מרוץ עכברים.

התפרקותה, וכנראה גם התפגרותה של מפלגת העבודה עשתה לי את היום. שנים אני מחכה לרגע המשמח הזה ואינשאללה מרצ וחד"ש הולכות בדרכה בקרוב. הממסדים המאובנים האלה חייבים להתפרק ולזוז מהדרך כדי שיתרחש משהו ששווה להרחיב עליו את הדיבור בצד ההוא של המפה הפוליטית.

הבריחה של ברק לא הייתה צפויה, אם כי בחוכמה שלאחר מעשה לא ברור למה, אבל סופה של מפלגת העבודה היה צפוי גם צפוי. ובכל זאת, כמה דברים מעניינים יש כאן.

הפליק-פלאק של ברק פתח רשמית את המרוץ לבחירות הבאות. עד עכשיו, ההיערכות נעשתה בשקט, בלחישות בין עסקנים ומקורבים ובשינוע ארגזי טפסי התפקדות. עכשיו המערכת הפוליטית תהיה קן נמלים שחטף בעיטה. ברק עצמו (ותסלחו לי שאני מוותר על כללי הטקס ומתעלם לגמרי מהח"כים הנלווים אליו וממה שהם מכנים "תנועה"), עושה רושם, לא יעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות.

אלא אם כן תהייה איזו מלחמה טובה שתאחד את העם ותראה לו שאי אפשר, פשוט אי אפשר להתמודד עם איומים שכאלה בלי שר ביטחון מפרק שעונים שכזה. עוד שנה ככה, יהיה הזמן הכי טוב למלחמה. אני גם בספק אם יהיו לברק מספיק קוחונס כדי לרוץ לכנסת עם הרפיוטיישן שלו וארבעה גמדים שאף אחד לא מכיר. אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהצטרפות לליכוד או ל"קדימה" היא אפשרות סבירה יותר, אלא אם כן שאול מופז יצליח למנוע זאת.

אנחנו יודעים שמשהו נעשה למטבע פוליטי בעל ערך כשכולם משתמשים בו כל הזמן. אז כמו השמאל הלאומי לפניו שדרך על ראשם של מי ש"שמאלה" ממנו כדי לנסות להרים את הראש של עצמו מעל פני המים, ברק עושה זאת למפלגת העבודה שנסחפה, לדבריו, "אל מחוזות הפוסט-מודרניזם והפוסט-ציונות". האמת היא שהמקום היחיד שמפלגת העבודה נסחפה אליו, כיאה לדג מת, זה לתחתית ועם הזרם ישר לממשלת ליברמן. אבל ברק מסתכל מסביב, רואה שכולם לוקחים סיבוב על הסמולנים, מגרד את גלגלי השיניים במוח ומגיע למסקנה שמה שעובד בשבילם, יעבוד גם בשבילו. שני דברים שווה להגיד על זה:

כשמתחילים עם טריק הזזת הגדר פנימה כדי להשאיר אנשים בחוץ, הוא לא עוצר בקלות. מה שהתחיל עם ארגוני השמאל העמוק, או "רק מי שקוראים להחרמת ישראל" זוחל לאט ובטוח לכיוון המרכז. זה עבר את "שלום עכשיו", תנועה שתמיד הייתה מזוהה עם מפלגת העבודה ומרצ, והשבוע ראינו שוותיקי הליכוד ומפלגת העבודה מצאו את עצמם בסכנה להישאר בצד הלא נכון של גדר הלגיטימיות. נשאר רק לראות כמה פוליטיקאים עוד ייקחו סיבוב על הסמולנים כדי לקושש חצי כותרת, ואילו יריבים פוליטיים מהאמצע של מרכז המיינסטרים יתגלו פתאום כמי ש"נסחפו לפוסט-ציונות".

בתחום המעודד, אם יש איזה קטע אופנתי שכולם עושים, יש רק דבר אחד שאפשר להיות בטוחים בו: כשסבתא שלכם מתחילה לעשות את זה, הגיע הזמן לחפש את הדבר הבא.

מרוץ עכברים שלם יתחיל במפלגת העבודה. חבל, עדיף היה לסגור את הבאסטה ולהתחיל מחדש, אבל עוד לא נולד המנתח שיפריד את אנשי המפלגה, ובמיוחד פואד, מהמנגנון המפלגתי. שלי יחימוביץ' מתמודדת על כיסא הקברניט של הספינה הטובעת מול אחד שקוראים לו בוז'י (סוג של גרסה צעירה של פואד). היות שארגזי מתפקדים וסכינים בגב קובעים את תוצאות הדברים האלה, לא אנסה לנחש מי תצא עם ידה על העליונה.

אחר כך, תגיע השאלה הגדולה: האם על הספינה הטובעת לאחד כוחות עם הרפסודה של רובינזון קרוזו שנסחפת לצידה, ועליה ג'ומס (גם כן סוג של פואד, אבל ממרצ) וחבריו. או שמא, לקחת עליהם סיבוב ולהגיד שהם נסחפו לאוקיאנוס הפוסט-ציוני ואילו אנחנו, מפלגת העבודה, מפלגת מרכז ציונית שפויה שהמצע שלה הוא מה שטוב לישראל. שזה, לגמרי במקרה, גם מה שטוב לקריירה של ראשי המפלגה.

מה שכן ארשה לעצמי לנחש זה שמדובר בשעתו הגדולה של "השמאל הלאומי". התפרקות מפלגת העבודה שברה את הקרח בדיוק מעל הראש שלו ומאפשרת לו לצוף ואני בטוח שאלדד יניב מבין זאת היטב וברגעים אלו ממש כבר מתרוצץ כמו תרנגולת ערופה. יש הרבה פוליטיקאים נואשים שיחפשו לחבור אליהם, כך או אחרת, כדי להישאר במשחק.

המהלך הפוליטי הנכון עבור הצד השמאלי של המפה יהיה ליצור חיקוי מקומי של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. מדובר במסגרת רחבה הרבה יותר מזו של מושג המפלגה המקומי ואפשר להגיד שמדובר בארגון גג שתחתיו יש סיעות שונות שהמרחק האידיאולוגי ביניהן יכול להיות גדול. אם דבר כזה ייעשה, השמאל ירוץ בחזית אחת שתסחוף, בנוסף על האלקטוראט הקיים, קולות של מי שלא טרחו להצביע או שהצביעו עבור רשימות שלא עברו את אחוז החסימה. ניצחון בבחירות הבאות זה לא יהיה, התחלה של שיקום, אולי.

This entry was posted in כללי and tagged , . Bookmark the permalink.

50 Responses to מרוץ עכברים.

  1. טקסט חזק כרגיל, אבל אין סיכוי שהשמאל יתאחד.

    • אין שום סיכוי. אבל זה עדיין הדבר הנכון לעשות.

      • ההפך הוא הנכון, איחוד של אלמנטים שונים אידיאולוגית יגרום לדחייה של מצביעים. אפשר לומר שדבר כזה קרה למרצ.

      • לוני says:

        הדבר הנכון אלקטורלית? לא בטוח בכלל. הרבה אנשי שמאל שהיו מצביעים למשל עבור שלי יחימוביץ' או מרץ לא יוכלו להביא את עצמם להצביע לרשימה הכוללת (לדוגמא) את דב חנין ויעדיפו להצביע לקדימה. הדוגמא שאני חושב עליה הוא הקהל הבורגני של השמאל ה"ישן": עבודה/מרץ. או שאתה לא מגדיר אנשים כאלה כ"אנשי שמאל"?

        • רובם כבר בקדימה. למה לרדוף אחרי דינוזאורים?

          • רועי פ. says:

            זה שהם הצביעו קדימה לא אומר שזה לא הפיך.
            וכדי לעשות שינוי במדינה הזאת, אתה חייב לרדוף אחרי "השמאל הישן", שהוא לעניות דעתי עדיין רובו של השמאל, או מה שהיה מכונה בשנות התשעים שמאל (לא שאני חושב שלמילה הזאת יש משמעות מוסכמת יותר).

          • רועי פ. says:

            ודבר נוסף, לגבי "השמאל הלאומי"-
            אני הייתי פעיל שם תקופה, והפסקתי, בגלל החלקים היותר אלימים שם. אני גם לא מאוהדיו הגדולים של אלדד יניב.
            א ב ל-
            בתנועה הזאת, לצד התלהמות, יש גם חלקים נהדרים וטובים. מי שהסתפק בקריאת "הספרון הכחול" עלול לפספס את זה.

            מה שאני רוצה להגיד, שע"מ להקים את ,"המחנה הדמוקרטי" המיוחל, אנחנו צריכים לעשות מאמץ לא להדיר ולשפוט בתוך השמאל, אלא לנסות לעשות מאמץ אמיתי ליצור חזית משותפת ככל שניתן. אמירה פומפוזית, אני יודע, אבל זה צריך להתחיל בשינוי השיח האלים אחד כלפי השני, כלפי כל מי שהדעה שלו שונה אינצ' אחד ימינה או שמאלה.

            • אז מה אתה רוצה? מצידי לשים את אלדד יניב ואת דב חנין מתחת לאותו גג. אתה זה שיש לו בעיה עם זה.

              על השמאלנים של שנות התשעים אני מוותר בשמחה. הם ברחו לקדימה לא בגלל דב חנין אלא בגלל שמרוקאי משדרות נעמד בראש המפלגה שלהם אז הם נמצאים במקום הנכון מבחינתם ואני לא רואה צורך בעוד קדימה אחת. יותר מעניינים אותי הילדים שלהם

            • רועי פ. says:

              תשובה לשלום:
              קו פרשת המים לדעתי הוא מי שרואה בישראל מדינה יהודית ולבין מי שלא.
              אלדד יניב לא יוכל לשבת עם דב חנין, אבל כן עם יריב אופנהיימר, ניצן הרוביץ, וזהבה גלאון. דב חנין הוא חבר הכנסת היהודי היחידי, שמייצג את העמדה הפוסט-ציונית. ולכן, גם הציבור שלו בטל בשישים. חבירה לתנועות ערביות פשוט אינה פרקטית, ממגוון סיבות.

              על תוותר על השמאלנים של שנות התשעים האלה כ"כ בשמחה. א. במצבו של השמאל, ואם אתה רוצה לעשות שינוי ולא רק לצעוק, או לכתוב מול אנשים שממילא כבר חושבים כמוך, אז אין לך ברירה. ב. ישראל עוברת שינויים, וגם הישראלים. גם אני לא הייתי מסוגל להצביע לעבודה של פרץ, למרות שהייתי מצביע עבודה. קרא לי "אליטה ישנה" או כל דבר אחר, אך לא הייתי מסוגל להצביע עבור אדם שמדבר כמו שהוא דיבר. זה דחה אותי. היום אני מבין יותר את המקום שהוא בא ממנו (אבל עדיין מסתייג מהסגנון). אני בן 30, אני לא ההורים שלי, ואתה רוצה אותי בפים אם אתה צריך לעשות שינוי.

              אם תשאר טהרן ותוותר על אנשים, אתה תהיה צודק מאד אבל לבד וחסר השפעה.

            • התגובה שלך פשוט לא תיאמן. אני בא ואומר שאני מוכן להצביע למפלגה שכוללת את כל הצד הזה של המפה הפוליטית, מטיבי עד ליבני מצדי, ואתה קורא לי "טהרן"? מה נסגר?

            • רועי פ. says:

              אני קראתי את דבריך אחרת. הכשל בהבנה הוא שלי.
              איתך הסליחה.

            • אלעד-וו says:

              "לכתוב מול אנשים שממילא כבר חושבים כמוך". איך קראנו לשפה הזאת, עיוורית? אכן מתאים מאד.

              אני במיוחד אוהב את הטענה ש"גם אני לא הייתי מסוגל להצביע לעבודה של פרץ, למרות שהייתי מצביע עבודה. קרא לי "אליטה ישנה" או כל דבר אחר, אך לא הייתי מסוגל להצביע עבור אדם שמדבר כמו שהוא דיבר. זה דחה אותי. היום אני מבין יותר את המקום שהוא בא ממנו (אבל עדיין מסתייג מהסגנון). אני בן 30, אני לא ההורים שלי". זה ממש מצחיק, רועי. אני לא מכיר את ההורים שלך, אז אני לא יודע אם אתה ההורים שלך, אבל אתה בוודאות ההורים שלי. "לא הייתי מסוגל להצביע עבור אדם שמדבר כמו שהוא דיבר. זה דחה אותי." יואו, אתה הכי גדלת אצל סבתא שלי, שהייתה מתחלחלת כשאמא שלי היתה מביאה חברים מזרחיים הביתה.

            • גיל ב' says:

              מה הקשר בין הסגנון של פרץ לבין המרוקאיות שלו? נראה לך שהמתנגדים לסגנון המתלהם של פרץ (ראה החיקוי שלו עם המגפון) היו מתנגדים אם בראש מפלגת העבודה היה עומד בן-עמי, מרוקאי מקרית שמונה או רן כהן העירקי? אבל כמובן פרופ' בן-עמי לא נחשב מרוקאי אמיתי, רק מי שמדבר כמו דוד לוי או עמיר פרץ הוא מרוקאי אמיתי.

              אם מישהו היה אומר שהוא לא מוכן להצביע למפלגה בראשות ג'ודי ניר מוזס היית מאשים אותו באנטי אשכנזיות?

            • למעשה רן כהן הפסיד את ההתמודדות במרצ פעמיים, למרות שהוא היה המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר להצליח בבחירות ועלה בהרבה על מתחריו, בגלל אותם אליטות במרצ שלא היו מוכנות להיות מונהגות על ידו.

            • שלום בוגוסלבסקי says:

              נכון מאוד. לכן מגיע למפלגה הזאת להיעלם.

        • עדו says:

          השאלה האמיתית היא האם אתה רואה את דב חנין יושב באותה רשימה יחד עם אלדד יניב.

        • עמוס בן-ישראל says:

          אני לא בטוח שנכון עבור חד"ש או עבור השמאל לרוץ ביחד. החשש שלי דווקא הפוך, חלק ממצביעי חד"ש לא יצביעו למפלגת שמאל-מרכז. אחרים (אולי רק אני ועוד כמה) אולי יצביעו למפלגה כזו אבל כשזו מתנהגת יותר מדי כמו מפלגת מרכז (שלא לומר ימין) יענישו אותה ולא יצביעו לה.
          חד"ש יכולה לאסוף את כל הקולות האלה שלא ילכו לאיבוד. לפחות עד שהמערכת הפוליטית תהיה בשלה למפלגות לא-ציוניות יהודיות-ערביות על בסיס אידאולוגיה.
          מפלגת השמאל-מרכז התורנית תוכל לבדל את עצמה מחד"ש וכולם יהיו מרוצים.

          • מה שרק מראה עד כמה אנשים קשורים למושג "מפלגה" כמו שאנחנו מכירים אותו בארץ ולא מוכנים לשקול מודל אחר למרות שאין ויכוח על חוסר התוחלת שבמודל הנוכחי.

            אין סיבה מיוחדת שמפלגה תייצג אידיאולוגיה אחת קוהרנטית. סיעה בתוך מפלגת על יכולה לעשות זאת באותה המידה. השאלה היא האם רוצים לאכול אחד את השני או לאכול מישהו אחר, זה הכל.

            הבעיה האמיתית היא שברגע שדב חנין ואלדד יניב, לצורך העניין, יתנו לגיטימציה אחד לשני, לא יהיה להם מה לעשות יותר משום שכל הפוליטיקה שלהם בנויה על להיכנס אחד בשני במקום על להיכנס בימין.

            וזה כל הסיפור.

            • עמוס בן-ישראל says:

              סיעה בתוך מפלגה לא יכולה לעשות את זה כי בבוא יום הבוחר מצביעים למפלגה ולא לסיעה. האנגלים והאמריקאים אוכלים הרבה חרא מזה. על האמריקאים כבר דיבר מגיב אחר, הבריטים נתקעו עם מפלגת לייבור שקיימה מדיניות ימנית לטעמם של מצביעים רבים ואפילו בוחנים בעיון את השיטה שלנו.

              הימין מסתדר יופי עם רסיסי ושברי סיעות לכל תת-אוכלוסיה. זה מאפשר למפלגה הגדולה להנות מתמיכה בלי לקחת אחריות על הקטנות ולקטנות לזכות בהשפעה על המדיניות עד כמה שהן מוכנות להתפשר עם השאר.

              זה קצת מבורדק אבל זה עובד. הצרה של השמאל היא שמי שהיתה אמורה להיות המפלגה הגדולה והממלכתית יותר נכנסה לממשלות אחדות וזנחה את המגרש השמאלי למפלגות הקטנות יותר. אני חושב שברגע שהשמאל יחזור לשחק במשחק של מפלגה "ממלכתית" ומפלגות "סקטוריאליות" או "אידאולוגיות" הוא יוכל להיות אלטרנטיבה לשלטון. לוותר על המפלגות הקטנות זה לאבד קולות של טהרנים (כל עוד לא מתפצלים אל מתחת אחוז החסימה)

              אגב, השאלה המעניינת היא אם אלדד יניב ישב עם מוחמד ברכה באותה מפלגה ולא על תקן "ערבי מחמד".

            • כמו שאמרת, עובד בשביל הימין, לא עובד בשביל השמאל. יש מסקנות?

            • עמוס בן-ישראל says:

              המסקנה היא לחזור לשחק את המשחק של מפלגה "ממלכתית" ומפלגות קטנות, לא לבטל את המפלגות הקטנות. הן דווקא ממלאות את תפקידן.
              המסקנה היא שמפלגת העבודה (אם תצליח להתאושש) או מי שלא תחליף אותה בתור המפלגה הממלכתית (השמאל הלאומי או אפילו קדימה) צריכים ללמוד לשבת באופוזיציה, לא לרוץ לכל ממשלה ולא לפחד מהלוויינים שלהם.
              בסופו של דבר זה דומה למה שאתה מציע רק עם קצת יותר אפשרות למצביעים לנתב את הקולות לסיעה שמתאימה להם בתוך הגוש.
              לא צריך שינוי דרסטי פשוט לשחק את המשחק.

  2. Pingback: Tweets that mention מרוץ עכברים. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com

  3. אבי says:

    ולמה מה שקורה בארה"ב הוא שוס גדול? מפלגה שלא מצליחה להעביר רפורמת בריאות מינמלית ונאלצת להתפשר על גרסה כל כך מרוככת שגם היא עומדת ליפול. מפלגה שלא מצליחה להעביר חוקים בסיסיים בכל העולם המערבי, כמו חופשת לידה בתשלום או חופשה בכלל בתשלום היא המודל והדוגמה עבורנו? לא עדיף לנסות לחקות מפלגות שמאל מסקנדינביה או אפילו מדרום אמריקה אשר מהווים אלטרנטיבה אמיתית לימין. לדעתי, בגלל המבנה הפוליטי הדו-מפלגתי מפלגת השמאל בארה"ב היא כל כך חלשה ונוטה לימין, אגב לא שזה עוזר לה, כי היא בכל מקרה בדרך כלל מפסידה. אבל גם כשהיא מנצחת היא לא עושה יותר מדי.

    • מה שמעביר או לא מעביר חוקים זה יחסי הכוחות הפוליטיים ולא האחידות האידיאולוגית של המסגרת הארגונית. יש טרייד אוף בין אידיאולוגיה חד משמעית לגודל. השאלה היא האם אנחנו רוצים שלכל פלח אידיאולוגי תהיה מסגרת נפרדת משלו או שהיו סיעות בתוך מסגרת גג. את אחת מהשיטות ניסינו איזה 60 שנה, וקשר להגיד שהתוצאות מרשימות.

      • עדו says:

        השיטה בסדר גמור, רק צריך להחליף את המצביעים.

        • אבי says:

          גוש שמאל גדול יהיה בפועל קדימה. כל מי ששמאל לקדימה יעלם במפלגה גדולה ומרכזית. נישאר רק עם קדימה שלרוב תפסיד וכשמדי פעם תנצח, תפזול לימין גם מבחינה פוליטית (מלחמת לבנון ה-2, עופרת יצוקה), גם מבחינה כלכלית (הפרטת בתי הסוהר שקודמה ע"י קדימה) וגם מבחינה חברתית (מאיר שיטרית וחוק הביומטרי). אז למה שנרצה משהו כזה? מה מפלגת קדימה ענקית והמייצגת הבלעדית של השמאל תיתן לנו?

    • ואולי במקות לחקות מודלים זרים שאין להם שום קשר להיסטוריה ולמצב הפוליטי הישראלי עדיף לבחון אותו וכך להתאים את הפתרונות?

      • לי זה נראה מתאים. זה לא שחשבתי "אה, עושים את זה באמריקה אז בואו נעשה גם".

        אני רואה שאני לא מכיר אף שמאלני שמזדהה עם מפלגת שמאל, אני רואה בכל מפלגה מספיק אידיאולוגיות כדי להקים עשר מפלגות, אני רואה שיש לשמאל איזה 10 מנדטים למרות שמשהו כמו 40 מנדטים ממקמים את עצמם שמאלה מהמרכז.

        אז אני מחבר אחד ועוד אחד ואומר למה לא לרוץ על מחנה משותף רחב, ובתוכו כל השמאלנים יתכסחו אחד עם השני אם יותר עדיף להיות פוסט-היפר-סטרוקטורליסט פרוטו טרוצקיסטי או שמא פרוטו-אנטי-פוסט קולוניאליסט סמי-ליברלי.

        גם כך אין לניואנסים האידיאולוגיים הרבה קשר למציאות.

        • קשה לי לראות את המנדטים השמאלנים לכאורה חוזרים הביתה רק כי רשימה חדשה שתאחד את כל המפלגות, למעשה נראה לי שהימצאות ברשימה הזאת של לאומנים פלסטינאים ואנטי-ציוניים דווקא תוריד את הסיכוי לכך.

          • כן, זה מה שאומרים עשרים שנה והתוצאות פשוט בונבון.

            • טוב כנראה לא ירדתי לסוף דעתך, מה יהיה הדבר המיוחד שימצא במפלגה הזאת (חוץ מהרכב הדי בלתי אפשרי שיאחד את בל"ד, חד"ש, מרצ והעבודה) שיגרום לכל השמאלנים לנטוש את קדימה לטובתה.

              ואני באמת חושב שאתה נוטה להתעלם מהמימד הרגשי ומגדיר הזהות שיש לתמיכה פוליטית במפלגה.

            • המימד הרגשי זה בערך הדבר היחיד שיש למפלגה כזאת להציע. זה גם מה שצריך – מסגרת שתגדיר מחנה שעומד מול מחנה אחר. לא בהכרח הדרך היחדה להשיג זאת, אבל זה מה שצריך.

            • השאלה האם השנאה לימין תשכנע פלסטינאים גאים להצביע לרשימה שיש בה ציונים? או יהודים שרואים את עצמם כציונים-סוציאליסטים להצביע לרשימה עם קומוניסטים אנטי-ציוניים?

              הניסיון ההיסטורי עם מפלגות שהיו חלוקות בקווים הללו (אפשר להביא את של"י כדוגמה) לא מבשר טובות.

  4. Quercus says:

    רק כדי לראות אם אני מבין נכון – אתה מציע מפלגה שהאג'נדה שלה היא דמוקרטית בלבד, משמע שמטרתה תהיה לבסס את הדמוקרטיה בישראל (בניגוד לגישה של ליברמן ושות')?
    אם כן, אז באמת נראה לי שיהיו לא מעט אנשים שיצביעו למפלגה כזאת. יוסי ואתה דיברתם רבות על-כך שההפרדה האמיתית בישראל היא כברלא בין ה"שמאל" ל"ימין", אלא בין התומכים בדמוקרטיה למתנגדיה (או אלה שבעיקרון בעד, אבל לא כל-כך אכפת להם לוותר עליה מתי שזה נוח).

    • MuyaMan says:

      או אלו שתופסים דמוקרטיה כ"יש בחירות פעם בכמה שנים" ותו לא.

      (אני גם חושב שאג'נדה כזאת של לקדם את ה"דמוקרטית" ולא (רק) את ה"יהודית" חשובה וראוי לדחוף אותה.)

  5. רון says:

    סליחה, אבל אני לא כ"כ מבין: למה צריך לאחד מפלגות בעלות מצעים שונים למפלגת על שתהיה מועדת לפיצול חמש דקות אחרי פרסום המדגם – זה רק יהיה גול עצמי. יש הסכמי עודפים ואין שום סיבה שמפלגות שונות לא ירוצו – גם משמאל לקדימה – בעיני אין שום סיבה לאחדות שמאלנית, במיוחד משיקולים אלקטורליים.

    נראה לי שאתם מנסים לעשות 5 + 5 + 5 + 5 ומקווים שזה יצא 61.

    אז זהו שזה רק 20… הבעיה של השמאל היא לא ריבוי מפלגות אלא בעיה דמוגרפית. כנראה שלפני 30 שנה לכל זוג שמאלני היו 3-2 ילדים ולכל זוג ימני 6-8.

    בכל מקרה, רובה הגדול של החברה הישראלית נמצא מימין לסמן השמאלי של קדימה – והסיבה היא לא מפלגה כזאת או אחרת. מה שצריך זה לא להקים מפלגה או לחולל שינויים פוליטיים אלא להאבק על דעת הקהל. בעצם מה ששלום עושה פה…

    תהנו, רון

    • הבעיה היא בדיוק בזה שהחלפנו את הדמוקרטיה בדמוגרפיה, ולדעתי זאת שטות ממדרגה ראשונה להשלים עם זה. אף אחד לא נולד שמאלני ומי שחושב כך ראוי לו שיינשא לארבע נשים ויזרוק את הקונדומים לפח, או שיעוף מפה לברלין. הגזמנו בגדול עם פוליטיקת הזהויות הזאת.

      • בפוסט אחר אתה בעצם הסברת שהפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה של זהויות ולמצביעי מפלגות השמאל יש זהות עדתית-מעמדית ממש כמו למציעי מפלגות הימין (אבחנה שאני מסכים איתה). גם היית די פסימי לגבי אפשרות שמפלגה תוכל לפעול מחוץ לפוליטיקה של הזהויות, למה אתה חושב שהמפלגה החדשה שאתה מבקש להקים תוכל להצליח ולפרוץ את המחסום שיש מול מפלגות השמאל דהיום?

        • אני לא יודע אם מפלגה כזאת תשבור את מחסום פוליטיקת הזהויות, סביר שלא. אבל אם אתה שואל אותי מהי ההיערכות הטובה ביותר לבחירות בעוד שנתיים, נראה לי שזה משהו כזה.

      • רון says:

        אני לא מבין את ההתקפה החריפה הזאת שלך – לא ברור באיזה עצב רגיש נגעתי – אבל אולי תשתה כוס מים או תיקח איזו גלולה?

        הרי מה שאני כותב, בסופו של דבר, זה שצריך להיאבק על דעת הקהל – מה שעשוי לרמז שגם אני מאמין שאם מישהו נולד לבית בעל צוויון מסוים, עדיין אפשר לנסות לשנות את דעתו…

        מה שכן, היה מענין אותי, אולי יש סקר או מחקר על המשכיות פוליטית במשפחה. אתה באמת מאמין שהשיוך הפוליטי של המשפחה והחברה הקרובה לא קשורים לשיוך הפוליטי העתידי של הילדים? ילדים יוצאי התנחלויות הם בסבירות זהה להיות סמולנים כמו ילד טוב תל אביב, לדוגמא?

        • רון says:

          אולי משתמע מהפוסט הקודם שלי שאני באמת מאמין שרוב החברה הישראלית כזאת פאשיסטית רק בגלל הדמוגרפיה – אז קבל תיקון – ברור לי ששתי המלחמות האחרונות תרמו לזה הרבה יותר…

          • MuyaMan says:

            זה, וחוסר חינוך לדמוקרטיה. רוב האנשים באמת לא רואים מה לא סביר בזה שהכנסת תחקור ארגונים אזרחיים, ואפילו לא כאשר החקירה היא רק כלפי ארגוני "שמאל". מבחינתם, הימין זכה בבחירות, ועכשיו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה; דמוקרטיה, לא?

  6. אבי says:

    באיחוד של המפלגה הזאת אתה כולל את קדימה? אם לא אז זה רעיון טוב, בסגנון מפלגת השמאל בגרמניה שאיחדה מספר מפלגות ותנועות עם יח"צ מאוד בעייתיים, אבל מצליחה וגודלת בגרמניה מבחירות לבחירות. אבל אם אתה משתף את קדימה, אז כל המפלגה תיבלע ע"י קדימה שראשיה יסבירו שחייבים לפנות למרכז ואין ברירה אחרת ומכיוון שהם יהיו הרוב מלכתחילה גם במספר המנדטים שהם מביאים וגם מבחינת המימון שהם מביאים, אז הם יתנו את הטון של המפלגה.