epic fail photos - CLASSIC: Traffic FAIL
via FailBlog

בהשראת תום, בערך.

(כבר העליתי לפייסבוק, אבל עירא שכנע אותי לעשות מזה גם פוסט)


ואם כבר הבאתי אתכם עד פה…

רגאיי מחאה עם הרבה גרוב מאלג'יריה (המתקוממת), מתוך המיקסטייפ חלאס! שסוקר בהרחבה בפוסט שלפני-הקודם.

בונוס למיטיבי שמע

עוד מהמיטב של חלאס!

אינתיפאדה כולו וואחד (?) יאללה יא שבאב

תמצית ההיפ-הופ, מטוניסיה הפעם.

וניפרד בשירת "תחריר תחריר":


אה, ממתק מוזיקלי אחרון בהחלט…

המוזיקאי האיראני המחונן והמגוון מוחסן נמג'ו, ששירו טוראנג' כבר התנגן פה בבלוג פעם או פעמיים, בגרסת ברייקביט פיוז'נית וחייזרית במיוחד לשירו של דייוי בואי על האיש שמכר את העולם. מציאה של אורי סבח.


אחרון אחרון חביב

לקח לעתיד: לא לפרסם פוסטים ברגע האחרון, בסוף יום העבודה.

כי אם כבר יצא לי מין פוסט לקט כזה, מן הראוי להכניס אליו את הקליפ הכי מעניין ויזואלית שיצא לי לראות לאחרונה: מעין ליפ-דאב המוני שצולם בכיכר א-תחריר, ממש בעיצומן של ההפגנות. הקליפ מקסים,1 וגם השיר די נחמד:

אז מה היה לנו?

טוניסיה, מצרים, אלג'יריה, איראן… כמעט כרוניקה של התקוממויות עממיות בעבר, בהווה, בעתיד ובפוטנציה. אבל מה הקשר של כל זה לתוגת הישראליות, ולתמונת האין-מוצא-לא-זזים-מכאן שהעליתי בתחילת הפוסט?2

בדיעבד, עולה בדעתי קשר. והקשר הוא תובנה שעלתה בראשי במהלך סוף-השבוע, למראה החגיגות העליזות בקהיר, וליתר דיוק למראה ים דגלי מצרים שהתנופפו בגאון בידי החוגגים. ניסיתי לדמיין חגיגה כזאת עם דגלי מגן-דוד-כחול-לבן, והבנתי את ההבדל המהותי והיסודי שהוא התשובה לשאלה הרווחת בנוסח "האם/מתי/איך זה יכול לקרות אצלנו?"

זה לא קורה אצלנו כי כאן, בניגוד למצרים למשל, לא יכולה להתגבש ברית רחבה ואמיתית של מנושלים על בסיס של פטריוטיות למדינה. לא למדינה בהגדרתה הנוכחית, עם דגלה הנוכחי.

כי כאן, חלק גדול מהמנושלים לא מוּכרים בכלל תחת הדגל הזה, ולא מכירים בו. המצרים יכולים לראות בעצמם עם, גם עם כל הפערים וההבדלים הפנימיים בין דתיים וחילוניים, מוסלמים ונוצרים, מודרניים ומסורתיים. הציבור היושב בין ההר לירדן לא יכול לראות בעצמו עם, ולא יכול לצאת לרחובות בשם מאבק חברתי משותף שנשען על חזון חיובי – לפחות כל עוד לא תהיה כאן מהפכה כנענית, או משהו כזה.

כי גם אם הדיכוי במצרים היה קשה יותר, הוא היה איכשהו סימטרי יותר. בישראל יש שכבה רחבה מדי שמרוויחה מהדיכוי הזה – או לפחות נדמה לה שהיא מרוויחה ממנו, כי היא לא מודעת לדרכים הסמויות מהעין שבהן היא מפסידה ממנו, נדפקת בגללו.

אופס, חפרתי. והרי גם במצרים שום דבר לא גמור או סגור, ורק היום הבלוגר-כוכב המצרי @sandmonkey שאל אם יכול להיות שבעצם הצבא עבד על כולם, והדהד את תיאוריית הקונספירציה שרצה בטוויטר כבר יותר משבוע, מעל ראשם של המפגינים בכיכרות אולי, שלפיה התקפת הבריונים על המפגינים נועדה לגרום להם לרוץ לבקש הגנה וחסות מהצבא.

שום דבר לא ידוע. לא שנה, אפילו לא שבוע. וגם אם הכל זורם תמיד, לפעמים הכל שוצף חזק ומהר במיוחד. ואני מחפש סיום לפוסט הלא-מתוכנן והלא-ברור הזה, וכל מה שעולה לי בראש הוא הקללה הסינית העתיקה ההיא:

שתחיו בזמנים מעניינים.


Bob Dylan – The Times they are A-changin' -1965

ותודה למאשה שחיפשה ומצאה את הקליפ, וחיברה עבר להווה והקשר לתמונות

ודי.

  1. אם כי היתה מי שהעירה על היעדרן של נשים בין המשתתפים []
  2. ושהיתה אמורה בעצם להיות כל הפוסט, לפני שנסחפתי… []