חקלאי ציוני גאה ונורמטיבי מחבל התענכים נתפס עם חממה מושקעת ו-95 ק"ג מריחואנה.

במבט ראשון, עוד דוגמא עגומה לנזקי מדיניות המלחמה במציאות. אבל כוכבי הכתבה הזאת הם הטוקבקיסטים, במפגן מרנין של שפיות, שנינות וחדות אבחנה. הם מצליפים בכתב על בורותו ("מעבדה להפקת הסם"? כאילו, חבל כביסה ומספריים?) ובמשטרה על סדרי העדיפויות שלה, וחושפים את האיוולת הפרדוקסלית של הרשויות - שמהלכות עלינו אימים על כך שקניית סמים היא תמיכה בחיזבאללה ובעולם התחתון, בעודן פושטות על מגדלים מקומיים חסרי עבר פלילי.

לקרוא ולהתמוגג (לא משהו שנהוג להגיד על טוקבקים).

ציון לשבח מיוחד לתגובה מס' 21:

"אין פרחים בגטו".


LOL

(i can haz flowers?)


אחד מרבבות הרעיונות לפוסטים שגנזתי במשך הזמן נקרא הגיאו-פוליטיקה של הגנג'ה, מעין ניסיון גולמי וגולמני להתוות את ההיסטוריה של הגנג'ה בישראל (לפחות ב20 השנים האחרונות) לפי מצב הגבולות – מהימים היפים של משאיות חשיש שחצו את "הגדר הטובה" והגיעו עד חיפה, ועד גוויעת הטפטופים האחרונים של גראס בדואי חולי מסיני בשנה-שנתיים האחרונות, והצפת השוק בחשיש תמוה ומעובד שמתחיל להזכיר לי את הזבל ה"מרוקאי" שהסתובב בלונדון. אז הנה, כתבתי את כל הפוסט במשפט אחד, אבל המסקנה המתבקשת ממנו פשוטה:

יש להתיר גידול מריחואנה לצריכה עצמית.

ערוגה קטנה לכל אזרח (או ארון גידול לעירוניים, ובעונת החורף) תחסל נתח נכבד מהעולם התחתון, תחתוך את הקשר הגורדי בין מריחואנה לסמים קשים יותר, תסגור פרצה שקורצת לטרוריסטים, וכבונוס גם תקרב לטבע ולגינון אנשים שלא יודעים להבדיל בין חרצית לרקפת.

win-win situation

אבל זה לא יקרה.

למה?

כי אי אפשר לגבות על זה מיסים.

כי אי אפשר לעשות עם זה עסקים.

(חוץ מהשוק המלבלב לזרעים, מצע הידרופוני, ערכות אוורור ותאורה,

אבל זה פינאטס ליד תעשיית התרופות נגד דיכאון.)

כי הרשעות למלחמה בצרכן הפכה בעצמה לתעשייה.

נו, שוין.

("אמר חברו, לא נורא חבר, ישנן צרות גדולות יותר")

.

.

מאז הלכת
יומי קודר ארוך ומשעמם
לשווא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם
נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם

את עולמי עם שחר
את לי כל היום
את עולמי בלילה
את החלום
את בדמי, ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק, הפרח בגני

(איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.)

יאללה בארסה?

.

[10 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון בישראבלוג]