[…] בוגוסלבסקי – לא קוראים אותו שבוע, מפסידים ערימה של דברים טובים […]

מה שאפשר לקוות לו הוא שלמרות שהרוצח יואשם רק בהריגה הוא עדיין יקבל הרבה שנים בפנים בלי קיצוב ובלי חנינה ואולי זה מה שירתיע.
אם זה לא יקרה אפשר לקוות שהבריון הבא (ערבי או יהודי) שינסה להרוג מישהו ימצא את עצמו בבית חולים עם כל העצמות שבורות ואולי זה ירתיע.

אויש.

לטעמי, פשוט לא הוגן להגחיך את עמדות הצד השני על ידי פברוק תגובות מתלהמות.
אני בטוח שכל "ימני", בלתי אורייני ככל שיהיה, היה מבין שהטקסט הזה נכתב על ירושלים ומתוכה. והגדר שאתם כבר בונים תפורק במהרה בימינו.
ד"ש לא. מוסוקוביץ' המענטש.

ומאיזה מדינה הוא מגיע?
ומי הארגון שעומד מאחוריו?

מי המענטש הזה שממן אותך?

אנחנו מיחידת המשטרליברמן רוצים לדעת עליך הכל כולל באיזה פיצוציה אתה קונה מסטיקים.
אך אך תלאביבים בוגדים בקרוב נבנה מסביבכם גדר….

תודה על התשובה. הסדנאות שלך נשמעות כמו תענוג אינטלקוטאלי. מקווה שהילדים מבינים איזה מזל יש להם שאתה מעביר את הסדנה (היו לי מספר מורים טובים, אבל כל הסדנאות שאני זוכר היו שיעמום שטחי ומדכא).

חתיכת שאלה.

מה שאני אגיד תלוי בעניין שלשמו אנחנו מדברים ובמטרה שלי בתוך הדיבור, מן הסתם. אם מדובר בויכוח או דיון שאני משתתף בו זה דבר אחד, אם אני מנחה זה סיפור אחר. התפקיד שלי כמנחה הוא לא לשכנע בעמדותיי. כעיקרון, הטריק של קבוצה מונחית הוא לשים את הפוקוס לחוויה שמתרחשת כאן ועכשיו. אביא לך דוגמא:

נניח שיש קבוצה שמתחילה לדבר על זכויות נשים, וכולם מטרטרים ששיוויון זה אחלה וכל הסיסמאות הנכונות. במקרה כזה, אני יכול לציין, אם זה מה שקורה, שהנשים בקבוצה כמעט לא מדברות והגברים מדברים כל הזמן. זה חושף אי התאמה בין מה שאומרים (תוכן) למה שעושים (תהליך) ולוקח את הדיון לרמה עמוקה יותר.

הרעיון הוא להתייחס לאמירה לא כעמדה בדיון פילוסופי אלא כמעשה שנעשה מול המשתתפים האחרים בקבוצה (ולכל מעשה כאל אמירה). איזו פונקציה ממלאות האמירה שלו? באיזה הקשר היא נאמרה? האם זו העמדה שהביע בתחילת הדיון ואותה צריך לברר, או שמא הוא הרגיש שהמובן מאליו, שלו או של אחרים, מתערער וחש צורך לסגת לקרקע קלישאתית בטוחה? אני אגיב באופן שונה לגמרי בכל אחד מהמקרים. משם הדרך קצרה לבירור של למה בכלל אנחנו מחזיקים בעמדות בהן אנחנו מחזיקים ומה מביא אותנו להחזיק דווקא בהן.

כמובן שעצם התהליך שם על השולחן את העובדה שהעמדות שלנו אינן מובנות מאליהן והן גם לא איזה עניין שכלתני מנותק. לכל עמדה יש גורמי עומק שקשורים לזהות, חוויות, מסרים שהפנמנו, רגשות וכו'. כשמישהו לא סתם זורק לאוויר את מה שנכון להגיד לדעתו אלא צריך להתמודד עם מה שזה עושה לאנשים שיושבים מולו, כל הדברים האלה צפים והוא נאלץ להתמודד עם עצמו.

התפקיד של המנחה הוא ליצור עבור הקבוצה סביבה (תומכת אך מאתגרת) להתמודדות זו, לעזור לה לפרש את האמירות, להפריד בין הרבדים השונים של הדיבור ולהביא רבדים סמויים לרובד הגלוי (לשים אותם על השולחן) להציע כלים ומודלים שיעזרו להבין את מה שקורה ולשים אותו בקונטקסט וכו' וכו'.

כמובן שזאת תיאוריה שלמה, ויותר אמנות מאשר מדע. כלומר, צריך ללמוד את זה ובעיקר להתנסות בזה לא מעט. מבחינתי, זאת אחלה דרך ללמוד להבין את ה"שפה" של עצמך, קודם כל, ושל אנשים אחרים. כשפער השפה הופך לבעיה קטנה יותר, גם היכולת שלך לקיים דיון משתפרת.

אני אשאל אותו אם ג'ירף יכול להפוך לנמר או להיפך, אם התשובה היא לא (בהנחה שהוא יודע זאולוגיה) אז כיצד ייתכן שגוי יהפוך ליהודי?
אגב הם נותנים גם תשובה לזה לאחרונה, הם טוענים שמי שמתגייר באמת כנראה היה מזרע ישראל במקור, יוליוס שטרייכר בטח מתגלגל מצחוק בקברו.

מזכיר לי שלפני שנה בערך עברתי עם אשתי באחד מהישובים ליד פתח תקווה, ראינו שני בני נוער מדברים על איך שהם פוצצו ערבים במכות.