בעקבות הפוסט שכתבתי על הורות (כבוד לילדים, הורות מקרבת, או איך שתרצו לקרוא לזה) שלחה לי הקוראת המסורה והמגיבה המאתגרת גליה קומיקס מפרי עפרונה. ביקשתי ממנה רשות לפרסם אותו לקראת פתיחת עונת הקייטנות. גליה הסכימה, אם כי חששה קצת להבהיל את ההורים (והיא הרי כבר כתבה פעם שהיא לא מתחברת להמלצות ומסקנות נחרצות בעניינים אישיים כמו הורות). ואני אומר אדרבא ואדרבא, תדע כל אם עברייה שהיא מפקירה… סליחה, מפקידה את ילדיה אצל מדריכים שראויים לזה.

רשות הציור לגליה:

(לחצו על התמונות להגדלה)






ואם כבר גליה מתארחת, זאת נראית לי הזדמנות טובה להזכיר את הסרט התיעודי "הלוך חזור" שביים בן-זוגה דוקי דרור. הסרט מלווה שבעה ילדים בדרכם לבית-הספר וחזרה, ברגעי האוטונומיה היחסית שבין ההורים למורים. הסרט נמנע מהתלהמות ודרמטיזציה, מציג תמונה נטולת רגשנות ופסקנות ("אין לי תשובות אודטה", כמו שדוקי אומר בראיון), ובכל זאת כשיצאתי ממנו הרגשתי בעיקר עצב לא ברור, אולי בגלל השחיקה מחויבת המציאות ב"עולם החלום" של הילדים לנוכח עולם המבוגרים עם כל החוקים השרירותיים שלו. בצירוף מקרים מופלא הסרט מוקרן ממש עוד מעט (22:00) בערוץ יס דוקו. מומלץ.