מדרון חלקלק

מינהל מקרקעי ישראל הודה כי העביר לפני כ-30 שנה כ-1,200 דונם של אדמות פלסטיניות פרטיות בצפון בקעת הירדן לידי קיבוץ מירב.

מבדיקה שביצע המינהל האזרחי עולה כי לפחות 166 יחידות דיור בהתנחלות עלי הוקמו על קרקע פלסטינית פרטית (הארץ).

יסודות למבנה הונחו, ככל הנראה על ידי יהודים, בשטח המעיין עין אל קוס, הנמצא בבעלות פלסטינים מהכפרים א-נבי סאלח ודיר ניזאם (הארץ).

מאחזים שהוקמו בגדה המערבית על אדמה פרטית פלסטינית מוקפים בטבעת בטחונית גדולה, שמוקמת אף היא על אדמות פלסטיניות פרטיות. כך, פלסטינים אינם יכולים לגשת ולעבד את אדמתם, גם אם לא הוקם עליה מאחז. דרור אטקס מ"שלום עכשיו" מדד את היקף הטבעת הביטחונית מסביב למאחזים, וגילה כי במאחז פסגת יעקב גרעין המבנים תופס כ-30 דונם של אדמה פלסטינית, אך הטבעת הבטחונית תופסת 640 דונם של אדמה פרטית. מאחז מגרון מכיל 76 דונם, אך הטבעת הביטחונית מכילה 360 דונם. בנוסף לכך, במגרון, עמונה ופסגת יעקב נחשפו ניסיונות זיוף מכירת קרקע. רק בגבעת אסף הנסיונות הגיעו לכדי כתב אישום, שהוגש נגש שני תושבי מזרח ירושלים.

הצעת חוק להכשרת בנייה יהודית בהתנחלויות על קרקעות בבעלות פרטית פלסטינית צפויה לעלות ביום ראשון על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה. ההצעה, אותה יזם ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), קובעת כי אם הוקמה שכונת מגורים יהודית על קרקע שבעליה החוקיים לא דרש במשך למעלה מארבע שנים מיום ההקמה את פינוייה – הבתים לא יפונו. החוק מאפשר לבתי המשפט להורות על פיצויו הכספי של הטוען לבעלות על הקרקע או על הענקת קרקע חלופית בקרבת מקום ובשווי דומה.

פרקליטות המדינה, שהודתה בעבר בבג"ץ כי מאחז מגרון נבנה על קרקע פלסטינית פרטית, חזרה בה וטענה כי "אין ביכולתם של הפלסטינים מהכפר דיר דבואן להוכיח את זכויותיהם במקרקעין של מגרון". הפרקליטות השיבה בכך לתביעה אזרחית שהגישו פלסטינים מהכפר סמוך באמצעות ארגון "יש דין", ובה דרשו פיצוי על השימוש שנעשה בקרקעות מגרון.

בהתנחלות נוקדים הוקם פארק ציבורי על 40 דונם של קרקע פלסטינית פרטית. החלק עליו הוקם הפארק היה שדה מעובד של פלסטינים מהכפר הסמוך, שבנייני ההתנחלות הוקמו סביבו, ועל הפלסטינים נאסרה הגישה לאדמותיהם.