(…תיכנס לתוך, כן זה יכול להעיר להאיר אותך… כי ככה זה)

.

לא, לא בפייסבוק, גם לא בטוויטר.

(אמנם נרשמתי לשניהם בשבועות האחרונים, אבל בזה זה נגמר.)

והסליחה עם שלושת עוקביי, וגם עם לואיז מרטינז המסתורית, שהיא בוודאי לטינית לוהטת שנדלקה על השתיקה העמוקה שלי, ובכלל לא ספאמר מיוזע עם אצבעות דביקות.

.

כמה ספאם יש בעולם, רבאק.

כמה ג'יפה אפשר לבלוע?

.

לא כתבתי כלום. חוץ מעבודה כמובן. עבודה טכנית, די מונוטונית, מאוד התמחותית, שלא כרגיל. מעניינת מאוד ברובד תיאורטי מסוים, טריוויאלית להחריד ברובד אחר.

גם די משתלמת, שלא כרגיל.

שינוי מרענן מהניסיון הנואל לעשות אומנות בשכר רעב.

.


במקום או/או, גם וגם

(source)

.

וגם סטימבלתי. פאזת האינפּוּט, אני קורא לזה בעברית צחה. קורא, צופה, מקשיב. מנסח המון, לא מקליד כלום. שולה פנינים באינטרנט, ויש כל כך הרבה. כל כך הרבה ידע בקצות האצבעות, כל כך הרבה הומור, אמנות, מקוריות, יופי (ובל נכחד – גם בחורות יפות ערומים זה חולירע)…

עידו הרטוגזון, שחוגג ספר חדש על טכנו-מיסטיקה, אמר בראיון משהו בנוסח "סטאמבל-אפון הופך את הגלישה לחוויה רוחנית". וואלה.

.

.

עד ש…

מה שנכון, נכון

וואללה, תפסו אותי על חם.

.

אז הבנתי את הרמז ויצאתי לגינה. עננים מפתיעים מצ(י)לים מהשמש הקופחת. לגזום את הפסיפלורה שמשתלחת בפראות על חוטי הטלפון (המקמפסט אמר שמטפס על קיר הבית חוסך בממוצע צלזיוס אחד אכזרי), להילחם ביָנבוט (המקמפסט אמר שזה כמו עץ שמתחיל בעומק 15 מ' מתחת לאדמה ושותה ממנה את כל הלחות; תארו לעצמכם), לתלוש את הקוסאבּ (המקמפסט רק קילל אותו באריכות), לגזום את פרחי המרווה שיָבשו (המקמפסט ציין שהוא שונא את "מזג האוויר הסעודי הזה"; בהחלט.)

.

…זה לא הולך ככה, לנסח פוסט כמו קריינות רצף לכל דבר שאתה עושה. זה מנתק אותך מהעשייה, הופך אותה לבסיס למחשבה, מקבע אותה בשמות, שולל מהחוויה את ייחודיותה.

.

"לשטוף את הכלים כדי לשטוף את הכלים," סטימבלתי לי אמרת זן, "בניגוד ללשטוף את הכלים כדי שיהיו נקיים." להיות בתוך העשייה, לתת לפסיפלורה להראות לי איך לגזום אותה… להיות ביציבה, להיות בנשימה, ביונק-הדבש (צופית? קוליברי? ווטאבר) שמופיע פתאום, בטפטוף המרענן והמפתיע של הבוקר. להיות בחיוך הקורן של הקטן, בשיר המתרונן של הגדולה. להיות בַּשקט, שסופסוף אני לומד ליהנות ממנו, בלי שום סיבה מוגדרת.

ואני גם מעשן פחות.

.


.

איך לעשות מדיטציה

.

חנן כהן כתב פעם שהצירוף בכותרת הוא נישת גוגל מבטיחה, או משהו כזה. אז לא שיש לי מה למכור, ולא שיש כאן משהו שלא נאמר קודם, אבל הקטע הקצר הזה נראה לי הסבר פשוט וממצה.

מוקדש לאידיום, המגלה את חדוות היוגה:

.

.

לינק אמר עכשיו, "זן זה דבר פשוט מאוד. כששוטפים כלים, רק לשטוף כלים; כשיושבים, רק לשבת; כשנוהגים, רק לנהוג; כשמדברים, רק לדבר; כשהולכים, רק ללכת." זה הכל. שום דבר מיוחד. אבל זה קשה מאוד. זאת חשיבה במוחלטים [??]. כשעושים משהו, פשוט לעשות אותו. בלי ניגודים. בלי סובייקט, בלי אובייקט. בלי בפנים, בלי בחוץ. בחוץ ובפנים נהיים אחד. זה מה שנקרא 'מוחלטים'.

.

קל לדבר על :כשעושים משהו, פשוט לעשות אותו," אבל בפועל זה קשה מאוד. יושבים: חושבים, חושבים, חושבים. מדקלמים [מנטרות?]: גם כן חושבים, חושבים. קדים קידות [יוגה?]: לא כל כך הרבה, אבל בכל זאת חושבים, חושבים, בודקים, כשבודקים התודה מופיעה. ואז יש לך בעיה.

.

אבל לא להיאחז. לחשוב זה בסדר. לבדוק זה בסדר. רק להיאחז זאת בעיה. בלי להיאחז. הרגשה באה, הולכת, בסדר. לא להיאחז. אם התודעה שלך לא נאחזת בשום דבר, היא צלולה כמו החלל. צלול כמו החלל אומר שלפעמים עננים באים, לפעמים גשם או ברק או מטוס באים, או אפילו טיל מתפוצץ, בּוּם! העולם מתפוצץ, אבל האוויר לא נשבר אף פעם. החלל לא נשבר אף פעם. כן, דברים אחרים נשברים אבל החלל הזה לא משתנה אף פעם. אפילו אם פצצת אטום מתפוצצת, זה לא משנה. חלל הוא חלל. התודעה הזאת חשובה מאוד. אם משהו בתודעה שלך מתפוצץ, לא להיאחז בזה. ככה זה ייעלם. לפעמים תודעת כעס מופיעה, אבל נעלמת במהרה. אבל אם נאחזים בה, אז יש בעיה. מופיע, נעלם, זה בסדר. לא להיאחז. ככה זה הופך לתבונה. תודעת הכעס שלי הופכת לתבונה. תודעת התשוקה שלי הופכת לתבונה. הכל הופך לתבונה. זה מעניין, כן? אז בלי להיאחז. זאת נקודת חשובה מאוד.

.

(מה יש להם משטיפת כלים?)

.




.

וזה שאני מתחבר פתאום לרענן שקד, זה בגלל שהולדת הילד שלו עשתה טוב לכתיבה שלו או בגלל שהולדת הילד שלי הפכה אותי למיינסטרים בקוּטר 2.3?

.

"אתה מגיע הביתה. בסוף אתה מגיע. המשפחה שלך כבר שם. הילד שלך שם. בהדרגה, אתה נרגע. שוכח. בלילה, כשהילד ישן, אתה מסתכל עליו ויודע מה צפוי לו: מערכת חינוך נטולת ידע, חברים שילמדו אותו להיות ברוטלי יותר, התבגרות מואצת, גיוס קל ונעים תמורת שלוש שנים של עיקור התקווה והחלפתה בתוכנה הכל-ישראלית הסטנדרטית, ואז – שחרור קל ונעים היישר לפקק הסמוך, לרגע שבו גם הוא לא יוכל יותר.

.

אתה לא יכול להוריש לו את כל זה. אתה לא מוכן להיות אחראי להבאתו למקום הספציפי הזה, לחיים המיוזעים האלה. אתה מוכרח להציל אותו. מחר, אתה מבטיח לעצמך, תרים טלפון לדוד בקנדה ותשאל אותו אם יש להם ספה נפתחת לזמן בלתי מוגבל. מחר, אתה יודע, לא תרים טלפון לשום דוד בקנדה. מחר יש עוד פקק. ועוד אחד, בדרך חזרה."

.

(והמרמיטה שואלת: איזה פקק? רענן שקד לא עובד מהבית?)

.

.

…לוקח את המרמיטון בידיים, שם דיסק של מאיר אריאל

ושר יחד איתו…

.

אז עכשיו אני תקוע בזמן החדיש

ולמען האמת אני די אדיש

המצב אמנם ביש אך איני מרגיש

אין לי לב לכל החומר שהמרקע מגיש…

.

(וכשאני מסתכל בעיניים התמימות שלו, לרגע אני כמעט מאמין שנעבור גם את זה.)

.


.

ובכל זאת, רגע שקפא בזמן…

(ועוד בצורת האייקו, עלק)

.

צהריים בשֹהם

תקתוק אקרשטיין

מתחת לעגלה;

התינוק נמס.

.

(ייאמר לזכותה שהיא מתוכננת פחות מחריד ממודיעין, ומרושתת בשבילים מוריקים להולכי רגל; ועדיין, התחושה השלטת היא של כפר דרדסים. איך אפשר לחיות בעיר שאין בה אף חנות מכולת? לאן הם מובילים, כל השבילים האלה?)

(התשובה: לגני שעשועים.)

.

(לתינוק שלום.)

.


.

(source)

.

[4 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא בחלון חדש]

.