איך לא להיות חרא לנשים בהייטק – פוסט לגברים בהייטק

ייעצו בכתיבת הפוסט הזה, ותרמו דוגמאות מנסיונן המקצועי: am_ph, מיכל טרודלר, ExMaahal, והילה נגה.

לפני שמתחילים: אם אתה חושב שהמצב של נשים בהייטק מצוין, ונמאס לך מתרבות הפי.סי. וההשתקה של גברים שבסך הכל רוצים לדבר על פסיכולוגיה אבולוציונית שהתאימה את חלקנו לתפקידים טכנולוגים ואת חלקנו לטפל בתינוקות – בבקשה דלג על הפוסט הזה, אל תגיב לו, קח לך איזה ספר טוב של איין ראנד וקצת פחמימות והנח לנו.

מחוץ לתמונה: איין ראנד

בתמונה: פחמימות

 

מה פתאום עכשיו? וגם למה? יש כבר שוויון זכויות לנשים, אז מה העניין?

הפוסט הזה נכתב בהשראת כל מיני מקרים בתעשיית ההייטק (בגוגל ובאובר, ובכתבה הזאת) ובהשראת תגובות של כל מיני גברים בעלי כוונות טובות, שמבינים שיש לנו – העובדים והמנהלים בהייטק הישראלי – בעיה בכל הנוגע לנשים – ביחס הפרטני שלנו אליהן, בנורמות החברתיות, ובנורמות הארגוניות. יש לנו הרבה מילים יפות על דייברסיטי, ואנחנו פמיניסטים בנשמה והכל אחלה, אבל בסופו של דבר, עם כל הכוונות הטובות, כשאנחנו מרימים את הראש לראות מי הקולגות מסביבנו, אנחנו רואים בעיקר גברים.

– מה זה? למה אין פה נשים בחברה?
– כי אנחנו דוגמני סטוק, אין הרבה נשים בדוגמנות

אם תשאלו נשים מהתחום, ואני שאלתי, אחת הסיבות המרכזיות היא שזו סביבה שמקשה על נשים יותר מעל גברים. אני יודע שלחלקכם זה נשמע ממש תמוה. אני יודע כי זה סיפור דומה להטרדות רחוב – נשים וגברים חיים בעולמות כמעט מקבילים – נשים מוטרדות ברחוב, צועקים עליהן, נוגעים בהן, וגבר יכול להגיע בשקט לגיל 30 בלי שיהיה לו מושג שזו החוויה היומיומית של הרבה מהנשים סביבו. הייתי במקום הזה, לקח לי זמן והרבה סיפורים מזעזעים להאמין, והתבאסתי עמוקות.

But I digress.

הסביבה הזו שמקשה על נשים – היא אנחנו, הגברים בהייטק. ובניגוד למה שהאינטואיציה הגברית שלכם מספרת לכם – הבעיה היא לא רק האפס ההוא שחושב שנשים לא יודעות לתכנת ואשכרה אומר את זה במפורש. יש הרבה דברים קטנים אחרים במהלך היום שהופכים את חוויית העבודה של אשה בהייטק לקשה יותר, ופוטנציאלית משפילה ומקטינה לאין ערוך יותר מזו שלנו.

בואו נעצור רגע לדבר על הדברים הקטנים האלה שקורים לאשה במהלך היום, ההערה הלא-במקום, ההתייחסות למראה החיצוני, הבדיחה על נשים וטכנולוגיה, הדאחקה על הפמינאציות האלה: דמיינו אדם עם סיכה, שמסתובב במשרד ודוקר אתכם מדי פעם. כל דקירה כשלעצמה לא מאד כואבת, ואולי הוא מחייך ואומר שזה היה בצחוק, אבל אחרי כמה פעמים אתם תתהפכו עליו, והמתבונן מהצד יחשוב שהתחלקתם על השכל, כי כולה סיכה, מה אתם עושים עניין? אתם קצת היסטרים, אולי זה הזמן הזה בחודש הא?

בואנה, לאנשים שאני אוהב לדקור בסיכה מדי פעם פשוט אין חוש הומור. חבל.

וכשאומרים שסביבת העבודה קשה לנשים, לא מתכוונים שהשולחנות לא מתאימים, אלא מתכוונים לבני האדם האחרים, הגברים שעובדים שם. זה מבאס כי זה אומר שיש לכולנו חלק בזה, אבל זה גם מעודד – כי זה אומר שיש לנו מה לעשות.

אז מה יש לנו לעשות?

הו, אני שמח ששאלתם.

11 טיפים שיעזרו לכם לא להיות חרא לנשים בהייטק, ולהתמודד עם מי שכן:

מה כן לעשות –

  1. הניחו מראש שאשה שמדברת איתכם או מרצה לפניכם יודעת על מה היא מדברת (assume competence). יש נטיה (בעיקר לגברים מנסיוני) להטיל ספק במומחיות ובהבנה של המרצה – אשה או גבר – ונשים סובלות מזה גם כשהן לא בתפקיד המרצה.
  2. כשמגיע – תנו קרדיט מפורש לנשים על דברים שעשו ורעיונות שהציעו.
  3. תנו גב לקולגות נשים – למשל אם מישהו קוטע קולגה באמצע משפט, תקטעו אתם אותו ותגידו "רגע רגע, אני רוצה לשמוע מה X התחילה להגיד".
  4. הקפידו לדבר בכבוד אל הנשים בחברה וגם עליהן כשהן לא נמצאות. אם מתייחסים לנשים באופן מזלזל, מתעסקים במתי מישהי עם ילדים עוזבת את העבודה, איך נשים בחברה נראות ומתלבשות, זה מעביר מסר לכל מי ששומע שנשים לא צריכות להיות שם. ואם אתם שומעים דבר כזה – לא לשתוק – ראו סעיף 3.

מה לא לעשות –

  1. אל תקטעו אותן באמצע משפט. עושים את זה לנשים כל הזמן.  
  2. אל תפילו מטלות "רכות" אוטומטית על הנשים בצוות. מישהו צריך לסכם את הישיבה ולשלוח לכולם? מישהו צריך לפנות את השולחן מהצלחות בסיום הישיבה? תעשו את זה אתם, או אם אתם מנהלים ותמיד איכשהו יוצא שהנשים עושות את זה – תגדירו אתם מי עושה את זה ושימו לב לאיזון.
  3. המקום של הפוסטר ההוא / שומר המסך ההוא / גליון בלייזר האחרון – הוא לא במשרד.
  4. אל תנהלו דיוני עבודה בצעקות. אווירה ווכחנית שבה אי הסכמות נפתרות על ידי וויכוחים ועצבים והרמת קול, היא אווירה שגברים מחוברתים לתפקד בה יותר טוב מגיל צעיר, ולכן היא מפלה נשים לרעה. אנחנו אנשים מבוגרים, אין שום סיבה להתנהל ככה. אפשר לשקף את המצב לכולם ("בואו, אין סיבה שנצעק, בואו נרגיע רגע"), נסו לזהות אם יש מישהי שמנסה להכנס לשיחה ולא מצליחה – ותנו לה גב ("שניה שניה, X אמרה משהו ולא שמעתי, שניה. X, מה אמרת?").
  5. אל תתנו גב ואל תספקו תירוצים לקולגות שמתבטאים בצורה סקסיסטית/מיזוגינית. להגיד שזו "הטרלה"? לא תירוץ. להגיד שזו מוזרות חברתית וחנוניות קיצונית? לא תירוץ, כפי שזה לא תירוץ לגזענות, אנטישמיות, והומופוביה. אומרים שזה היה בצחוק? לא תירוץ (זוכרים את סיפור האיש עם הסיכה?). הגיבו בנחרצות ואל תחששו להיות לא מגניבים. אנחנו עובדי הייטק, באנו לא-מגניבים מהבית.
  6. אל תתייחסו אל הנשים שסביבכן כאילו הן המורות הפרטיות שלכם לפמיניזם. לא על זה משלמים להן. לא מבינים משהו בפמיניזם? משהו לא מסתדר לכם? אתם מסכימים בעקרון שיש בעיה אבל לא בטוחים שאפליה מתקנת זו הדרך, ורוצים לדבר על זה – עזבו את הקולגות הנשים שלכם בשקט. אתם לא הראשונים לשאול אותן. בתור נשים בעולם שרובו גברי, סביר להניח שכל אחת מהן עברה המון שיחות כאלה. ואם כבר שאלתם – אל תצפו ממנה להיות נחמדה ומתוקה. מה שבשבילכם הוא דיון אינטלקטואלי תיאורטי, הוא החיים שלה. נסו להקשיב יותר מלדבר, ולדבר ברגישות כשאתם כבר עושים את זה.
  7. אל תניחו שכוונות טובות זה מספיק. אולי אתם פמיניסטים בלב, אבל אתם עדיין יכולים להתנהג בצורה שתפלה נשים, וזה שהתכוונתם לטוב זה לא נסיבות מקלות ולא יעזור להגיד את זה. אם מישהו, ובעיקר מישהי, מעביר ביקורת על ההתנהלות שלכם – תקשיבו. ואם אף אחד לא אומר לכם – עדיין תבדקו את עצמכם מדי פעם, תטילו ספק, תשאלו ותבקשו משוב ועצות מנשים, עדיף לא אלו שעובדות איתכם. אם אשה אחת אמרה לכם שמשהו הוא לא נורא ואחלה, ואחרת אומרת שזה כן נורא – תחמירו, עדיף להזהר לחינם מאשר לדרוך על מישהי בטעות.

 

מי שמגיעה ככה לראיון עבודה – לקבל מיד!

ועוד נספח טיפים קטן למי מכם שמראיין או אחראי על תהליכי מיון, אף שהם ראויים לפוסט נפרד:

  1. הגדירו את דרישות המשרה בצורה ברורה ולא מוגזמת מבחינת שנות נסיון וסופרלטיבים. נשים נוטות להגיש קו"ח למשרות שהן עומדות בדרישות אליהן, וגברים הרבה יותר "גמישים" במובן הזה. נינג'ות יש בסרטים, כרישים יש בים, רוק סטארז לא עובדים בהייטק, ולא צריך לכתוב 5 שנות נסיון, אם תקבלו גם מי שיבוא עם שנתיים.
  2. התעלמו ממצב משפחתי וסידורים משפחתיים. מי שמציגה מועמדות מכירה את גבולות הזמן שלה היטב, זו החלטה שלה, לא עניינו של המעסיק.
  3. שימו לב שאתם לא מקשים על נשים שלא לצורך. מחקר שיצא מראה שבראיונות למשרה אקדמית – מה שקרוי Job Talks – המראיינים מקשים על מרואיינות יותר מעל מרואיינים. למה? לא יודע, אבל אתם יכולים לנסות שזה לא יקרה לכם.
  4. אין לכם אשה בצוות שמראיין מועמדים/ות? למה, בעצם?