אז שיהיה בלי חרם.

פוסט אורח של דינה שונרא

הערת המערכת: הפוסט הנוכחי הוא עידכון וסיכום למה שנכתב כאן. כאמור, אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שנכתב, אבל היות שאנחנו מדינת חסות של ארה"ב ובעצמינו לא נרתעים מבחישה בפוליטיקה הפנימית שלה, חשוב להתעדכן על הדיון שם לגבי ישראל, ואולי גם לעדכן אותו.

כמעט מאתיים אנשים הגיעו אל בית האחווה האוניברסליסטי ב-21 בספטמבר. הרוב מקומיים. חלק לא. זו היתה ישיבה מיוחדת של מועצת המנהלת של הצרכנייה השיתופית של פורט טאונזנד שבוושינגטון ועל סדר היום עמדה רק שאלה אחת: האם הקואופ יקבל את ההצעה להחרים מוצרים מישראל עד להפעלת כל החלטות האו"ם והסדרת מצב הפליטים. אשבור את המתח ממש כאן: המועצה החליטה שמדיניות הקואופ לא מאפשרת החרמת מדינות.

מעשיה של ישראל לא נידונו כלל. השאלה היחידה שנשאלה היא השאלה הפרוצדורלית, וזו נענתה בהצבעה של ארבעה נגד שניים. לא, הקואופ אינו ערוך להחרמה של מדינות. לא של סין, לא של נורווגיה, ואף לא של ישראל. לא דרום אפריקה של שנות השמונים, לא גרמניה של שנות התשעים, אפילו לא קובה ואיראן. כבכל מקום, השורה התחתונה מרדדת את הסיפור. ויש סיפור. הסיפור הוא עוצמת המאבק נגד דיון פתוח בשאלת מעשיה של ישראל.

מלבד הזועמים המקומיים נשלחו אלינו גם רוב ג'ייקובס, מסניף סיאטל של StandWithUs, בחור זועם במיוחד מאולימפיה, שם הקואופ המקומי אכן מחרים את ישראל. ומדינת ישראל עצמה שלחה אלינו אחד, גדעון "תקראו לי גידי" לוסטיג, סגן הקונסול מסן פרנסיסקו, שהגדיל לעשות וניסה להיפגש בפגישה סגורה עם מועצת הקואופ בפורום מלא ועם מנכ"ל העירייה המקומית – פגישות שלא התקיימו משום שאינן נאותות: הצרכנייה השיתופית לא מסתירה את התנהלותה מבעליה.

אחרי אחת הפגישות הגיע הקונסול אל בית קפה מקומי ודן בפירוט בתוכניותיו ובתשובה הצפויה של הפעילים הפרו-ישראליים. איך אני יודעת את זה? זו עיר קטנה. בשולחן הסמוך ישבו חברים שלי וסיכמו את כל מה שנאמר. בעיר קטנה כל כך, עדיף למי שרוצה להסתודד שלא יעשה זאת בפומבי, בבית קפה. האמת, אם מכונית זרה חונה ליד בית כאן, מישהו יספר לנו על זה. ככה זה, בערים קטנות. לא היו הפתעות גדולות בדיווח.

אך נחזור אל ערב ההצבעה: ישיבת מועצת המנהלים התחילה בבקשת היו"ר שכולנו נתנהל בכבוד הדדי. היא ביקשה שלא נמחא כפיים ולא נמחה בקולותינו, שנדבר רק שתי דקות כל אחד, ושנזכור שאנחנו כולנו גרים בקהילה אחת, בעיר אחת, לא גדולה במיוחד. חמישים מבעלי המניות עמדו ודיברו.

כ-22 מהדוברים תמכו בהחרמה. כ-28 התנגדו להחרמה. כל אחד דיבר בדיוק שתי דקות, עם אזהרה – שלט צהוב – שלושים שניות לפני הסוף, וקטיעה – שלט אדום. אלה היו הכללים, ובאי הפגישה ניסו לעמוד בהם, עם מספר יוצאים מן הכלל, כולם בצד שהתנגד לחרם. היתה קבוצה מאורגנת שישבה בשורות שלוש-עד-שבע ומחאה כפיים בכחצי מנאומי ההתנגדות לחרם. היו"ר ביקשה מהם להפסיק כמה וכמה פעמים.

רק עובדות מעטות הוזכרו: כל הדוברים ידעו שכולם כבר החליטו. אחד מבאי הצד שכנגד ציין שהוא מין שמציעי ההחרמה אינם אנטישמים. זו היתה הודעה חשובה ומהותית משום שחלק ניכר מהזעם בתחילת הדרך, אי שם בתחילת יולי, כלל את הטענה שרק אנטישמיות יכולה להוביל לרצון להחרמה. טוב היה לראות שהם הבינו את טעותם. הדוברים שתמכו בחרם הזכירו את האוניברסליות של זכויות האדם ואת התמיכה הבלתי-מסתייגת של ארה"ב בישראל, שהופכת כל אחד מאיתנו לשותף על-כרחו במעשיה.

היו גם כמה ימנים קיצוניים, מהסוג שאתם מכירים גם בישראל. הם מחאו כפיים והריעו כשהוזכר מבצע "עופרת יצוקה" וטענו שהיו נגדם התקפות אנטישמיות – מילוליות בלבד – ושהחליטו, במקום לעצור את התופעה ברמה המקומית שעדיף להם לרפד לעצמם נתיב מילוט בשטחים הכבושים, כי מחירי הנדל"ן הגנוב נמוכים, יחסית.

והיו גם סיפורים נפלאים: רופאה מקומית סיפרה כיצד אפילו ילדיה-שלה לא שתקו כשהיא נהגה שלא כיאות. היו סבתות – אני הבאתי שתיים, אם כי רק בצורת תמונות: אחת שנספתה עקב מדיניות גזענית ואחת שהסתירה בביתה מתנגדי משטר ובני דתות רדופות. הזכרתי לחברי המועצה שיבוא היום בו ישאלו את כולנו ילדינו מה אנחנו עשינו נגד העוול המתמשך.

היו רגעים של התעלות רוח, כאשר בני העיירה משני צידי המתרס זכרו והבהירו שאנחנו – לא חשוב מאיזה דעה – נמשיך לחיות כאן, לקנות באותה צרכנייה, להיפגש בבתי הקולנוע ובישיבות מועצת העיר, למחות נגד מדיניות חמסנית כאן ולתמוך במועמדים פוליטיים, ביחד.

רגע מרגש נצפה אחרי הנאומים, כאשר בתי הצעירה פנתה אל גברת אחת, שהכפישה אותה, ספציפית, במכתב לעיתון. הגברת הישירה מבט בעיניה, התנצלה מקרב לב, הסבירה מה גרם לה לנהוג כפי שנהגה מבלי להצטדק על כך. בתי קיבלה את התנצלותה והן לחצו ידיים. זה היה רגע חשוב עבור שתיהן, כי שתיהן ידעו באותו הרגע שגם בצד השני של המתרס עומדים אנשים עם רגשות, אנשים שיודעים גם לטעות וגם להתנצל – אפילו בפני ילדים.

לעולם לא אסלח לאלה שצחקקו והריעו למבצע עופרת יצוקה ומחאו כפיהם להרג ולהרס, אבל היו רק כחמישה-ששה מהם באולם, בין כמעט מאתיים נוכחים. שאר העיירה היתה בוגרת ואכפתית, לפחות במישור המקומי. אחרי הזעם הגדול הבינו כל הנוכחים שיש עם מי לדבר, בשני הצדדים.

דיוני המועצה החלו אחרי הפסקה קלה. היו"ר פעלה בכל כוחה נגד הצעת החרם והציעה את נוסח ההחלטה שאכן התקבל: "כללי הקואופ אינם מאפשרים החרמה של מדינות ומשום כך ההצעה נדחית." הועלו מספר הצעות לשיפור הנוסח הזה, כולל אפשרות שהקואופ יכריז על תמיכתו בשלום במזה"ת, הצעה שגררה קריאות ביניים מהקהל: "לא להצביע על ישראל!"

לרגע נראה היה שהקואופ עלול להכריז על תמיכה בשלם במזה"ת ובעולם כולו, אבל המועצה התעשתה. תארו את הבושה אם הם היו מרמזים שעד ל-21 בספטמבר 2010 תמכה מועצת הקואופ במלחמה, ורק אז שינתה את דעתה? העיתונים המקומיים דיווחו על הישיבה, והתגובות באו בעיקרן מאנשים שלא היו בישיבה. והנה אנחנו, כשבועיים אחרי "היום שאחרי", מועד סיכומים.

היו רגעי פחד שחוויתי, כאשר קשישות נופפו אלי את מקלות ההליכה שלהן וקראו לי "אנטישמית" מבעד לשפתון האדום-מדי שלהן. זו השמצה חסרת יסוד: התנגדות למעשי ישראל אינה שווה לשנאת יהודים. היה טיפוס לבוש שחורים (לבוש עור שחור, למעשה), שבא אל כמה מהאירועים שלנו וצילם בהפגנתיות, בלי לבקש רשות. עם מצלמת פילם, לא פחות. הוא היה גס רוח ותפס את מלוא הנפח שגופו ידע לתפוס, מרפקים הצידה, כתפיים לאחור, כל הווייתו אומרת אלימות. הופתעתי לראות אותו נכנס אל טויוטה פריוס אחרי האירוע – איכשהו ציפיתי לראותו עולה על אופנוע ולא על מכונית שמהווה סמל ה"ירוק".

היו הפתעות: אנשי צוות שיצאו אל שולחן ההחתמה שלנו באמצע העבודה וחתמו, בהפגנתיות. זה קרה בדרך כלל מיד אחר שאחד ממתנגדי החרם נכנס ואיים על עובדי הקו-אופ. היה בחור אחד, בן שבעים וקצת להערכתי, שהגיע אל מגרש החנייה של הקו-אופ לבוש תחפושת "אינדיאני", עטרת נוצות לראשו וצבעי הלואין על פניו. הוא חילק עלונים במגרש החנייה ולהפתעת המעיינים בהם, הוא ניסה להקביל את היהודים בישראל לבני השבטים המקוריים כאן. הסתבר שהוא אחד מהיהודים המקומיים, אחד מאוהבי-ישראל שעוד לא קראו את שלמה זנד. אני לא חושבת שיכבדו אותו בעליה לתורה בקרוב…

אני גאה בקהילה שלי, שהצליחה להכיל דיון כואב ובעייתי מבלי לגלוש לאלימות או להשתקה. אמנם, לא קיבלתי את מה שרציתי – הצהרת החרמה גורפת מטעם הצרכנייה הקואופרטיבית. דווקא כן קיבלתי את הדברים הבאים:

  • דיון פתוח בשאלת ישראל/פלשתין
  • חמישה אירועים לימודיים שהעשירו ופתחו אופקים עבור כולנו
  • הרמת המחסום של העיתון המקומי, שסירב לעסוק במזרח התיכון משום שאנחנו נמצאים בקצה מערב: עשרות מכתבים כבר פורסמו בנושא, מאמר אחד בשבוע, ואתר האינטרנט של העיתון נהנה ממבקרים ומטוקבקיסטים רחוקים במיוחד.
  • לפחות תלמיד אחד בעיירה בחר לעסוק בשאלת פלשתין/ישראל כנושא של פרוייקט הגמר שלו, בתיכון. הוא יגרור אחריו לפחות את המורה שינחה אותו ואת קהל התלמידים וההורים/מורים שיקשיבו לו.
  • 361 תושבים חתמו על העצומה שלנו, שביקשה מהנהלת הקו-אופ להחרים את ישראל. אנשים אלה רוצים להשתתף במאבק מסודר למען שוויון זכויות והזדמנויות ברחבי ישראל/פלשתין, ללא הבדלי דת, גזע, מין ומוצא – גם אם יש מי שמאיים לכנות אותם גזענים משום כך.

האסטרטגיה שמופעלת על ידי מתנגדי ההחרמה בארה"ב היא תקיפת הצעות ההחרמה על בסיס פרוצדורלי. אצלנו החליטו שאין תשתית בתקנות להחרמת מדינות; בסקרמנטו (בירת קליפורניה) החליטו זה-עתה לבטל את מדיניות ההחרמה שלהם, כדי למנוע דיון בהחרמת ישראל. מדיניות זו תפעל, אבל לא לאורך-זמן: כאן, בסקרמנטו, בבלינגהאם, באולימפיה – בכל מקום שמוצעת ההחרמה מתעוררים בני המקום ושואלים למה תמיכתם בישראל מרסקת את פלשתין. כמו שאמר ג'ון מירסהיימר, ישראל בחרה כבר שלא לצעוד בנתיב שתי מדינות. מדינת אחת, ארץ ישראל הגדולה, תהיה מדינת אפרטהייד, והעולם לא יסבול זאת.

כמו שאומר יוסי: "יהיה רע יותר".

This entry was posted in כללי and tagged . Bookmark the permalink.

58 Responses to אז שיהיה בלי חרם.

  1. עוז says:

    מה שאת מתארת כאן נשמע איכשהו מאוד כוחני.
    אולי זה כי אני בתור ישראלי מרגיש מותקף בגלל החרם, אבל אני רואה כוחניות גם בצד הישראלי.
    קודם כל יכול להיות שהבעיה שלי עם הנושא היא התייחסות ספציפית לישראל, ולא קביעת קריטריונים כלליים שלפיהם כל מדינה שסוחרת עם הקואופרטיב תישפט, וביניהן גם ישראל.
    למעשה אם לא מציעים לישראל ערכים שהיא יכולה לקבל או לדחות ולדון עליהם עם הקואופרטיב, אלא מציבים כאן אולטימטום ודרישות ספציפיות עבור ישראל, אז זה סוג של מתקפה.
    אבל כנראה שאת באה מנקודת הנחה שאת לא תוכלי להגיע להסכמה משותפת ערכית בתחומים מסוימים עם המשטר בישראל ולכן מיותר לדון בכך.
    אפשר גם מהפרספקטיבה הזאת לראות את הטענה של המתנגדים אודות יחסיה הקרובים של ארצות הברית לישראל, יחסים שמבוססים על ערכים משותפים ואמון, יכול להיות שהמשקל של אינטרסים יותר גדול, אבל הוא לא מעלים לגמרי את המימד הזה, ונראה לי שבנושאים קטנים ועדינים הוא יותר משמעותי.

    יכול להיות שגם סגן הקונסול לא היה מנסה לסגור עניינים מאחורי הגב של כולם אם הוא היה רואה את תומכי החרם כאנשים שאפשר לדבר איתם, ולא כאנשים שיוצאים לקרב מולו.

    מצד שני שמעתי כבר שבמאבקים של אזרחים נגד מוסדות אין מנוס מלהילחם ולכופף ידיים.

    • עוז says:

      לאור ההתפתחות בשרשור, אני מכתיר את התגובה הראשונה שלי כתגובה שהכי קשה לענות עליה.
      היא מחוכמת ולא סטריאוטיפית בצורה מופתית ולא מעוררת שום הגנה או תמיכה אוטומטית.

  2. טל says:

    דינה, באופן עקרוני אין לי בעיה עם חרם על ישראל כל עוד נמשך הכיבוש בשטחי 67. לעומת זאת הדרישה מישראל להפסיק להיות מדינה יהודית נראית לי חוצפנית. את וחבריייך ב-BDS אמנם לא מנסחים כך את דבריכם, אך תביעותיכם מישראל (בלבד!) להסדיר את בעיית הפליטים והקשבה לדעותיכם (בטוויטר כתבת לי שאת לא בעד מדינה יהודית) לא מותירים ספק.
    רובם המוחלט של אזרחי ישראל מעוניינים בקיום מדינה שתייצג את התרבות היהודית-עברית, תשבות בחגי ישראל ותהווה מקום מקלט בעת הצורך ליהודי העולם.
    את טוענת שעד כה נעשה הדבר על חשבון העם הפלסטיני? את צודקת כמובן. אבל איש לא שלל את זכותה של מדינתך לשמור על זהותה ותרבותה גם בתקופה שבה התעמרה קשות באזרחייה השחורים.
    לכן ישראל בהחלט רשאית להתנגד לקליטה של מספר משמעותי של פליטים ערבים בשטחה ולסרב לכל פתרון הזוי בנוסח מדינה אחת מהירדן לים שיבטיח יוגוסלביזציה של האיזור ושפיכות דמים לתושבי הארץ ,עד אין קץ, בעוד מקדמי הפתרון שוכנים לבטח בארה"ב ובירדן.

    • סלבה says:

      לא דרשו שום דבר מאף אחד. ישבו, עשו חושבים בעצמם על מה מתאים להם ומה לא, וזהו. לא טוב לך אל תסחרי איתם, זאת זכותך.

  3. דובי says:

    היה לי יותר קל להאמין לדינה אילולא הייתי יודע שהיא ספציפית דווקא כן לוקה בשנאת ישראל, במשמעות הפשוטה ביותר של המילה – היא שונאת כל ישראלי באשר הוא, אלא אם הוכיח באותות ובמופתים שהוא מקבל בהכנעה את היות ישראל מדינה נוראית, ומסכים עם דינה לגבי הכל. כל האחרים, ימנים כשמאלנים, הם גסי רוח תוקפניים, מאיימים, מפחידים ומתועבים. עד אחד.
    שימו לב לתיאור המכוער של אותו איש שבא וצילם (אבוי!) בלי רשות (!!!), ועוד העיז לתפוס מקום בעולם. מזעזע.

    דינה, ההתנסחויות המלוקקות שלך לא מצליחות להסתיר את העובדה שאת שונאת אותנו, ושמבחינתך כל דבר שפוגע בישראל הוא טוב וכל דבר שעוזר לישראל הוא רע. ככזו, אינני חושב שבכלל צריך להיות לך מקום בדיון הציבורי בישראל, למרות שאת יודעת עברית כל כך יפה.

    • Shunra says:

      "תשתקי, אני לא סובל אותך" זה לא ממש מערך טיעונים, דובי. לא חשוב באילו מלים אתה נוקט כדי להגיד זאת.

      על אפך ועל חמתך יש לי מקום לדבר ודברים לומר. גם בעברית. זכות הדיבור מוקנית לי באותה המידה כמו שהיא מוקנית לך.

      לא ברור לי כיצד ניתן להוכיח שאיני שונאת כל ישראלי באשר הוא. אפילו אותך איני שונאת, על אף שנים רבות של נסיונות מצדך לספר לי שאיני זכאית לפצות את פי בעברית. אבל איך מוכיחים את זה? אי אפשר ולא אנסה.

      רק בריאות שתהיה לך. אני שמחה לדעת שאתה מאושר, שם בקנדה, ושמחה שאתה רחוק ממני.

  4. זבולון says:

    דינה,

    תענוג לקרוא. חבל שלא צלח הפעם אבל עצם העמדת הרשות הציונית כמדינת אפרטהייד בעמדה מתגוננת היא העיקר. הדיון הוא ההשג תהה תוצאתו אשר תהייה.

    דובי, אתה מתייחס לאופייה של דינה ולאישיותה ולא לתוכן דבריה. לך אין מקום בדיון הזה. העברת הדיון לפסים אישיים איננה מוסיפה לך כבוד.

    • טל says:

      צ"ל "הישות הציונית". אם כבר אתה מצטט את גדולי שונאי ישראל אז תדייק.

    • Shunra says:

      תודה, זבולון. הדיון הוא אכן ההישג כאן, ושמירת דיון פתוח עם אנשים בישראל הוא הישג נוסף – יש חשיבות מיוחדת לדיון בעברית בנושאים האלה.

  5. סלבה says:

    אחלה פוסט דינה, תודה.
    אני אשקר אם אגיד שלא ציפיתי ליותר אקשן, אבל אני חושב שבסה"כ הדברים התנהלו על הצד הטוב ביותר. מלבד יצירת דיון ציבורי והעלאת המודעות, גם הצבעת על בעיה בהתנהלות הקו-אופ שלכם ויצרת תקדים מסוים. אם וכשירצו לפתוח את הסוגיה הזאתי (וזאת חתיכת קופת שרצים לפתוח) אז ידעו קצת יותר טוב מה הם מחפשים ואך לעשות ואך לא. אני מקווה שאת מרוצה מתוצאות המהלך, גם אם הוא לא הסתיים בקבלת החרם.

    • Shunra says:

      תודה, סלבה! אני די מרוצה מהתהליך וממה שלמדתי בו. לומדים מהכל, גם מדברים לאו-דווקא נעימים.

      מסתבר שבינתיים מנסים בישראל לעזור לנו על ידי יוזמות חקיקה כמו זו ששלום כתב עליה השבוע, ועל ידי תרגילים צבאיים רחבי-היקף להתאמנות במצבי החלפת אוכלוסין (טרנספר, בעברית): http://www.iba.org.il/bet/?type=1&entity=680286 בוודאי יש איזושהי סיבה לכך שמתרגלים את זה בדיוק עכשיו. אולי כדי לתמוך בהחרמות בקואופים? ::קריצה::

      • ג'ו says:

        ואולי יש סיכוי לחרם רק על מוצרי ההתנחלויות? זה כן אפשרי?

        • Shunra says:

          אפשר ללכת מוצר-מוצר (או יצרן-יצרן) ולשלול את המוצרים עקב מקום המפעל וכיו"ב – אבל מה שלא נוכל לקבל הוא שלילת מוצרים עקב סיבות מדיניות כלליות, שלילה או החרמה גלובלית, כי זה "לא כתוב במדיניות".

          אנחנו עדיין מתלבטים לגבי הצעד הספציפי הבא. אבל בעוד חודש תגיע אלינו אן רייט (קולונלית לשעבר בצבא ארה"ב שהיתה – בין השאר – במשט הטורקי לעזה) ותנאם לתושבים המעוניינים. יהיה מעניין.

      • גיל ב' says:

        לא שאני תומך בזה אבל חילופי האוכלוסיות שאת מדברת עליהן הן לא טרנספר. מדובר בחילופי שטחים על יושביהם בין ישראל ומדינה פלסטינית עתידית. עקרונית אין פסול בהצעה כזאת אם 100% של התושבים שאמורים להיות מסופחים היו מעוניינים בכך. נראה לי שאם הדרישה היתה באה מצד תושבי אום אל-פאחם בעצמם ולא מליברמן, היית תומכת בה.

        • כן, אבל אנחנו יודעים שהם לא מעוניינים. אפשר לצעוק עד מחר שזו צביעות מצידם, אבל העובדה היא שהם לא.

          ההצעה לשינוי הגבול במשולש היא גם לא ישימה. אום אל-פאחם יושבת משני עברי כביש 65, ויש ישובים יהודיים שמשתרעים ממזרחו. זה אידיוטיזם מוחלט.

          • סלבה says:

            מישהו יודע איפה אני יכול לקרוא על זה עוד?

          • גיל ב' says:

            כמו שאמרתי אני לא תומך בזה, אבל אי אפשר להשוות את זה לטרנספר. אם בעקבות הסכם שלום תחליט הממשלה לחילופי שטחים שבעקבותיהם גבעתיים תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית ואני יוכל להשאר כאן כאזרח פלסטיני או לעבור לעיר אחרת, למרות הצער האישי אקבל את זה. אני לא יכול לדרוש ממתנחלים לקבל את הכרעות הממשלה על פינוים בלי שאהיה מוכן לכך בעצמי. אותו דין חל גם על אום אל פאחם. כמובן בתנאי שמי שלא רוצה בכך יוכל להישאר אזרח ישראלי ויקבל פיצוי הולם על רכושו.

            ושוב, יש להבדיל בין התאוריה לבין השאלה אם מעשה כזה יהיה חכם, מוסרי או מועיל.

            • עדו says:

              לא גיל, אין שום דמיון בין החלטת ממשלה שמפנה את גבעתיים להחלטה לפנות את גוש קטיף.
              חוקית, המתנחלים כולם הם תחת שלטון הצבא, מותר לצבא לפנות אותם מחר בבוקר בדיוק כשם
              שהצבא יכול להחליט לסגור מחנה צבאי לא נחוץ. כל עוד אתה חי מרצונך מעבר לקו הירוק באיזור
              שרשמית הוא לא חלק ממדינת ישראל אתה לא באותה עמדה כמו מי שחי בתוך המדינה.

            • ידידיה says:

              עדו, מה דעתך על חוקיות החלטה לפנות את הגולן?

  6. מקפיסטו says:

    פשש, איזה תיאורים ציוריים וניתוחי פסיכולוגיה-בגרוש של כל מי שלא חושב כמוך: קרי, לא חושב שצריך לחסל את ישראל באמצעות "זכות השיבה" ולהקים במקומה ממלכת פנטזיה פלסטינית, שאמיתית פחות מישראל המדומיינת עם הקיבוצניקים השמחים וגולדה השובבה.

    איך תגיבי אם היו עושים פסיכולוגיה בגרוש לכתיבה שלך ומשערים למשל שאת גרושה שמנה וממורמרת שמערבבת בין השנאה שלה לאקס הישראלי שלה לשנאה לכל ישראל בה חייה האישיים נכשלו טוטאלית עד כדי צורך לברוח לחו"ל?

    • אור ברקת says:

      קראנו את אותו פוסט?

      תיאורי פסיכולוגיה בגרוש? איפה בדיוק? נסה לתאם התקפות מכוערות למה שאתה מגיב אליו, סתם המלצה.

      • מקפיסטו says:

        נאום ההתקפות המכוערות של האנטי-ישראלית הממורמרת הכל ציטוטים בקאט אנד פייסט:

        "בחור זועם במיוחד "

        "קשישות נופפו אלי את מקלות ההליכה שלהן וקראו לי "אנטישמית" מבעד לשפתון האדום-מדי שלהן"

        "הוא היה גס רוח ותפס את מלוא הנפח שגופו ידע לתפוס, מרפקים הצידה, כתפיים לאחור, כל הווייתו אומרת אלימות. הופתעתי לראות אותו נכנס אל טויוטה פריוס אחרי האירוע – איכשהו ציפיתי לראותו עולה על אופנוע ולא על מכונית שמהווה סמל ה"ירוק"."

        לאור כל התובנות הללו, תרשו לי גם פסיכולוגיה בגרוש: הכותבת עושה רושם של מישהי ממורמרת, שבזמן שחיה בישראל נכשלה בחייה המקצועיים והאישיים. את תחושת הכשלון היא הפנתה לשנאה של המקום בו נכשלה, שמזוהה אצלה עם אישיותו של הגרוש הציוני שלה, ומעורבב בתסכול על בגידתו של גופה השמן והמוזנח.

        אם לה מותר לכתוב בסגנון הזה על אנשים שראתה לרגע, אז גם לי מותר. והיי, אני מוכן לשים שקל על זה שהתיאור שלי קרוב למציאות יותר מהתיאורים שלה.

        • מני ל says:

          אחלה ניתוח פסיכולוגי. נמצא הגורם לשמאלנות! זה הכל תיסכולים על כשלונות בחיים המקצועיים והאישיים. לא יכול להיות שאנשים באמת מאמינים בכל הרעיונות האלה של "שיוויון" ו"זכויות אדם". זה בטח כי מישהו נותן להם כסף על זה, או כי הם ממורמרים כי הם לא קיבלו מספיק תשומת לב כשהיו ילדים, או משהו כזה…

          • עוז says:

            הגיע הזמן, שנים אחרי שמצאו שהגורם לימניות זה טיפשות,חמדנות שטיפת מוח ואבא מכה.

            • מקפיסטו says:

              למעשה, אני סבור שרוב הימנים בישראל הם אנשים מתוסכלים מינית שמתבאסים מזה שנולדו לחברה הלא נכונה ולכן אינם יכולים להיות נאצים כמו שהיה מתחשק להם באמת.

          • מקפיסטו says:

            אתה רומז שכל השמאלנים חייבים להיות אנטי-ישראלים כמו הכותבת? כי רובנו לא כאלה, למרות מה שהחד"ש-סיסים והארז-תדמורנאצים חושבים.

            אני בסה"כ טעון ששומנרע, שטרחה לספק תיאורים וניתוחים מעליבים של כל מיני אנשים בהם פגשה, בסה"כ עושה רושם הרבה יותר גרוע. אין לי מושג אם אני צודק, אבל ככה היא נשמעת. לפני שהיא מתלוננת על הליפסטיק של הסבתות ומעיל העור של הצלם המגודל, שתיטול קורה מבין שיניה (אם היא עדיין לא זללה אותה).

        • אור ברקת says:

          אכן. "זועם" "קראו לי אנטישמית" "גס רוח" – אלה ניתוחי פסיכולוגיה בגרוש מובהקים!

          תשאיר את גסות הרוח שלך, שלא כל כך מעניין אותי ממה היא נובעת לעצמך.

          • גיל ב' says:

            אני לא רוצה לגלוש לשפה של מקפיסטו אבל גם לי צרם הדיווח המוטה. אני לא מצפה לאובייטיביות מלאה בדיווח אבל אי אפשר היה לא לשים לב שכל ההפרות וההפרעות למיניהן באו מצד מתנגדי החרם. למה זה רלבנטי? נניח שכל מתנגדי החרם לא עמדו במיכסת 2 הדקות, אז מה? זה אומר שהטיעון שלהם פחות חזק?

            • אור ברקת says:

              אולי ואולי לא, לא זה מה שהפריע. הפריע האד הומינם הצורם וחסר כל ההצדקה.

            • סלבה says:

              אז בסדר, הדיווח לא היה אוביקטיבי, אז מה? היא חייבת לך משהו? היא עיתונאית? כתבה מה שנראה לה לנכון והעבירה את התחושות שלה מהעניין. למה לשחק סתם בחרא?

            • Shunra says:

              גיל, דיווחתי על כך בגלל שכך זה קרה.

              היה מנגנון שאמור היה להחזיק אנשים במסגרת של שתי דקות בלבד – זוג מכובד הרים שלט צהוב כשהיו עוד 30 שניות לדבר ושלט אדום כשלא היה עוד זמן. היו מי שהפסיקו להקריא באמצע מאמר מוכן – והיו מי שהמשיכו לדבר ולדבר ולדבר גם אחרי שהשלט האדום הונף.

              שתי דקות הם לא זמן רב, ואנשים התמרמרו למדי. אבל רק צד אחד בחר לחרוג שוב ושוב מהחוקים.
              חריגה מחוקים, כללים ונורמות היא הנושא היסודי שאנחנו מדברים עליו כאן: החלטות האו"ם בנושא ישראל, למשל (החזרת הפליטים, חזרה לגבולות החלוקה, יציאה מהשטחים הכבושים… כל מיני דברים החליטו שם, באו"ם.) נורמות של התנהגות (אמנות ז'נבה).

              הסיבה לכך שקבוצת מבקשי החרם ביקשה את החרם מלכתחילה היתה משום שלא כובדו החוקים וההסדרים הקיימים. חשבתי שמעניין לציין שאפילו הסדרי השיחה לא כובדו על ידי מתנגדי החרם – שהם בעצם תומכים בפריעת-חוק מתמשכת.

    • Shunra says:

      שכחת לקרוא לי צולעת. וגם פריג'ידית. וגם נוכלת. וגם סוחרת סמים ועובדת שטן.

      • מקפיסטו says:

        צולעת? זו כבר השערה בדבר מום גופני. אם כי אני מנחש שאת באמת שמנה ומוזנחת – את פשוט נשמעת ככה.

        פריג'ידית? אנא אערף איזה בעיות יש לך בחיי המין? אבל אם את מרשה לעצמך לנחש שמישהו ירכב על אופנוע רק כי הוא נראה ככה, אז אני יכול לנחש שגם בתחום הזה יש לך בעיות. מירמור בתוך מירמור וכו'.

        נוכלת? מקסימום ספאמרית שדוחפת פרסומות לבית העסק הלא-ברור שלה.

        סוחרת סמים? הסם היחיד שאת סוחרת בו הוא אשליה – כאילו שאם מדינת ישראל תחוסל באמצעות "זכות השיבה" שלמענה את מארגנת את ההחרמות שלך, תקום לפתע איזו דמוקרטיה פלסטינית מופלאה שתצוץ משום מקום.

        עובדת שטן? השטן היחיד שאת עובדת הוא הלאומיות הפלסטינית הבלתי-מועילה בעליל. הרי לא באמת איכפת לך שפחות פלסטינים יתפגרו בדרכים יצירתיות (בשביל זה אולי יותר יעיל לדרוש כניעה ללא תנאי מהחמאס), או שישראל תפסיק את הכיבוש בגבולות 67 (עמדה שאפילו נתניהו ממזמז לפעמים) או שהקואליציה הנוכחית תתחלף במשהו נורמלי יותר (כאן מספיק ללחוץ על חברי הכנסת הגמדיים של העבודה) אלא כמו שציינת בעצמך כמה פעמים – ישראל כולה בעיניך היא ישות מרושעת שצריך להחליף על ידי הקמת מדינת כל-פלסטיניה במקומה, שלמי אכפת אם היא תהיה דמוקרטית או לא (ניחוש מלומד – לא) אבל העיקר שהיא תעלים את הישות הציונית המאוסה.

        גישת כל כך עויינת והזויה נראית יותר מכל דבר אחר כמו משהו שנובע מטראומה אישית. כמו שכל הפוסט שלך נגוע בהתנגחות במראה החיצוני של מתנגדיך, אני מנחש שיש לך בעיה קשה עם איך שאת נראית או מריחה. (יש מצב שביסודי קראו לך "דינה בשתינה" או משהו כזה?) הגישה האנטי ישראלית שלך, וההערצה העיוורת לתמונת הנגד הפלסטינית של ישראל, כנראה גם היא נובעת מאיבה אישית לישראלי מסויים – הניחוש שלי הוא שישראלי מסויים שישראלית לשעבר כל כך מסוגלת לשנוא עד רצון בהשמדתו מעל פניה האדמה כנראה היה קרוב אליה מאוד, וכאן אני מהמר שמדובר בגרוש, כנראה אחרי משפט מאוד מכוער במהלכו לא קיבלת חלק ממה שרצית ממנו.

        אז אולי במקום לנסות להחרים את ישראל תלכי לטיפול? אני בטוח שממשלתו של הנייה תסתדר מצויין גם בלי מאבקך הנחרץ למענה.

        • סלבה says:

          מקפיסטו, אתה חמור. אבל… אני חייב להודות שאני נהנה לקרוא את הפוסטים שלך, ולפחות אתה נגד כל מי שהוא לא אתה, ולא בוחר צדדים.

          עושה לי חשק לבלוג רק כדי שתוכל לבוא לקרוא, ואז לקרוע לגזרים.

        • אסף says:

          מקפיסטו

          נראה לי שאתה מסוג האנשים שמשתמש ברשת כדי לבטא באופן מעודן-יחסית את הדחפים שלך לאנוס נשים שאתה רואה ברחוב, להכות ילדים, זקנים וטף בסביבתך המשפחתית הקרובה, ולירות בראש לכל מי שלא נראה כמוך.

          בכלל לא מעניין אותי ממה זה נובע. די ברור שהאישיות שלך דוחה וחולה גם יחד ואין לי שום חשק להתעסק בה.

          סלבה, לא ברור לי מה המזוכיזם הזה. או שמא אתה בעצם מקפיסטו בתחפושת.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

            לפי "דינה בשתינה" ועמיתיה הוא לא צריך אינטרנט כי אפשר להנות מאונס נשים, הכאת קשישים וילדים וירי בראשים במסגרת שירות בצבא.

            אם לא אנסת בצבא אז אתה כנראה לא מאמין שהפלסטיניות הן בני אדם (יש על זה מחקר!)

            אם לא רצחת ילדים בצבא אז בטח חברים שלך עשו את זה ואתה מחביא אותם בדרום אמריקה. זה פשוט חייב להיות ככה, מילה של דינה בשתינה!

          • עוז says:

            מקפיסטו אולי מדבר לא יפה אבל הוא לא מדבר שטויות, ויש תועלת בעמדה של הטרול שהוא מאייש.
            מצד שני, צריך עור של פיל כדי לא להיעלב ואולי אם הוא היה תוקף אותי ככה הייתי נעלב.
            מקפיסטו, אל תדפוק חשבון, אבל אל תלבין פנים.

            • כאן נמחקו תגובות שחשפו מידע אישי שלא קשור לכאן, בין השאר גם על אנשים שלא קשורים לכאן.

              יש מעט מאוד דברים שיגרמו לי למחוק תגובה והנה, הצלחתם למצוא אחד. כל הכבוד.

            • ידידיה says:

              שלום, האם דינה התלוננה על הקישור או סתם זה לא היה נראה לך לעניין?

            • זה לא "סתם לא לעניין" אלא כל כך לא לעניין שאני מוכן למחוק תגובה. אין שום סיבה שאנשים יידפקו בעולם האמיתי בגלל שיש לך ויכוח עם מישהי באינטרנט.

              לשאלתך, אני לא ראיתי את התגובה שלך ואת הקישור, דינה פנתה אלי וראיתי לנכון למחוק אותו.

        • Shunra says:

          תודה שהסבת את תשומת ליבי לכך: כפי שאתה רואה לפי היקף העץ, אני לא היחידה שנמנית עליו. מסתבר שמישהו מבני-דודי החליט שפרטיותם של בני משפחתו אינה חשובה לו.

        • ידידיה says:

          מוזר. חשבתי שזה העץ שיצר בנזוגך, אליו התייחסת פה
          http://www.haayal.co.il/thread?rep=63335

        • עוז says:

          ידידיה, זה באמת היה מגעיל.
          למחוק.

  7. Pingback: Tweets that mention אז שיהיה בלי חרם. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com

  8. דוד says:

    אני חושב שזה לגמרי מוצדק שלישראלים (גם אלו שלא חיים פה) יהיה הרבה יותר אכפת מהפרת זכויות אדם שמבצעת ישראל, ושהם יפעלו להפסקת הפרות שכאלו.
    לעומת זאת, כשגוף חיצוני דן בחרמות על ישראל בעקבות הפרת זכויות אדם, ומתעלם לחלוטין מכך שישראל לא בדיוק מככבת ברשימת המדינות שמפירות זכויות אדם (יש עוד כמה מדינות בעולם שבהן מחסלים מתנגדי משטר, מקיימים רצח עם, קוצרים איברים, מדכאים נשים, מחסלים כורדים, מתנכלים לנוצרים וכן הלאה. זאת בכלל בלי לדבר על כמויות האזרחים שנהרגים על ידי ארה"ב ואנגליה בעירק ואפגניסטן), מדובר בצביעות.
    לכן משמח לראות שישנם גופים שמבינים זאת ובוחרים לא להשתתף בעליהום העולמי על ישראל.
    בקיצור, אנחנו באמת לא בסדר בהתנהלות שלנו הן בשטחים והן מול ערביי ישראל. אבל מכאן ועד לסמן את ישראל כמדינה המצורעת של העולם, הדרך רחוקה.

    • Quercus says:

      אבל יש עוד אנשים בעולם שמתנהגים בצביעות, אז למה אתה נטפל דווקא לאלה שמטילים חרמות על ישראל? איזו צביעות!

      • דוד says:

        אתה רציני? אני מבין שאד-אבסורדום זה מצחיק ונחמד, אבל אני אענה ברצינות בכל זאת. ראשית, לא אכפת לי כלל מצביעות כל עוד היא איננה פוגעת בי. האם זו צביעות? גם אם כן אזאני לא פוגע באף אחד עם הצביעות שלי.
        שנית, מי אמר שאני נטפל רק אליהם? פשוט זה פוסט שעוסק בחרמות על ישראל. רצוי לדעת לקרוא את הדברים בקונטקסט שבו הם נכתבו.
        שלישית, אני חושב שההתיחסות כלפי ישראל היא הצבועה ביותר, ולכן נראה לי לגיטימי למחות כנגדה ביתר שאת (ראה למשל את התפלגות החלטות הגינוי של המועצה לזכויות אדם של האו"ם).

    • דובי says:

      לפעמים זה אכן מרגיש כאילו אם ישראל פשוט הייתה מכריזה שהיא לא דמוקרטיה וזהו, היה לה הרבה יותר קל. הרי אף דינה לא מתמרמרת על הפרת זכויות האדם בסוריה או בירדן, ואני מוכן להתערב שאיש לא הציע להחרים מוצרים ממצרים ואפילו לא מסין או סינגפור. וזה לא כאילו איזו מדינה מערבית הייתה נמנעת מלסייע לישראל רק בגלל שהיא לא דמוקרטיה — בכל מקרה, זה לא הפריע להם במקרה של אף מדינה אחרת.

      • מקפיסטו says:

        הסיבות לכך רבות.

        1) ישראל היא יצירה מוצלחת יחסית של יהודונים, שלפי כל התיאולוגיה הנוצרית, האיסלאמית והמרקסיסטית אמורים להיות במקומם הטבעי בזבל או בתנור. זו פשוט כאפה לפנים של כל מה שכל מיני אנשים מאמינים בו.

        2) בתקופתה של ישראל קמו גם כל מיני מדינות שמהוות כישלון מתמשך, רובן באזור שלה פלוס-מינוס. כל מי שתומך במדינות האלה כדי למרק את מצפונו הקולוניאליסטי-לשעבר די מקבל אצבע בעין מעצם קיומה של ישראל.

        3) לאנשים רבים שהתחנכו על האופנה שהמערב הוא רע ואכזר אבל הם נהנים מכל מה שיש לחברה המערבית להציע וגם חיים עמוק במסגרת הכללים שלה, יש משיכה לפרא האציל. מין ערבי עם שפם ושיברייה שלא מוגבל על ידי כללי החוק והמוסר המערביים והוא בוזז, אונס ורוצח כאוות נפשו. עצם המחשבה שאשכרה אפשר להקים חברה מערבית מתפקדת על חשבון הפראים הנערצים היא טראומה, כמעט כמו ללכת לצפות ב"אינדיאנה ג'ונס" בקולנוע ואז לראות את ספילברג ולוקס אונסים אותו.

        • סלבה says:

          הייתי איתך עד לסוף שם ואז איבדתי אותך לגמרי? איפה נכנס אינדי, ולמה אונסים אותו?

  9. עופר נ. says:

    מתנגדות/י החרם מוזמנים לומר מה לדעתם יכול לשנות את המצב (סולידריות שייח ג'ראח היא תנועה חשובה מאד, בעלת פוטנציאל, אבל היא לא הופכת לתנועת המונים). עמדתה של דינה נתמכת בממצאים עקביים שלפיהם הציבור כאן מוטרד מהחרם ולא מגיב בתגובה אוטומטית של "כולם נגדנו".

    אלוף בן כתב ב- 2009, על סמך סקרי עומק של לשכת ראש הממשלה (שאינם מתפרסמים בציבור):

    “Only one thing does bother the Israelis, according to the polls: fear of a diplomatic embargo and an international boycott.” It seems that the average Israelis who are concerned about an international boycott are fearful of the broader BDS measures more than they are fearful of selective measures, which may have no impact on their pockets or on their sense of normalization with the outside world.

    פרט לכך, מזמנות/ים להיכנס לקישור של קבוצת התמיכה הישראלית:
    http://boycottisrael.info/
    בקרוב- חוגי בית נוספים.

  10. עדו says:

    זה נראה לי כמו התחמקות מתנאי 'פרוייקט ה300' , אבל בעצם לא כתבת שאסור להביא כוחות עזר.

    • שלום בוגוסלבסקי says:

      למה התחמקות? עיגול פינות:) אבל הפוסט הזה נקבע עוד לפני הפרוייקט אז הרווחתי יום חופש בצדק.

  11. רונה says:

    דינה, אני לא יודעת אם את שמה לב אבל אין שום סוג של דיאלוג בינך לבין עצמך ובין מי שקוראים את הפוסטים שלך. בעוד שכבר בפוסט הקודם שלך התבקשת לכתוב (לפי מיטב הבנתי) על המניעים למעשייך, שאיתם אין לי בעיה, אגב, התעסקת אך ורק בסיקור כביכול יבש ואובייקטיבי של העובדות מתוך הנחה (וללא שום הסבר, כי הרי מי אנחנו שתתני לנו דין וחשבון?) שהאמת נמצאת בצד שלך. גם אז הטונים שלך צרמו לי מאד.
    אבל זו אולי הבעיה הכי קטנה שלי עם הדברים שלך, תעשי מה שבא לך, תפעלי נגד מי שבא לך. תאמיני בצדקת דרכך עד מחר. אבל את גם חוטאת בסתימת פיות, כאילו מי שנמצאים מהצד השני לא רשאים לדבר או לפעול:
    – "גדעון "תקראו לי גידי" לוסטיג"?! – טענת אד הומינם מובלעת ולא ברורה כלפי אדם שמנסה להתחבב (ברוב חוצפתו) על הקהילה המקומית?

    – "אחרי אחת הפגישות הגיע הקונסול אל בית קפה מקומי ודן בפירוט בתוכניותיו ובתשובה הצפויה של הפעילים הפרו-ישראליים." זה אסור? ומדוע את משוויצה שהיו לך מרגלים בבית הקפה? האם יש לך יסוד כלשהו להניח שהם התכוונו להסתיר משהו?

    – "היה טיפוס לבוש שחורים (לבוש עור שחור, למעשה), שבא אל כמה מהאירועים שלנו וצילם בהפגנתיות, בלי לבקש רשות. עם מצלמת פילם, לא פחות. הוא היה גס רוח… כל הווייתו אומרת אלימות. הופתעתי לראות אותו נכנס אל טויוטה פריוס אחרי האירוע – איכשהו ציפיתי לראותו עולה על אופנוע ולא על מכונית שמהווה סמל ה"ירוק"." את יכולה להגיד שאת לא אנטישמית, אבל זה נראה שאת צריכה לטפל קצת בדעות הקדומות שלך בכל זאת. יש לך איזשהן טענות כלפי האיש הזה מלבד השימוש שלו במצלמה פרימטיבית והלבוש?

    ורק לשם הידע הכללי, אני שמאלנית. מאד. קשה לי להבין איך את ואני נמצאות באותו המחנה. נראה לי שזה מקרי לגמרי.

  12. אסף says:

    תודה לדינה על התיאור המפורט. אגב, אווירת הנימוס והקפדה על כללי המשחק מאוד מאפיינות את צפון-מערב היבשת הזו. אפשר להתלהב מזה ואפשר גם לזהות איך אותם היצרים האנושיים האוניברסליים מצליחים בכל זאת לבטא את עצמם, רק בצורה יותר מתוחכמת ועקיפה (מה שנקרא כאן "פאסיב-אגרסיב").

    באשר לעניין עצמו, אחזור כאן על מה שכתבתי לך דינה באימייל ישיר. הניסיון להשיג חרם גורף על ישראל כולה, במיוחד ע"י גופים אמריקנים, מזכיר לי בדיחה ישראלית משנות ה-70. אז דיברו על שבוע עבודה של חמישה ימים, ונשאלה השאלה למה לקפוץ כל-כך רחוק? לא כדאי להתחיל ביום אחד, אח"כ לעבוד יומיים, ובסוף – אחרי שכולם יתרגלו – לנסות לעבוד חמישה ימים שלמים בשבוע?

    מעבר לעניין ההצדקה של חרם גורף (באופן טקטי – כל צעד טקטי בלתי-אלים שמסיים את הכיבוש יבורך, כמדיניות לטווח ארוך – אין הצדקה להחרמת אומה שלמה, ולכן צעד כזה חייב להיות מותנה ומוגבל בזמן), מעבר להצדקה, יש הנושא המעשי. כרגע כאן בסיאטל מעוז השמאלנים, ניתן למצוא בחנויות הכל-בו את מוצרי "אהבה" שנשדדו מקרקע פלסטינית בים המלח. במדפים הכשרים בסופרמרקטים יש יינות "ברקן" ו"גולן" וחטיפי "בייגל את בייגל". החנויות והלקוחות אפילו לא מודעים לכך שאלה מוצרי התנחלויות, כלומר בעצם חלק מפרוייקט שממומן על-ידי ממשלת ישראל כדי להשתלט על שטחים ואנשים מחוץ לגבולותיה. הרוב המכריע של אזרחי ארה"ב מתנגד לפרוייקט הזה ולא ייתן לו את ידו אם יבין במה מדובר.

    למה לא להתחיל מן הצעדים הקטנים והפשוטים האלה – החרמת מוצרי התנחלויות וכן כל מוצר חקלאי שאינו מסומן בבירור ולכן עלול להיות מן השטחים, החרמת חברות שמספקות סיוע ישיר לכיבוש, וכו' – צעדים לגביהם יש קונצנזוס נרחב, ואשר קשה מאוד לצייר אותם מן העבר השני כ"אנטישמיות"? האם אנחנו מנסים לנצח במאבק הזה, או רק להרגיש אמיצים וצודקים וטהורים?

    תודה, אסף

    • Shunra says:

      תודה, אסף!

      אנחנו אכן פועלים גם בכיוונים האלה – כולל סימון מקורם של מוצרים (דבר שקשור לרכישה מושכלת של כל פריט, לא רק פריטים מישראל) וגם יידוע כללי לגבי ההשלכות של מוצרי ההתנחלויות. בינתיים, מה הביא הכי הרבה אנשים לפעולות מידע ולפנלים בנושא? הצעת החרם.

      מסתבר שיש לנו סיוע ממקור מפתיע: ממשלת ישראל עושה כמיטב יכולתה לעזור לנו להסביר למה דרוש שינוי מהותי במצב בישראל – ובהקדם. חוק הצהרת הנאמנות על ספיחיו (כמו גם תרגיל הטרנספר שנעשה, עפ"י דיווחי קול ישראל, בשבוע שעבר) עוזרים לנו מאוד להבהיר את הדחיפות שבצורך הזה.