פשוט נהדר מה שקורה בבלוג הזה (מבחינתי לפחות, אני מקווה שגם אתם נהנים). כל פעם שנדמה לי שמיציתי את מה שהיה לי להגיד, מישהו מעלה משהו בתגובות ונותן לי כיוון להמשך. הפעם אלה היו תובל ואסתי שביקשו הרחבות וביאורים על החוויה שכיניתי בפוסט הקודם "ההתקף", כלומר איפה הייתי ומה עשיתי בארבעת החודשים האחרונים של האלף הקודם.

.


.


זה לא יהיה קל; ולא רק בגלל שבכל פעם שאני מנסה לספר סיפור, ועל אחת כמה וכמה את סיפור חיי, אני לא מצליח להחליט איפה להתחיל. כי הרי הכל קשור וכל דבר נובע ממה שקרה לפניו, וקשרי הסיבתיות האלה פתלתלים וסבוכים ולך תתיר את הפלונטר ותמצא קצה-חוט.

.

אז כמו כריש שחג סביב טרפו אני אנסה להתמקד בהדרגה בעצם העניין, בשאיפה להוציא לאור את הסבך הזה שלא ניסיתי אף פעם להסביר למישהו מחוץ לראש שלי. לא שיש לי אשליה כלשהי שאוכל לתאר את מלוא החוויה, שכל רגע בה יכול היה לפרנס סיפור מדע בדיוני או שלושה. וקצה-החוט שנראה לי הכי נגיש כרגע הוא ציטוט של רוברט אנטון וילסון, מתוך הכרך הראשון בטרילוגיית Cosmic Trigger שלו. לקראת סוף התקופה קראתי את הטרילוגיה בפעם המי-יודע-כמה, ואני זוכר איך התחברתי לקטע הזה ואיזו הקלה הרגשתי כשקראתי אותו. אז אם לי הוא הצליח להסביר מה עבר עלי, אולי גם אתם תבינו מזה משהו.

.

RAW השתמש במונח Chapel Perilous , ולא עולה בדעתי תרגום קולע כך שהחלפתי אותו בביטוי 'גיא צלמוות', שמתאים אולי יותר כתרגום לAbyss . זה לא קריטי כי שני המונחים האלה מתארים אותו דבר. אני לא מצליח למצוא את הספר (נדמה לי שהוא אצלך) אז תרגמתי את הקטע מפיסות שמצאתי באינטרנט, בתקווה שלא פספסתי כלום. קבלו את רוברט:

.

.

"כל מי שחוקר קונספירציות שנוגעות לתורת הנסתר מוצא את עצמו בסופו של דבר בפתחו של צומת-דרכים בעל מימדים מיתיים (שמכוּנה בברנז'ה "גיא צלמוות"). אתה יוצא מהצד השני פרנואיד מוחלט או אגנוסטי; אין דרך שלישית. אני יצאתי אגנוסטי.

.

גיא צלמוות, כמו הישות המסתורית שמכונה "אני", לא ניתן לאיתור ברצף החלל-זמן; הוא נטול משקל, נטול ריח, נטול טעם ואי אפשר לזהות אותו במכשירים המקובלים. למעשה, בדומה לאגו, אפשר אפילו להכחיש את קיומו. ויחד עם זאת, בדומה עוד יותר לאגו, ברגע שאתה נמצא בתוכו נראה שאין שום דרך לצאת בחזרה, עד שאתה מגלה פתאום שהוא בא לכדי קיום בכוח המחשבה ואינו קיים מחוץ למחשבה. כל מה שאתה מפחד ממנו ממתין לך במלתעות נוטפות-ריר בגיא צלמוות, אך אם אתה חמוש במטֶה האינטואיציה, בגביע החמלה, בחרב התבונה ובכוכב המחומש של הגבורה, תמצא שם (כך אומרות האגדות) את המתכת המרפאה, נקטר החיים, אבן החכמים, חוכמה אמיתית ואושר מושלם.

זה מה שאגדות אומרות תמיד, ושפת המיתוס מדויקת בפיוטיותה. לדוגמא, אם תיכנסו לממלכה הזאת בלי חרב התבונה תאבדו את הראש, אבל בה בעת, אם תיקחו רק את חרב התבונה בלי גביע החמלה, תאבדו את הלב. ומה שראוי אף יותר לציון, אם תיגשו לשם בלי מטה האינטואיציה אתם עלולים לעמוד על סף הדלת עשרות שנים בלי להבין בכלל שהגעתם. אתם עשויים לחשוב שאתם סתם מחכים לאוטובוס, או משוטטים מחדר לחדר בחיפוש אחר הסיגריות שלכם, רואים תוכנית בטלוויזיה או קוראים ספר עמום וסתום. כזה הוא גיא צלמוות, חמקמק."

.

.

ועוד ציטוט שמצאתי באתר אחר; אני לא בטוח איפה הוא משתלב בטקסט אבל הוא מבחינתי עצם העניין:

.

"כשאתה חושב שיצאת משם, אתה מגיע רק לעוד אולם של תעתועים שהציורים על קירותיו נראים כמו היער הבטוח בחוץ; וכשתחשוב שאתה שוב בפנים, תגלה פתאום שלמעשה אתה הולך ברחוב בדרך חזרה הביתה."

.

.

ואכן, כמו שנכנסתי בלי לדעת מתי, ככה מצאתי את עצמי פתאום בחוץ. אם אני צריך לשים את האצבע על התאריך שבו ידעתי שאני בחוץ, זה יהיה הבוקר הראשון של האלף השלישי, אחרי לילה במדבר עם זוג חברים ודֶבּרָה שבאה מאנגליה בשליחות האֶלה לשפוך עלי קצת מים מחיי-נפש. כשבמקום סוף העולם שמענו ברדיו של המכונית שמשיח לא בא, משיח גם לא מטלפן, פרצנו בצחוק של הקלה מהולה במבוכה, אחרי כל תסריטי החורבן שהולעטנו לקראת באג 2000. ואז התברר לי שגם העולם שלי לא חרב אחרי הכל. אחרי שבוע התחלתי לחפש עבודה. אחרי חודש וחצי קיבלתי את העבודה הראשונה שלי בתרגום. אושר מושלם? לא ממש, אבל יצאתי שלם עם עצמי מעל ומעבר למה שהייתי אי פעם עד אז.

.

.

אני מקווה שזה מעביר את הרעיון הכללי. המשך יבוא.


.

[15 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון המלא בישראבלוג]

.