זן-אסקפיזם
להתבונן בדבר
שאינו מושלם
ולקבל בהשלמה
את אי-מושלמותו.
מודט
מול גחלים לוחשות,
מאזין
לקולות הלילה,
עטוף
בלוֹנגי של דוּרגה מגוֹאה,
יושב
על כיסא גינה מפלסטיק.
[[*]]
שואף.
בערך בתשע וחצי האוויר
מתחלף.
[[*]]
קרוב לאדמה. רחוק מהמהומה. נשימה.
(הילדה ישנה פה באוהל ליד. נרדמה בחיקי מכורבלת בלונגי של דורגה מגואה. עוד מעט אצטרף אליה לישון. זה היה שלה, הרעיון.)
פעם הייתי מפרסם פוסטים כאלה בלי חשבון. עם זה התחבטתי חצי יום, ובכל זאת: זן-אסקפיזם, פוסט חדש http://hahem.co.il/mermit//zen-escap…
@mermit_ למה התחבטת?
@margolis20 אתה רואה אותו אחרי שמחקתי חצי, וכתבתי מחדש חצי ממה שנשאר. אולי טוב שהתחבטתי, בעצם. למדתי מאז לערוך את עצמי, כנראה
למה התחבטת אם לפרסם?
בגלל שלנו לא היתה גינה בעיירת הקיפוח הצהובה שבה נולדתי.
לא היו לנו אוהלים בגינה.
אבל כן היה לנו מבצר מכריות וסדין מתחת לשולחן האוכל בסלון, בו אמא שלי היתה מקריאה לי סיפורים על ג'ונגלים ושבטים רחוקים מ"לונבגולו מלך זולו".
זה מקסים. הפוסט הזה.
חזרת אלי (ממיקסים וממרחבי-ים חוץ-טריטוריאליים), ואני לוקח את זה אישית. ואהבתי מאוד, גם בקריאה השלישית. והחרוז, בחיי, בא לי באקראי.
קסום. תודה גדולה, ולא מפלסטיק בכלל.
כי הוא נראה לי טרחני, ארכני, מלא אגו ודל פואנטה.
ועם זאת, היו בו כמה תובנות שנראו לי חשובות.
אז צמצמתי והידקתי, ועכשיו אני יכול להאמין למחמאות. תודה!
כנראה שרגעי הקסם האלה, כשההורים באים איתך לעולם הדימיון שלך, מלווים אותנו הרבה זמן.
אני מנסה להיזכר ברגעים כאלה עם ההורים שלי, ולא מצליח. בחיי. זוכר רק את עצמי, לבד. הופעת ההורים בזירה היתה מבשרת חזרה למציאות המדכדכת.
פלא שיצאתי כזה מתבודד ומסתגר.
אכן, חזרתי אליך. בחיי שחשבתי עליך כשכתבתי את זה. "אני פה בשביל האדוות"
רק הכיסא מפלסטיק… קיבלתי בהשלמה את אי-מושלמות התמונה.
(המשפט הזה עלה לי בראש כשבהיתי במדורה עם הילדה המתנמנמת עלי, ראיתי שהאש לא מנצלת ביעילות מרבית את החום וחומר הבערה, והתגברתי על הדחף לקום ולסדר אותה. אסף 1, או.סי.די 0)
תודה.
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » חיים, משבת לשבת ב-26 אוג' 2011 בשעה 2:29 #
[...] סיום: להתבונן בדבר [...]