ולמרות שאני לא רואה בעצמי פוסט-מודרניסט, הטיעון הזה נגדם הוא נכון בערך כמו הטיעון לפיו הדתיים עושים את כל מה שהרב אומר. מתבסס על משהו אמיתי, אבל לוקה באי הבנה קיצונית ומרודד לכדי סיסמה לצרכי השמצה בלבד.

למעשה זה בדיוק הטענה שמועלת תדיר כנגד הפוסט-מודרניסטים.

מבחינה היסטורית אתה צודק, אבל השתנו כמה דברים מאז המאה ה-19, לא? שלא לדבר על כך שעוצמת הסיכסוך שלנו עם הפלסטינים אינה מתקרבת לעוצמת רוב הסיכסוכים הלאומיים של אירופה במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, אשר יצרו את הצורך בגיוס ההמונים מכל צדדיו של כל סיכסוך.

למעשה זה היה הרעיון המקורי מאחורי הקמת מערכות החינוך ההמוניות.

הדיון פה גרם לי לפלאשבק לשנת 1977. אני בכיתה ז' ומחנכת עורכת בחירות דמה בכיתה ממש לפני הבחירות שהובילו לעליית הליכוד לשלטון. כמובן שבעיני בנים בני 13 הכל היה בדיחה אחת גדולה. כל אחד ניסה לבחור בבחירה האבסורדית ביותר. ילד אחד הצביע למפלגת זכויות הנשים אבל זה לא עורר תשומת לב כי המורה היתה בטוחה שזו היתה ילדה. אחר הצביע למפד"ל (מדובר בגבעתיים האדומה והחילונית) על זה אמרה המורה "כל הכבוד". אני חשבתי מה הדבר הכי מזעזע שעולה על הדעת והצבעתי חד"ש. המורה היתה בהלם ונזפה בנו במשך שעה ארוכה (הבחירות היו חשאיות והיא לא ידעה מי זה היה). רק מספר שנים מאוחר יותר תפסתי את עוצמת שטיפת המח. איך להצביע למפד"ל זה כבוד אבל להצביע לחד"ש זה פשע נגד האומה. כמובן שהיום אין לי ספק שאני מעדיף להצביע חד"ש ולא מפד"ל.

במשך השנים חשבתי שהחשיבה הבולשביקית והקונפורמיסטית של שנות ה-70 היא היסטוריה עתיקה, מסתבר שטעיתי. אנשים כמו צבי צמרת, "אם תרצו" ורבים אחרים מחזירים אותנו לימי גולדה מאיר כשכולנו היינו עם אחד שחושב אותו דבר. כמובן בהבדל קטן שהיום כולנו צריכים לתמוך בתנועות הימין ובאידאולוגיה הדתית-משיחית ולא במפא"י או תנועת העבודה.

איך ללמוד היסטוריה, זו שאלה מעניינת. הבעיה היא שצמרת אינו מעונין בשאלה הזאת, אלא בשאלה "איך להשתמש בהיסטוריה כאמצעי לגיוס הנוער למאבק נגד האויב". ועל זה בלבד, הוא צריך לעוף מכל תפקיד שאחראי למשהו במערכת החינוך.

ביחס לאוכלוסייה הכללית, כלומר אלה שלומדים היסטוריה מתוך חובה, הייתי מסכים אתך.

ביחס לאלה שמרחיבים היסטוריה – הם צריכים להבין בדיוק מה זה "היסטוריה". להבין שיש חילוקי דיעות, להבחין בין נרטיב לעובדות וכן, בהחלט, ללמוד וליישם כלים ליישוב בין גירסאות היסטוריות.

שלום, שלום.
כל פוסט שלך הוא תענוג וכל פרוייקט 300 (גם שלך וגם של יוסי) הוא קריאה מעניינת ומאירת עיניים. כן יירבו מאנאייק כאלה!

לעניין הפוסט, מדובר בעוד ביזיון מהביזיונות הקיימים במערכת החינוך בארץ. אני צופה שהשלב הבא הוא הקצנה גם בספרי הלימוד לאזרחות, למרות שגם לזה מצאו פתרון!

אומרים לילדים לקנות ספרים (אשר מציגים כביכול גישה ליברלית ללימודי האזרחות) ומכתיבים להם ישר מהסיכומים המוכנים של המורה. כך התלמידים מסיימים תיכון מבלי לדעת באמת מה הפירוש של "אזרח", דמוקרטיה נתפסת על ידם כ"שלטון הרוב", מדינה דמוקרטית היא מדינה שיש בה זכות הצבעה…ואם יש דברים שבכך זאת הם הבינו טוב, הצבא כבר ידאג לסדר להם את הראש.

מה שצמרת מנסה לעשות זה לנהל את מערכת החינוך כאמצעי להכשרת הדור הבא לשירות צבאי. יפה כתבה על כך מירב מיכאלי: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1195287.html
הבעיה היא כמובן שזה לא רק צמרת; ככה מערכת החינוך שלנו בנויה מאז קום המדינה.

נכון, שיתנסו בפעם הראשונה בעימות בין השקפות היסטוריות סותרות בגיל 40.

מי אמר שמותר לך לבחור בנראטיבים לפי "איך שזה מרגיש לך"? אפילו הפוסט-מודרניסטים הכי נלוזים לא טוענים זאת.