[…] – לא קוראים אותו שבוע, מפסידים ערימה של דברים טובים […]

התחושה שלי ביחס למאמר שלך באה בעיקר ממקום של מי שאשתו עברה גיור, איפשהו גם בהשפעה שלי, למרות שאני חילוני גמור.
דבר שהרבנים ותומכיהם לעולם לא ישימו עליו את הדגש בעניין ההמרה הזה, הוא על ה"מוצר", קרי על היהדות עצה ועל איך שהיא נתפשת בעיני המתגייר. צדקת שטענת שרבים לא מעוניינים בכשרותם כיהודים כמו שהם מעוניינים בהיותם אזרחים שווים לכל דבר, וגם קורס הגיור, שאמור "למכור" את היהדות כדבר מה רצוי ואף כמשאת נפש, נכשל בתהליך. למה זה? כי המתגיירים בחלקם הגדול הם אנשים גאים, כאלו שלא אוהבים לקבל את הטפת המוסר ואת הצורך בהכאה על חטא, ובטח שלא לשנות את חייהם בצורה קיצונית. הם יודעים מה הביאם עד הלום, ומיני מעשיות והסברים על כמות וטיב הנשמות שלהם בודאי שלא עושה להם את זה. המתגייר משקר בלית ברירה מתחילת התהליך ועד סופו, הוא לא עובר מטאמורפוזה, והקרקס לא מתחיל בבית הדין אלא הרבה הרבה קודם. דווקא הכניסה המשמעותית יותר לענייני הדת חושפת את חולשות האמונה בכלל והיהדות בפרט בהנחותיה ודרישותיה, בעיקר כשמדובר בנשים. הדבר המשמעותי באמת שמנסים למכר זה הדיסוננס, התחושה שלא תהיה שלם עד שתהיה יהודי ע"פ הרבנות ואם כבר עברת את כל הוג'רז, אז לא תשמור שבת?
ברוב המקרים – לא.

מה בדבר הילדים והנכדים שלהם? יקבלו אזרחות?

הוא קובע כאן עיקרון לפיו אזרחות במדינה תחולק לתושביה באופן סלקטיבי מתוקף מוצא.

אז שוב, אתה קונה את מתק השפתיים, אבל שווה להתעכב כמה דקות על משמעות הדברים.

תודה סמיילי על הלינק.

קראתי את הכתבה בעיון והוא מדבר שם על מסתננים שהתגנבו לארץ ולהם הוא מציע שלא לתת אזרחות, אני באמת לא חושב שהוא מציע לשלול אזרחות מגויים הלכתית ששירתו בצה"ל, שעלו לפי חוק השבות/חוק איחוד משפחות ורואים בעצמם יהודים.

אפשר להפיל על בן נון את כל העצבים שלכם על גזענות של של רבנים, יותר נכון יהיה לדייק יותר בבחירת המטרות.

המשפט לקוח מ-(http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3950949,00.html) ואם אני לא טועה החתום שם הוא בן נון.

נגמרו החמש דקות:)

מה מסכים?! שילמתי על וויכוח של חמש דקות!

אני מסכים אתך.

דבר ראשון, שאפו על הניתוח המעניין והניסוח הקולח. הפוסט שלך הפך למקור הידע המרכזי שלי אודות המאבק על גיורי צה"ל.
דבר שני, ואני אומר את זה כרוסי שעומד להתחתן בעוד שבועות ספורים, אני נוטה לגלות אמפתיה מפתיעה הן כלפי העמדה של הליטאים והן כלפי העמדה של שוחרי הלאומנות. אני אפילו מוכן להסתכן ולהמר על עמדותיהם כאותנטיות ולא כצביעות פוליטית לשמה.
למה? בגלל השואה. נכון, השואה הפכה למילת קוד שתפקידה לקרוא לסדר את המפקפקים בצדקת הדרך הציונית, אבל אני מתעקש להתעקב על האירוע ההיסטורי הזה ועל התפקיד שהוא ממלא בתודעה היהודית, בעיקר זו החילונית.

אז בוא נצא מתוך שתי הנחות יסוד:
א. אין חייה כזאת "מדינה יהודית-דמוקרטית", שכן מדינת לאום, בהגדרתה, מתקיימת לרווחתו של לאום ספציפי וככזו, היא בהכרח תפלה לאומים אחרים לרעה. משמע – היא אינה דמוקרטית.
ב. חוק השבות (1950) הוא הביטוי המרכזי לציביונה היהודי של מדינת ישראל ומהווה למעשה השתקפות מראה של חוקי הגזע הנאצים ושל הגדרתם מי הוא יהודי.

הפרדיגמה הציונית, בעיקר לנוכח מלחמה"ע ה-2, גורסת שמדינת לאום יהודית היא הכלי הבלעדי שיכול להבטיח את הישרדותו הפיזית של העם היהודי. מסיבות היסטוריות, מקומה של המדינה – בציון, והתנאי ההכרחי לקיומה הוא רוב דמוגרפי של תושבים יהודים ומנגון שלטוני שעולה בקנה אחד עם ערכי אותו רוב. אם כן, גלישה לכיוונים דמוקרטיים שעלולה להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה, תגרום לאובדן הכלי הבלעדי, היחיד והמיוחד במינו, שמבטיח את המשך קיומו של העם היהודי. אפשר להתווכח עם הלוגיקה והאתיקה שלה, אבל זו פחות או יותר הציונות על רגל אחת.
גישה זו, עם קצת ניואנסים, מקובלת על רוב רובו של הציבור היהודי בישראל, בעיקר זה החילוני. בקיצור, צביון מדינה יהודי הוא עודנו קונצנזוס.
עם זאת, הגדרת היהדות ע"י מדינת ישראל המודרנית, זו "היהודית-דמוקרטית" הושאלה ברובה, מחוקי נירנברג שנוסחו ע"י הנאצים ב-1935. בהתאם לכך, גם מי שאביו או סבו יהודים, נחשב ליהודי כשר לעליה. זהו המנגנון שמאפשר הגירה של "לא-יהודים" לתוך המדינה היהודית וכך נוצר מצב אבסורדי בו מדינת ישראל, שהוקמה כארץ מקלט ליהודים מפני רדיפות אנטישמיות, מאמצת לחיקה את ראיית עולמם של האנטישמים ומתרחקת מהמסורת של העם היהודי, לו היא אמורה לשמש בית לאומי!

אילו היהדות היתה עניינם של כמה שטריימלים מנותקים, אזי לא היינו עומדים היום בפני בעיית גיורי צה"ל. אבל הזהות היהדות, שנכפתה ע"י הרייך השלישי גם על אלה שלא ראו את עצמם כיהודים, ממשיכה להעסיק את הציבור החילוני וזו לדעתי הסיבה שהרוב החילוני והמסורתי ממשיך לשתף פעולה עם ממסד הגיור, תוך הפעלת אלימות שקטה כלפי אזרחי ישראל הלא-יהודים. הסיבה לחוסר היכולת לנתק את הדת מהמדינה אינה נעוצה בציבור החרדי דווקא. אני חושב שהליטאים והחסידים, בטח ובטח הסאטמרים, היו מאושרים לנוכח מהלך כזה. הסיבה נעוצה בממסד החילוני הנאחז ביהדות ,ואותו קשה להאשים, לנוכח ההיסטוריה הטראומטית של היהדות במאה ה-20.

תראה. יש כל מני לחצים שמופעלים על הרוסים, חברתית ורשמית. מכאן זה תלוי בכל אחד. יש כאלה שקל להם לעמוד בלחצים ויש כאלה שקשה להם. בחורה שמגיעה למקום שבו היא מופצצת במסרים שלא יקבלו אותה ולא יתחתנו איתה, למשל, צריכה לעמוד בלחץ לא מבוטל.

בשורה התחתונה, שיעורי הגיור קטנים מאוד כך שהרוב באמת שמים זין. לכן, לא בזה העניין המרכזי אלא בעצם הצורך של המדינה להפעיל לחצים על אנשים שלא עשו שום דבר רע, בגלל האינטרסים הפוליטיים שלה ושל כוחות פוליטיים בה. זה עוד סיפור של אזרחים שהמדינה שלהם מסתכלת עליהם כאילו הם בעיה שצריך לפתור.