ערוץ הופ, הבייביסיטר הרשמי של ילדי ישראל, מתהדר בנוצות חינוכיות ובסיסמה "לגדול בידיים טובות".

ידיים טובות שמתיימרות ללמד ילדים ערכים נשגבים כגון לקבל את האחר, לשמור על הסביבה ולצחצח שיניים לפני השינה.

בערוץ הופ גם אין פרסומות. יש רק קטעי קישור בין התוכניות. וכך, בשישי בצהריים, בעודי מזמזם את שיר הסיום של עולמו של טל ("להיות שונה זה מיוחד… התחבר אל הכוכב שבליבך") וחושב שאולי בעצם זה לא נורא כל כך, הופיעו על המסך שלושה שחקנים מחופשים לדובונים ופצחו בשיר עליז על מעלותיו של ה… שוקולד.

.

אולי זה היה הומאז'/פלגיאט ל"ריח של שוקולד" של י. גפן מהכבש ה-16, אבל כמה בוטה זה היה…

כמה הוא טעים, כמה הוא נפלא, שוקולד סתם או עם אגוזים או ממולא, והו כמה בא לי עכשיו שוקולד. ושוב ושוב ושוב, אולי דקה שלמה.

רבאק. ה"שיר" הזה עורר אפילו את בלוטות הטעם שלי. ציפיתי לגמרי שהילדה תפנה אלי ותבקש שוקולד.

חוץ מאזכור של שם מותג זה או אחר, זאת היתה פרסומת, לגמרי.

הערמומית עשתה גמביט בשני מהלכים, וביקשה בהתחלה אחת מהעוגיות הביתיות שחבר שלה הביא לפני כמה ימים. רק בשלב הבא היא עברה לעוגת שוקולד וטרפה בלי מעצורים.

.

ניסיתי לחפש בגוגל איזו חברת שוקולד מחזיקה בכמה אחוזים מערוץ הופ, אבל לא ידעתי איפה לחפש (חנן כהן שומע? ). הימרתי על שטראוס-עלית, ומצאתי רק עדויות לשיתוף פעולה עם חברת שטראוס מלפני 4 שנים.

כך או כך, אין לי ספק שה"שיר" הזה, שנועד לקדם מאכל בריא ולא-פופולרי שכזה, לא הופיע פתאום מול עיני הילדה שלי סתם כך, בתמימות, מתוך ערך חינוכי או אמנותי כלשהו.

לקריאה נוספת: הפרסומט של רינת

.

מבזק: מסתבר (מנפלאות הגן החדש) שיש הורים שאין להם בעיה עם זה שהילדים שלהם יאכלו ממתקים כרצונם.

להיפך! "מה הבעיה, הם הרי רוצים/אוהבים את זה!"

אני שוקל להציע לילדים של ההורים האלה סוכריות אקסטזי, אין לי ספק שהם ירצו את זה. אחרי זה נעבור להרואין.

.

.

* התחלתי להשתעשע ברעיון להוציא את הטלוויזיה מהבית, אבל אז מגיעות יצירות מופת חד פעמיות כמו ה7-1 של בארסה אתמול, ומגבירות את הקושי. בבית הבא במילא לא יהיו כבלים.

.

אופס, "רק" 6-1. כנראה שנרדמתי וחלמתי עוד גול

.

** חייב לעבוד, אין לי זמן ללטש. אתכם הסליחה.

.

*** אתגר וובשתייםאפסי מיוחד לקוראינו: מצאו ולנקקו פס-קול מתאים לפוסט הזה…

.

[40 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא בחלון חדש]