמונה הקשה העולה מעדויות החיילים משלימה את העדויות הפלסטיניות ואת תחקירי הארגונים השונים. מבחינת אינפורמציה, חשיבותו של הדו"ח בעיניי אינה נעוצה רק באישוש העובדה שצה"ל ביצע בעזה פשעי מלחמה, אלא בעיקר בחשיפת האופנים שבהם התנהלה ובוצעה בפועל הפגיעה המסיבית והנפשעת באוכלוסיה האזרחית, וכן בתיאור העקרונות והאמונות שאפשרו אותה ועמדו במוקד השראתה.

שלושה נושאים מרכזיים עולים וחוזרים, ושבים ועולים בעדויות השונות.

הנושא הראשון הוא ההפתעה מהעדר ההתנגדות הפלסטינית. הפרספקטיבה של החיילים מערערת על הדימוי לפיו צה"ל ביצע 'לחימה במחבלים' ומתארת מציאות של הפצצות חסרות תקדים כמעט ללא התנגדות של ממש; בעדויות מסוימות נאמר באופן מפורש שההרגשה בשטח הייתה של תרגיל, מופע אש, שבה פורש צה"ל לראווה את יכולות האש שלו על מבנים ושכונות בעזה.

הנושא השני שמעלות העדויות הוא ההריסה המסיבית והלא מוצדקת של מאות בתים; החיילים מספרים על הרס בלתי פוסק של בתים ותשתיות; הם מתארים כיצד, לאורך שבוע של שהייה ברצועת עזה, קו האופק הולך ונעשה ריק מבתים, וטוענים כי רוב ההרס נעשה לשם חישוף של שטח, מתוך המחשבה של מה שכונה בצה"ל "היום שאחרי"; במקרים מסוימים, טוענים החיילים, נעשה הרס לשם הנאה או סתם מתוך שעמום.

הנושא החשוב השלישי, והוא בעיניי  המטריד ביותר, קשור בהיתר העקיף שניתן לכוחות בשטח להרוג חפים מפשע. כפי שעולה מעדויות רבות, המפקדים הסבירו לחיילים שהם נכנסים לשטח ריק שבו אין אזרחים ונשארו רק מחבלים; לכן, הסבירו המפקדים, אין צורך לחשוב לפני שיורים, ועדיף קודם לירות ואחר כך לחשוב; לכוחות רגליים מותר היה להפעיל אש ארטילרית או מן האוויר על אזורים מיושבים, ללא כל מחשבה על אוכלוסיה אזרחית שעלולה להימצא במקום. הדו"ח מראה כי הוראות פתיחה באש לא היו קיימים להלכה או למעשה, והיה היתר לירות כמעט בכל מצב.

מקבץ של משפטים מתוך העדויות (עדויות שלמות ניתן לקרוא, בנתיים, כאן):

עדות מס' 1: "לפעמים הייתה כניסה עם אזרח, ששמים את הקנה על הכתף שלו"

עדות מס' 3': "אני נגד הלשנה, אבל אם אני מסתכל מהצד, יש אנשים שמגיע להם ללכת לכלא"

עדות מס' 5: [על הוראות הפתיחה באש]: "כשהמ"פ והמג"ד שלך אומרים לך "יאללה תירה", אז החיילים לא ירסנו את עצמם.הם מחכים ליום הזה"

עדות מס' 6 [על ירי ארטילרי ממרגמות]: "היו ימים שירינו רק בתוך שטח בנוי, לעיר עזה עצמה"

עדות מס' 7 [על הוראות הפתיחה באש]: "לש"ב זה אומר שאדם זה אויב. אין הבדל בין חף מפשע לאויב"

עדות מס' 8: "לא הייתה התייחסות יותר מדי לעניין חפים מפשע"

עדות מס' 8: [על ירי חסר אבחנה:] "זה נראה להם מגניב שיש להם את הכוח הזה בידיים, ואף אחד לא רוצה לרסן אותם, יש להם אישור ירי"

עדות מס' 10: [על שיחה עם מפקדים בכירים:] "הייתה תחושה ברורה, וזה חזר על עצמו עם כמה אנשים שדיברו איתנו, ששום שיקול הומניטארי לא משחק כרגע תפקיד בצה"ל"

עדות מס' 10: "אם אתה רואה שטח מת מבחינת זווית ראייה של בניין שמסתיר – אז אתה מוריד את הבניין"

עדות מס' 10: [ציטוט מדברי מפקד הגדוד:] שלא יטרידו אתכם שאלות מוסריות, זה יטריד אתכם אחר כך"

עדות מס' 11: [על ירי מסיבי של פצצות זרחן ממרגמה:] "עד אותו רגע חשבתי שאני בצבא הכי הומאני בעולם"

עדות מס' 11: [על הפצצות חסרות אבחנה של חיל האוויר:] "שכונות שלמות נמחקו ככה, כי ירו מארבעה בתים בשכונה קסאמים"

עדות מס' 12: "ראיתי בעיקר הרבה בתים הרוסים. אני לא יכול לספור, אבל בציר התנועה שלנו כחצי נפגעו בצורה כזו או אחרת"

עדות מס' 12: "אחד הדברים שהיו בנוהל הם קווים אדומים, זה אומר שמי שחוצה את הקו הזה, יורים בו בלי לחשוב פעמים"

עדות מס' 14: "פשוט הייתה הרגשה שאנשים מחפשים להרוג שם, ואף אחד לא הרגיש עם זה רע"

עדות מס' 15: [ציטוט מתדריך של איש הרבנות הצבאית:] "והאויב הרביעי הם ערביי ישראל"

עדות מס' 15: [ציטוט מאותה שיחה:] "אסור לרחם, אלוהים שומר אתכם, כל מה שאתם עושים זה קדוש"

עדות מס' 16: [על תדריך של איש הרבנות הצבאית:] נאמר שמה שהפלסטינים הם כמו הפלשתים, שגם הם חדשים מקרוב באו ומקומם לא שמה, בעצם זרים שנטועים על אדמתנו שלנו, וברור שהאדמה הזאת צריכה לחזור אלינו"

עדות מס' 16: "אותו רב אמר שאנחנו בעצם נלחמים מלחמת בני האור בבני החושך".

עדות מס' 17: "התחושה היא שהכל דיונות, כל הרחובות הפכו אותם ויש בורות של פגזים, כי הרי הפציצו את זה לפני שנכנסו"

עדות מס' 18: "הרושם שלי לגבי הוראות פתיחה באש, לפחות ברמתנו, זה שלא היו דברים ברורים. לא היו קווים אדומים ברורים"

עדות מס' 18: [על מה שמפקד גדוד הסביר לחייליו:] "זה לא שאתם הולכים לעשות טבח, אבל…"

עדות מס' 21: [על מה שמפקד גדוד הסביר לחייליו:] "המתורגמן הכי טוב לערבית הוא מקל"ר"

עדות מס' 23: "להגיד לך שאין אלמנט מבחינת חייל עכשיו של לפרק, או שזה עם הלאו לא מת לירות? או שהמפקד שלו לא רוצה את זה? כן. אין לי ציטוט, אבל זו האווירה".

עדות מס' 24: "בדרך כלל בשיחות כאלו הצבא, המפקדים, מזכירים חיי אזרחים והתחשבות באזרחים. ממש לא הזכירו את זה אפילו. כלומר, בברוטאליות, להיכנס בברוטאליות".

עדות מס' 24: [על מה שאמר מפקד החטיבה:] "זה בעוכרנו שאנחנו מדינה דמוקרטית, שהצבא לא יכול לפעול באגרסיביות שבה הוא רוצה לפעול"

עדות מס' 24: [עוד מדבריו של אותו מפקד חטיבה:] "לשמחתנו בתי החולים כבר בתפוסה מלאה, אז אנשים מתים מהר יותר"

עדות מס' 25: "השיקול היה מבצעי כי זה בית ששלט על המקום שישבנו בו. לא ראינו שם אף אחד ולא היה שם אמל"ח, אבל הורדנו אותו כי הוא שלט על איפה שישבנו"

עדות מס' 25: [מפקד הפלוגה מסביר:] "אל תדאגו, אנחנו ניכנס וכבר לא יהיה לכם מקום על הנשק, שתצטרכו לסמן איקסים על השרוולים"

עדות מס' 26: "מבחינתנו כל אדם חשוד והנחת העבודה היא שלא יהיו אזרחים שם. הם יברחו דרומה לעזה. מבחינת הצבא מי שנמצא שם הוא בר מוות"

עדות מס' 26: "האזרחים בסיפור הזה היו פחות רלוונטים"

עדות מס' 27: [על ירי תותחים של פגזי זרחן על בית:] "זה מתפוצץ כמה עשרות מטרים בודדים מעל הבית ויוצר מן מטרית אש על הבית. להגיד לך שזה מדויק? כדרכם של תותחנים זה בטוח לא מדויק על המטר, אבל אני יודע שקצין הארטילריה אמר שהפגיעה הייתה מדויקת".

עדות מס' 28: "אנחנו באים, אנחנו דופקים פגז לבית שיש עליו התרעות ונכנסים פנימה"

עדות מס' 28: "היה את הקטע הזה שמאוד אהבו, בתצפיתנים. אתה עובד עם חי"רניקים, הם מזהים תצפיתן במרחק שני ק"מ ממך, ומשחררים פגז"

עדות מס' 29: [על ההיתר לבצע 'ירי מונע לעבר נקודות חשודות':] "מה זה נקודה חשודה? מה שאתה החלטת שהיא חשודה ואתה יכול לכלות את זעמך עליה"

עדות מס' 29: "זה מה שכונה הריסות בשביל היום שאחרי. התרגום המעשי של זה הוא לקחת בית שאי אפשר להפליל אותו… החטא היחיד של הבית הוא זה שהוא על גבעה בעזה"

עדות מס' 29: "בשיחה אישית עם המג"ד שלי הוא הזכיר את העניין הזה ואמר – בחצי חיוך וחצי עצבות אני חושב – ואמר "זה עוד משהו שיצטרכו להוסיף לרשימת פשעי המלחמה שלי"

עדות מס' 30: [על הוראות הפתיחה באש:] "בניין שאתה לא יודע מה יש שם, תירה עליו. אלו היו ההנחיות הכלליות"

עדות מס' 31: "מהשכונה הזו ירו ככה וככה רקטות היום? נמחק את השכונה. נראה שככה זה עובד. אני לא זוכר שמישהו אמר את זה אבל ראינו שכך וכך רקטות יוצאות ואמרנו שהשכונה הזאת לא תעמוד עוד הרבה זמן, והיא לא עמדה הרבה זמן"

עדות מס' 33: "הטנקים לידינו הרביצו גם פגזים לכיוון מסגד שהיה שם"

עדות מס' 34: [על הוראות הפתיחה באש:] ""אחר כך אפשר לדאוג להומניטאריות"

עדות מס' 37: "הרס הולך ומעמיק. בתים שנעלמים עם הזמן, שטחים חקלאיים שנחרשים עם הזמן"

עדות מס' 38: [על הריסות בתים:] "לפעמים המ"פ ככה, להשאיר את הדי-ניינים מבסוט, אז הוא נותן להם איזה משהו להרוס"

עדות מס' 38: "בפלוגה שלי היו המון אנשים שירו סתם על בתים… דודים, חובבים גדולים של לירות על דודים"

עדות מס' 39: [על סריקה בבית:] "החיילים מחפשים לפוצץ מסכי טלוויזיה ומסכי מחשב, מחפשים דברים מעניינים במגירות"

עדות מס' 40: [על הכוונה והפעלה של אש:] "אתה מרגיש כמו ילד אינפנטיל עם זכוכית מגדלת שמתעסק עם הנמלים, שורף אותם"

עדות מס' 41: [על חוסר האבחנה של הוראות הפתיחה באש:] "תנועה בלילה בשטח – דינה אחד הוא. ככה דברים התנהלו"

עדות מס' 42: [על ירי של פגזי זרחן:] "מה שהזרחן עושה הוא פורס בעצם מטרית אש מעל המטרה, וכמובן זה מעלה את כל הבית באש"

עדות מס' 44: [על סריקות בבתים:] "אנשים מעצבים שברו, נתנו מכה או זרקו משהו. מישהו עובר סתם, רואה תמונה, נותן מכה עם הסטרשף לתמונה"

עדות מס' 45: [על השחתת רכוש:] "הקצין שלנו החליט שהוא עושה אימון זריקת רימון ולא הספקנו לעשות את זה לפני שנכנסנו. הלכנו לבית ליד, תפסנו חדר פנימי וכל פעם מישהו בא וזרק רימון פנימה. הבית הושחת לחלוטין"

עדות מס' 46: "אלה ששברו, הם עשו את זה כי זה היה שייך לערבים"

עדות מס' 48: [על מה שאמר מפקד הפלוגה:] "חבר'ה, יש חדירה, יש מחבלים, אנחנו הולכים לפרק להם את התחת, לאנוס אותם, לזיין אותם"

עדות מס' 49: "עליה על הגג כמוה כהתאבדות"

עדות מס' 50: "לא הייתה אווירה של פחד, אלא אנשים יותר התלהבו מלירות באנשים"

עדות מס' 50: "זה הרגיש מאוד כמו תרגיל מהבחינה הזאת שיש פה פירוטכניקה, יורה לאו  לפה, יורה לפה ושם"

עדות מס' 51: "נוהל שכן הוא נוהל רשמי של הצבא, אבל לא קוראים לזה נוהל שכן"

עדות מס' 52: [על עצת מפקד החטיבה:] "לא לדבר על ההרס שראיתם בבית, לא צריך להתגאות בזה"

עדות מס' 53: [על ירי באישה ש'עברה קו אדום':] "היא שכבה שם איזה כמה זמן גוססת ואחרי איזה כמה זמן היא נהרגה"

הדיווח השקרי ומעצר הפעילים

יום רביעי, 8 ביולי, 2009

1.

 

אחד הדברים המעציבים והמטרידים ביותר ביחס לאופן המוטה שבו מסקרים אמצעי המדיה בישראל התרחשויות הקשורות בהתנהלותו של צה"ל בשטחים הוא שחלק ניכר מהעורכים והכתבים במערכות החדשות מודע היטב לכך שצה"ל נוטה לשקר כאשר האינטרסים התדמיתיים שלו עלולים להיפגע. מקרים לא מעטים מהשנים האחרונות, שבהם הוכח בבירור שהצבא שיקר במצח נחושה, קעקעו את האמינות המונחת-מראש של צה"ל גם  בעיני עורכים וכתבים שאינם מחזיקים בהכרח בדעות שמאליות במיוחד. ובכל זאת – אולי תוך פליטת אנחת "אין מה לעשות, ככה זה" -  עורכים וכתבים ממשיכים לפרסם את התגובה הצה"לית כלשונה, על אף שהם יודעים או מניחים שמדובר בשקר, לעיתים קרובות מבלי לנסות ולאמת את גירסת הצבא. איזו מן עיתונות זו, היודעת שיש לה מקור בלתי אמין ובכל זאת חוזרת ומפרסמת את טענותיו ללא בדיקה? בתהליך הזה, הכתבים והעורכים הופכים לשותפים פעילים במהלך של הטעיית הציבור. הם גם מעניקים לגיטמיציה לצה"ל להמשיך ולשקר להם ולציבור בעתיד.

 

אני שואל את עצמי, למשל, כיצד עלי ואקד ואפרת וייס מוויינט לא מתביישים להיות חתומים על המבזק הבא (פורסם שלשום):

 

פעילי שמאל יידו אבנים ליד בת עין; פלסטינים: מתנחלים שרפו עצים

 

מקורות פלסטינים דיווחו כי מתנחלים העלו באש כ-100 עצים בכפר הפלסטיני חירבת ספא סמוך להתנחלות בת-עין. ממערכת הביטחון נמסר כי לא ידוע על שריפת עצים באזור. במקביל, עוכבו לחקירה שישה פעילי שמאל שיידו אבנים לעבר חיילי צה"ל סמוך לכפר הפלסטיני.

כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן הבחישה הצה"לית בנזיד האינפורמציה החדשותית נותרת מוסווית. בעוד שהאינפורמציה ביחס לשריפת העצים מוצגת כפי שהיא, כטענה שהגיעה מ"מקורות פלסטינים", האינפורמציה בדבר זריקת האבנים מוצגת כעובדה, שהידיעה אינה מפרטת מנין יודעים עליה. אבל מה שחמור כאן הוא לא רק אי ציון המקור הצה"לי של האינפורמציה, אלא גם הרמיזה המובנית בתוכן הידיעה, כאילו האינפורמציה על זריקת האבנים לא הגיעה מצה"ל. זהו הרי המבנה של הידיעה: מקורות פלסטינים דיוחו X… ממערכת הביטחון נמסר Y… [מערכת ווינט מוסרת כי?] במקביל, עוכבו לחקירה שישה פעילי שמאל שיידו אבנים…

 

כל זה לא היה מטריד כל כך אם האינפורמציה הייתה נכונה. אלא שבמקרה הנוכחי, כמו במקרים רבים  אחרים, צה"ל (דובר צה"ל?) שיקר לתקשורת במצח נחושה. בניגוד למה שנטען במובלע בידיעה, הפעילים לא "עוכבו לחקירה" מאחר שזרקו אבנים, ובשום שלב אף גורם לא האשים אותם בכך. הם נעצרו בגין כניסה לשטח צבאי סגור, ואחת מהן הואשמה שסטרה לחייל בזמן המעצר. חמשת הפעילים שוחררו ללא תנאים כעבור מספר שעות. בשימוע שנערך אתמול בירושלים לפעילה שתקפה כביכול את החייל, החליט בית המשפט לשחררה, בקבעו שאין ראיות ממשיות נגדה. עוד קבע בית המשפט, כי  מעצר הפעילים התבצע בניגוד לנהלים, משום שבשום שלב החיילים לא הציגו בפניהם צו שטח צבאי סגור.

 

אז איך הפך הסיפור הזה ל"פעילי שמאל יידו אבנים", ומדוע פרסמו בויינט את האינפורמציה השקרית מבית מדרשו של צה"ל? האם הכתבים והעורכים יכלו לדעת שטענת צה"ל בנושא שקרית? לאור ניסיון העבר, הם יכלו לנחש. האם הם יכלו לאמת את גירסת הצבא? ניסיון העבר הטיל עליהם לנסות. היה אפשר למשל לנסות לקבל תגובה מהפעילים שנעצרו, או אפילו להרים טלפון לתחנת המשטרה ולבדוק מהי סיבת מעצרם. האם עלי ואקד ואפרת וייס מודעים לכך שהדיווח שעליו הם חתומים הוא שקרי? מערכת הדברור והייחצון של צה"ל יכולה במקרה הזה לטפוח לעצמה על השכם. השאלה המטרידה באמת היא האם בפעם הבאה הדיווח יהיה שונה.

 

 2.

 

כפי שניתן לקרוא כאן,  בהתבסס על עדות הפעילים הבינלאומים והחקלאים הפלסטינים, מעצרם של הפעילים שלשום מעניין לא רק בשל היותו מעצר שווא ולא רק משום שצה"ל שיקר לתקשורת ביחס לאירוע. גרסתם של הפעילים מעוררת את החשד שהיה מעורב כאן מימד של תכנון מקדים מצד כוחות הצבא בשטח: גורם צבאי (!) מרים טלפון לראש עיריית בית עומר/חירבת ספא ומספר לו שהמתנחלים שוב שרפו עצים; ששת הפעילים מתלווים לבעל השדה ויוצאים לבדוק ולתעד את הנזק; הם לא מוצאים, ואולי לא מספיקים למצוא, נזק חדש לשדות (לפני כשבועיים נעקרו ונשרפו באותו מקום כ-120 עצים); מה שהם כן מוצאים זאת קבוצת חיילים שממתינה בשטח; לאחר שבהוראת החיילים, הפעילים עוזבים את המקום, החיילים מגיחים מאחור ותוך זריקת רימוני הלם עוצרים שלושה מהם, מבלי שמוצג צו שטח צבאי סגור; שלושה פעילים אחרים חומקים לכפר, אך הם נעצרים בידי קבוצה אחרת של חיילים, שמנצלת את ההזדמנות כדי להכות אותם. עוד סיפרו תושבי חירבת ספא, כי  בניגוד לשבוע האחרון שבו הניח הצבא לחקלאי הכפר להגיע לאדמותיהם (בתנאי שלא יתלוו אליהם פעילים),  אתמול מנעו החיילים את  גישתם של החקלאים לשדותיהם, מבלי שהציגו בפניהם צו שטח צבאי סגור ומבלי שהסבירו מדוע.

 

האם הצבא תכנן והניח מארב לפעילים? ואם כן – מדוע? האם התקרית אמורה לספק עילה עתידית למניעת הגישה לשדות ?  ואולי מדובר בחלק ממערכה מתוכננת שמנהל הצבא נגד ניסיונותיהם של פעילים בינלאומים וישראלים לשתף פעולה עם חקלאי חירבת ספא ולסייע להם מול ההתנכלויות וההתקפות מצד המתנחלים והחיילים?

תגובת הצבא להשחתת השדות: אלימות קשה בפיקוחו של מח"ט כפיר

יום ראשון, 28 ביוני, 2009

כך ייעשה למי שעקרו את מטעיו, ולמי שינסה לעזור לו

בשבוע שעבר מתנחלים עקרו ושרפו יותר מ-120 עצי זית וגפנים השייכים לחקלאי חירבת ספא. כתבתי על כך ברשימה קודמת. בדיעבד מסתבר, שיומיים או שלושה קודם לכן, שיגר ארגון "יש דין" מכתב בהול אל מפקדי צה"ל בגדה, ובו דרש מהם לפעול באופן מיידי כדי להגן על אדמותיהם של תושבי הכפר. פרט לתיעוד המצולם של המתנחלים בעודם מיידים אבנים ותוקפים את החקלאים תוך כדי התעלמות החיילים הנוכחים במקום,  לידי "יש דין" הגיעו עדויות נוספות על מתנחלים מבת-עין שאיימו לשרוף את שדותיהם של תושבי הכפר.

תגובת הצבא להשחתת השדות לא איחרה לבוא. אתמול הורגשה הסלמה בוטה באלימות החיילים והשוטרים כלפי החקלאים הפלסטינים וכלפינו, פעילים ישראלים ובינלאומיים שלבקשת תושבי הכפר הגיעו למקום כדי ללוות את החקלאים לשדות שהושחתו.

בניגוד לשבתות הקודמות, הצבא הפעם כלל לא נתן להתקרב לשטח. כוחות צה"ל ומג"ב המתינו כבר ביציאה מן הכפר, כקילומטר לפני השדות. הם הכריזו על שטח צבאי סגור והחלו לתקוף ולעצור פעילים, תוך שהם כובלים את ידיהם מאחורי הגב באזיקוני פלסטיק. אנשים הוכו בברוטאליות, הוטחו על הרכבים המשוריינים והוטלו או נגררו בכוח על הקרקע (לתהליך זה קוראים במשטרה ובתקשורת, בפשטות, "עוכבו לחקירה"). אז החלו החיילים והשוטרים לדחוף בכוח את שאר הפעילים לכיוון הכפר, תוך שהם מכים, מקללים ועוצרים פעילים נוספים (כאן אפשר לראות את מה שהתרחש, והיו גם דיווחים באמצעי התקשורת כאן , וכאן וכאן).

(אקטיבסטילס)

אחד הפלסטינים צועק לחיילים בעברית שאין להם זכות להיות כאן. שוטר מג"ב עם תג שם מכוסה, אשר במקומו בולט מגן דוד שצוייר על גבי השכפ"צ מתקרב אליו: "תגיד לי עוד משהו, ואני שובר לך את היד"

החיילים דוחפים לכיוון הכפר. שניים מהם מסננים שיר פמיניסטי קטן: "סעו יא זונות, סעו יא שרמוטות, כולכם זונות, כולכם שרמוטות"

חיילים תופסים את אחד מהפעילים הישראלים, גוררים אותו על הקרקע וכובלים אותו, לאחר שאמר להם שהם מכים אנשים ללא כל סיבה.

ראשו של פעיל אחר, שהוטל בכוח על הקרקע, מחטיא בכמה סנטימטרים את פגוש המתכת של הג'יפ הצבאי.

החיילים לא מרוצים מהתקדמותו של אחד הפלסטינים במעלה השביל. הם מתנפלים עליו מאחור ומפילים אותו על הקרקע. אני נדחף הצידה ולא רואה מה הם עושים לו. כמה רגעים אחר כך אני רואה אותו מתפתל מכאבים. רגלו שבורה.

אבל החיילים לא הסתפקו במעצרים, במכות ובמניעת הגישה לשדות. כוחות רגליים וממונעים פלשו לתוך הכפר עצמו, ודאגו לגרש את הפעילים הישראלים מתוכו. איימו עלינו שאם לא נסתלק מן המקום בתוך דקות יגררו את המכוניות שבהן הגענו. בשלב זה, שכבר היה ברור לגמרי שמבחינת הצבא שם המשחק היום הוא להראות מי בעל הבית, עצרו לפחות עוד עשרה פעילים. בסך הכל נעצרו 26 פעילים.

התנהלות זו לא הייתה פרי גחמתם של שוטרי מג"ב או של הקצינים הזוטרים שנכחו במקום. במשך חלק גדול מהזמן נכח בשטח מפקד חטיבת כפיר, אלוף משנה איתי וירוב. בשבועות האחרונים התפרסם וירוב בעקבות עדות שנתן במשפט על התעללות בפלסטינים של אחד מפקודיו. בעדות זו, וירוב אישר למעשה הפעלת אלימות כלפי נחקרים. בעקבות עדותו, ננזף על ידי אלוף פיקוד המרכז גד שמני. רק השבוע עתר ארגון "יש דין" לבג"צ במטרה להשעות את וירוב מתפקידו.

ישראלים רבים מסרבים להאמין להיגיון שבו פועל הכיבוש. "איך זה יכול להיות שהחיילים והשוטרים מענישים את הפלסטינים, אם המתנחלים הם אלו ששורפים את שדותיהם?"; "מה, כל החיילים סדיסטים? זה לא הגיוני"; "אבל למה הם הגיבו כך, זרקו עליהם אבנים?"; "אבל כתוב בעיתון שיש הקלות במחסומים ושאובמה נשא נאום נהדר והוא לוחץ"; "איך זה יכול להיות??".

האמונה בעולם דמוקרטי-חוקי-מוסרי כל כך חזקה, עד שגם כאלו שמכירים את הנתונים והסיפורים חווים הלם בפעמים הראשונות שרואים במו עיניהם, ולעיתים גם מרגישים, כיצד מה שהחיילים והשוטרים עושים בפועל, בשטח, מנוגד ניגוד גמור לעקרונות המוסריים הבסיסים ביותר, ולעיתים גם לחוק (בג"ץ למשל קבע כבר ב-2006, שאסור למנוע מחקלאים פלסטינים להגיע לאדמותיהם באמצעות צו שטח צבאי סגור, ובמיוחד אם הסיבה להרחקתם היא התנכלות של מתנחלים אליהם). קשה להאמין שבסופו של דבר ההיגיון שמכתיב את מה שקורה הוא ההיגיון הוותיק והמפורסם של המקלות: אלותיהם של המג"בניקים והחיילים.

לקראת סיום הרשימה, הנה עדותו של אחד מהפעילים שנעצרו על מה שהתרחש בג'יפ, בדרך לתחנת המשטרה:

לפני שהכניסו אותנו לג'יפ שני מגבניקים זרקו אותנו על האבנים והרביצו לנו. אחר כך היינו שלושה עצורים בג'יפ. הידיים שלנו היו אזוקות מאחורי הגב באזיקוני פלסטיק. המגבניק עם הציור של המגן דוד על השכפ"צ ישב ליד הנהג. לפני שהתחלנו לנסוע המגבניק הזה נתן אגרוף בעין לאחד מאיתנו. במהלך הנסיעה, הדלת האחורית של הג'יפ נפתחה כתוצאה מהקפיצות בדרך. המגבניק חשב שאנחנו ניסינו לפתוח אותה. הנהג עצר את הג'יפ. הם ירדו ממנו וניגשו לדלת האחורית. המגבניק הוציא אלה ודחף אותה בבטן של זה שחטף את האגרוף קודם לכן. צעקנו עליו שיפסיק ואז הוא היכה עם האלה אותי ואת העצור השלישי. הוא נתן לנו מכות בבטן ובראש.


[בתמונה זו שצילמתי רואים את השוטר שעל פי עדותם של שלושת הפעילים, היכה אותם באגרופו ובאלתו, שעה שהיו עצורים וכבולים בג'יפ. זהו אותו שוטר ששמעתי בעצמי מאיים על אחד הפלסטינים שאם ימשיך לדבר אליו הוא ישבור את ידו. יתכן ששמו הוא אורון]

ולסיום נימה אופטימית: לאחר שבועות שהגישה נמנעה מהם, הצליחו היום מספר חקלאים מחירבת ספא להגיע למטע השזיפים שלהם ולעבוד שם, מבלי שגורשו על ידי החיילים. הימים והשבועות הבאים יגידו האם אכן מדובר בשינוי של ממש בהתנהלות הצבא במקום, או פשוט במהלך זמני שנועד לטשטש את האלימות ושיתוף הפעולה עם המתנחלים העבריינים מהשבועות האחרונים.

גלעד שליט כדרך לעשות היסטוריה

יום חמישי, 25 ביוני, 2009

שלוש שנים חלפו מאז נפילתו של חייל צה"ל גלעד שליט בשבי. הדבר המשמעותי ביותר שקרה לגלעד שליט בשלוש השנים הללו, פרט לחוויה האישית הנוראה והבלתי נתפסת של הכליאה, הוא הפיכתו ל"חייל החטוף גלעד שליט". מצד ממשלות ישראל מדובר קודם כל בהפיכתו של שליט לאחד מהכלים המאפשרים להצדיק ולנהל את ההתקפות והמצור על עזה.  

 

"יותר מ-2,500 פלסטינים נהרגו ברצועה מאז חטיפת שליט  החטיפה היתה אחד הסיבות העיקריות לפעולות בצה"ל ברצועה בשנים שחלפו מאז, ולכן חלק ניכר מההרוגים אפשר לייחס לתגובה הישראלית עליה. אלפי בתים נהרסו ויותר מ-10,000 תושבים נפצעו. הסגר על המעברים נותר הדוק. נדמה שאין בית ברצועה שלא הורגש בו מחיר החטיפה. אולם, החמאס עומד על שלו. כלכלת הרצועה התרסקה, האבטלה והעוני האמירו לשיאים שליליים חדשים ובעזה קמים פלגים קיצוניים חדשים המושפעים מארגוני הג'יהאד העולמי. ועדיין, החמאס דורש לשחרר את כל 450 האסירים הכלולים ברשימתו, בהם מתכנני רוב פיגועי ההתאבדות מאז 1993."

 

שורות אלו לא נכתבו על ידי התועמלנים הרשמיים של הממשלה. הן פורסמו היום, שלוש שנים אחרי נפילתו של שליט בשבי, על ידי שניים מהפרשנים הבכירים של "הארץ", אבי יששכרוף ועמוס הראל. אם זהו הנארטיב שהזרם המרכזי בחברה היהודית בישראל מספר לעצמו – ששלל צורות הזוועה שמדינת ישראל מנחיתה על תושבי עזה בשנים האחרונות הן תוצאת חטיפתו של גלעד שליט – הרי שאין לממשלות בישראל שום סיבה טובה לרצות ששליט ישוחרר משביו.

 

לנהל מו"מ? בוודאי. יש סיבות מצוינת לכך. כמו שיש סיבות טובות "לנהל משא ומתן", עקר וטפל, מול הרשות הפלסטינית. וכדאי שהמשא ומתן "לשחרור החייל חטוף" ייראה קשה וסבוך, וכדאי שכמו בתוכנית ריאלטי טובה הוא יכלול הדחות מזדמנות של מתאמים ומתווכים למיניהם. אבל מכאן ועד לויתור על אחד מהקלפים הטובים ביותר שעומדים לרשות ממשלת ישראל – לא, לא מרוואן ברגותי, "החייל החטוף גלעד שליט" – לשם מה בדיוק??

 

אם היהודים בישראל מאמינים שהחזקתו של שליט בשבי היא הסיבה וההצדקה לאלימות שמפעיל המשטר הישראלי כלפי העזתים, אם חלק ניכר מהחיילים שהשתתפו במתקפת "עופרת יצוקה" על תושבי עזה האמינו שהם נשלחים לשחרר את "החייל החטוף", ואם כאשר נדרשת ישראל להצדיק את כליאתם של מאות ואולי אלפי גלעד-שליטים-פלסטינים, היא שולפת בכל פעם את קלף "החייל החטוף", נראה שאם בסופו של דבר ישוחרר גלעד שליט מכלאו, הרי שהשלטון הישראלי יצטרך להמציא גלעד שליט חדש. בנתיים, כפי שמראה הפרשנות של יששכרוף והראל, כדאי לו לשלטון להמשיך ולטפח את "החייל החטוף"בתור ההסבר האולטימטיבי וההצדקה לדיכוי הישראלי בעזה. זאת דרך מעולה לגייס חיילים. זאת דרך מעולה לעשות היסטוריה.

כך זה עובד: הצבא מגרש, המתנחלים שורפים

יום שני, 22 ביוני, 2009

בשבועיים האחרונים כתבתי כאן וכאן על מה שמתרחש סמוך לכפר ספא:

 מתנחלים תוקפים באבנים חקלאים פלסטינים המנסים לעבד את אדמותיהם בוואדי שבין ספא וההתנחלות בת עין. במקום לעצור את המתנחלים, חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב בוחרים שבת אחר שבת לגרש דווקא את החקלאים ואת פעילי השמאל המתלווים אליהם, בתואנה שמדובר בשטח צבאי סגור. כפי שניתן לראות למשל כאן, בוידאו מלפני שבועיים, במסגרת גירוש הפלסטינים ופעילי השמאל מפעילים השוטרים והחיילים אלימות רבה. בדיווחים המסולפים של צה"ל, שמתקבלים במרבית אמצעי המדיה ללא שמץ של ביקורתיות, החקלאים הפלסטינים, השדות, הגירוש ותקיפות המתנחלים אינם קיימים. תחת זאת מדווח בעיקר על "שמאלנים שיצרו פרובוקציות בנחל צופית, סמוך לבת עין".

גם בשבת האחרונה, במקום לעצור את המתנחלים רעולי הפנים שזה עתה יידו אבנים, בחרו סרן יקי אברג'יל, והשוטרים שעימו לעצור דווקא את פעילי השמאל. מדוע? הסיבה הרשמית היא שהם הפרו צו שטח צבאי סגור. 

מבזק שעלה הלילה ב-nrg :קצין בכיר באוגדת איו"ש זיהה שריפה בפאתי ההתנחלות בת עין, בוואדי צופית. עשרות עצי זית ועצי גפן עולים באש. למקום הוזעקו כוחות ביטחון, שסורקים את המקום. בצה"ל מעריכים שפעילי ימין קיצוני כרתו עצים והעלו אותם באש

וזה הדיווח של וואלה!: מתנחלים כרתו הערב כ-70 עצי זית בוואדי צופית הסמוכה להתנחלות בת עין שבגוש עציון ושרפו אותם. לדברי גורם ביטחוני, כוחות כיבוי בסיוע צה"ל כיבו את הדליקה. במערכת הביטחון מתכוונים לפתוח בחקירה לבירור נסיבות האירוע.

לכמה מהקוראים של nrg ושל וואלה יש מושג שלמעשה מדובר כאן על שריפת שדותיהם של חקלאי ספא? לכמה מהקוראים של nrg ושל וואלה יש מושג על כך שבשבועות האחרונים מגרשים החיילים והשוטרים את החקלאים מהמקום ומגינים על המתנחלים? לכמה מהקוראים יש מושג שהפלסטינים והפעילים מחו בפני החיילים והשוטרים, וטענו כי בעצם מעשיהם הם מעניקים לגיטמציה מסוכנת למתנחלים?

עכשיו נותר רק לחכות ולראות מה יעלו כוחות הביטחון ב'חקירה'. עכשיו רק נותר לחכות ולראות מי יעצר בשבת. יש לי הרגשה שהתשובה לשתי השאלות לא תהיה מפתיעה.

סרן יקי אברג'יל, אני מאחל לך לילה טוב.

עוד באותו עניין

יום שבת, 13 ביוני, 2009

 

בשבוע שעבר ניסיתי לתאר כיצד ליווי של חקלאים פלסטינים מספא לעבודה בכרמים שמתחת לכפר מסתיים בגירוש החקלאים והפעילים על ידי שוטרי מג"ב וחיילי צה"ל, ובמעצר שווא של אחד מהפעילים. זה קרה גם השבת, תוך הפעלת אלימות קשה אף יותר. 

 

כפי שניתן לראות בסרט הוידאו שבידיעה, מתנחלים רעולי פנים מיידים אבנים וסלעים לעבר הפלסטינים והפעילים העובדים בכרם. חיילי צה"ל עומדים ליד המתנחלים ולא עושים דבר. כשהתגובה של צה"ל מגיעה היא מופנית כלפי הפלסטינים והפעילים: 3 נעצרים וכמה אחרים חוטפים מכות. אחד מהשוטרים מושך את אחד הפעילים בשיערו ולאחר מכן מכה אותו ברגל עם אלה. 

 

זוהי תגובת צה"ל המצוטטת בידיעה:

 סמוך לשעות הבוקר הגיעו 30 פעילי שמאל לגבעת המוכתר סמוך להתנחלות בת עין בגוש עציון. למקום הגיעו מתנחלים והחלו עימותים בין הצדדים. כוח צה"ל שהגיע למקום הציג בפני כל הנוכחים צו שטח צבאי סגור. המתנחלים התפזרו לבתיהם ופעילי השמאל נשארו במקום ויצרו פרובוקציות. שלושה מהם נעצרו לאחר שתקפו שוטר מג"ב.

 

שוב מדהים להיווכח, איך גם תיעוד ברור לא מונע מצה"ל לנסות לספר סיפור אחר לגמרי.

 

הדבר הבולט הראשון הוא שבסיפור של צה"ל אין פלסטינים, אין כרמים ואין ספא. מה שיש אלו הם פעילי שמאל שהגיעו "לגבעת המוכתר סמוך להתנחלות בת עין שבגוש עציון", ולאחר מכן "נשארו במקום ויצרו פרובוקציות". בסיפור של צה"ל אין מתנחלים רעולי פנים שמיידים אבנים, אלא "עימותים בין הצדדים". גם אלימות השוטרים והחיילים לא קיימת בסיפור הזה. במקום זאת האשם מוטל על פעילי השמאל: בניגוד למתנחלים שהיו ילדים טובים ו"התפזרו לבתיהם", פעילי השמאל תקפו שוטר מג"ב.

 

זה מה שנכתב על האירוע ב-ynet:

כוחות הביטחון עיכבו לחקירה שלושה פעילי שמאל ואזרחים זרים בגין הפרת צו אלוף סמוך להתנחלות בת עין שבגוש עציון. כ-20 פלסטינים ופעילי שמאל שהגיעו לנחל צופית התעמתו עם כ-10 מתנחלים מבת עין סמוך לנחל צופית, ובמקום החלו יידוי אבנים הדדים. כוח צבא ומג"ב שהיה במקום הפריד בין הצדדים והעביר שלושה מפעילי השמאל לחקירה במרחב חברון.

 

הדיווח הזה לא מציג את עצמו כתגובה רשמית של הצבא, אבל הנארטיב שהוא מציג מוטה לחלוטין. הפלסטינים ופעילי השמאל, לפי ynet, הגיעו "לנחל צופית" ולא לשדות החקלאים מספא. הם אלו ש"התעמתו עם כ-10 מתנחלים מבת עין" (מעטים מול רבים). במקום מתנחלים רעולי פנים שתקפו בסלעים חקלאים ופעילים, לפי ynet, "החלו יידוי אבנים הדדים". במקום חיילים ושוטרים שהרביצו לפלסטינים ולפעילי השמאל, "כוח צבא ומג"ב שהיה במקום הפריד בין הצדדים והעביר שלושה מפעילי השמאל לחקירה במרחב חברון". מעניין שלמרות האימוץ החד צדדי של עמדת צה"ל, כאן לא נעשה ניסיון לטעון כי עילת המעצר הייתה תקיפת שוטר, אלא הפרת צו שטח צבאי סגור.

 

לאנשי המיינסטרים, "לשמאל הציוני", ול"שונאי המתנחלים" למיניהם: הלקח החשוב בעיניי – וחשוב לדעתי לחזור עליו למרות הבנליות שבו – הוא שהדיכוי והנישול האכזרי בגדה המערבית מהווה מדיניות שיטתית ועקבית של כוחות הביטחון הישראלים. מי שאחראי לעושק ולדיכוי החקלאים מספא אינם המתנחלים מבת עין, אלא ממשלת ישראל והמנגנונים שכפופים לה או מיישרים קו עם מדיניותה. באופן ישיר: מערכת הביטחון, ובתי המשפט. באופן עקיף – התקשורת, שמטייחת באופנים שונים את המדיניות הזו.

 

מהי הסיבה שהחיילים אינם עוצרים את המתנחלים פורעי החוק אלא תוקפים ועוצרים את הפלסטינים ופעילי השמאל? למה בכל פעם זאת התוצאה? האם באמת אפשר להאמין שהחיילים והשוטרים פשוט מפחדים מהמתנחלים? ואם כן – מדוע הצבא משחרר הודעות שתומכות לחלוטין במתנחלים? האם המתנחלים מבת עין הם "מיעוט פרוע שכופה את עצמו על הרוב", או שהם פשוט עושים את מה שמערכת הביטחון מעודדת אותם לעשות? 

 

 

שטח צבאי סגור

יום ראשון, 7 ביוני, 2009

טיול השבת – סיפור בתמונות

 

 

נוף בירידה מספא אל הכרמים שבוואדי (על השלוחה ממול – בת עין)

 

 

החקלאים מצליחים להגיע לאדמתם. קוטפים ומדללים עלי גפן
 
 

נערי בת עין (על הגבעה) מעודדים באקסטזה
 
לא עובר זמן רב…
 
השוטרים האדיבים מפצירים: אנא עזבו את המקום
 
למה שטח צבאי סגור? ככה.
מה החקלאים צריכים לעשות? שיבקשו אישור מהמת"ק.
עד איפה השטח סגור? בערך 15 ק"מ מכאן.
מכירים את בג"צ המסיק? אנחנו לא מקבלים פקודות מבג"צ.
יודעים שהצו לא חוקי? יש לכם  בדיוק עוד שתי דקות.
"הוא הלך בשדות…"
אך כנראה לאט מדי. נאזק, נעצר, והוחזק שש שעות בתחנת המשטרה.
סוף טוב הכל טוב. סרן יקי אברג'יל (במרכז) וחייליו משלימים את הגירוש.
יודעים שאסור למנוע מחקלאים להגיע לאדמתם באמצעות הכרזה על שטח צבאי סגור?
יקי הוא בחור שנון:
"הצו תקף על כולם. ישראלים, פלסטינים, אפילו על החמורים".
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

עוד רצח בניעלין

יום שישי, 5 ביוני, 2009

 

לוחם של צה"ל או של מג"ב ירה היום אחר הצהרים בחזהו של עאקל סרור בן 35, מפגין נגד הגדר בניעלין, והרגו. זה מה שכמעט (בניסוח פסיבי במקום אקטיבי) אפשר לקרוא כאן או כאן. מה שמן הסתם לא כתוב הוא שמדובר ברצח לכל דבר.

 

לפי עדויותיהם של כמה מהמפגינים הפלסטינים והישראלים שנכחו במקום, החיילים ירו אש חיה. צה"ל עצמו מודה שהשתמש ברובה מסוג רוגר. כך נכתב ב-yent : "גורם ביטחוני אמר ל-ynet כי מבדיקה ראשונית עולה שקבוצת פלסטינים, חלקם רעולי פנים, רצה לעבר לוחם שהיה במקום. זה חש בסכנת חיים וירה לעבר רגליהם באמצעות רובה "רוגר" – אמצעי לפיזור הפגנות היורה תחמושת הדומה לתחמושת חיה, אך בעוצמה נמוכה. לדברי הגורם, השימוש באמצעי זה בנעלין אושר על ידי ראשי צה"ל".

 

ועוד נכתב:"נערכות הפגנות אלימות שבהן משתתפים מאות בני אדם. מי שלוקח בהן חלק צריך לקחת בחשבון שהוא עלול להיפגע, כמו שנפגעים גם אנשי כוחות הביטחון".

 

מה שמתרחש כבר הרבה זמן בהפגנות נגד הגדר הוא הלבנה של כלי נשק קטלנים (כגון: רובי רוגר, "כדורי גומי" וכו') בבחינת "אמצעים לפיזור הפגנות", וכן הלבנה של צורות שימוש קטלניות בכלי נשק קטלניים פחות (ירי פצצות גז ממטול בכינון ישיר למשל).  

 

לא יעזרו ההיתממויות ולא אתיקת הכוונות הצבועה של צה"ל: חייל שיורה על מפגינים – אש חיה, "כדורי גומי", רוגרים או גז בכינון ישיר - הוא רוצח לכל דבר. ולא משנה מה הוא "חש".