סוף סוף עלה לי רעיון לפרויקט הרשימות של אח"י דקר (שנגמר הלילה בחצות, מסתבר; שוב אנו נוכחים שאני ההפך מEarly Adopter , סוכן אנלוגי בעולם דיגיטלי). את הרשימה הזאת רציתי לכתוב מזמן, ונזכרתי בה בעקבות אימייל מעורכת של ספר נפלא שעומד לצאת בתרגומי בקרוב, ויגרום לדעתי הרבה הנאה להרבה אנשים.

.

עכשיו,כשאני מסתכל שוב על הרשימה המלאה של ספרים שתרגמתי וערכתי, אני רואה שהיא כוללת בסך הכל בסביבות 20 (לא כולל אינספור מדריכי טיולים מייגעים). נראה אם אצליח לדלות ממנה עשרה שאני עומד מאחוריהם בגאווה והתלהבות – מעין מבחן לאמירה שלי ש"לפחות אני עובד במשהו שאני אוהב" (…כי נראה לי שאני יכול להרוויח יותר כשומר-לילה).

.

.

בואו נראה:

.

1. פיליפ ק. דיק – ואליס (אודיסיאה, 2000)

הספר ה"אמיתי" הראשון שתרגמתי היה מתנה מהיקום; לא רק פק"ד הנערץ אלא גם ספר שהמתין ברשימת הקריאה שלי (בעקבות אזכורים אוהדים ונלהבים אצל רוברט אנטון וילסון). והוא היה כל מה שציפיתי, ומעל ומעבר. דיבר בדיוק אל המקום המעורער שבו הנפש שלי שוטטה אז. כולל הציטוט שנחרת בזיכרוני: "ההבחנה בין שפיות לאי-שפיות גמישה יותר מאנטילופה, דקה יותר מחודו של תער, חמקמקה יותר מהאשליה הכי הזויה. אולי היא בכלל לא קיימת. אולי היא בעצמה אשליה." כשתרגמתי את זה עלו לי דמעות בעיניים, ואז המחשב נתקע ותרגמתי את זה שוב…

.

התחברתי אליו עד כדי כך, שכשהספר יצא אמרתי לאנשים שמבחינתי המשימה שלי בגלגול הזה הושלמה, וכל מה שיבוא עכשיו יהיה רק בונוס. שאלו אותי (מי שהצליח לצלוח את הספר…) איך הבנתי את ההגיגים הפילוסופיים ההזויים ששזורים בספר, ואני לא הבנתי מה יש פה לא להבין.

.

התרגום קצר פרגונים מפתיעים בחוגי המד"ב למרות בוסריות המתרגם, ההוצאה החובבנית והעריכה הלא-קיימת שהשאירה שגיאות מביכות כמו "הוא יכל" (אין יכל! יש רק יכול! ואל תשאלו למה) או "הרג את עצמו" במקום "התאבד". שלא לדבר על הפאדיחה: כשפק"ד כתב על מכונית Pinto (הדגם של פורד עם מיכל הדלק מקדימה, שהיה מתפוצץ), המתרגם החפפן כתב "פיאט פינטו".

.

(מצד שני, זה כלום לעומת הספר באותה הוצאה שבה תרגמו right here במילים "כאן ימינה" במקום "ממש כאן".)

.

תרגמתי עוד שלושה ספרים עבור הוצאת אודיסיאה: אחד של אסימוב ושניים של פיליפ חוזה פארמר. אבל דמי-הכיס שהם שילמו לא הספיקו למחייה אפילו בתור רווק שחי על חומוס מהסופר, וחזרתי למדריכי הטיולים.

.


2. לאנס ארמסטרונג – כל שנייה קובעת (מטר, 2004)

גם להוצאת מטר הגעתי בזכות מדריכי הטיולים. אחרי שעשיתי שניים כאלה העזתי לקבל על עצמי עריכה של אלבום לילדים בנושא כדורגל למרות הידע הבסיסי שלי בתחום, ואיכשהו התמצבתי באגף הספורט בהוצאה. לאור העובדה שהגעתי על אופניים לישיבות מערכת הם מינו אותי למומחה לענייני אופניים והציעו לי את הספר הזה, השני שלאנס ארמסטרונג כתב על חייו (הראשון היה "בחזרה לחיים" שלא אני תרגמתי).

.

שמחתי על כל הזדמנות לפרוץ שוב לעולם הפרוזה, למרות שלא החזקתי במיוחד מהפרוזה של ארמסטרונג. כמו שציין יאיר בן עמי, העורך המקצועי של הספר, לאנס לא היה בדיוק אינטלקטואל אלא זבל-לבן מטקסס (הערה שנמנעתי מלחזור עליה אחרי שראיתי את הבעת העלבון על פני אוהד שרוף). מצד שני, בזכות הפרוזה הפשוטה זה היה ספר פשוט להפליא לתרגום, וגמרתי אותו תוך חודש, זמן שיא-של-כל-הזמנים (טוב, חוץ מזה גם התחייבתי לעוד עבודה דחופה במקביל).

.

בכל אופן, הזלזול הראשוני שלי התחלף בהערכה בעקבות שתי עובדות:

א. מכל הספרים שתרגמתי, זה כנראה הספר המוזכר והמצוטט ביותר, ולא אתפלא אם גם הנמכר ביותר. כשתרגמתי אותו לא הייתי מודע לעוצמת ההערצה לאיש בקרב נפגעי סרטן, רוכבי אופניים ובכלל. היה נחמד ומרגש לראות אנשים מצטטים בלהט ובהתלהבות את הניסוחים שלי. שמחתי שעזרתי להם להתחבר בצורה כזאת לטקסט.

ב. בזכות התיאורים המלהיבים של ארמסטרונג התחלתי גם אני לרכב, בהתחלה בטיילת ואחר-כך ביער, ואני נהנה מזה עד היום (וברגע שהחום המטורף הזה יירגע קצת אני אעשה את זה שוב).

.

בהמשך קיבלתי לתרגום עוד ספר על ארמסטרונג וגם ושני מדריכים מעשיים לרוכבי אופניים (אחד לכביש ואחד לשטח). המדריכים היו קשים ומייגעים נורא לתרגום ובכל זאת למדתי מהם המון, על אנטומיה ותזונה בין השאר. אחד הדברים היפים בתרגום הוא שלא מפסיקים ללמוד על עולם ומלואו תוך כדי עבודה, גם כשהטקסט עצמו לא מהנה.

.


3. פרנקלין פוייר – העולם על-פי הכדורגל (מטר, 2005)

עדיין ספורט, אבל זה כבר נהיה יותר מעניין. עיתונאי כלכלי אמריקאי (!) חובב כדורגל מסתובב בעולם וכותב רשמים על כדורגל וגלובליזציה, או ליתר דיוק על הגלובליזציה בראי הכדורגל. הסיפורים מרתקים, משעשעים ומעוררי מחשבות. שמעתי ביקורות שהתוצאה היא אוסף אנקדוטות פזורות בלי ערך מוסף, אבל לכותב יש תזה ברורה: הגלובליזציה מחלישה את הלאומיות, אבל התוצאה היא לא עולם חדש והרמוני אלא התחזקות הזהות השבטית, לפעמים הדתית. נהניתי מאוד לתרגם את הספר הזה. המכירות היו די חלשות למיטב ידיעתי, אבל בזה אשמה ההוצאה עם העטיפה המכוערת שהם בחרו (בלי שאף אחד ישים לב שהתמונה בכלל מתארת אצטדיון פוטבול).

.


4. נד ואזיני – תרגיע (מטר 2007)

הרומן שלי עם הוצאת מטר נמשך שלוש שנים מלאות של עבודה רצופה, צ'קים מתוקתקים כל חודש (בכלל לא עניין של מה בכך, כידוע לכל פרילאנסר), עובדי מערכת שהפכו לחברים ושלל ספרים מעניינים בדרך כלל. יחסינו נקטעו על רקע חילוקי דעות כלכליים, או במילים אחרות כי מישהו אחר הציע לי יותר כסף מהם ויש לי משפחה לפרנס, עגום ככל שזה עלול להישמע. בכל אופן, החבר'ה שעובדים במערכת הצעירה הזאת (עד לא מזמן הם הוציאו רק ספרים מקצועיים) אוהבים ספרים וספרוּת, והרוויחו ביושר את כל רבי-המכר שלהם.

הזדמן לי (בימים שהיה לי יותר זמן פנוי) לעשות בשבילם לקטורות. זאת היתה חוויה מעניינת, ולשמחתי נועה עורכת-העל (בכל המובנים) התחברה לטעם האזוטרי שלי וכמה ספרים שהמלצתי אושרו לפרסום, כולל הספר הקודם והספר הזה.

.

"תרגיע" (במקור Be More Chill , השם עברי שלא אהבתי התחייב מההקשר בטקסט), ספר נוער חצוף ומבריק, היה אחד הספרים הראשונים שתרגמתי בשבילם אבל אחד האחרונים שיצאו (כי אף ספר ילדים ונוער לא יוצא לדפוס לפני שהוא עובר תחת עיניה של נועה). בגדול, זה סיפור על תיכוניסט חנון מארץ החנונים שרוכש מחשב קוונטי ננו-טכנולוגי שתכליתו היחידה היא ללמד אותו איך להיות קוּל (היי, זה על שמעון פרס!). אבל זה גם הרבה יותר מזה. זאת גם קומדיית מצבים רומנטית עדכנית לגמרי, עם אקסטות וקולומביין ואיבּיי ובני-נוער קריקטוריים ומשכנעים כאחד, וזאת גם סאטירה חריפה ושנונה בטירוף על הוליווד, על הפרברים ועל התרבות האמריקאית בכלל. כשהגשתי את הלקטורה פקפקתי בסיכויים שההוצאה תתלהב מחומר חתרני שכזה, אבל שוב הופתעתי לנוכח המניפסט האנטי-דידקטי הנחרץ של נועה. כבוד.

.

נד ואזיני (המבריק!) כתב את הספר הזה (השני שלו) בגיל 23, כך שהשפה היתה עדכנית וחיה לגמרי, עם כל הסלנג והשיבושים. ההרקה של השפה המרנינה הזאת לעברית היתה אתגר מענג. בדיעבד הרגשתי שלא הלכתי מספיק רחוק עם הסלנג, ושמחתי לקבל שוב את הטקסט לקריאה נוספת אחרי שנתיים ואחרי שהעורכת הריצה אותו על הטינאייג'ריות המדגמיות אצלה בבית. אם זה עוד לא ברור, אני מבסוט מהתוצאה, ואני חוזר וממליץ על הספר בכל מיני טוקבקים ברחבי הרשת לא בשביל התמלוגים שאין, אלא כי חבל לי שספר מוצלח כל כך ילך לאיבוד בשיטפון היחצנות של שוק הספרים המסחרי והממוסחר.

.


5. טוב, אין מצב שהרשימה הזאת תגיע לעשר. יש בעצם עוד ספר אחד שראוי להיכלל בה מבין אלה שיצאו לאור, ועוד שניים בשלבי עריכה שידוסקסו בבוא היום, כשיצאו לאור. כך שאני פורש מפרויקט העשירייה, לא מזדרז להספיק לדד-ליין (בכל מקרה, מה יש לי לעשות עם תוסף וורדפרס?) וסוגר את הרשימה בספר החמישי:

.

דניאל גילברט – להיתקל באושר (מטר, 2007)

לשמחתי, הספר הזה מסתדר לא רע מבחינת יחצנות. כבר הזכרתי אותו בבלוג ובאייל הקורא, שלא לדבר על אזכורים (תעשו חיפוש בגוגל, באמ'שכם) בגופי תקשורת זניחים יותר כמו ויקיפדיה, 'לאישה' והבלוג של אריאלה רביב (אריאלה, אני מניח שאת האחרונה שצריך לציין בפניה שזה הפוך על הפוך, כן? רק ליתר ביטחון, למקרה של טפשת הריון (-: הכל באהבה).

.

אז אין מה להכביר מילים. אחלה ספר. שפה לא-אקדמית בעליל שנהניתי לתרגם, עם כל משחקי המילים שבמקרים רבים הם חלק אינטגרלי מהמסר והפואנטה. מעבר לזה, למרות שגילברט טוען בתוקף שזהו לא ספר עזרה עצמית, הממצאים והתובנות שהוא מציג עזרו לי לעשות איזשהו סדר בהרבה מהסכסוכים שהתנהלו בתוך הראש שלי, ולהיפטר מכמה שדים טורדניים. אולי זה חוט השני שעובר בין כל התרגומים ברשימה הזאת, הסיבה המהותית לזה שאני מתמיד בעבודה הזאת עם כל הקשיים: כי היא רלוונטית לחיים שלי.

.

כמה אנוכי מצדי.

.

.

אוף, זאת היתה אמורה להיות רשימה אינפורמטיבית, עובדתית כזאת…

.

.

[10 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון המלא בישראבלוג]

.