פוסטים שתויגו בנושא: 'LSD'

Acid City | Hard Trance Mixtape

(Scroll down and press Play)

מתישהו בלילה שבין רביעי לחמישי, המחשב שלי שבק.

זה היה אמור להיות משפט הפתיחה של פוסט עמוס ופתלתל, שמתנסח אצלי מאז אותו בוקר חמישי. פוסט שהיה אמור לשזור כחוט השני את פיאסקו המשט; מלחמות ההסברה בטוויטר; הפרישה מציוץ פעיל של אמן הציוץ הקצר בכבודו ובעצמו; הרהורים שעלו בי בעקבות זאת על מה בעצם אני עושה בטוויטר הזה, ומה אני מאבד שם; התרפקות על אושר משפחתי בכלל וההכנות להפקת יום ההולדת החמישי של זוזו בפרט; כמה אזכורים של הקריירה המלבלבת שלי כזונת תוכן/תאגיד מזדיין; הבימבו בג'יפ השחור שיצאה מתחנת דלק לכביש מול האף שלי וגם צעקה עלי שאני נוסע כמו משוגע, במיטב המסורת של ההסברה הישראלית… וכן הלאה, בליווי לינקים נבחרים ואילוסטרציות מאירות עיניים.

אבל ככל שהפוסט הזה התנסח והתנפח, נמתח ונמרח, ככה התקשיתי יותר ויותר להושיב את עצמי לכתוב אותו. גם אחרי שהמחשב חזר מתיקון.1 עבר זמנו, בטל קורבנו. ומה בכלל הטעם להוסיף עוד כמה מאות מילים למהומת הצעקות? מה שחסר פה זה לא עוד מילים, אלא הקשבה.

על שני צירים הבלוג הזה עומד:
1. המתח בין כוחן של האדוות – כוח מוכח ועם זאת מוגבל ואיטי – ובין עוצמתו של הנחשול.
2. המתח בין כוחה האינרטי של קארמה (הכל צפוי) ובין היכולת להתעורר ולהשתחרר מההתניות שלה (הרשות נתונה).

והבוקר,2 בחזרה בטוויטר, בעדינות מסויגת, נתקלתי בציוץ של @אננס, שעושה הילינג בטוויטינג: משהו על פלשבק למסיבה בחוות היען ב-'97.

עניתי בפלשבק משלי ל-'97, ואננס צירפה לשיחה את נועה ליברייטור. את הניק של נועה ראיתי בישרא כבר לפני כמה שנים, והוא החזיר אותי מיד למסיבות של Liberator Crew, לווינילים של Stay Up Forever, למסעות פסיכדליים אפלים ומאלפים בסקוואטים ומועדונים בבריקסטון. היום הסתבר שאכן, כריס ושאר האחים למשפחת ליברייטור היו מקור ההשראה לכינוי שלה. בהמשך השיחה: פלשבקים פראיים, רעידות בידיים, שמחה וששון.

לא נותר לי אלא לנקות את האבק מהפטיפונים, לפשפש במעמקי התקליטייה ולשלוף את תקליטי האסיד-טראנס הזנוחים, שנדחקו לקרן זווית אחרי שובי מלונדון בעקבות תגובות מבועתות בקהל הישראלי.3  עם התקליטים האלה למדתי למקסס, בעצם, כי הצלילים שלהם – בעיקר הבאסים – יותר חדים וקצביים מאשר השריטות של הטראנס הפסיכדלי. לא שחסרות כאן שריטות… רק אחרות. שכבות של מקצבים שנערמות בהדרגתיות, קצת כמו גאמלן אינדונזי – מבנה אידיאלי למיקסים ארוכים, להנאת הדיג'יים (המתחלפים, או מנגנים סימולטנית בק-טו-בק, או מגלגלים ג'וינטים שמנים).

אז הנה, בלי הקדמות נוספות, ובתודה לאננס ולליברייטורית:

להמשך קריאה »

  1. ספק כוח + שני מאווררים; עובדים בטורים גבוהים פה. []
  2. אתמול []
  3. ורבים מהם מכרתי בפרוטות מעליבות לקרמבו בשיינקין כשעזבנו את תל אביב; הלב נחמץ. []

Alien Nation in Modern Society | Mixtape

[Scroll down & press the purple triangle]

לא הייתי מרוצה במיוחד מהמיקס הקודם. התלבטתי ארוכות לפני שפיבלשתי אותו, ולא בכדי. לא שלא היו שם טרקים טובים, ומיקסים חביבים (אהוד בנאי וקלנאד, תענוג), אבל בסופו של דבר זה היה לקט די אקראי של מוזיקה, בלי חוט מקשר. זה יכול לעבוד במסיבה, פחות בהאזנה ביתית.

הקונספט למיקסטייפ הבא עלה בראשי כמעט מיד אחרי זה, כמעט באקראי.

במילה אחת: חייזרים.

עברתי על התקליטים שלי וליקטתי קטעים שקשורים לנושא בצורה זו או אחרת, והפלא ופלא: התקליטים הסתדרו כמו מעצמם לכדי רצף מוזיקלי שהוא גם נראטיב סיפורי. בעצם שני נראטיבים, לפחות: אחד חיצוני ואחד פנימי, נאמר.

את הסיפורים האלה אשמור לעצמי, ואשאיר לכל מאזין ומאזינה להגות את הסיפור/ים שלו/ה.

האזנה נעימה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

***

האזנה מודרכת +פלייליסט +דרושות (מסיבות) אחרי הקיפול
[Read on for full Playlist] --->

להמשך קריאה »

דְהוּני בּאבּא בוער שנית

זה לא בדיוק קטע לבלוג (למרות כותרת המשנה המתחכמת "לייב בלוגינג אנלוגי" שנגנזה), אלא יותר סיפור אוטוביוגרפי "קצר". אני מפרסם אותו פה בהיעדר במה מתאימה יותר, אבל אם מישהי מכירה מישהי שעורכת/מפיקה אנתולוגיה של סיפורי צעירים ישראלים בהודו ו/או על סמים: צרו קשר, בא לי החשק פתאום.


Extended Twit Version:

Spent last night camping with my 4 YO; she fell asleep at 20:00 and I had the whole evening to sit by the fire like the dhuni-baba I used to be #Shanti_In_Suburbia

.

להמשך קריאה »

למה מי מת? הפרטיוּת.

זה התחיל בבדיחה שהפכה לחפירה קטנה בתגובות אצל דאלי, ולפני שכולנו ניפול שם לבור אני מעביר את המחשבה החצי-אפויה הזאת לכאן.

טוב נו, אני עושה את זה כדי להעביר אחורה את פדיחת הפוסט הקודם.

.

דאלי ביקש מהקוראים שלו בקשה פשוטה: אנא הזדהו, ספרו קצת על עצמכם.

אצלי (ולא רק אצלי) הבקשה הזאת עוררה רתיעה אינסטינקטיבית, אם כי ראיתי שהיו קוראים שנענו לה בהתלהבות.

.

להמשך קריאה »

קח לך אישה ובנה לה ערסל (תחנות בזמן #18)

לפעמים LSD הוא כמו מיי ווסט:

כשהוא טוב, הוא נהדר; אבל כשהוא רע, הוא עוד יותר טוב.

.

כי טריפים רעים מעמתים אותך (או שמא זה שוב רק אני?) עם הרצונות האמיתיים שלך.

כי לפעמים, היציאה היחידה ממעגל-הקסמים הזדוני של טריפ רע היא להגיד ולהגדיר לעצמך מה אתה באמת רוצה, מה באמת חסר לך, מה יוציא אותך מ"בֹּץ הַזֶּה-מַה-יֵּש, הַכָּכָה-כָּכָה" וייתן טעם לחייך.

ולפעמים, אפשר להרגיש שמשהו חסר אפילו (או שמא בעיקר?) "בבוקר שאחרי הלילה שלפני", ואפילו אם הלילה שלפני הוא מסיבת פול-מון קטנה וידידותית על חוף טרופי מהאגדות, אי שם בדרום הודו [ובדיוק לפני 14 שנה, מסתבר ]

.

להמשך קריאה »

Ordained (תחנות בזמן #16)

8.2.97

חצות

בית

מסיבה

.

It's a new religion.

.

We gather a consecrated venues or sacred places. The DJs are our priests. We have decks on our altars and our scriptures are pressed in vinyl.

.

להמשך קריאה »

המטוס האחרון מסידני (תחנות בזמן #13.1)

תכננתי ללכת לישון מוקדם [אתמול], לקום מחר היום לרכיבת בוקר, אבל הירח מתמלא וגם הקערית, ודבר הוביל לדבר, וכשחיפשתי שיר סיום לפוסט הקודם בסדרה שפבלשתי זה עתה אמש נתקלתי בשיר שלא שמעתי מזמן, שזרק אותי לתחנה אחרת בחצי הכדור הדרומי, לא הרבה חודשים אחרי הפסטיבל ההוא בניו-זילנד [והקלדתי עוד פרק בסדרה עד שלוש לפנות בוקר]…

.

להמשך קריאה »

טולקינאות אזוטרית באורינוקו (תחנות בזמן #12)

היום [יום שישי שעבר, אבל מי סופר] ניסיתי להיזכר מתי לאחרונה יצאתי לרקוד במועדון.

המרמיטה טענה שזה היה לפני יותר משנה, והיא כנראה צודקת (11 חודש, אבל מי סופר).

מאז הייתי אמנם בשתיים-שלוש מסיבות תחת כיפת השמיים, אבל גם ככה כמות הריקודים שלי בשלוש השנים האחרונות מדגדגת בקושי את ההספק החודשי הממוצע בלונדון…

.

זה לא בגלל שנמאס לי, או שלא בא לי לרקוד יותר. לפעמים מדגדג לי החשק, אבל זה לא מסתדר לי עם דרישות הפאזה הנוכחית של חיי בכל הנוגע להקצאת זמנים, כוחות, אפילו כספים. את המקצבים והריקודים שלי אני מוצא עכשיו במקומות אחרים, בסגנונות אחרים, בשעות אחרות. מנסה לשלב אותם במציאות-הקונצנזוס שלקחתי על עצמי.

.

אני חושב שזאת אחת המוטיבציות לכל הסדרה הזאת, של התחנות בזמן. אני חוזר לגיל ההתבגרות המוארך שלי ברגשות מעורבים: מצד אחד רצון עז לשמור על רוח המרד, על חדוות החיפוש והחופש, ומצד שני מבוכה גופנית כמעט על רמות הניתוק הבועתי, הפינוק הילדותי, התמימות הקלולסית והיהירות הבלתי מודעת לעצמה.

חייתי בגן-עדן של שוטים; לזכותי ייאמר שזה הציק לי.

לא רציתי רק לברוח; רציתי להגיע.

.

והיום, משום מה (אחרי שתרגלתי קצת טרילותרפיה, עם תוצאות מפתיעות), עלתה בזיכרוני אחת התחנות המוקדמות במסע הזה, מוקדמת אף יותר מטעימת האהבה בגואה שפתחה את הסדרה.

.

להמשך קריאה »

על קו התפר בין הארה ופרנויה (תחנות בזמן #9.2)

אז תקופת ההרצה נגמרה, ואחרי סוכות אני עובר לארבעה ימי עבודה בשבוע, החל משמונה בבוקר.

.

Welcome to the Real World

כמו שאמר לי חאג' בטון מטריקסי כשסיפרתי לו את זה.

.

עברו עשר שנים מאז שקמתי לעבודה בבוקר, ומעולם לא לקחתי על עצמי עבודה שחייבה אותי להפעיל את הראש בשעות כאלה.

זה אומר ללכת לישון בשעות קונצנזואליות, זה אומר לייעל את זמן המחשב שלי כדי שאספיק גם לתרגם, זה אומר שיהיה לי פחות זמן לבלוג בכלל, לסוטול בפרט, ולהקלדת-קטעי-יומן-תוך-דפדוף-ביוטיוב על אחת כמה וכמה (או שמא זאת תהיה תראפיה נחמדה? נחיה ונראה).

.

זה אומר שעד שהבנתי לאן הסדרה הזאת לוקחת, היא מגיעה לסיום העונה הראשונה.

וזה אחלה מקום לעצור. מהרבה בחינות, אני מרגיש שהעבודה החדשה הזאת – להפיץ את חדוות הג'אגלינג לילדים – היא סגירת מעגל קולעת ונחיתה מוצלחת מהטיסה שאליה המראתי ביום היפוך הקיץ, 1996.

.

להמשך קריאה »

Time Out of Mind (תחנות בזמן #6)

לרגל העבודה החדשה, שתאלץ אותי להסתנכרן עם הזמן של מציאות-הקונצנזוס עד רזולוציה של דקות (!), קניתי היום שעון (וגם יומן). כשענדתי אותו נזרקתי כמעט 14 שנה אחורה, ליום שבו הורדתי את השעון מהיד ויצאתי לגלוּת מזמן הקונצנזוס, ולגלוֹת את הזמן האישי שלי. המסע היה ארוך, והדרך חזרה התארכה עוד יותר, אבל אפשר יהיה לציין "הגעה" מסוימת מחר, כשאכנס לבית ספר לראשונה על תקן סוג-של-מורה.

.

I'm coming now

I'm coming to reward them

First we take acid

Then we'll take their kids

.

;)

.

.

אז יאללה, בחזרה להודו,

לתחילת המסע שהגיע לשיאו בטעימה ההיא מפרי האהבה

.

להמשך קריאה »

העמוד הבא »