פוסטים שתויגו בנושא: 'RAW'

בוחן מציאות לקוי

ובתוך כל שקשוק העגלה הנוסעת-אין-עצור, בין משבצות הזמן שהחליפו את מה שהיה פעם זרימה במגמת היסחפות, אימייל מחבר-בלוגר מן העבר מוציא אותי שוב אל אזור הדמדומים של מציאות הקונצנזוס, חושף באחת את מגבלותיו וגבולותיו של השיח הנורמטיבי – הנורמלי – שמעבר להם יש דרקונים, מאיר מבחוץ את האקסיומות שמחזיקות את הקיום החברתי היומיומי שקיבלתי על עצמי, וחושף את חולשת היסודות שעליהן הן נשענות.

"ההבדל בין שפיות לאי-שפיות דק יותר מחודו של תער, גמיש יותר מאנטילופה, חמקמק יותר מהאשליה הכי הזויה. אולי הוא בעצמו אשליה. אולי הוא בכלל לא קיים."

פיליפ ק. דיק, ואליס

להמשך קריאה »

הכשל של קראולי

ועוד דילוג רחב, מהאינטימיות האישית והמשפחתית אל ערבות התיאוריה והביקורת. סגירת מעגל (וחשבון) תיאולוגי ותיק.

אחד הנושאים הראשונים שבהם התעמקתי כאן היה דמותו והגותו של אליסטייר קראולי, המכשף (או שמא "מכשף"?) האנגלי מתחילת המאה הקודמת שנודע ברבים (עד כמה שהוא נודע) בעיקר בתארים כגון "שטניסט" או (בתיאורו התמציתי של אומברטו אקו) "שרלטן".

כמו הרבה דברים מעניינים, קראולי נכנס לחיי בלונדון, בתחילה כדמות בספר של רוברט אנטון וילסון (גם הוא תגלית לונדונית), ביתר הרחבה בשיחות עם ג'יימס, מאסטר סיני זקן שהיה למעשה אנגלי בן 29, ובהמשך דרך עיון ישיר במקורות הראשוניים (המרובים, בלי עין הרע) שכתב האיש עצמו.

במשך השנים נתקלתי פה ושם באנשים שהזהירו אותי מפני קראולי ה"מסוכן", החל מהמורה שלי ללימודי דתות, דרך איריס יער אדלבאום (שגם הקדישה לי ולו כמה מילים בבלוג שלה) וכלה במוכר הטארוט הזקן בקינג ג'ורג', כשקניתי אצלו חפיסה של קלפי Thoth במתנה למישהי. למעשה, לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא עדויות למפוקפקותו של קראולי. מספיק לקרוא בביוגרפיה שכתב עליו תלמידו ומזכירו האישי ישראל רגארדי כדי להיחשף לצדדים לא-סימפטיים, שמבהירים מעל לכל ספק ש"מאסטר תֶריוֹן" (א.ק.א "פראטַר פֶּרדוּרָבּוֹ", "המפלצת 666" ועוד) לא היה שליח האלים נטול התסביכים שדימה עצמו להיות.

ועדיין, למרות הראיות המצטברות שקראולי היה אנושי, אנושי מדי, המשכתי לחשוב שיש בתורה שלו צדדים ראויים לעיון ואף ליישום. אני עדיין חושב ככה, אבל פחות, אחרי שהבנתי פתאום את הכשל המהותי (לדעתי) שבבסיס השיטה שלו.

להמשך קריאה »

אם אין פוסטים, שיאכלו פלאגינים

יומני היקר,

יותר משבועיים חלפו ביעף מאז שכתבתי בך לאחרונה. לא, לא נעצרתי תחת צו איסור פרסום, למרות שזה כנראה הטרנד בימינו (אה, אני רואה שהפארסה נגמרה ומעצרו של אמיר מח'ול הותר לפרסום ברגעים אלה ממש.)

לא, עשיתי לביתי. הייתי עסוק למכביר בעיסוק חדש, מלהיב ומרתק, שבשאיפה גם יהיה משתלם יותר מתרגום מתישהו בעתיד (הקרוב, בשאיפה) ומבטיח אופק תעסוקתי רחב ומגוון ומספק יותר מעבודת הפרך במחצבות המילים של התרגום.

אני מעדיף לא להרחיב עד שתהיה לי לפחות ציפור אחת ביד, ברשותכם. בינתיים הותר לפרסום רק שהכיוון התעסוקתי הזה שלח אותי לחפור בקישקעס של וורדפרס, ושגיליתי כמה אני נהנה מזה.

להמשך קריאה »

אינטרלוד תרבותי

מה, איך כבר נהיה חמישי בערב?

את השורה הזאת התחלתי לכתוב לפני שלוש שעות בתשע הערב, כשניסיתי להכריח את עצמי לשבת ולכתוב את אחד מהפוסטים שהתנסחו לי בראש כל השבוע, ונדחקו למגירה שאיימה להתפקע עלי כל פעם שהצצתי בה. אולי זאת חדוות הוורדפרס, אולי תחושת בהילות לנוכח הבקיעים המתרחבים, ואולי סתם התמכרתי לתקתוק הקאונטרים של FireStats – אבל אני נתון לשטף של נושאים, רעיונות, ניסוחים, פסקאות, תיזות ותימות, והכל מתערבב במגירה שבראש לבלי התר…

להמשך קריאה »

ייעוד, שבט, ועוד דברים שמצאתי בלונדון (תחנות בזמן #10)

לפני כמה שנים קיטרתי באוזני מפיק ידידותי בהוצאת ספרים שהעסיקה אותי על התעריפים הנמוכים שאני מצליח לחלץ. בתשובה הוא הציע לי להתמקד ולהתמחות בתחום מסוים, כדי להעלות את ערכי בשוק. נחרתי בבוז. התמחות נועדה לחרקים, הרי. ואני, איש רנסנס שכמוני, מתעניין בהכל ויכול לעשות הכל.

.

כמה שנים ואי-אילו ספרים משמימים אחרי, אני חוזר בי מההצהרה הזאת. קודם כל, לא הכל מעניין אותי, וספרים פשוטים עלולים לפעמים להוציא לי את המיץ מרוב שעמום. יתרה מכך, מסתמן במובהק שיש נושא אחד שמעורר בי יותר עניין, התלהבות, התמדה ואמונה במה שאני עושה, מה שגם תורם ישירות לקלות העבודה ומהירותה. והנושא הזה הוא חינוך.

.

כל פעם שמגיע טקסט מהפרויקט החינוכי שהתמזל מזלי לחבור אליו, אני מתמלא עזוז. היום התבשרתי (חמסה חמסה) שנפח העבודה צפוי לגדול בשבועות הקרובים (חמסה חמסה, כי כבר שבעתי הבטחות שווא). ההבנה שזה התחום שמושך אותי, לצד הסיפוק הגובר שאני שואב מהעבודה השנייה, החדשה שלי, העלו בזיכרוני משהו שכתבתי פעם ביומני.

.

אבל הטריגר המיידי היה כשהגעתי הערב, במהלך תרגום מצגת על מנהיגות חינוכית, לציטוט הבא:

.

"עבודה מעניקה לנו את משמעות יומנו, לא רק את פת יומנו; אנו עוסקים בה בשביל לזכות בהכרה, לא רק במשכורת; בקיצור, בשביל שיהיו לנו חיים מסוג זה או אחר, במקום שנמות בצורה זו או אחרת בימים ראשון-שישי…יש לנו  זכות לבקש מעבודתנו שתכלול בחוּבה משמעות, הכרה, התפעמות וחיים."

.

(לואיס "סטאדס" טֶרקֶל)

.

אז התחלתי לחפש את התחנה ההיא בזמן, ואחרי שעברתי על כמה וכמה מחברות גיליתי למרבה הפלא שהטקסט שעלה לי בראש נכתב מיד אחרי שחזרתי ללונדון בסתיו 96', לשנה השנייה של הלימודים.

.

מה שאומר שאנחנו ממשיכים ישירות מסיום העונה שעברה, תוך דילוג אלגנטי [לעת עתה לפחות] על הגיחה לתל-אביב.

.

אז לכבוד הסינכרוניסיטי הזאת, ולכבוד החשיש שחזר מבצורת ממושכת ולכבוד זה שמחר אני דווקא לא צריך מוקדם, החלטתי לצ'פר את עצמי ולעבות את הפוסט בעוד כמה קטעי יומן, לפני ואחרי הטקסט המדובר. סתם בשביל הרצף ההיסטורי, שלמות הנראטיב וחדוות המאגניבות.

(לקוראינו חסרי הסבלנות מדור הסמס – זפזפו ישר להערה בסגול.)

.

בקריאה לאחור, זה בערך השלב שהכתיבה שלי מתחילה להיות מעניינת בעיניי.

.

להמשך קריאה »

פראנאיא-מה? (רק לנשום עמוק ולהירגע)


גם כשאת לוחצת על צלקת,

אני לומד לא לענות מהגוש בגרון.

.

(זה מביך,* כשגבר מדבר כמו ילד.)

.

*באנגלית self-conscious זה כפל משמעות נחמד.

.

.

כשאני נרגעתי, הילדה הפסיקה להתהפך על הספה לידי.

כשהעין השלישית שלי נפקחה, שלה נעצמו.

.

.

אבל בשיעור יוגה, כשהמורה אומר רק להתבונן בנשימה,

אני לא יכול בלי להתערב.

.

להמשך קריאה »

רוברט אנטון וילסון על גנרלים מזדקנים

בתגובה לאחד הפוסטים הקודמים (כבר איבדתי את הספירה*) כתבה דנה משהו על גנרלים מזדקנים ודחף מיני, ומיד עלה בראשי משום מה קטע מתוך טרילוגיית האילומינטוס. אולי אני צריך להפסיק להיות מופתע מנפלאות האינטרנט-הזה-זה-משהו-בחיי, כי בחיפוש קליל מצאתי איזה 470 עמודים מתוך הטרילוגיה (יכול להיות שזה הטקסט המלא, אבל לא וידאתי), וביניהם את הציטוט המדובר. טוב, זה לא קשה במיוחד כי הפִסקה הזאת חוזרת מילה במילה שלוש פעמים - לתיאור שליטי ארה"ב, רוסיה וסין בתקופת המלחמה הקרה.

מאחר שהקטע הזה לא ייכנס ב1000 תווים, והיות שדמטריוס הזכיר לי שפספסתי את יום השנה להצטרפותו של RAW ללזניה הגדולה בשמיים, החלטתי להקדיש פוסט שישי בארבעה ימים (או משהו מוטרף מעין זה*) לפיסקה המדוברת.

להמשך קריאה »

ברוכים הבאים לגיא צלמוות

פשוט נהדר מה שקורה בבלוג הזה (מבחינתי לפחות, אני מקווה שגם אתם נהנים). כל פעם שנדמה לי שמיציתי את מה שהיה לי להגיד, מישהו מעלה משהו בתגובות ונותן לי כיוון להמשך. הפעם אלה היו תובל ואסתי שביקשו הרחבות וביאורים על החוויה שכיניתי בפוסט הקודם "ההתקף", כלומר איפה הייתי ומה עשיתי בארבעת החודשים האחרונים של האלף הקודם.

.

להמשך קריאה »