מה שנכון לגבי אחרים…

לבן יוסף לבנת לא הגיע לחטוף כדור. להימצא במקום ש"אתה לא אמור להיות בו" היא לא עבירה שמצדיקה עונש מוות, כנ"ל לא "ניסיון לפרוץ מחסום" גם אם השוטרים חשו "תחושת סכנה סובייקטיבית לחייהם". מי שאינו מקצועי מספיק כדי להבחין בין תחושת איום סובייקטיבית (מושג מיופייף לסתם פחד) לאיום אמיתי וקונקרטי צריך לעבוד כרואה חשבון, מעצב פנים או אולי מדריך יוגה, לא שוטר או חייל חמוש.

אבל אני לא באמת קונה את ההסברים וההצטדקויות הנ"ל של הרשות הפלסטינית. אם הירי לא היה מכוון להרוג, הרי שהוא היה בבחינת אצבע קלה הרבה יותר מדי על ההדק, ושני הדברים כרוכים בהיותו של הירוי יהודי וישראלי. על פלסטיני היו נזהרים יותר. ייתכן גם שמדובר במדיניות. לא בהכרח רשמית, אבל מתוקף "רוח המפקד". ייתכן שהפלסטינים, אולי לרגל הספירה לאחור לספטמבר הקרוב החליטו "לצרוב תודעה" לישראלים ולהבהיר להם שגבול זה גבול, ולא כל ארחי פרחי יכול לעשות בטריטוריה שנשלטת בידי הפלסטינים כבתוך שלו.

מיותר לציין שכל הנ"ל נכון גם לגבי אותם מקרים מרובים בהם פלסטינים חוסלו בנסיבות דומות וחיסולם הוצדק באותם תירוצים קבועים בדיוק. לא רק פלסטינים, אגב. מדיניות צה"ל לירות על כל מי שנקלע ל"מקום שהוא לא אמור להימצא בו" לא פוסחת גם על יהודים. העיתונאי גדעון לוי, הצלם מיקי קרצמן ונהג המונית הישראלי שהסיע אותם ניצלו בעור שיניהם (דבר שמצער, בוודאי, את רוב היהודים בישראל) מירי כזה. הם פנו, בהתאם להוראות שקיבלו מקצין, בפנייה הלא נכונה. בסוף הרחוב הייתה עמדה מבוצרת והחייל בה, לאחר שביקש וקיבל אישור, השחיל כמה כדורים היישר לתוך השמשה הקדמית. למרבה המזל, המונית הייתה ממוגנת ירי.

פחות מזל היה למאבטחי מאחז ששהו באזור בו צה"ל חיפש מבוקשים. מבחינת צה"ל, הם "לא היו אמורים להיות שם" אז הוא פתח עליהם באש. המאבטחים ניסו לברוח ונורו ע"י יחידה שלמה ואף ע"י מסוק שהוריד עליהם טיל. היה אפשר לצפות שיחידת עילית + מסוק קרב ינסו לזהות את מי שיורים עליו, אבל הם חשבו שמדובר בערבים, אז הם לא הטריחו את עצמם.

בתקשורת הישראלית (השמאלנית כמובן), חיסולי הפלסטינים ש"היו במקום שהם לא אמורים להיות בו", ש"ניסו לפרוץ מחסום" ונורו ע"י חמושים ש"חשו סכנה סובייקטיבית לחייהם" מבליחים לרגע ונעלמים, אף פעם לא מתגבשים לכדי תמונה שלמה של תופעה. כשזה קורה ליהודים, זה נשאר באוויר טיפה יותר זמן, אבל כטעות מבצעית מבודדת ש"תיבדק". מה עלה בגורל הבדיקה, לא מספרים לנו. מדהים ככל שזה ישמע, מה שאנחנו עשינו מאות פעמים יכול להיתפס כ"טעויות שקורות לפעמים". כשפלסטינים עושים זאת, מדובר ב"פיגוע".

קשה להאמין שהזהות בין חיסול לבנת לחיסולים רבים של פלסטינים בנסיבות דומות תחמוק מעיניו של צרכן התקשורת הישראלי, ושזהות זו לא תגרום לו לבחון מחדש את ההצדקה האוטומטית שהוא מקריץ בכל פעם שחיילים יורים בפלסטינים, אבל זה בדיוק מה שקורה. זוהי עוד הזדמנות להיווכח באמת המצערת שלעולם, לעולם אין לזלזל ביכולת של בני אדם להאמין בבולשיט של עצמם.

ואפרופו תקשורת…

צווי איסור פרסום מחולקים כמו סוכריות בימינו. זה לא צריך להפתיע, כי כשמרגילים אותנו לצא"פים מופרכים שוב ושוב, אנחנו לא נעשה עניין גדול גם כשהתירוץ הרגיל: "שיקולי ביטחון", לא יופיע. ככה מדרונות חלקלקים עובדים. מי שביקש את הצא"פ הוא כתב ידוע למדי בערוץ 2 שנאשם באונס אכזרי במיוחד. הברנז'ה התקשורתית ממש לא נעמדת על הרגליים האחוריות לטובת זכותה לפרסם את הסיפור העסיסי, כפי שהייתה עושה אם האנס לכאורה היה, נניח, איזה רב מזוקן שממלמל פסוקים ולא עיתונאי צעיר מהחבר'ה עם פטיש לפרסום תצלומים "סקסיים" של עצמו בפייסבוק. כך שהעבודה המלוכלכת נופלת, כמו תמיד, על כתפי התקשורת הבלתי פורמאלית. את השם, כמובן, אסור לי לפרסם שמא אתחייב בראשי, אבל בשביל למצוא אותו צריך רק לדעת שהמקרה קיים, כמה דקות פנויות ואת החבר גוגל.

הקרדיט על הסקופ מגיע לרוטר-נט, ולקריאה נוספת מוזמנים לפנות לחנה בית הלחמי ולרוני אלוני סדובניק.

מינהלי: התקבלה תרומה לתחזוקת הבלוג והכותב. אני מודה לתורם ומאחל לו לקבל כדורים רק עם מרשם.

This entry was posted in כללי and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

48 Responses to מה שנכון לגבי אחרים…

  1. לגבי הנושא הראשון, רציתי רק לציין שצה"ל הודיע ש"בצבא לא מגדירים את האירוע כפיגוע" (בכתבה בהארץ), וזה מעניין כשלעצמו כי לא לגמרי ברור איזה מהצדדים הם מחשיבים בתור המפגע, ולפי מה הם שללו את האפשרות של פיגוע…

    לגבי הנושא השני – עכשיו תצטרך לשים לב לתגובות ולסנן כל מיני רמזים מרשיעים… האם להגיד שבגימטריה שמו הוא כפולה של מספר שהוא חזקה של מספר ראשוני זה מותר להגיד?

    • שנו רבותינו שבגימאטריא שמו של האנס לכאורא ימ"ש שקול לפסוק: "ולא תכתבון את השם המפורש אף לא ברמז יען כי יבוא הפריץ וייתן לבעל הבלוג את החאזוק".

      • נזכרתי בים משחקי המילים שהיו על יצחק לאור טרם הותר שמו לפרסום (הוא לא יצחק, הסיפור יצא לאור ועוד). גם עכשיו יש כל מיני שימושים בדברים שהם ספק-משחקי-מילים… היה קצת יותר מאתגר אם לאיש התקשורת לכאורה היו קוראים זרובבל צ'ריקוברסון.

        • זרובבל צ'ריקוברסון? טוב שלא הבאת איזה ג'דדייה סטונגזונט.. אגב, הוא איש תקשורת על באמת, ואנס רק לכאורה.

        • עדו says:

          ואני שלא הייתי בסוד העניינים שברתי את הראש : גדעון לוי? או שמא ב. מיכאל? אולי דוד גרוסמן ? או מאיר שלו ?
          עכשיו מי שלא בעניינים גם כן שואל את עצמו אם אהוד יערי לא ירד מהפסים או שמא זה יורם בינור? זאת הבעיה עם צו כזה, הוא גורם להרבה אנשים להסתובב עם עננת חשד מעל ראשם.

  2. מה כבר הצא"פ יעזור לו? הרי לאחר שהוא יוסר ושמו יתגלה לאוויר העולם זה רק יגביר את העניין במקרה.

    • אף אחד לא אמר שהוא אינטיליגנט גדול.

      • עדו says:

        אני לא מסכים, אם הצא"פ יוסר כשכבר יש החלטה שהוא זכאי זה מצב טוב בהרבה מאשר כמה שבועות שבהם מצביעים עליו ברחוב.

    • אלכס ז. says:

      זה יגביר את העניין שלנו, אנשים שגולשים לאתרים פוליטיים וגם ככה משחיתים יותר מדי זמן על חדשות, אבל לא של האיש הממוצע. אדם כזה הוא צרכן פסיבי של חדשות ויגלה משהו רק אם זה יופיע בטליויזיה או טמקא. אלו אנשים שלא אכפת להם מהבלוגוספרה או מרוטר.
      אז כן, הצרכנים האקטיביים ביותר יתעניינו (אני, לדוגמא, עד היום לא ידעתי שהוא בכלל קיים כי אני לא צופה בערוץ 2), אבל מידת ההשפעה שלהם תהיה אפסית כי צו איסור הפרסום מונע מהם להגיע אל הרוב.

      • זאת בדיוק הנקודה שלי, בסופו של דבר הצו יבוטל והמקרה יפורסם ואז בנוסף לדיון במקרה עצמו ידונו גם למה ניתן צא"פ לא מוצדק במקרה הזה.

        • אלכס ז. says:

          אני מניח שהוא חושב שהוא יכול לנצל את הזמן הזה כדי להביא לסגירת התיק מחוסר עניין, להפחתת האישומים או לסגירת איזו עסקה נוחה עם הפרקליטות.
          אולי לא סביר שזה יצליח לו, אבל אל תשכח שקצב כמעט יצא נקי (פחות או יותר) ורק הטמטום הפנומילנלי שלו הפיל אותו.

  3. Pingback: הקוד: צא"פ | חנה בית הלחמי

  4. שלום, אנחנו מסכימים חלקית, בכך שהיד קלה על ההדק. אני חושבת שהבעייה טמונה במשפט הנפתח ב"למותר לציין". זה כמו (להבדיל) שימוש בלשון זכר גם לגבי נשים. הן עדיין מופחתות בשיח, כל עוד הלשון הקובעת היא לשון ההגמוניה. אני חשה לכן חוסר נוחות רב מהשיח הזה, בו מותקפות האצבעות הקלות על ההדק של צד אחד, כש"למותר לציין" שאנחנו מתכוונים לכולם. מה גם, שהאחריות השילוחית והייצוגית שלנו היא של הנעשה על ידינו, ולכן בדר"כ אני נותנת על כך את הדגש.

    דבר נוסף הוא היות הבראסלבים הללו פורעי חוק ביודעין. אין שום סיבה לעונש מוות על טפשות, אלימות ויוהרה נבובה – אבל מאחר ואנחנו לא שולטים באצבע-על-ההדק של השוטרים השומרים על אתרי הקודש של הכת הזו שנקראת יהדות, מן הראוי שקברניטי האספסוף הזה יחדירו בהם קצת שיקול דעת.

    ראה את סילבי קשת: http://2nd-ops.com/2ndop/?p=6349

    • נראה לי שגם בפוסט הזה הדגש הוא עלינו ולא עליהם. ולנקודה השניה אני מסכים, רק שמדובר בבעיה כללית. פקחי הגירה ישראלים הרי שולפים אזרחי מדינות זרות מאמצע רמאללה והרשויות מחליטות שלא מתאים להן שפרופסור מסויים ירצה בביר זית. קל מדי לתחום את הטירוף בתחומי הברסלבים ושכמותם.

  5. אכן כך, הם לא יכולים לרדת מן השמים ולנחות לתוך כל חלקה שהם רוצים, לדבר הזה יש תג מחיר והוא גובה קורבנות, ראינו את זה במשט…

  6. א says:

    מה פשר האזכור שלחשוד יש "פטיש לפרסום תצלומים "סקסיים" של עצמו בפייסבוק"? האם זה כדי לרמוז שהוא אינו שה תמים? האם היית מקבל בשלווה לפי למתלוננת יש פטיש לדברים מסוגים שונים? מה שנכון לגבי אחרים…

  7. יוסי says:

    לגבי הוצאות להורג מתחושת פחד, איתך לגברי
    לגבי צא"פ, ריצ'ארד סילברסיין טרח לכתוב הכל בצורה יפה, כך שכבר מותר לכתוב על פי פרסומים זרים, נראה לי.
    http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2011/04/24/israeli-tv-reporter-accused-of-rape-alleged-crime-and-identity-under-gag-till-now/

  8. מחשב על says:

    הפוך גוטה. אני דווקא חושב שרוב הישראלים מאמינים שמוצדק "לירות במי שלא אמור להיות פה" ולכן לא מחשיבים את האירוע בשכם כפיגוע. (בפרט שמדובר בברסלבים שהם קבוצת מיעוט סהרורית שהישראלי הממוצע לא יכול לשים עצמו בנעליהם.)

    • גיל says:

      אם לשפוט על פי הטוקבקים, אתה צודק. חלק מפתיע מהטוקבקים דווקא מאשים את הקורבן עצמו במותו, משום שהוא "פרץ מחסום", "עבר על החוק", "לא נשמע להוראות צה"ל" ובכלל היה במקום בו הוא לא היה "אמור" להיות. אם ניתן להסיק משהו מהתגובות הללו, ולו רק כתחושת בטן, הרי זה שזיוני השכל המתחסדים של מוסדות השלטון הישראלי הפכו את הישראלים לגרמנים קטנים, שעבורם "החוק" או "הנהלים" זה דבר קדוש, ואין דבר גרוע יותר מלא למלא פקודות. כל כך הרבה זמן ומאמץ מושקעים אצלנו על מנת להסביר שכל הערבים נהרגים "לפי הנהלים" ומשיקולי ביטחון, עד שהישראלים באמת מאמינים שמי שעובר על הנהלים אשם במותו, ולמי איכפת מה הם בכלל הנהלים הללו, ומה הוא בכלל החוק.

      לא יפתיע אותי אם רוב הישראלים יצדיקו את כליאת היהודים בשואה בגטאות אם יתברר שיהודים העיזו פעם לזרוק אבנים על אנשי ס.ס

      • מחשב על says:

        אתה בכיוון הנכון (אבל קצת מרחיק לכת לדעתי). ראה הטיעון הנפוץ שישראל היא לא כמו הנאצים בגלל שהיהודים בגרמניה לא ביצעו פיגועים ולא חתרו תחת קיום המדינה הגרמנית.

        • ג'ו says:

          זה טיעון נפוץ????

          • מחשב על says:

            אני נתקל בו יותר ויותר לאחרונה. למשל פה (הוסף את האות החסרה):

            ttp://www.onlyisrael.net/?p=266

            או בטוקבק הקרוב למקום מגוריך.

            • זה טיעון די נפוץ.

              אגב, יהודים בהחלט חתרו תחת המדינה הגרמנית. עם כל הכבוד, להיות רוזה לוכסנבורג זה הרבה יותר חתרני מאשר להיות חנין זועבי. כך שזה טיעון מפגר מכל הכיוונים.

            • לוקסמבורג לא ייצגה את הקולקטיב היהודי (אם היא ראתה בעצמה יהודיה בכלל…) זועבי כן מייצגת את הקולקטיב הערבי.

            • אף אחת מהן לא מייצגת שום קולקטיב וכל אחת מהן מייצגת גם מייצגת מגמה מרכזית בקולקטיב. גם אתה חושב שמה שהנאצים עשו היה לא מוצדק רק כי היהודים לא עשו שום דבר שבגללו "הגיע להם"?

            • Alon Levy says:

              One German historian, Ernst Nolte, goes all the way and argue that so many Jews were communists, and Chaim Weizmann later pledged Jewish support for Britain in the war, that the Holocaust was just an unfortunate overreaction.

            • ודאי שהמון יהודים היו קומוניסטים, אנרכיסטים ושמאלנים באופן כללי. הצד השני הרי היה אנטישמי והציע לאומיות אתנית שבה הם יהיו מופלים. כך היה בכל אירופה, גם ברוסיה ואפילו בארה"ב. מה עוד היה להם לעשות? להצטרף ליונקרים? האלטרנטיביות הזמינות היחידות היו להסתגר בשטעטל או להצטרך לתנועה הציונית. יש לדעתי הרבלה לא מבוטלת בין מצבם של היהודים באירופה למצבם של ערביי 48 כאן. גם הלאומיות הישראלית היא אתנית ודתית, לפי הדגם של מרכז-מזרח אירופה והברירה שלהם היא בין הסתגרות ב"תחום מושב" (כמו שהיהודים רוצים שיעשו), לאומנות פלסטינית או תמיכה בלאומיות אזרחית. ציונים הם לא יכולים להיות ואין סיבה שיהיו.

            • איזה תגובה לא רצינית, אכן היו המון יהודים שהצטרפו ללאומיות הגרמנית והיו פטריוטים נלהבים של גרמניה. המצב שאתה מתאר הולם יותר את רוסיה.

            • כן, זה יותר בולט ברוסיה מאשר בגרמניה משום שהלאומיות האתנית-דתית בה מובהקת יותר. ובגרמניה זה יותר בולט מאשר בארה"ב שבה הלאומיות הייתה יותר אזרחית (אם כי הרבה פחות מאשר היום, באותו זמן) ושגם בה ליהודים הייתה נוכחות גבוהה בתנועות מהפכניות. כך שהמציאות תואמת לא רע להסבר.

            • לא זה לא, היו הרבה יהודים בשמאל הרדיקלי הגרמני כמו שהיו יהודים בימין השמרני, במחנה הליברלי ובימין הקיצוני, אף אחד מהם לא בחר את המחנה הפוליטי שלו בגלל היותו יהודי אלא מתוך ראייה של עצמם כחלק בלתי נפרד מן האומה הגרמנית.

            • זאת חתיכת הצהרה גורפת שאני ממש לא רואה על מה היא מתבססת.

          • טל says:

            כן. גם אני זוכר ויכוחים משנות האינתיפדה שאמרו לי "היהודים בגרמניה לא זרקו אבנים"

      • עדו says:

        פעם חייל מילואים אחד סיפר לי שבאנסאר (המקורי בלבנון) הוא הרג מחבל, אמרתי לו 'אבל זה שבוי מלחמה' והתשובה שלו הייתה שמחבל הוא לא שבוי אלא רק חייל בצבא סדיר. כלומר אין בעיה להרוג אדם חסר ישע (נחמד או לא זו שאלה אחרת) אם באופן טכני הוא לא נופל תחת ההגדרה של שבוי מלחמה.

  9. שושי says:

    גם אני לא הכרתי את השם.
    היה מקרה לפני 4 שנים של חקירת איש תקשורת בחשד לאונס. שמו פורסם והתיק נסגר חודש לאחר מכן. במקרה הנוכחי חייבים לפרסם את השם כדי למנוע מראית עין של התערבות הערוץ בחקירה.
    עם זאת, כדאי שהערוץ ישתמש בכוחו לקידום חיזוקה של המשטרה, כדי שתוכל לחקור ביתר מהירות מזו האפשרית במשאבים הדלים הנוכחיים.

  10. רון says:

    מה שאף אחד לא אמור: דמו של לבנת על ידי הרמטכ"ל.

    קבר יוסף היה סגור לכניסת ישראלים עד הרצח באיתמר. בתגובה לרצ"ח הוחלט להתיר לאלתר כניסת ישראלים לקבר. אולי יאות הרמטכ"ל לחשוף את שיקולי הביטחון שעמדו מאחורי האיסור ואיך הגיעו להחלטה להסירו ולהתיר כניסת ישראלים. בנוסף, איזה מידע הפיצו בקרב הציבור הישראלי לגבי סידורי הביטחון במקום (עלונים, הודעות בעיתונות, הודעה רשמית של דובר צה"ל), תפקידה של המשטרה הפלסטינית וסמכויותיה באזור?

    סביר להניח שלא היו שיקולים, לא היו הנחיות, לא הודיעו לציבור הישראלי כלום, לא הוציאו הנחיות, ואם אתם חובבי קונספירציות, אתם יכולים להשלים את החסר בעצמכם.

    גם זו דרך לנסות להתמודד עם "צונאמי" מדיני – שבהבדל לצונאמי טבעי, תאריך היעד שלו ידוע מראש…

    תהנו, רון

  11. אורי says:

    מינהלי: הכותב החליט הפעם לא להכאיב לעיניי הקוראים ע"י הדגשת כל שורה שנייה. אנו מודים לו מאוד ומאחלים לו שלא ייצפה בערוץ 2.