נכון, יש תחומים שבהם דנמרק לא רחוקה משלמות, לא רק בהשוואה לישראל אלא בהשוואה להרבה מדינות מערביות אחרות.
אבל זו המדינה האירופאית עם חוקי ההגירה הנוקשים ביותר, למשל, מה שמוביל לקונפליקט עם הקו הרשמי של האיחוד האירופאי. מהבחינה הזו דנמרק ממש ממש גרועה, וזה נובע מחשש מפני זרים שלפעמים גובל בגזענות. וזה רק תחום אחד שבו דנמרק הייתה יכולה בהחלט להשתפר.
וניתן להעלות עוד דוגמאות, שמראות שגם מדינת רווחה מתקדמת יכולה לפעמים להיות שוויונית למראה עין, ובה בעת להכיל הרבה אי שיוויון מגדרי שאף אחד לא מוכן לדון בו, כי אנחנו הרי מדינה מתקדמת ושוויונית.
ושוב- אין ספק שהחיים כאן הרבה יותר נעימים….

מעניין, דנמרק נתפסת בעיניי כלא רחוקה משלמות, ככל שניתן למדינה בעולם הזה.

לגבי המסורת הדמוקרטית, אני ממש לא מסכים לטענה שישראל בחרה בדמוקרטיה מטעמים טקטיים של ברית עם המערב.

ישראל כמדינה הוקמה ב-1948, אבל יסודותיה נבנו קודם – בתנועה הציונית העולמית ובמוסדות היישוב. בזו ובאלה הייתה מידה רבה של דמוקרטיה מראשיתם.

גם מחוץ לזירה הציונית והארצישראלית, היהודים השתלבו היטב במערכות הפוליטיות של ארצותיהם בכל מקום שניתנה להם הזדמנות. מדינות מרכז אירופה ומזרחה לא היו מופת של דמוקרטיה, אבל היו בהן יסודות דמוקרטיים מסוימים לפחות חלק מהזמן. ליהודים היה מקום לא מבוטל בחיים הפרלמנטריים בפולין (כאשר היו כאלה) בצ'כוסלובקיה, בגרמניה (כאשר וכו') ועוד.

Ah, then I understand you better; but I don't agree. I think the most important principle is the rule of law, preferably with some kind of constitutional element to it. That's what the English Civil War was about, and it's as important to safeguard now – that even in an UN-democratic system, no one is above the law, in effect making it so that no arbitrary ruler can rule arbitrarily.

For me, it's "democracy" that's the technical bit – by extending suffrage to the population, we give them leverage over the ruling elites to keep them in line on the rule of law business. But I don't see suffrage as a crucial element in and of itslf – you can imagine a system with no universal suffrage that is just, and a system (like what Israel is becoming) that does have the trappings of a democracy in electoral terms, but is unkjust.

But I'll grant you that it's kind of semantics/hair splitting – we agree that whatever you want to call that crucial element, the visceral understanding that something like the values of a just society are worth preserving for their own sake, is lacking in Israeli society.

אני גם לא חושב שמישהו צריך לוותר על הזהות הלאומית שלו. אבל אני אשמח לפינות קוסמופוליטיות.

הייתי שמח אם זה היה מתפשט על כל הארץ – במובן שהייתי שמח אם יותר אנשים היו רואים את העולם כמוני. אני לא חושב שהם צריכים לעשות את זה.

בסך הכל מדובר במשאלת-לב שבתוכניות הגדולות לחלוקה/פדרציה/אורבניזציה/אוטונומיות תרבותיות גם לי יהיה מקום.

מה סביר שיקרה – כרגע נראה לי שהולך להיות הרבה רע, אבל אם ללמוד משהו מהמאבקים מסביבינו אולי כדאי לשקול ברצינות ללמוד לזנוח את העניין העדתי. כל התנועות הדמוקרטיות באזור מתעקשות שהעניין שלהן לא עדתי, למה אנחנו עוד תקועים במאבקים הישנים?

תודה לך על המאמר המצוין ומאיר את העיניים.
ניסחת כאן הרבה דברים שאני מנסה להסביר לפעמים לאנשים בדנמרק- ולא תמיד מצליחה, לגבי הבעיות והכשלים בדמוקרטיה הישראלית, ובעיקר העובדה שלמרות שהמדינה מצהירה על עצמה כעל מדינה (יהודית) ודמוקרטית לא תמיד ברור מהי בדיוק דמוקרטיה ולמה זה כל כך חשוב. מכאן המושג דמוקרטיה נראה לפעמים כמו מושג שנועד להצדיק את קיומה המוסרי של ישראל או להפוך אותה לנורמאלית. אבל מכאן, במדינה דמוקרטית שהדמוקרטיה בה היא ערך עליון שיש עליו הסכמה כל כך רחבה, המצב בישראל נראה לפעמים מדאיג מאוד (ולא שדנמרק היא מדינה מושלמת, ממש לא).

In Western countries, you're right, national boundaries are eroding. In Israel, they aren't. The types who live in Ra'anana, Giv'atayim, and North Tel Aviv are very Westernized, but the ethnic divisions within Israel are as strong as ever. What do people in Herzliya, Bnei Brak, HaTikva, Ajami, and Bat Yam have in common other than that they live in the same city region?

Israel strikes me as more like Yugoslavia than like Lebanon, in the sense that nationalists like Lieberman will make territorial concessions in order to get a small fief they can rule.

פוסט מצויין. כמי שהשתתף בגשר במהלך קורס הקצינים, עצבן אותי במיוחד הרעיון ששכולם צריכים להיות מאוחדים. וכמובן, בשביל זה צריך לעשות וויתורים ולהתפשר עם אנשים שרוצים להגביל את חרותך. היחס שלי לחרדים (וכל הדומים להם) הוא כזה לא בגלל שנאה טפשית, אלא בגלל שאני לא מסכים לכל מה שהם מייצגים.
בקשר לדמוקרטיה אני חושב שהבעיה היא שהתפיסה הרווחת בעם לגבי דמוקרטיה היא שהיא דרושה כדי שהעם יוכל לשלוט בעצמו. בעצם, העם מחליט על עתידו ולא אדם או קבוצת אינטרסים מסויימת. למעשה לפי גישה זו, הבעיה העיקרית בדיקטטורה זה העובדה שלא העם מחליט. באיזהשהו מובן, הדמוקרטיה היא שיא הלאומיות, בה הלאום הוא הריבון. התפיסה הזאת גם מעוגנת בתפיסות ישנות עוד מתקופת ההשכלה ו"אביב העמים" באירופה.
התפיסה שלי של דמוקרטיה היא שהיא דווקא שיטה, ולא מהות. המהות היא משהו אחר: החירויות, ההומניזם. בגישה זו האדם וחירותו הם המרכז ולא הדמוקרטיה שרק נועדה לתת לנו איזהשהו כלי להלחם באנשים המתנגדים לגישה זו. לכן דמוקרטיה שבה אין חוקה ליברלית, או כל סוג אחר של ליבה רעיונית כזו היא שימוש לקוי בשיטה זו.

בעצם זה תקף לכל שירות ביון של כל מדינה…

כפי שאמרת, לוגיקן סביר תמיד יוכל למצוא סיבות למה העמדה שלו צודקת.