האם הדמוקרטיה היא לשמאלנים בלבד?

נחשף שנתן שרנסקי אישר את השימוש בסוכנות היהודית כדי להעביר ל"אם תרצו" מאות אלפי דולרים מהכומר המטורלל ג'ון הייגי. הסוכנות אמורה לממן פרויקטים קונקרטיים, וכאלה שאינם פוליטיים במובהק. הכסף הועבר, כנראה, באצטלה של תמיכה בחינוך לזהות יהודית, דבר ש"אם תרצו" לא עושים. הם השתמשו בכסף להוצאות שוטפות. כנראה, מבחינתם קמפיינים של הכפשה והפחדה הם "חינוך" הציבור.

שרנסקי הוא ממקימי ומראשי התנועה האחות, המכון לאסטרטגיה ציונית. לגוף הזה יש אג'נדה כמעט זהה, הם עוסקים באותם התחומים, והשבוע, בהפרש של יום, כל אחד מהארגונים נטפל לאוניברסיטה כשבידיו דו"ח שעוסק באותו נושא ומגיע לאותן המסקנות באותן השיטות.

ההכנסה של "אם תרצו" מתרומות לא יכולה הייתה לכסות את עלות הקמפיין נגד הקרן החדשה לישראל שהיה, כזכור, קמפיין שלטי חוצות בפריסה ארצית, ולא היחיד שלהם. האם כמו במקרה של קמפיין הגז של עוד ארגון שהאג'נדה שלו היא העתק כמעט אחד לאחד של שני האחרים, יש כאן גרמים עלומים שלא תורמים לעמותה אלא משלמים ישירות למשרד הפרסום? האם הקמפיין נגד הקרן החדשה הוא בכלל לא יוזמה של "אם תרצו", אלא שבתמורה לניפוח המותג של עצמם והפיכת הארגון הקיקיוני שלהם לשם מוכר בכל בית, הם משרתים מישהו אחר?

כל זה לא מפריע להם להציג את עצמם כסטודנטים תפרנים שמלחמים כמו דויד מול גוליית של ארגוני שמאל מפוצצים בכסף. אני מכיר כמה ארגונים כאלה, לרוב הם ידועים לשמצה בקרב העובדים שלהם בחוסר היכולת שלהם לשלם משכורת סבירה. ראיתי מנהלים שמחזיקים במשרות של 24/7 שמוגדרות כ-70% משרה בשכר סטודנט, ראיתי סטודנטים שטוחנים עבודה בעזרה לאנשים קשי יום ותלמידים על סף נשירה שמקבלים פחות משכר מינימום לשעה כי זה לא משכורת אלא "מלגה". אני פעם הרמתי סכסוך עבודה קטן ואיימתי בתביעה על ארגון שעבדתי בו כי לא היה לו כסף לשלם לנו נסיעות. חברים מהימין הדתי שסיפרתי להם על העבודה שלי אמרו "הסתדרת בחיים, מפוצצים בכסף אלה". זה כוחו של סטריאוטיפ. מעולם לא ראיתי מישהו נוסע לחו"ל כמו שמקובל ב"אם תרצו", ולא ראיתי מכוניות מהעבודה אפילו בארגונים שיש להם הרבה יותר מחמישה מקבלי משכורות בצוות.

לצד מתקפת ההסתה, ההכפשה וההפחדה המתואמת, יש קמפיין של היתממות. אולי הפרופסורים במחלקה לסוציולוגיה עושים חיים קשים לסטודנטים ימנים שמחזיקים בתפיסות מלפני חמישים שנה ודוחים את הביקורת העדכנית עליהן. אם כן, אז בצדק, האקדמיה חייבת ללכת קדימה ולא אחורה, סטודנט יכול לבקר את הטרנד הנוכחי אם יביא משהו חדש, אבל לא יכול להתעלם ממנו. הפרופסורים של היום התווכחו עם המורים שלהם, התחצפו, שאלו שאלות קשות והצליחו להפוך למיינסטרים בחוג. הם לא חיפשו לעצמם חיים קלים ולא רצו לבכות לאיזה קומיסר כדי שישתיק את המורים שלהם. הסטודנטים מהימין מוזמנים לעשות אותו דבר.

בשמאל מתלוננים כבר הרבה שנים על השליטה המוחלטת של התיאוריה הניאו-ליברלית בחוגים לכלכלה, אבל אף אחד לא דרש התערבות של פוליטיקאים כדי להכניס מרצים קיינסיאניים, מוסדיים או סוציאליסטיים לחוגים הנ"ל. ואף אחד לא אומר מילה על מה שקורה בחוגים השמרניים והימנים במידה רבה למחשבת ישראל (שם צמח רון שובל) והיסטוריה יהודית.

האימא של ההיתממות היא הטענה שהשמאל חושב שדמוקרטיה היא רק בשבילו. אז היא לא, בכל המדינות הדמוקרטיות יש שמאל וימין, ושניהם מחויבים לדמוקרטיה. כאן, מעטים בימן מחויבים לדמוקרטיה ורובם חושבים שיש יותר מדי ממנה במקרה הטוב, או מתנגדים לה נמרצות במקרה הרע.

בדו"ח שהמכון לאסטרטגיה ציונית הוציא על לימודי האזרחות בבתי הספר הוא טוען במפורש שיש דגש רב מדי על דמוקרטיה וזכויות אזרח ואדם בלימודי האזרחות ומלין שלמרות שתכנים לאומיים מסוימים לפעמים לא מוצאים את דרכם לבחינות הבגרות, בכל בחינה יש משהו על דמוקרטיה וזכויות אזרח. מסתבר שמבחינתם, תלמיד יכול להיבחן באזרחות בלי להישאל על זכויות אזרח. חוץ מזה שהחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר הוא ביזיון והתלמידים לא מבינים דמוקרטיה מהי, ואני יודע כי יצא לי לפגוש איזה כמה אלפי צעירים בסדנאות שקשורות לנושא, תכנים לאומיים נמצאים בשפע בלימודי ההיסטוריה, מורשת\מחשבת ישראל ובשלל פעילויות חוץ. על דמוקרטיה מדברים אתם באופן שטחי רק בשיעורי אזרחות, רק חלק מהזמן, והימין חושב שגם זה יותר מדי.

אז כן, הימין בארץ הוא נגד דמוקרטיה, חוץ מכמה בודדים שאותם צריך לציין בכבוד רב: רובי ריבלין ומיכאל איתן הם הבולטים שבהם. רוב הימין אולי רוצה דמוקרטיה "לאומית" או "יהודית" או "ציונית", שבה האידיאולוגיה הרשמית של המדינה גוברת על המחויבות לזכויות אדם ואזרח, אבל זו לא דמוקרטיה כמו שדמוקרטיה "עממית" נוסח ברה"מ וסין או "אסלאמית" נובח איראן אינן דמוקרטיות.

דמוקרטיה היא לא איזה לוקסוס של יפי נפש, אלא הגנה עצמית. הדמוקרטיה הליברלית, זאת שעיקרון היסוד שלה הוא שאין שלטון ללא ייצוג, היא הדמוקרטיה היחידה מפני שאין שום הצדקה אחרת לדמוקרטיה מלבד ההגנה על האזרח מפני עריצות. זאת לא שיטה יעילה במיוחד. הרוב לא תמיד צודק, כל הזכויות האלה מפריעות לממשלה לתפקד והפרדת הרשויות יוצרת בלגאן. הסיבה היחידה לסבול את כל זה היא שהדמוקרטיה מגינה על האזרח מפני שרירות ליבו של השלטון, "צודק" ככל שיהיה. לכן, למשל, לא משנה כמה מישהו נגעל מאותם (ארבעה בסך הכול) מרצים שקוראים לחרם על המוסדות בהם הם מלמדים בלי שטרחו לעזוב אותם בעצמם, הם הרבה פחות מסוכנים מפיקוח של פוליטיקאים על דעותיהם הפוליטיות של מרצים. מעטים מבינים את זה היום.

כשהימין החדש מחלק את המפה הפוליטית בין "ציונים" ל"אנטי-ציונים" הוא בעצם עושה חלוקה בין מי שמוכן לחסל את הדמוקרטיה הליברלית לטובת האידיאולוגיה שלו, לבין מי שלא מוכן. אז לא, דמוקרטים לא חייבים להיות שמאלנים, אבל החלוקה הפוליטית העכשווית הם בין מי שלא מוכן לוותר על הדמוקרטיה לבין מי שכן, ולצערי, מעט מאוד אנשי ימין נמצאים בצד הדמוקרטיה, אלו מהם שכן, הם משלנו.